כוהנים לוויים ישראלים על הקורבן

331. כוהנים לוויים וישראלים מעכבים את הקורבן. עיקר הקורבן הוא הכוהן, הצריך לכוון בשם הקדוש, ולסדר המדרגות העליונות, ולייחד הכול בייחוד השלם, ולשמח העליונים והתחתונים ברצון ובכוונה שלו.

332. כתוב, אִשֵׁה ריח ניחוח לה'. זהו כנגד ג' מדרגות אלו, כוהנים לוויים וישראלים. אִשֵׁה, כנגד זה הם הלוויים הממונים על השיר, ולהרים קול. והם מצד אִשֵׁה, כלומר שהם מצד שמאל, ששם שורפת אש הדינים. ומכוונים בנעימוּת בניגון בשמחה ובשיר.

333. מתוך כך, כל זמן שהיה עולה על הדוכן, בעוד שהוא גֶבר, ושלהבת האש חזקה בו, כלומר שדמיו רותחים, כדי להרים קול בנעימוּת הניגון, הוא כשר לעבודה. כיוון שנחלשת שלהבת הנעורים שלו, וגחלי האש, כלומר כוחות הדם, דועכים בתוכו, הנה נחלשת גבורתו והקול מתחיל להישבר. אז כתוב, ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. ופסול לעבודה. מכאן והלאה, ושֵׁירֵת את אחָיו, ועבודה לא יעבוד.

334. המשמרות שברקיע, הממונים לנגן לפני אדונם, נקראים ג"כ אִשים. מדרגות אלו של המלאכים, הנקראים אשים, יש מהם הממונים על השערים מבחוץ, ויש מהם הממונים על השערים הפנימיים מבפנים.

335. אלו הפנימיים אומרים שירה, ועולים ובאים בשירה זו חמש מדרגות, שכל אחת כלולה מעשר, עד חמישים, כנגד חמישים שערים של יובֵל, בינה. כיוון שעלו לשם, לוקח אותם רוח של אש לוהטת, ושובר גבורתם. כיוון שנשברה גבורתם, דוחים אותם, ויורדים מהמדרגות האלו.

336. ובחוץ עומדים ממונים על השערים שמבחוץ, ואלו לוקחים חלקם מעשן האש של הקורבנות, חוץ ממה שלוקחים אלו שמבפנים, ובכל יום מתחדשים הממונים על השירה. וזהו נקרא אשֵׁה. עד כאן התבארה המילה אשה, כנגד מדרגת הלוויים.

337. המילה ריח, היא כנגד מדרגת ישראל, שמתפללים התפילה החשובה לפני הקב"ה, כריח הבשמים שבגן עדן. המילה ניחוח, שפירושה, נחת רוח לגבוה, היא כנגד מדרגת כוהן, שמכוון הכוונה, כעין הרצון של השם הקדוש, ומייחד ייחוד באותיות הרשומות של השם, וכל המדרגות מאירות ולוהטות ונוצצות בהתנוצצות עליונה מתוך עומק העליון הנסתר, בינה.

338. ע"כ צריך הכוהן להיות חכם בחכמה, ונאה בתבונה, ויפה באור התורה, וזריז, ופיקח יותר מכל העולם. ואם הוא עַם הארץ, עבודתו אינה עבודה. ועליו כתוב, לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך.