שחורה אני מצד התחתונים, ונאווה מצד המלאכים

[שחורה אני מתתאי, ונאוה מצד המלאכים]

424. שחורה אני, מצד של מטה, ונאווה, מהצד שלכן, אתן, בנות ירושלים. כי התיקון שלי בכן, כי אתן מחנות קדושים. ומשום זה לא תסתכלנה בתיקון של צד התחתונים.

425. והכול היא כאם על הבנים, כי כמה מקטרגים הם שעומדים שם. ואם יסתכלו באותו התיקון הכלול למטה, כמה הוא נאה, וכמה הוא יפה, לעלות בו למעלה, יבואו לקטרג ולהזכיר עוונות ישראל. ויקטרגו להם ויעכבו את המלכות לעלות למעלה ולהתחבר עם בעלה, ז"א.

426. וע"כ כתוב, כאוהלֵי קֵדר, מצד התחתונים. כיריעות שלמה, מהצד שלכן. משום זה כתוב, אל תִראוני שאני שחרחורת. שלא תסתכלנה בי כלל, בגלל התיקונים שלי, שהם בצד התחתונים, כי בגללם גער בי השמש, ז"א. ולא הוא בלבד, אלא, בני אימי ניחֲרו בי, שהם אבות העולם, חג"ת, כשראו השחרוּת שלי מצד התחתונים.

427. והאם יפה הוא לומר כך? שהוא ההיפך מהאמת, שבאמת היא יפה מצד התחתונים. כי משני צדדים הוא יפה:

א. מפני דרך שלום, שלא יקטרגו על בניה ישראל.

ב. שלא יעכבו אותה ע"י קטרוגם, לעלות להתחבר בבעלה ולקבל נחת.

וגם אינה משקרת במה שאמרה, שחורה אני, כי הכול הוא בלבנה, במלכות.

428. כי בזמן שהס"א מכסה אור הלבנה, השמש, ז"א, אינו מתקרב אליה. חוץ מחוט אחד של חסד עליון, שנמשך עליה, וחוט זה כורה באותה הקליפה, המכסה על אור המלכות, ושובר כוחה. ונותן אל המלכות נוי ויופי. הרי שהכול במלכות. ואינה משקרת. ואומרת, שחורה אני, מצד העורלה. ונאווה, מצד החוט שנמשך עליי.

429. שחורה, מצד החושך העליון, כשמתגבר. כמ"ש, כי הנה החושך יכסה ארץ, שהיא המלכות. ונאווה, מצד האור הראשון, חסד. כמ"ש, כי אשב בחושך, מצד השמאל, הוי"ה אור לי, מצד הימין, חסד.

430. אל תראוני שאני שחרחורת, שהמלכות אומרת אל המחנות, כמה בלבול הוא לכם. אשר אל תראוני, בשעה שהס"א מכסה אותי, ולא תוכלו להאיר ממני, ולהסתכל באורי כלל.

431. בני אימי ניחרו בי. כי השמש, ז"א, הסתלק למעלה ונאסף. ובני אימי הסתלקו למעלה, ומשום זה שלטה העורלה, ואתם אל תראוני, שלא תוכלו לראות ולהסתכל באורי כלל.

שָׂמוּני נוֹטֵרָה את הכרמים, כיוון שהעורלה אצלי, והיא יונקת ממני, כדי לתת אל המחנות שלה, ולאלו המחנות של העמים האחרים. נמצא ששׂמוני נוטֵרה כרמים אחרים. כרמי שלי לא נטרתי, אלו הם המחנות הקדושים שלי, שלא יכולתי, כשהייתי בצד הזה, לזון אותם.

במצב הא' מלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. אמנם מחוסר חסדים, חכמה לא מאירה בה. ונוסף על זה הקליפה מכסה אותה. כי קליפות, שכל מגמתן להמשיך החכמה מלמעלה למטה, התקרבו אז למלכות ורצו לינוק ממנה, להמשיך החכמה אליהם. ואז חשך אור המלכות לגמרי, כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק ממנה. ואח"כ התמעטה, וירדה מהבינה למתחת מדרגת ז"א, וחזרה ונבנתה להיות פב"פ עם ז"א.

כתוב, יהי מאׂרׂת, חסר ו', כי, יהי מארת, הוא כשמלכות במצב הא', שהיא מָאור גדול כמו ז"א ומקבלת מבינה כמו ז"א. א"כ למה כתוב, מארת, חסר ו', שמראה על חיסרון?

משום שניתן לס"א מקום לשלוט, כי אז מלכות דבוקה בקו שמאל דבינה, וג"ר דחכמה דשמאל היו מאירות בה, ע"כ התדבקו בה הקליפות לינוק החכמה ממנה, ולהמשיך אותה מלמעלה למטה. והתכסה אור הלבנה ומשום זה חשך האור שלמעלה, כדי שהעורלה לא תוכל לינוק ממנה.

ובמצב הב' של המלכות, שנבנית בזיווג פב"פ עם ז"א, אינה יכולה לקבל חכמה בכלים דפנים, אלא בכלים ממצב א'. כי היא נתקנת בהם במצב ב', כדי לקבל בהם חכמה. ובכלים דפנים היא מקבלת חסדים. ואז נכללת החכמה בחסדים ומאירה בכל השלמות.

אבל בכתוב אחד אומרת המלכות, יישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, שהמלכות השתבחה ביין, שהוא הארת החכמה, המתקבלת בכלים ממצב א'. ואח"כ אומרת על מצב א', שחורה אני. וכן, אל תראוני שאני שחרחורת. משמע, שהכלים ממצב א' משפילים אותה. וע"כ אינה רוצה בהם.

אלא, המלכות אומרת, שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, לאלו המחנות שלא היו בקישוטים שלה בין הפנימיים. כי יש מלאכים במצב הא' של המלכות, הנקראים חיצוניים. ויש מלאכים במצב הב' של המלכות, הנקראים פנימיים.

שחורה אני ונאווה, המלכות אומרת למלאכים החיצוניים, שממצב א', והם לא היו בין המלאכים הפנימיים, שממצב ב'. ואינם יודעים מכל הקישוטים, המוחין דפנים, הנמצאים במצב הב'. ולהם אומרת, שחורה אני. אבל למלאכים הפנימיים, שקישטו אותה בתיקונים, והמשיכו המוחין דפנים, אינה אומרת זאת.

לפנימיים היודעים קישוטיה, שהם יודעים איך הכלים ממצב א' נתקנו והתקשטו במצב הב', ומביאים שם כל השלמות, כמ"ש, טובים דודיך מיין. וקישטו אותה בכמה קישוטים עליונים, מחכמה ומחסדים יחדיו. להם היא אומרת, יישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, ומתפארת לפניהם, כמה אני מיתקנת טוב ונאה, כדי לקבל נשיקות מהמלך, שמתפארת בתיקוני הכלים ממצב א', שנתקנו לה במצב הב', שע"י זה החסדים שמקבלת בנשיקות, הם נכללים מחכמה ומחסדים, כמ"ש, טובים דודיך מיין.

אבל לאלו שמבחוץ, שאינם יודעים בקישוטיה, אומרת, שהיא שחורה מצד התחתונים, שבמעשיהם הרעים גרמו שהס"א תעלה לינוק ממנו, וע"כ חָשׁכתי. מצד שהתחתונים כלולים בי.

אבל במצב הב' היא לא שחורה לתחתונים, ולהיפך, כי משפיעה לתחתונים ממיטב אורותיה, מחכמה ומחסדים יחד. ומה שאומרת להם, שחורה אני מצד התחתונים, הוא כדי שלא יסתכלו בעין רעה, לקטרג על התחתונים, מחמת קנאה, כי אין למלאכים קנאה, אלא כלפי התחתונים.

כי יראו שישראל כבר דבוקים בימין, ויש להם חכמה וחסדים יחדיו, וכלום לא יחסר להם, יקנאו בהם, כי הם משמאל בלי ימין, ממצב א', שהחכמה אינה יכולה להאיר, ולישראל מאירה החכמה. וכן כיוון שישראל נכללו עתה בימין, יש חשש שיקטרגו על ישראל, לבטל הימין המאיר להם, כדרך השמאל בלי ימין, המקטרג ויש לו מחלוקת עם הימין ורוצה לבטל אותו.

432. מי שעוסק בשיר, איך יאמר דברי תלונה וכעס בתחילת השבח? אלא ודאי הטעם הראשון, הוא שבחים. והכול הוא בכתוב. וצריכים לפרש אותו כך. על פיו של אליהו נחתך.