ויַכֵּר יוסף את אחיו
114. ויַכֵּר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. כמ"ש, למה אירא בימי רע, עוון עקֵביי יְסוּבֵּני. שלושה הם שמפחדים, ואינם יודעים ממה הם מפחדים. אבל נוסף על אלו השלושה, יש מפחד ואינו יודע ממה מפחד, בגלל חטאים שחטא, ואינו יודע שהם חטאים, ולא השגיח בהם, והוא מתיירא מימי רע.
115. ימי רע, אלו ימים שנועדו להיות באותו הרע. זהו יצה"ר, שנקרא רע. ויש לו ימים ידועים, שניתן לו רשות בעולם להסית את כל אלו המטמאים דרכם, בשִׁכבת זרע לבטלה, כי מי שבא להיטמא, מטמאים אותו. ואלו הם שנקראים ימי רע, והם ממונים להעניש בהם על אלו עבירות, שאדם דש בעקביו.
116. כל אלו המטמאים דרכם, כמה חבילות מזיקים נועדות להם, ומטמאים אותם. בדרך שאדם רוצה ללכת, באותה הדרך ממש מוליכים אותו. אדם הבא להיטהר, כמה הם המסייעים אותו.
117. כשהאדם קם בבוקר, צריך ליטול ידיו מנַטְלה של מים, שהוא כלי ליטול מים ממנו, וייטול ממי שכבר נטל ידיו. וצריכים נטלה דווקא לנטילת ידיים בבוקר.
118. האדם צריך ליטול יד ימין ביד שמאל, שהשמאל ישמש את הימין, כדי להשליט הימין על השמאל, ויתרחץ הימין מהשמאל. ומשום זה הוא הנטילה, שבאה להשליט הימין על השמאל. וע"כ מי שנוטל ידיו, ייטול הימין בשמאל, להשליט הימין על השמאל, כדי שלא לתת מקום ליצה"ר לשלוט כלל. כי אין אחיזה לס"א בקו ימין, אלא בקו שמאל. ואם משליט הימין על השמאל, פסקה אחיזת הס"א גם מהשמאל.
119. בשעה שדין הרע שולט, אינו משיב ידיו מלהרע. ואפילו צדיקים ניזוקים על ידו, כי מכיוון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין בין טוב לרע. ובשעה שהימין שולט על עמים עכו"ם לשבור אותם, מרחם הקב"ה עליהם ואינו מכלה אותם. ויש הפרש גדול בין רחמי הימין, לדינים של שמאל.
120. ומשום זה, כל מי שחוטא באלו החטאים שאדם דש ברגליו, אינו יודע שחטא בהם, והוא מפחד תמיד. דוד המלך היה נשמר תמיד מאלו העבירות. וכשיצא למלחמה, היה מפשפש בהן, כדי לעשות עליהן תשובה, וע"כ לא היה מתיירא לערוך עימהן מלחמה.
121. ארבעה מלכים היו, מה ששאל זה, לא שאל זה. דוד אמר, ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כַּלוֹתָם, משום שהיה נשמר מאלו העבירות שאדם דש ברגליו, ולא נתן מקום לשונאיו לשלוט. וע"כ רצה לרדוף אחריהם תמיד, והם לא ירדפו אחריו, לקטרג על עוונותיו, וייפול בידיהם.
122. אסא היה מתיירא יותר, אע"פ שהיה מפשפש בחטאים, ולא כל כך כמו דוד המלך, הוא רצה רק לרדוף אחר אויביו, ולא להילחם עימהם, והקב"ה יהרוג אותם. ובדוד כתוב, ויכֵּם דוד מהנֶשף ועד הערב למחרתם. אבל אסא, הוא רדף והקב"ה היכה.
123. יהושפט מלך יהודה ג"כ היה מבקש, ואמר, אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, אלא אני אזמר ואתה תהרוג אותם, משום שלא היה מפשפש בחטאיו כל כך כמו אסא. והקב"ה עשה לו כן.
124. חזקיה מלך יהודה ג"כ אמר, איני יכול לא לזמר, ולא לרדוף, ולא לערוך מלחמה, משום שהיה מתיירא מאלו העבירות שאדם דש ברגליו. כמ"ש, ויהי בלילה ההוא וייצא מלאך ה' ויַך במחנה אשור. וחזקיה יושב בביתו, והקב"ה הרג אותם.
125. ומה צדיקים האלו היו יראים מאלו העבירות, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה, משום זה יש לאדם להישמר מאלו העבירות ולפשפש בהן, כדי שלא ישלטו עליו ימי רע, שאינם מרחמים עליו.
126. ויכר יוסף את אחיו. בשעה שאחיו נפלו בידו, הוא היה מרחם עליהם, משום שהוא שלם. והם לא הכירוהו, שהם, שמעון ולוי, באים מדין קשה. וע"כ לא ריחמו עליו, כי בעלי דין הקשה אינם מרחמים על אנשים בשעה שנופלים בידיהם, שהם מבחינת אלו ימי רע, שאינם מרחמים על האדם.
127. ומשום זה אמר דוד, למה אירא בימי רע. יראתי, לא נאמר, אלא אירא, בלשון הווה, שעדיין הוא מתיירא. כי אמר, שיש לי לירוא תמיד מאלו ימי רע.
עוון עקביי יסוּבֵּני. מיהם עקביי? אלו הם באמונה, בקדושה, כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. הרי שהעקב של עשיו היה באמונה, בקדושה, כי יעקב אוחז בו. וזהו עקב, שעליו כתוב, עוון עקביי יסובני. והם עקבות המסתכלים תמיד באותה העבירה, שהאדם דש בעקביו תמיד.
עוון עקביי יסובני, הן הקליפות הנקראות עקב, המעורבות בקדושה, כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. והן ממונות להסתכל ולהעניש את האדם על אלו העבירות שדש בעקביו. שאמר דוד, עוון עקביי יסובני, שסובבים אותו ומסתכלים בו, אם יש בו עוון, מאלו העבירות שאדם דש בעקביו. וע"כ היה מתיירא תמיד.
128. הוֹי מושכי העוון בחבלי השווא וכַעֲבות העֲגָלה חַטָאה. בחבלי השווא, העוון, שדש בו בעקב, ואינו מחשיב אותו. ואח"ז מתחזק ונעשה כעבות העגלה. ומתגבר אותו העוון, ומסית אותו בעוה"ז ובעוה"ב.
129. אשריהם הצדיקים, שיודעים להישמר מעוונותיהם. והם מפשפשים תמיד במעשיהם, כדי שלא יימצא עליהם מקטרג בעוה"ז, ולא ישׂטין עליהם לעוה"ב. כי התורה מתקנת להם דרכים ושבילים ללכת בהם, כמ"ש, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.