186. אשריהם העוסקים בתורה, שהם במדרגה עליונה יתרה על כולם. מי שעוסק בתורה, אינו צריך לא לקורבנות ולא לעולות. כי התורה יותר טובה מכל, והיא קשר של אמונת כל, קשר המלכות. וע"כ כתוב, דרכיהָ דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וכתוב, שלום רב לאוהבי תורתךָ ואין לָמוֹ מכשול.
187. שלושה ענפי הדס, כדי לתת רווחה לאובדת, לנשמה יתרה האובדת מנפש האדם במוצאי שבת. שלושה למה, היה די בהדס אחד? אחד לאברהם, אחד ליצחק, אחד ליעקב, שהם ג' קווים, חג"ת. וקושרים אותם יחד, ומריחים בהם, משום שכתוב, לְרֵיח שמניךָ טובים שׁמן תוּרק שְׁמֶךָ.
כי בריח הזה מתקיימת חולשת הנפש, ומתקיימת באמונה, המלכות. ונמשכות ברכות מלמעלה ומלמטה. כי ריח רומז על הארת החכמה, המתגלה במלכות. שהיא נמשכת מג' קווים דז"א, ג' הדסים. וע"כ כשמריחים את ההדסים, צריכים לכוון להמשיך הארת החכמה מהם אל המלכות.
188. אין העולם מתקיים אלא על הריח, שמריחים למטה. ונודע ריח אחר למעלה, הארת חכמה. כי בשעה שיוצאת השבת, והנפש היתֵרה, שאדם קונה בשבת, מסתלקת, ונשארים נפש ורוח של האדם מפורדים ועצובים, בא הריח הזה, שממשיכים אותו ע"י ריח ההדסים, והנפש והרוח מתקרבים על ידו זה אל זה, ושמחים.
189. וע"כ צריך הרוח של האדם אחר הרוח שלמעלה, ז"א, לקבל את הריח, הארת החכמה, כיוון שמתקבל הריח מתקרבים רוח ונפש שלמעלה, זו"ן, וכן רוח ונפש של האדם, זה אל זה, ושמחים. כעין זה, הוא ריח של הקורבן, שבריח הזה מתקרבים הכול יחד, כל הספירות דז"א, ומתלהטים מהם הנרות, שהם הספירות של המלכות, ושמחים.
190. שני נרות. אחד למעלה ואחד למטה. אם אדם מדליק הנר שלמטה, ומכבה הנר שלמעלה, העשן העולה מהנר שלמטה, מדליק הנר שלמעלה. כך העשן של הקורבן העולה מהקורבן, גורם להמשכת הארת החכמה למעלה, ומדליק הנרות העליונים, ז"א ומלכות, ונדלקים יחד, ומתקרבות כל הספירות יחד בריח הזה, ומשום זה כתוב, ריח ניחוח לה'.
191. וע"כ ריח הקורבן הוא קיום הכול וקיום העולם. והקורבן הוא ע"י הכוהן המקריב הכול. ומשום זה, שבעַת ימי מילואים, שהם כנגד שבע ספירות חג"ת נהי"מ, נשלמים בו, כדי שכולם יתברכו בעבודתו, ושמחות וברכות תימָצאנה למעלה ולמטה.
192. כתוב, ה' אלקיי אתה אֲרוֹמִמך, אודה שִׁמך, כי עשית פלא, עֵצות מרָחוק אמונה, אוֹמֶן. ה' אלקיי אתה, שצריך האדם להודות לשם הקדוש, ולשבח אותו על הכול. והשבח שלו הוא מהעמוק מכל, שהוא כתר. כמ"ש, כי עשיתָ פלא. פלא הוא כתר. עצות, הוא כמ"ש, פלא יועץ, בינה, שנקראת עצה. מרחוק, הוא כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי. וכתוב, ממרחק תביא לַחְמה. שפירושו חכמה, אשר עצות, שהיא בינה, מקבלת ממנה.