האידרא זוטא קדישא
ט' אורות הלוהטים מתיקוניו של עתיקא
[ט' נהורין דלהטין מתקוניה דעתיקא]
32. העתיק שבכל עתיקים, רדל"א, הסתום מכל סתומים, נתקן ולא נתקן. נתקן כדי לקיים הכול, כי הוא פרצוף הראשון דאצילות, וע"י תיקוניו מתקיים הכול. אבל מבחינת עצמו לא נתקן, כי התיקונים שלו אינם מגלים כלום מבחינתו, והוא בלתי מושג.
33. כשנתקן, הוציא ט' אורות, ט"ס כח"ב חג"ת נה"י דא"א, אשר לבושיו הם או"א וזו"ן. והם לוהטים ממנו, מרדל"א, מתיקוניו. ואלו ט' אורות מאירים ממנו בחסדים, ולוהטים ממנו בגבורות, והולכים ומתפשטים לכל עבר, הן לחכמה והן לחסדים. כמו נר, שמתפשטים ממנו אורות לכל עבר.
וכשיתקרבו לדעת אותם האורות המתפשטים, לא נמצא אלא הנר לבדו. כלומר, שאין הנר והאורות, המתפשטים מהנר, שני דברים. שהרי לאור המתפשט מהנר אין שום מציאות ושליטה בפני עצמו. אלא כל מציאותו היא בתוך הנר. ואם תיקח הנר למקום אחר, יהיו האורות המתפשטים במקום אחר, ולא ישאירו משהו מהם במקום הראשון.
כך עתיקא קדישא, נר עליון סתום מכל סתומים, ואינו מושג זולת האורות המתפשטים ממנו, שמהם מתגלים ומהם נסתרים, והם הנקראים שם הקדוש. אבל האורות המתפשטים מעתיקא קדישא, אין להם שום מציאות בפני עצמם, אלא כל מציאותם בתוך עתיקא קדישא, אע"פ שהם מושגים ועתיקא קדישא אינו מושג, כדמיון האורות המתפשטים מהנר. ומשום זה הכול אחד.
תחילת כל הספירות הוא הכתר, ונקרא עתיקא, מלשון הכתוב, ויַעתֵק משם, כי הוא נשגב ומרומם ואין בו שום השגה, כי בו מתלבש א"ס. ויש ב' פרצופי הכתר:
א. נקרא רדל"א,
ב. נקרא א"א.
רדל"א נסתר לגמרי, ומא"א מתחיל הגילוי. ולפי שיש שינוי בין ב' הפרצופים האלו, הוא מזהיר על הייחוד ועל האחדות, וממשיל אותם כמו הנר והאורות המתפשטים ממנו, כך התפשטו ט"ס דא"א מרדל"א, ואינם שום תוספות במציאות.
כי כל מציאות ט"ס דא"א היא בתוך רדל"א, כמו שכל מציאות האורות, המתפשטים מהנר, אין להם מציאות חוץ מהנר, אלא שהם ניתנים כדי ליהנות בני אדם מאור הנר. כך ט' אורות דא"א, יש בהם תיקונים כלפי בני אדם, שיוכלו להשיג אותם. באופן שההבדל בין המדרגות הוא הבדל בערך בני אדם והשגתם. ולא כלום מבחינת המציאות, כי הכול הוא א"ס, כמו הנר והאורות המתפשטים. וזהו עניין עמוק מאוד.
ומחשיב רק ט"ס בא"א ולא ע"ס, כי מיתוק המלכות בבינה נעשה בראשונה בפרצוף א"א. כי המלכות עלתה לבינה דרדל"א, והוציאה לחוץ את א"א, שהוא בינה ותו"מ דרדל"א, והוא נתקן לפרצוף בט"ס, והמלכות שלו היא עטרת יסוד, והמלכות העיקרית שלו היא בבינה דרדל"א. וע"כ אין בו אלא ט"ס. ולפי שעלתה המלכות לבינה דרדל"א, נעשה זכר ונקבה ברדל"א, המכונים עתיק ונוקבא שלו. וכן בא"א יש זכר ונקבה.
ואלו ט"ס דא"א כוללים כל הפרצופים שבאצילות. כי כח"ב הם ג' ראשים שלו. וחג"ת הם ג' ראשים לאו"א. ונה"י הם ג' ראשים לזו"ן. כי אי אפשר לומר שהכוונה היא לט"ס דא"א בלבד, כי גם הם אינם מושגים לתחתונים. ואיך נאמר עליהם, האורות המתפשטים ממנו, שמהם מתגלים ומהם נסתרים? אלא הכוונה היא על ההתפשטות שלהם לאו"א ולישסו"ת ולזו"ן.
וזכוֹר שאין שום שינוי מציאות בכל המדרגות והשינויים שאנו דורשים באצילות. אלא אין כאן אלא א"ס לבדו יחיד ומיוחד, והמדרגות המתפשטות יש להן ערך באורות המתפשטים מהנר. ולא תיכשל בזמן ובמקום ובריבוי מחמת הבחנות המדרגות.
34. ואלו השינויים המתפשטים מהבורא הם מדרגות שנבראו, שהם מתהווים מחמת תיקונים שנבראו. ועתיקא קדישא התגלה בכל אחד מהם, משום שהם תיקונים של עתיקא קדישא. שהם מיני כיסויים על הארת א"ס, שע"י הכיסויים הללו יש יכולת בתחתונים להשיג אותו. וזהו שנברא ודאי כלפי האדם. אבל באור עצמו אין שינוי. כי בדומה לאדם, המתכסה כלפי חבריו, שאין האדם עצמו מתפעל כלום מחמת הכיסויים, אלא האחרים מתפעלים.