צדיקים ורשעים

(מאמר מכתבי יד נדירים של בעל הסולם שלא יצאו לאור)

כשהאדם מזדכך להדבק בהשי״ת הרי הוא כולו להשפיע ואין בו מרצון לקבל כלום, וא״כ איך יקבל טובו ית׳ במה שרצה להנות לנבראיו? וע״כ הטביע השי״ת שכל אדם יהי׳ כלול מכל בריות העולם, כלומר, שדעות וטבעי כל בני העולם ישלטו ויתחברו בכל אחד מבני העולם כי המחשבות ודעות בני אדם עוברים מאחד לשני וכו׳
וע"כ, אחר שהאדם נזדכך ונעשה צדיק גמור ־ הנה גם אז הוא מחובר עם רשעי כל העולם ומשפיעים בו הרצון לקבל שלהם בעל כרחו ושלא מדעתו וע״כ מוכן הצדיק להתעורר ברצון ־ ולקבל את הנאתו ית׳ שה״ס תכלית שמים וארץ.
באופן שצדיק הזה כלול ממש מניצוצי נשמות רשעים וצדיקים מכל העולם מעבר ועתיד. ואחר שתיקן נשמות הצדיקים שכלול מהם ומתדבק על ידיהם כראוי ע״מ להשפיע הנה אז מתחילים נפשות הרשעים הכלולים בו לפתוח פיהם לקבל הנאות ואז נעשה האדם כלי גם לקבל הנאתו ובא על תכליתו כי יש לו רצון להשפיע - הגורם דביקות בהשואת הצורה ויש לו רצון לקבל - ע״י נפשות הרשעים הכלולים בו העושה אותו כלי לקבל הנאתו וטובו ית׳.
והנה, אז מתקנאים נשמות צדיקים במעשיהם של רשעים כי רואים שעיקר הרצון של השי״ת - להנות לנבראיו, באה ע״י מעשיהם של רשעים כי מעשיהם של צדיקים לא גרם רק דביקות בלבד, שהוא רצון התחתון אבל מעשיהם של רשעים גרמו התכלית של רצון השי״ת דהיינו להנות לנבראיו.
אמנם באמת אין הנפשות של הרשעים ראוים להחזיק בהשפע שקבלו כי לא נתחברו בהצדיקים רק לעורר בהם הרצון לקבל הנאתו ית' והצדיקים שכבר זכו לדביקות בו ורצון להשפיע נמצאים עתה בשכר משנה ־ שיש להם דביקות וגם מקבלים הנאתו ע״מ להשפיע שזה עיקר החפץ, ואמר שהצדיקים כבר נשלמו בשלמות ע״י הרשעים אז נאבדים כל נפשות הרשעים מקומת - הצדיק באשר שהם אינם יכולים לקבל רק לעצמם ולא בע׳׳מ להשפיע כמעשיהם של צדיקים.

השגחה פרטית והשגחת שכר ועונש

דרך יסורין היא סוד השגחה פרטית, ודרך תורה היא סוד השגחת שכר ועונש

ובזה מתורץ קושיות ידיעה ובחירה. כי באמת כל נברא מוכרח לחטא, כמו שכתוב (קהלת ז, כ) "אין צדיק בארץ אשר לא יחטא", וכל נברא מוכרח לשוב בתשובה, כמו שכתוב (שמואל ב' יד, יד) "ולא ידח ממנו נדח", וכן (ישעיה יא, ט) "ומלאה הארץ דעה". אולם ההכרח הזה מתבאר אמנם על ידי מוסרות הטבע של תענוג ויסורין גופניים אשר מוליכות את האדם למקום שהשגחתו רוצה, כמו שכתוב במאמר מהות הדת ומטרתה.

אולם יש גם כן דרך תורה שבני אדם היותר קרובים ומסוגלים להתפתחות, על דרך שכתוב (יומא לח, ב) "ראה צדיקים שהם מועטים, עמד ושתלם בכך דור ודור", ו"אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקוב" (ע"פ בראשית רבה נו, ט), שהם יכולים למסור מחכמתם אל ההמונים שאינם מפותחים, ומסירה זו נקראת דרך תורה [הג"ה: והיינו תורה שבעל פה, כי תורה שבכתב הוא גם כן תורה שבעל פה, כי מאן דאמר לך אב"ג יכול לומר תשר"ק], כי מתוך כך, אותם ההמונים שקבלו דרך הצדיקים, נעשו מוכשרים לגמר תכליתם גם בדורם עצמם, אע"פ שעל פי סדר השגחה פרטית המה מתחייבים להתגלגל עוד איזה מאה דורות בטרם יקבלו את חוק התפתחותם מתחת זרועות הטבע, וכ"ז הזמן והיסורין נחשב להם לשכר גדול אם מקיימים את דברי רבם, ונחשב להם לעונשים גדולים אם אינם מקיימים, שזה סוד הכרת והמיתה בידי שמים, דהיינו שחוזרים ונופלים לזרועות הטבע משום העבירה.

וזה סוד התשובה שחוזרים ונקשרים בדרך התורה (גם זה סוד הגיהנם וגן עדן שהמה ענייני זיכוך הנשמה הנוהג עליה בזמן הבינוני מבין גוף לגלגול האחר, שבינתיים מקבלת תיקון מסויים כדי שיקשרו בה כל הענינים והכחות הטובים או הרעים ממה שעשתה בגלגול הראשון, וזהו ענין של קבלה שאין אנו בביאורם כאן).