יהי אור

414. ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. אור זה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעוה"ב. כמ"ש, אור זרוּע לצדיק, שמורה הן לצדיק שלמעלה והן לצדיק התחתון. והאור ההוא לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון, ואח"כ נגנז ולא שימש יותר.

415. אם היה נגנז מכל וכל, לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד, אלא נגנז ונזרע כזרע הזה, שזורעים אותו ועושה תולדות וזרעים ופירות, וממנו מתקיים העולם. ואין יום, שאינו יוצא ממנו בעולם, ומקיים הכול, כי בו מזין הקב"ה את העולם. ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה, יוצא חוט אחד מאור ההוא הגנוז, ונמשך על אלו שעוסקים בתורה. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי.

416. ביום שהוקם המשכן למטה, כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכַן עליו הענן. מהו הענן? חוט אחד היה יוצא מצד אור הראשון בשמחת כל, ונכנס למשכן שלמטה, ומהיום ההוא והלאה לא התגלה עוד, אבל שימוש הוא משמש בעולם, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית.

417. מעשה המשכן כעין מעשה שמיים וארץ. וגילו שיעור מועט כזה מסודות עליונים, עד שאי אפשר לטעום בו שיתיישב על הלב.

418. דברים אלו נעלה אותם אל רבי שמעון, שהוא מתקן תבשילים מתוקים, כמו שמתקן אותם עתיקא קדישא הסתום מכל הסתומים. והוא מתקן תבשילים שאין בהם מקום, שיבוא אחר להוסיף בהם מלח.

ועוד, שאדם יכול לאכול ולשתות ולהשלים בטנו מכל מעדני עולם ולהותיר. כלומר, בעת ששומע אותם מבין אותם די סיפוקו, ועכ"ז הותיר מהם, ולא שאב כל מה שבהם, שהרי בכל עת שחוזר עליהם, מוציא בהם חדשות, מה שלא הרגיש קודם לכן. ובו מתקיים הכתוב, וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר ה'.