ולא יָכלה עוד הַצְפינוֹ
193. בזמן שיבוא מלך המשיח, בסוף הגלות האחרונה, שכתוב בה, עוד היום גדול, אז כתוב, ולא יָכלה עוד הַצְפינוֹ ותיקח לו תיבת גוֹמֶא. שהיא כמו הארון של ספר התורה. שהתורה, משה, נגנזת שם, והגניזה של משה היא סוד התורה, שתהיה נסתרת בדור האחרון. ובה התחבא, כמו נוח בתיבה, שהייתה הולכת על מים. כך משה הולך אז בין העֵרב רב, שהם המים הזידונים.
194. ובסוף הגלות נותן הקב"ה את משה בתיבה ההיא ומביא אותו בגלות. ומביא אותו בסוף הגלות. ועד הסוף ההוא כתוב, באחרית הימים ושבתָ עד ה' אלקיך. כלומר, שצריכים לעשות תשובה. וכתוב, ותָשֶׂם בסוּף, זהו כמ"ש, סוף דבר הכול נשמע. בסוף, אחר שייתקן הכול ביראה.
195. ותַחְמְרה בחֵמָר ובזפת. חֵמר מבפנים לבן, וזפת מבחוץ שחור. כי כך היא התורה, לבנה מבפנים ושחורה מבחוץ. לבנה היא מצד האור של אברהם, חסד, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, ותֵרֶא אותו כי טוב הוא. ואין אור אלא תורה, כמ"ש, ותורה אור. וזהו האור, שניתן מימין.
שחור הוא מבחוץ, חושך של יצחק, גבורה, שכתוב בו, ותִכְהינה עיניו מֵראוֹת. וכתוב, ולחושך קרא לילה, שמאל.
196. ותָשׂם בסוּף. זה יעקב, שכתוב בו, ויאסוף רגליו אל המיטה.
על שפת היאור. זוהי תשבע"פ, המלכות, הלָכה למשה מסיני, קבלה למשה.
197. כשהמלכות הולכת לז"א, היא נקראת הלָכה למשה. ז"א הנקרא משה. וכשז"א מקבל אותה בזרועותיו, היא נקראת, קבלה למשה. כשהמלכות שורה בפיו, כתוב, פה אל פה אדבר בו. והמלכות עתידה ללכת אליו בסוף הימים, ויקבל אותה בזרועותיו, בחו"ג. ובמלכות בוקעים מים של תורה.
198. ותַחְמְרה, בקלים ובחמוּרים של התורה. בחֵמר ובזפת, בחומר של מצוות עשֵׂה שמצד האור. וממצוות לא תעשה, שהן חושך כזפת.
199. כתוב, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי. בלילה, כמ"ש, ולחושך קרא לילה, שהוא מלכות הנבנית מקו השמאל.
ויקרא אלקים לָאור יום. כנגדו אמר, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא ז"א.
ולחושך קרא לילה. כנגדו אמר, ובלילה שירוֹ עימי, שמאל, המלכות הנבנית משמאל.
200. ותשם בסוּף, בסוף ארבעים שנה האחרונות של הגלות, כנגדם עלו ישראל לארץ ישראל בסוף ארבעים שנה שהלכו במדבר. באותו זמן יתקיים, כי רם ה' ושָׁפָל יִראֶה.
201. ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. החכמה שלו, שנקראת אחותו, כמ"ש, אמוֹר לחכמה אחותי את.
ותיתצב, כמ"ש, ויבוא ה' ויתייצב. כלומר, ותיתצב, כתוב על ה'. מרחוק, כמ"ש, ממרחק תביא לַחמהּ. שאין החכמה מתגלה אלא מרחוק, עם הופעת הדינים.
202. ותיתצב אחותו, זו חכמה. מרחוק, בזמן שישראל מתרחקים מחכמת קבלת משה, וחכמה מתרחקת מהם, באותו זמן כתוב, ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. שירדה מדה"ד לקטרג על ישראל, ולהתרחץ בדמם של ישראל, שהדמים שלהם הם חייהם.
והכול נאמר על אותו אור, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, על אור התורה, שהיו ישראל מתרחקים ממנו, האור של משה.
203. ונערותיה הולכות על יד היאור. ונערותיה, אלו הן האומות, ערב רב, וכן כל אוה"ע, המתייעצות על ישראל, לעקור אותם מהעולם, והכול בסיבת אותו האור של התורה. זהו, על יד היאור, על יד הַאי אור. כלומר, בסיבתו.