אני אני הוא

168. פתח עוד רבי שמעון ואמר, מי הוא שאמר, רְאו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי? אלא זהו עילה על כל העילות. ואותו שנקרא עילת העילות, אינו למעלה מכל העילות, אלא עילה בין שאר העילות.

המדרגות משתלשלות זו מזו בעילה ועלול, שכל תחתון עלול ומסובב מהעליון שלו. עילה, פירושה פועֵל. עלול, פירושו נפעל. שזה מורה, שאין כלום לתחתון, אלא מה שמקבל מהעליון שלו.

והחברים ששמעו, הבינו דברי רבי שמעון, שעילה על כל העילות, מכנה רבי שמעון לפרצוף א"ק, שלמעלה מעולמות אבי"ע. ועילת העילות, מכנה רבי שמעון, לפרצוף עתיק דאצילות, שהוא עלול מא"ק, והוא עילה לכל פרצופי אבי"ע.

ורבי שמעון דחה אותם, שכל אחת מאלו העילות, לא תעשה דבר, עד שמקבלת רשות מהעילה העליונה עליה. כמו שמבואר בכתוב, נעשה אדם, אשר אמא אינה יכולה לעשות משהו בלי רשות מאבא. כן הוא בכל עילה ועלול, שכל תחתון אין לו כוח לעשות משהו, אלא א"כ מקבל את הכוח מעליון.

169. הכתוב, נעשה אדם, ודאי סובב על שניים, שכל תחתון אמר לעליון שלמעלה ממנו, נעשה אדם. והתחתון אינו עושה משהו בלא קבלת רשות ואמירה של אותו הפרצוף העליון ממנו. וכן העליון שלו אינו עושה משהו עד שמקבל עצה מחברו שלמעלה ממנו. באופן, שכל פרצוף מפרצופי אצילות, אמר, נעשה אדם, לעליון שלו, והעליון לעלי עליון.

כי כל חידוש ואצילות באים מא"ס, ומשתלשלים דרך המדרגות, עד שבאים למקומם. ועניין ההשתלשלות נבחן כאן, שכל תחתון אומר, נעשה אדם, לעליון ממנו, בעת שמקבל ממנו נשמת אדם, להעביר אותה לתחתונים ממנו.

אבל הפרצוף הנקרא עילה על כל העילות, אין דומה לו למעלה ולא למטה, כמ"ש, ואל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁוֶוה יאמר קדוש. הוא אמר את הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כעין שאמר כל תחתון לעליון ממנו, נעשה אדם.

170. קמו כל החברים ואמרו לרבי שמעון, רבי, תן לנו רשות לדבר במקום הזה. אמרו לו, האם לא ביארת למעלה, שעילת העילות אמר לכתר, נעשה אדם? החברים הבינו בדברי רבי שמעון, שעילה על כל העילות הוא א"ק, שהוא כתר לכל העולמות, ואין למעלה ממנו שום מדרגה, כי הוא המדרגה הראשונה שנאצלה מא"ס. ועילת העילות, חשבו, שהוא כינוי לעתיק דאצילות. ואח"ז שאמר, שכל מדרגה אמרה לעליונה ממנה, נעשה אדם. נמצא, שגם עילת העילות, עתיק, אמר לא"ק, כתר, נעשה אדם.

ואותו הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ידעו החברים, שחל על עתיק. וע"כ שאלו אותו, איך אמר עתיק, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, הרי יש לו לקבל עצה מהכתר, שהוא א"ק? כמו שאמר רבי שמעון, שכל עלול אמר לעילתו, נעשה אדם.

אמר להם רבי שמעון, ישמעו אוזניכם, מה שפּיוֹתיכם מדברים. האם לא עתה אמרתי לכם, שיש שנקרא בשם עילת העילות, והוא אינו אותו הנקרא בשם עילה על כל העילות. אשר עילה על כל העילות, אין לו שני, שייקח עצה ממנו, כי הוא יחיד קודם כל, ואין לו שיתוף.

171. ומשום זה אמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון. כי יש אחד בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד קְראתיו. אבל הוא אחד בלי חשבון ובלי שיתוף. ומשום זה אמר, ואין אלקים עימדי.

ביאור הדברים. כי השכיל אותם להבין, שהוא מדבר מהמשפיע הראשון אל העולמות, שאין למעלה ממנו. ומבחינה זו, נמצא עתיק, שהוא עילה על כל העליונים. כי א"ק, שלמעלה מעתיק, אינו נחשב למשפיע, להיותו מתוקן במלכות דצ"א, אשר מלכות זו נגנזה בראש עתיק, ואין עליה שום זיווג, ואין העולמות מקבלים ממנה קודם גמה"ת.

ולפיכך נתקן עתיק בבחינת בקע ולא בקע, שהוא אמצעי בין א"ק ואבי"ע. וע"כ נחשב עתיק למשפיע הראשון לעולמות, שאין למעלה ממנו, שהרי מא"ק לא יוכלו העולמות לקבל משהו.

אמנם בגמה"ת תתגלה המלכות דצ"א, שנגנזה בראש עתיק, ותקבל זיווג מעתיק, ותשפיע לעולמות אבי"ע. ואז כתוב עליה, אבן מָאסוּ הבונים הייתה לראש פינה. כי המלכות נקראת אבן, ובהיותה נגנזת בראש עתיק בלי זיווג, ע"כ בכל מקום שנגלית מלכות זו, נמשכים ממנה דינים ועונשים, וע"כ מאסו אותה הבונים. אמנם בגמה"ת, כשתקבל הזיווג שם בראש עתיק, תתגלה ותיראה לכל שהייתה ראש פינה.

ואז יאמר עתיק כמ"ש, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי. שפירש רבי שמעון, ואין אלקים עימדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון.

כי ב-6000 שנה נחשב א"א כתר לעולם אצילות, ועתיק נעלם לגמרי, מטעם גניזת המלכות דצ"א, שאין עליה זיווג, והזיווג נעשה רק בעניין בקע, שהיא מלכות המשותפת במדה"ר, שהפרצוף הראשון שיצא על המלכות המשותפת הזו, הוא א"א, שהוא חסר מלכות דצ"א, וקיבל במקומה את מלכות המשותפת, וע"כ הוא המשפיע לכל פרצופי אצילות. כלומר, שמקבל מעתיק ומשפיע לאצילות, ועתיק עצמו לא נודע מטרם גמה"ת.

ובגמה"ת, כשיתגלה הכתוב, הייתה לראש פינה, אז נאמר, ראו עתה כי אני אני הוא. המלכות מכונה אני. וכיוון שהמלכות דצ"א תקבל הזיווג הגדול, יתגלה בעולם כי, אני, שב-6000 שנה, שהייתה משותפת במדה"ר, ועצמותה הייתה נעלמת, אני הוא, כלומר, אני דצ"א, שהיא גילוי עצמותה של המלכות. ואין אלקים עימדי, שאין לי שני, לקבל עצה ממנו, כי אני, המגולה ב-6000 שנה, הייתה צריכה למדרגה שנייה, לבינה, לקבל ממנה עצה, כלומר תיקון.

משא"כ עתה איני צריכה לקבל עצה מהשני, כי אני מושלמת בכל צרכיי מעצמי. ואין לי עוד שיתוף דמדה"ר, בהיות הדין שלי מתוק במתיקות השלמות. ולא חשבון. המסך המשותף במדה"ר דבינה, מכונה בשם חשבון, כי חשבון הוא מלשון מחשבה, שהוא שם הבינה הממתיקה את המסך. ואומרת, שמעתה אינה צריכה עוד לחשבון הזה, כלומר למסך ממותק.

ולכן נאמר, כי יש אחד בשיתוף, כגון זכר ונקבה, שכתוב בהם, כי אחד קראתיו. כי מטרם התיקון הייתה המלכות בשיתוף דמדה"ר, כגון ז"א ונוקבא, המכונים שמש ולבנה, שבשיתוף דמדה"ר קיבלו המוחין די"ג (13) מידות הרחמים, שהוא אחד. ואז נאמר על זו"ן, כי אחד קראתיו, כמ"ש, הוא אחד ושמו אחד. אבל הוא אחד בלי חשבון ובלי שיתוף.

עתה המלכות עצמה היא אחד בלי חשבון, שהוא מסך ממותק, ובלי שיתוף דמדה"ר, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הלבנה אינה צריכה להיכלל בז"א, כמ"ש, הוא ושמו אחד. אלא הלבנה מעצמה תהיה מהות מאירה בעניין אחד. וע"כ הוא אחד, השמש, ושמו אחד, הלבנה. כי יהיה אור הלבנה כאור החמה.

קמו החברים כולם והשתטחו לפניו, ואמרו, אשרי האיש שריבונו מסכים עימו, לגלות סודות נסתרים, שלא היו מגולים אפילו למלאכים הקדושים.

172. אמר להם, חברים, יש לנו להשלים הכתוב, כי כמה סודות נסתרים יש בכתוב הזה, אני אמית ואֲחַייה. כלומר, ע"י הספירות, שמקו ימין נמשכים החיים, ומקו שמאל נמשך המוות. ואם שניהם אינם באים לידי הסכמה בקו האמצעי, אין הדין מתקיים, שהם במושב שלושה ביחד. כלומר, שאין הדין מתקיים, אלא בעת שיש ג' קווים ביחד.

אע"פ שמקו ימין נמשכים החיים לצדיקים, ומקו שמאל נמשך המוות לרשעים, כלומר רק אחר שבא קו האמצעי והכריע ביניהם, והלביש הקווים זה בזה. אמנם מטרם הכרעת קו האמצעי, אין קיום לא לחיים, הנמשכים לצדיקים מקו ימין, ולא למיתה, הנמשכת לרשעים מקו שמאל. שהקווים הם במחלוקת, ופעם מנצח השמאל לדין, ופעם מנצח הימין לחסד, בלי קביעות וקיום.

173. ולפעמים מסכימים שלושתם לעשות דין, ותבוא יד הפשוטה לקבל שָׁבים. יד היא י"ד (14) אותיות, ד' אותיות שבהוי"ה פשוטה, וי' אותיות שבהוי"ה במילואה. ד' אותיות של הוי"ה פשוטה י"ה ו"ה, רומזות על ספירת כתר. י' אותיות שבהוי"ה במילואה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רומזות על ספירת החכמה.

בקטנות יורדות ג"ס בינה ותו"מ מהנוקבא לבי"ע ולקליפות, ואינה נשארת אלא בב"ס כו"ח דכלים, שאז מרומזת הנוקבא בשם י"ד, הרומזת לב"ס כו"ח, שבהם י"ד אותיות, ד' בכתר, י' בחכמה. ואז מסכימים שלושתם לעשות דין, שאפילו קו ימין מסכים לדין, מטעם שאין בכל קו אלא רק י"ד אותיות מכו"ח, ובינה ותו"מ שלו נפלו לקליפות.

ואז קונות הקליפות כֹח, כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי, הרומזות על כלים דבינה ותו"מ הכלולים בה, שהוא כוח להחטיא את התחתונים, גם להעניש אותם. ששניים הללו הם אחד, כמו שלומדים, הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המוות, שהוא המחטיא והוא העולה ומקטרג, והוא היורד ונוטל נשמתו. הרי שהחטא ועונשו אחד הוא.

וע"י מ"ן ותשובה ומע"ט, מעלה הנוקבא בחזרה את בינה ותו"מ שלה מהקליפות, והם מתלבשים בנשמות התחתונים, שעשו תשובה. ואח"כ מורידה המסך מנ"ע לפה ומעלה הבינה ותו"מ לאצילות ביחד עם הנשמות. ונשלמת בע"ס, ומקבלת מוחין דגדלות לנשמות התחתונים, הדבקים בכלים בינה ותו"מ שעלו אליה.

ותבוא יד הפשוטה לקבל שבים. כי מתברר העניין מתחילתו, שלא התמעטה הנוקבא בתחילה, להישאר בי"ד האותיות הללו, שהם כו"ח של כל קו שלה, אלא כדי לקבל אח"כ השבים בתשובה, ולהעלות אותם לאצילות. כי אי אפשר היה להשפיע מוחין דגדלות לתחתונים בלאו הכי.

וזוהי השכינה, הנקראת יד ימין מצד קו החסד, ונקראת יד שמאל מצד קו הדין, ונקראת יד ה' מצד קו האמצעי, קו הרחמים. שלא נשאר בכל קו מהנוקבא בקטנות, אלא רק י"ד אותיות, כו"ח שבכל קו, ובינה ותו"מ שלכל אחד נפלו לבי"ע. כשחוזר בתשובה אלו י"ד אותיות מצילות אותו מדין. כלומר, אחר שהנוקבא מורידה המסך מתחת לחכמה למקומו כבתחילה, ומעלה את בינה ותו"מ בחזרה אליה, עולים עימהם גם הם ע"י תשובה, ומקבלים המוחין דגדלות, שהוא אור הרחמים.

אבל כשדן עילה על כל העילות, אין היד פשוטה לקבל שבים, אלא להיפך, כמ"ש, ואין מיָדִי מציל.

פירוש. כל זה אמור בחושך דאמא, אבל בחושך דצ"א, הגנוז בעתיק, הנקרא עילה על כל העילות, כמו שלומדים, והרשעים בחושך יידמו. אז כמ"ש, אין מידי מציל.

174. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי, אני אמית ואחייה. ג"פ, אני, כתוב בפסוק הזה, שיש בהן ג' אותיות א' בראשי מילים, וג' אותיות י' בסופי מילים. כי ראש המילה של אני, הוא אל"ף. וסוף המילה, הוא יו"ד. ג' אותיות י' רומזות על השם ס"ג, שהוא מילוי השם הוי"ה, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שבגי' ס"ג (63), שיש בו ג' אותיות י'. וג' אותיות א' רומזות על מילוי השם הוי"ה במספר מ"ה (45), יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה, שיש בו ג' אותיות א'.

כי עוד יש לבאר הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא. כי בגמה"ת, אשר אז ישוב השם ב"ן, הנוקבא, להיות כשם ס"ג. כמ"ש, ראו עתה כי אני, שהייתי כלול ומקבל עד עתה רק משם הוי"ה במילוי אותיות א' בלבד, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בו ג' אותיות א', הרומזת על ז"א, הרי עתה, בגמה"ת, אני הוא, בהוי"ה במילוי ס"ג, שיש בו ג' אותיות י', הרומזת על אמא עילאה. ועל זה בא הרמז ג"פ אני, שבהן המילויים של ב' הוי"ה, ג' אותיות י' דס"ג וג' אותיות א' דמ"ה. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.

ויש בפסוק ג' אותיות ו', ואחייה ואני ואין, הרמוזות ג"כ באלו ב' שמות ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, ומ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שיש בכל אחד ג' אותיות ו'. ו' רומזת על ז"א, להורות שגם הוא כלול באלו העליות, המרומזות בב' השמות. אלא שהוא עולה להוי"ה במילוי ע"ב, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אבא עילאה.

175. הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, חל על הקב"ה ושכינתו, ז"א ונוקבא שלו. אני, היא השכינה. הוא, הקב"ה, הנקרא וה"ו. שלעתיד בגמה"ת תאמר הנוקבא, ראו, כי אני וה"ו אחד. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שווה אל הז"א.

ואין אלקים עימדי. הכוונה על אלוהים אחרים, ס"ם ונחש. כי אז יתגלה, שס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין הקב"ה ושכינתו. כמ"ש, על פי שניים עדים יומת המת, שחל על ס"מ, שהוא מת מתחילתו, ולא היה אלא עבד למהר פְּדוּת נפשנו.

וזהו שכתוב, אני אמית ואחייה, שאני אמית בשכינתי מי שחייב, ואני אחייה בשכינתי מי שזכאי. שתתגלה השגחת ה' מלכתחילה בכל העולם כולו. ואז, כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. כלומר, להבדיל ממה שנדמה לנו ב-6000 שנים, שיש הנהגה, המתנגדת לקדושה, שהם ס"ם ונחש. כמ"ש, אשר שלט האדם באדם לרע לו. אבל אז יתגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחייה בשכינתי, ואין עוד מלבדו.

הכתוב, ואין מיָדי מציל, הוא י"ד (14) אותיות שבשם הוי"ה, שהן ד' אותיות של הוי"ה פשוטה, ועשר אותיות של הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וי"ד אותיות בשמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. כלומר, ג' הקווים, המכונים ג' ידיים, משום שיש בכל קו י"ד אותיות השם. בקו ימין י"ד אותיות, הוי"ה אלקינו הוי"ה. בקו שמאל י"ד אותיות, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. ובקו אמצעי י"ד אותיות מהוי"ה פשוטה, ומהוי"ה במילואה.

אלו השמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וב' הקווים נמשכים מחולם ומשורוק, והם ג"ר. אבל קו אמצעי נמשך מחיריק, ו"ק בלי ראש, שנמשך על מסך דבחינה א'. ועל זה יש שם י"ד אותיות, הוי"ה פשוטה, והוי"ה במילואה, הרומזים על כו"ח דכלים ורוח נפש דאורות. וחסרות בינה ותו"מ דכלים, שהם כ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי שבהוי"ה: יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף.

כי מילוי המילוי של י' הוא יו"ד וא"ו דל"ת, ומילוי המילוי של ה' הוא ה"א אל"ף, ומילוי המילוי של ו' הוא וא"ו אל"ף וא"ו, וה"ת הוא ה"א אל"ף. כמ"ש, כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מִדור דור. כי אין בקו אמצעי אלא י"ד אותיות. ולפיכך אין שם אלא י"ה, וחסרות האותיות ו"ה, שהם כ"ח אותיות דמילוי המילוי.

וכל זה הוא מפני שמלחמה לה' בעמלק. וזו תפילת משה, כמ"ש, ועתה יגדל נא כֹח ה'. כלומר, שיימָשכו כ"ח אותיות אל י"ד אותיות, ויושלם השם הוי"ה בע"ס דכלים ובנרנח"י דאורות.

ואין מידי מציל, הוא י"ד אותיות שבשם הוי"ה. פירושו על אלו ב' ידיים, שהן י"ד אותיות שבקו אמצעי, החסרה מג"ר. וע"כ היא נוקמת ברשעים. וי"ד האותיות שבקו שמאל, שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהם ג"כ דינים, ונוקמת ברשעים. ומגלות את הייחוד השלם. ולעת"ל יראו הכול, שאין מידי מציל, כי הביאו את גמה"ת.

והכול אמת, הן הפירוש הא', והן הפירוש הב'. והן מה שאמרו החברים בביאור הכתוב. אמנם מה שנאמר למעלה, שעילה עליונה, עילה על כל העילות, הוא שאמר, אני אני הוא, עתיק דאצילות, בעת שיתגלה הזיווג של מלכות הגנוז, בסוד ראש פינה. הנה הסוד הזה לא נמסר לכל החכמים והנביאים. כלומר, שלא נמסר אלא ליחידי סגולה שביניהם.

176. כמה עילות, מדרגות, סתומות ואינן נודעות, אלא שהן מתלבשות ומורכבות בספירות והספירות הן מרכבות אליהן. כמו מרכבה, המגלה מציאות הרוכב בה, כן הספירות מגלות את המדרגות המלובשות בהן.

המדרגות משתלשלות ויוצאות זו מזו בדרך עילה ועלול, שכל תחתונה נפעלת מהעליונה ממנה, ומתקיימת על ידה. ויש עילות, שהן סתומות מהתחתונים, שהן ג' הפרצופים הראשונים א"א ואו"א. כי תחילת הגילוי היא מישסו"ת ואילך. ועל אלו ג' הראשונים נאמר, כמה עילות סתומות ואינן נודעות. אלא שמתלבשות בספירות, שהן ישסו"ת וזו"ן, הנעשים מרכבה אליהם, שמתגלות בתוכם, כמו רוכב, שאינו מגולה אלא רק במרכבתו.

ואלו ג' ראשונות נסתרות ממחשבות בני אדם, כמ"ש, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. האורות מצוחצחים אלו מאלו, שכל העליון מחברו מצוחצח יותר ממנו. ואלו המקבלים, חשוכים מאלו האחרים שעליהם, שמהם הם מקבלים.

כלומר, כל התחתון מחברו הוא יותר כהה ממנו. ואע"פ שכלפי התחתון נחשב לאור מצוחצח, כלפי העליון נחשב כמו חושך. כי כן הולכות המדרגות ומתמעטות אחת מחברתה. ועילת העילות, אין אור שיוכל לעמוד בפניה, כי כל האורות חֲשֵׁכים וכבים לפניה.