כוונת הברכה

1. ואכלתָ ושׂבעת ובירכת את ה' אלקיך. מצווה זו היא לברך את הקב"ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעוה"ז. ואם אינו מברך, נקרא גזלן להקב"ה. שהכתוב, גוזֵל אביו ואימו, סובב על הקב"ה. משום שהברכות, שהאדם מברך להקב"ה, באות להמשיך חיים ממקור החיים, בינה, לשמו הקדוש של הקב"ה, ולהשפיע עליו מאותו השמן העליון, שפע החכמה, ומשם בא להימשך בכל העולם.

2. כתוב, ואכלת ושׂבעת ובירכת את ה' אלקיך. ובאלו הברכות משפיע האדם במילים אלו, שפע מאותו מקור עליון, בינה, ומתברכים כל המדרגות והמקורות של ז"א ומלכות, ומתמלאים בשפע, להשפיע לכל העולמות, ומתברכים כולם יחד.

3. וע"כ צריך האדם לשים רצונו בסוד הברכות, בשביל שיתברכו האבות, חג"ת דז"א, והבנים, נה"י דז"א, כולם ביחד. ומי שמברך את הקב"ה, מתברך ולוקח חלקו מאלו הברכות. בתחילה, לכל העולם למטה.

כיוון ששמו של הקב"ה התברך משם, החלק הראשון מאלו הברכות, יורד ושורה על ראשו של המברך. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיךָ. ואחר שאותה הברכה באה ושורה על ראשו של המברך, מתפשטת משם לכל העולם.

4. בשעה שאלו הברכות יורדות, הן מתעטרות בתוך שדה התפוחים הקדושים, המלכות. ופוגשים בהן כמה מדרגות של ממוני העולם, ויורדים עימהם, ואומרים ומכריזים, זוהי המתנה שפלוני שלח להקב"ה.

מאיזה מקום הברכות יורדות? מראש אחד של צדיק, יסוד דז"א, שם עולות הברכות תחילה, ומעוררות, שתרדנה ברכות אחרות מלמעלה, והוא מתמלא מהיורדות מלמעלה ומהעולות מלמטה. כמ"ש, ברכות לראש צדיק. כיוון שהמדרגה ההיא מתמלאת, היא משפיעה לכלה, למלכות. ומשם נוזלות ונמשכות למטה.

5. כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים. ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים, זוהי מתנה למלך שפלוני שלח, זוהי מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה? ברכה שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, זוהי ברכה במילואה כראוי.

6. וכיוון שהברכה הזו עולה, כל המדרגות שלמעלה, כולם מזומנים לאותו האור שאינו מאיר, למלכות, כדי להאיר בה. ומכ"ש, אם היא ברכה שרבים בירכו אותה, ומעטרים אותה בעטרות קדושות במענה אמן. אמן הוא עניין הקשרים שבכל ייחוד והקדושה בסוד אדונו, ומעטר ברכה בעטרות עליונות כראוי.

7. והקב"ה רוצה באלו שמברכים אותו, ותשוקתו היא אל הברכה שלמטה, כי הברכה ההיא עולה ומאירה אל הנר שאינו מאיר, המלכות, ומחזקת אותה בכוח חזק לעלות למעלה, לזיווג לז"א. כמ"ש, כי מכַבדיי אכַבד. שהם אלו המברכים להקב"ה. ובוֹזיי יֵיקָלו. הם אלו שאינם מברכים להקב"ה, ומונעים הברכה מפיהם.

8. סוד הסודות לאלו היודעים החכמה של אדונם, לדעת סוד הברכות על מצוות התורה ועל כל ההנאות והחמודות של העוה"ז, הוא להשפיע ברכות מלמעלה למטה.

9. חוץ מברכות התפילה, שהן תיקון אדונם. הן עולות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. וכשהברכות אינן של תפילה, הן עולות מלמטה למעלה עד שמגיעות לתוך האור שאינו מאיר, המלכות, ומעוררות בכוח אותו אור שאינו מאיר, בברכה ההיא. ועולה ההתעוררות למעלה, עד שמגיעה לכיסא העליון, בינה, שהוא המקור של כל חיים, שכל האורות באים ממנו.

אז יוצאות מאותו מקור עליון ברכות אחרות, ופוגשות אלו באלו, ונושקות אלו באלו, ובאות ושורות על ראש צדיק, יסוד דז"א, להשפיע למטה. וכשיורדות, מתברכים האבות, חג"ת דז"א, והבנים, נה"י דז"א, וכל הנרות שלהם, ספירות המלכות.

10. עניין הברכות לעורר מלמעלה למטה. המילה, ברוך, הוא המקור העליון מכל, או"א עילאין, הנקראים חכמה, וצריכים לכוון להשפיע ולהמשיך ולהאיר משם כל הנרות, כלומר, המדרגות התחתונות. והוא ברוך תמיד, כי מֵימיו אינם נפסקים, שהם בזיווג שאינו פוסק לעולמים, ושפעם לתחתונים אינו נפסק. ומשם מקבל ההתחלה, שנקראת עוה"ב, בינה. והיא נקראת קצה השמיים, שהקצה ההוא הוא הקצה העליון של ז"א, הנקרא שמיים.

משום שיש קצה כעין זה למטה, והוא עולם התחתון, מלכות. והוא נקרא ג"כ ברוך, כנגד התחתונים, להשפיע הברכות למטה, ולהתעורר מלמטה למעלה בברכות התפילה. וכאן, בשאר הברכות, נקרא ברוך, חכמה עליונה, או"א עילאין, הממלאת לבינה, הנקראת עוה"ב, בשביל אחד דק, יסוד החכמה, שמכניס בו.

11. המילה, אתה, שבברכה, היא המתחילה אח"כ להתגלות. כי ברוך, הוא סתום, חו"ב שאינם מושגים לתחתונים. ומשום זה נקרא בדרך סתום, ברוך, להיותו מקור עליון שאינו מתגלה. אבל המילה, אתה, היא ההתחלה להתגלות לחוץ.

ומשום זה נקרא, אתה, לשון נוכח, המגולה. והוא הימין, חסד דז"א, ונקרא כוהן לאותו מקום, לבינה. כמ"ש, אתה כוהן לעולם. שפירושו, מי הוא כוהן לעולם ההוא, בינה? אתה, הימין העליון, חסד דז"א, שהרי הוא נמצא להתגלות.

12. המילה הוי"ה שבברכות, היא קו האמצעי שבז"א, האמונה בכל הצדדים. המילה אלקינו שבברכות, צד השמאל דז"א, הכלול בימין שלו, והימין כלול בו, ונכללים זה בזה להיות אחד. ועד חג"ת דז"א נקשרו הברכות בז"א. וכיוון שאלו חג"ת דז"א התברכו, כולם למטה מתברכים.

13. ואחר שחג"ת דז"א מתברכים ולוקחים ברכות לעצמם, חוזרים כולם כלולים כאחד למקור, בינה. כי הם אינם יכולים לחזור לאותו מקום מטרם שהתברכו. כיוון שהתברכו מקודם, חוזרים ונכנסים לבינה, לקחת ברכות יתרות אחרות להשפיע למטה. ומטרם שהם מתברכים, אינם נכנסים ואינם חוזרים לבינה. כמ"ש, ולא יֵירָאו פניי רֵיקם.

14. וכשחוזרים לבינה ונכנסים שם, אז נקרא אותו מקום מלך, שזו המילה מלך שבברכה. כי בינה לא נקראת מלך, זולת כשאלו חג"ת דז"א מתקרבים אליו ומתברכים. והמלך נקרא מלך, כשהשרים שלו באים אליו, כשהם עשירים, ויש להם כל מה שצריכים בלי חיסרון, אז הוא מלך.

מלך למטה, המלכות, בעת שספירות דז"א מעטרים אותה די סיפוקה בעטרות קדושות. וכאן, בברכה שנקראת מלך, מיהו המלך? הוא, העולם אשר קידשנו וציוונו, הבינה.

ומשום שהוא עולם שאינו מגולה לחוץ, והוא סתום, קורא לו כך בדרך סתום, לשון נסתר, קידשנו וציוונו, ולא בלשון נוכח, קידשתנו וציוויתנו. וע"כ לא נקרא, אלא בדרך סתום.

15. ולעולם הימין, שהוא חסד, נקרא אתה. וע"כ כוהן כפוף ראשו למקום ההוא, אתה, בכל ברכה של תפילת שמונה עשרה, שמשתחווה בתחילת הברכה ובסוף הברכה.

והעולם התחתון, מלכות, כשנקשר לימין, חסד, ומתדבק בו, נקרא מלמטה למעלה, ברוך. ואינו נקרא ברוך, זולת במקור שהתדבק בו, החסד, שנכנס בתוכו, ומילא אותו, שאז נקראת המלכות ברוך. אתה, שבברכה, הוא הכוהן, חסד, להידבק בו.

וע"כ בתפילה אדם כורע בברוך, מלכות, משום שהוא עולם כפוף למעלה. וזהו השינוי בין ברוך שבתפילה, לבין ברוך שבשאר הברכות. ברוך שבשאר הברכות הוא בחו"ב. וברוך שבתפילה הוא במלכות. והכול הוא להשפיע ברכות לכל העולמות.

16. במילה ברוך שבברכת תפילת שמונה עשרה, אדם כורע בה בברכיו, ומכופף ראשו באתה, משום שאתה נקרא ראש. וע"כ כוהן נוטל חלק בראש. והוא ראש תמיד. ומשום זה הכריעה היא בברוך, וכפיפת הראש היא באתה. והכוהן, בכל מקום שקורא, אתה, משתחווה בתפילה.

והמלך, אחרי שמכופף ראשו בתחילת תפילת שמונה עשרה, אינו זוקף עוד עד שמסיים התפילה, משום שהקב"ה אמר אל הלבנה, לכי ומעטי את עצמך, ועוד לא הזדקפה הלבנה, המלכות, מהמיעוט הזה. והמלך, הוא בבחינת מלכות, ע"כ מכופף ראשו ואינו מזדקף. ומשום זה, הברכה שאדם מברך להקב"ה, מתעוררת להשפיע ברכות מלמעלה לכל העולמות. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב.