תַדשֵׁא הארץ דשא – א'
139. ויאמר אלקים, תַדשֵא הארץ דשא. פירושו, התחברות מים עליונים עם מים תחתונים, לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות, ומים תחתונים קוראים לעליונים, לקבל מהם הפירות, כמו נקבה אל זכר. כי מים עליונים הם זכרים, ומים תחתונים הם נקבות.
חג"ת שלמעלה מחזה הם מים עליונים, זכרים, שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם, אלא בנה"י שמחזה ולמטה, הנקראות מים תחתונים, להיותן למטה מפרסא שבמקום החזה. והן נקבות, שכל מה שבהן, מקבלות מזכרים, ממים עליונים, חג"ת שלמעלה מחזה.
טעם שני, למה מים עליונים, חג"ת, נקראים זכרים, והוא משום שהאור שלהם מושפע מלמעלה למטה, להיותם ג"ר של הגוף. ומים תחתונים, נה"י, נקבות, משום שהם ו"ק של הגוף, והאור שלהם מושפע מלמטה למעלה, שהארה זו מלמטה למעלה נקראת אור נקבה.
ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלה אלא רק מלמטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת, ששם אור זכר, מלמעלה למטה, אלא במקום נה"י, המאירים מלמטה למעלה.
תדשא הארץ דשא, פירושו, התחברות מים עליונים עם מים תחתונים, לעשות פירות. ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים, חג"ת השפיעו הפירות לנה"י, כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה, ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג"ת, אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י, והם מתגלים במקום נה"י.
140. כל זה למעלה ולמטה. א"כ מיהו השם אלקים שבכתוב? אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה, בינה. ולמטה הוא תולדות, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם, בה' בראם. כי כל התולדות יוצאות מהה', שהיא למטה. ואותו שלמעלה מחזה, חג"ת, אבות הכול, והוא שעושה המלאכה. וע"כ, הארץ עושה תולדות, כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה, כנקבה מהזכר.
אור הימין מים עליונים, אור השמאל מים תחתונים, כל זה למעלה ולמטה. כי יש מים עליונים ותחתונים, ימין ושמאל, שלמעלה מחזה. ויש מים עליונים ותחתונים, שהם ימין ושמאל למטה מחזה. ולא מה שנאמר קודם, שלמעלה מחזה מים עליונים ולמטה מחזה מים תחתונים.
ונודע, שג"ס נקראים אלקים: בינה, גבורה דז"א, מלכות. אם הזיווג של מים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ובשמאל שלמטה מחזה, א"כ מיהו השם אלקים שבכתוב, ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, האם הוא בינה או מלכות?
אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה, הבינה, שנקראת אלקים, היא שחיברה המים העליונים עם המים התחתונים. ולמטה, המלכות, הנקראת אלקים, היא תולדות, שיציאת תולדות שמיים וארץ מיוחסת אליה, ולא הפעולות. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם, בה' בראם, שהמלכות הוציאה תולדות שמיים וארץ. והבינה שלמעלה הנקראת אלקים, הוא אבות הכול. שהבינה מאירה בחג"ת, הנקראים אבות.
הבינה עושה פעולות, ועליה כתוב, תדשא הארץ דשא. וע"כ הארץ, המלכות שמקומה בנה"י דז"א, עושה תולדות, כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה, כנקבה מהזכר. עליה כתוב, ותוצא הארץ דשא. כי היא קיבלה הדשא מהבינה, המאירה באבות, חג"ת, והתעברה בהם, ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.
141. כל הכוחות של מעשה בראשית היו בארץ, במלכות, ולא הוציאה הכוחות, שהם התולדות שלה, עד היום השישי, כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה. הרי כתוב גם ביום ג', ותוצא הארץ דשא? ביום ג' הוציאה תיקון הכוחות להתיישב בהם, לגמור אותם כל צורכם, ועוד הכול היה גנוז בה, עד השעה שצריכה להוציא אותם, שהיא ביום השישי.
כי בתחילה כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו, כלומר שהייתה ריקה. ואח"כ ביום ג', שהוא ת"ת, קו האמצעי, נתקנה והתיישבה הארץ, המלכות, ע"י קו האמצעי, וקיבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי, שהן התולדות של מעשה בראשית, והוציאה אותם אח"כ ביום השישי, יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד', ג"כ לא שימש האור שלהם ביום ד', אלא בשעה שצריך.