המלאך הגואל – א'
395. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. אחר שבירך יעקב והתכוון לייחד מלמטה למעלה, שאמר, האלקים, המלכות, אשר התהלכו אבותיי לפניו, חו"ג, אז המשיך מלמעלה למטה, שאמר, האלקים, הבינה, הרועה אותי, ת"ת, והמשיך מבינה עד ת"ת. כיוון שקיבל ברכות, נתן אח"כ ברכות לנוקבא, ואחר שהגיעו הברכות למקום, אז פתח ואמר, המלאך הגואל, שממנה תימשכנה הברכות לתחתונים.
396. כי הכרובים בְּאות ובנס היו עומדים, ושלוש פעמים ביום היו פורשׂים כנפיהם, וסוככים על הארון למטה. שכתוב, הכרובים פורשי כנפיים. פרושי כנפיים, לא כתוב, שמשמע שנמצאים תמיד פרושי כנפיים. אלא כתוב, פורשי כנפיים, משמע, שעושים מעשה ופורשים כנפיים, שלוש פעמים ביום.
397. הקב"ה עשה למטה כעין של מעלה, שהכרובים שבמשכן הם ככרובים של מעלה. הכרובים שלמעלה, צורתם כצורת נערים ועומדים תחת הנוקבא דאצילות מימין ומשמאל. והם עומדים בקודשי קודשים דבריאה, שהם מט"ט וסנדלפון. ומתברכים תחילה, מהברכות הנמשכות מלמעלה, ומכאן נמשכות הברכות למטה.
398. המלאך הגואל אותי. אותי, ת"ת, שמקבל ברכות מלמעלה. וכיוון שקיבל, יברך את הנערים, הכרובים, שהם מט"ט וסנדלפון, שמהם נמשכות הברכות מעליונים לתחתונים.
399. כתוב, בית והון נחלת אבות ומה' אישה מַשְׂכָּלֶת. הרי הקב"ה נותן הכול לבן אדם? כיוון שהקב"ה מזכה את האדם בבית ובהון, לפעמים שיוריש הכול לבנו, ותהיה אצלו נחלת אבות. ומה' אישה משכלת. שהאדם זוכה באישה מהקב"ה, כי אין הקב"ה מזכה בה את האדם, אלא אחר שמכריזים עליו ברקיע.
400. כי הקב"ה מזווג זיווגים מטרם שבא לעולם. וכשזכו בהם בני אדם, לפי מעשיהם, נותנים להם אישה, וכל מעשיהם של בני אדם גלויים לפני הקב"ה. ולפי מעשיהם של הצדיקים, כך מזווג זיווגים, מקודם שבא לעולם.
401. ולפעמים עולים בחיבור, שהוכרז עליהם בת פלוני לפלוני מטרם שבאו לעולם, וכשנולד קלקל האדם את דרכו, אז ניתן זיווגו לאחר, עד שיְיַשֵׁר את מעשיו.
ואם הטיב את מעשיו, והגיע זמנו לשאת את בת זוגו, נדחה גבר מפני גבר, ובא זה ונוטל את שלו. ואותו שנשא את בת זוגו, מטרם שהטיב זה את מעשיו, נדחה עתה מפניו ומת, והוא מקבל את בת זוגו ממנו. וקשה להקב"ה לדחות אדם מפני אדם אחר. ומשום זה הקב"ה הוא הנותן אישה לאדם, וממנו באים הזיווגים. וע"כ כתוב, ומה' אישה משכלת.
402. האמת, שהקב"ה נותן הכול לאדם. ולא רק אישה משכלת. אע"פ שהקב"ה מזמין טוב לתת לאדם, אם האדם היטה דרכיו מהקב"ה לס"א, מאותו ס"א שהתדבק בו, בכל הקטרוגים ובכל הרעות, יבוא לו מה שיבוא, ואינם באים לו מהקב"ה, אלא מאותו צד הרע שהתדבק בו, מחמת המעשים שעשה.
403. וע"כ אישה שאינה משכלת, קורא עליה שלמה, ומוצא אני מר ממוות את האישה, משום שהוא משך אותה עליו, ע"י עוונותיו והמעשים שעשה, ולא ע"י הקב"ה. וע"כ כשהקב"ה חפץ באדם, משום מעשיו הטובים, הוא מזמין לו אישה משכלת, וגואל אותו מתוך הס"א.
404. ע"כ אמר יעקב, המלאך הגואל אותי מכל רע. שלא הזדמנה לי אישה מס"א, ולא קרה פסול בזרעי, שכולם צדיקים ושלמים בשלמות, משום שנגאל מכל רע, מס"א, ויעקב לא התדבק בס"א ההוא כלל.
405. וע"כ, המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. שראויים להתברך, משום ששמר יוסף אות ברית קודש. ועל זה אמר יוסף, בניי הם אשר נתן לי אלקים בזה, שהברית שמר אותו, וראויים בניו להתברך והוא ראוי לרוב ברכות. משום זה, לכל אחד נתן יעקב ברכה אחת, וליוסף נתן ברכות רבות, כמ"ש, בִּרכות אביך גָברו על ברכות הוריי, תהיינה לראש יוסף.
406. וכתוב, אליך נשאתי את עיניי היושבִי בשמיים. תפילתו של אדם המתכוון בה, היא למעלה בעומק העליון, בינה, שמשם נמשכות כל הברכות, מקו ימין, וכל חירות, מקו שמאל, ומשם הן יוצאות לקיים הכול, מקו אמצעי שלה.
407. ע"כ יש כאן י' יתרה, שכתוב, היושבִי בשמיים, ולא, היושב בשמיים, משום שלא נפסק י', חכמה, מאותו מקום לעולם. כי לעולם לא נפסק זיווג חו"ב.
ומשום זה כתוב, היושבי בשמיים, עם י' יתרה, כי הבינה אחוזה למעלה בחכמה עילאה, שנקראת י', ואחוזה למטה, שיושבת על כיסא האבות, חג"ת, כיסא שנקרא שמיים, ז"א, הכולל חג"ת. כי חג"ת דז"א הם ג' רגלי הכיסא העליון, שהיא בינה. ומשום זה כתוב, היושבי בשמיים.
408. מכאן נשמע, כשהברכות נמשכות מלמעלה מהעומק הזה, מבינה, מקבל אותן כולן שמיים, ז"א, וממנו נמשכות למטה עד שמגיעות לצדיקים, צדיק וצדק, ברית העולם, הנוקבא. וממנה מתברכים כל הצבאות וכל המחנות למיניהם, שהם התחתונים שבבי"ע.
409. הנוקבא, עולם, מקבלת משמיים, שהם חג"ת דז"א. ע"י ע"ב (72) אורות, שהם ע"ב שמות שבחג"ת דז"א, מתעלה העטרה של כל הצבאות, הנוקבא, שכל הצבאות שבבי"ע מקבלים ממנה, ונתקנה להיות עיגול העולם בע' (70) מקומות. שע"ב שמות דז"א מאירים בנוקבא בע' מקומות בבחינת עיגול, שפירושו, שמאיר רק ממקום מרכזו ולמעלה, ואינו מתפשט מלמעלה למטה.
ועיגול אחד הם כולם, כל ע' המקומות. בתוך העיגול ההוא יש נקודה אחת העומדת באמצע, הוא המסך שעליו נעשה הזיווג, והאור מתקבל משם ולמעלה לכל הצדדים.
וע"כ, מהנקודה ההיא ניזון כל העיגול. ונקראת בית קודש הקודשים. היא מקום לרוח של כל הרוחות, ששם מזדווג ז"א, אור הרוח, שממנו נמשכים כל הרוחות שבעולמות. כאן הסוד שבכל הסודות, נקודת המנעולא, גנוז בתוכה, ורק נקודת המפתחא גלויה ושולטת. הוא נסתר בין הצבאות, המתפשטים מנוקבא, ונסתר בה עצמה. כאשר הנוקבא עולה ע"י ע"ב האורות, כל העולמות עולים אחריה.