ויהי כדַבּרה אל יוסף יום יום

219. כתוב, לשמורך מאשת רע. אשריהם הצדיקים, היודעים דרכיו של הקב"ה, ללכת בהם, משום שהם עוסקים בתורה יום ולילה, שכל מי שמשתדל בתורה ימים ולילות, נוחל שני עולמות: עולם העליון ועולם התחתון. נוחל עוה"ז, אע"פ שלא עסק בתורה לשמה, ונוחל עולם העליון, בעת שעסק בה לשמה.

220. אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. אורך ימים בימינה. מי שהולך בימין התורה, שעוסק בה לשמה, יש לו אריכות ימים לעוה"ב, שהוא זוכה שם לכבוד התורה, כבוד וכתר להתעטר על כל. כי כתר התורה רק בעוה"ב.

בשמאלה עושר וכבוד. בעוה"ז, שאע"פ שלא עסק בה לשמה, זוכה בעוה"ז בעושר וכבוד.

221. רבי חייא, כשבא מבבל לארץ ישראל, קרא בתורה, עד שפניו היו מאירים כשמש. וכשהיו עומדים לפניו כל אלו שלמדו תורה, היה אומר, זה עסק בתורה לשמה, וזה לא עסק בה לשמה. והיה מתפלל על אותו שעסק בה לשמה, שיהיה כן תמיד, ויזכה לעוה"ב. והתפלל על אותו שלא עסק בה לשמה, שיבוא לעסוק בה לשמה, ויזכה לחיי עולם.

222. יום אחד, ראה תלמיד אחד, שהיה לומד תורה ופניו מוריקים. אמר, ודאי מהרהר בחטא הוא. החזיק אותו לפניו, והמשיך עליו בדברי תורה, עד שהתיישב רוחו בו. מהיום ההוא והלאה, שם על רוחו, שלא ירדוף עוד אחר הרהורים רעים, ויעסוק בתורה לשמה.

223. כשאדם רואה, שהרהורים רעים באים אליו, יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו. כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם, ימשיך אותו אל התורה, וייפרד ממנו.

224. וכאשר צד הרע הזה עומד לפני הקב"ה להשׂטין על העולם, על מעשים רעים שעשו, הקב"ה מרחם על העולם, ונותן עצה לבני אדם להינצל ממנו, שלא יוכל לשלוט עליהם, ולא על מעשיהם.

ומהי העצה? להשתדל בתורה, ויינצלו ממנו, כמ"ש, כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר. לשמורך מאשת רע מֵחֶלקת לשון נוכרייה. הרי שהתורה שומרת מפני יצה"ר.

225. וזהו צד הטומאה, צד האחר, שהוא עומד תמיד לפני הקב"ה להשׂטין על עוונותיהם של בני אדם. ועומד תמיד להסית למטה את בני אדם. הוא עומד למעלה, כדי להזכיר עוונות בני אדם ולהשׂטין עליהם על מעשיהם, משום שניתנו ברשותו. כמו שעשה לאיוב, שאמר הקב"ה אל השטן, הינו בידיך.

226. וכך עומד עליהם, להשׂטין ולהזכיר עוונותיהם בכל מה שעשו. באלו הזמנים שהקב"ה נמצא עליהם בדין, ברה"ש וביוה"כ, אז הוא עומד להשׂטין עליהם ולהזכיר עוונותיהם. והקב"ה מרחם על ישראל, ונותן להם עצה להינצל ממנו, בשופר ביום רה"ש, וביוה"כ, בשׂעיר המשתלֵח שנותנים לו, כדי שייפרד מהם ויעסוק באותו חלק שנתנו לו.

227. רגליה יורדות מוות, שאוֹל צעדיה יתמוכו. ובאמונה כתוב, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואלו הם דרכים ושבילים של התורה. וכולם אחד. כלומר, כל הדרכים, הן של הטומאה והן של הקדושה, הם אחד: זה שלום, וזה מוות. ולגמרי הם בהופכיות זה מזה, שכל דרך של הטומאה היא בהופכיות מהדרך שכנגדו בקדושה.

228. אשרי חלקם של ישראל, שהם מתדבקים בהקב"ה כראוי, ונותן להם עצה להינצל מכל הצדדים האחרים שבעולם, משום שהם עם קדוש לנחלתו ולחלקו. וע"כ נותן להם עצה בכל דבר. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

229. כשצד הרע הזה יורד ומשוטט בעולם, ורואה מעשי בני אדם, שכולם היטו דרכיהם בעולם, עולה למעלה ומשׂטין עליהם. ואלמלא שהקב"ה מרחם על מעשי ידיו, לא היו נשארים בעולם.

230. ויהי כדַבּרה אל יוסף יום יום. כדברה, צד הרע, שעולה ומשׂטין בכל יום ויום, ואומר לפני הקב"ה. כי יוסף רומז על הקב"ה, כמה רעות, כמה רכילות, כדי לכַלוֹת בני העולם.

231. ולא שמע אליה, לשכב אצלה, להיות עימה. ולא שמע אליה, משום שהקב"ה מרחם על העולם. לשכב אצלה, כדי שתקבל ממשלה למשול על העולם, וממשלה אינה מושלת, עד שניתן לה רשות.

לשכב אצלה, פירושו, זיווג. הייתכן שהקדושה תזדווג עם הטומאה? כי שפע קבלת הכוח מהקב"ה, שצד הרע מקבל כדי להעניש, נבחן כמו זיווג. כי שפע נמשך רק ע"י זיווג. וע"כ כתוב, לשכב אצלה, להשפיע לה שפע הממשלה.

232. פירוש אחר. לשכב אצלה, הוא כמ"ש, ולאיש אשר ישכב עם טמאה. להיות עימה, לתת לה ממשלה וברכות ועזרה, כי אלמלא העזרה, שהייתה לה מלמעלה, לא נשאר בעולם אפילו אדם אחד. אבל משום שהקב"ה מרחם על העולם, ונותן עזרה לעולם ע"י הס"א, בשעה שהס"א מושלת בעולם, נשאר העולם על קיומו.

קודם נאמר, לשכב אצלה, הוא השפעת שפע הממשלה, ונתינת רשות לס"א להעניש. ובזה נאמר, שלשכב אצלה, סובב על שפע הנהגת העולם, שניתנה לס"א בזמן שהיא מושלת בעולם, כדי שהעולם יתקיים.

233. עניין אחד הוא שני הפירושים האלה. אבל היצה"ר הוא שהולך ומפתה בני אדם, כדי להטות דרכם ולהתדבק בהם, ובכל יום ויום ובכל עת ועת, מטה בני אדם מדרך האמת, כדי לדחות אותם מדרך החיים, ולהמשיך אותם לגיהינום.

234. אשרי מי שעושה מע"ט, ושומר דרכיו ושביליו, כדי שלא יתדבק ביצה"ר, כמ"ש, ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה. שלא שמע מה שהיא אמרה לו בכל יום ויום, כי רוח הטומאה, יצה"ר, מפתה את האדם בכל יום ויום. לשכב אצלה, תוך הגיהינום, ולהיות נידון שם להיות עימה.

235. כשאדם מתדבק בצד ההוא, נמשך אחריה ונטמא עימה בעוה"ז, ונטמא עימה בעולם האחר. צד הטומאה הוא מנוול, טינופת, צואה ממש. ובצואה זו נידון מי שמטה דרכיו מהתורה. ובו נידונו אלו רשעי עולם, שאין להם אמונה בהקב"ה.

236. ויהי כהיום הזה, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית, שם בבית. ויהי כהיום הזה. היום שיצה"ר שולט בעולם, ויורד להסית בני אדם. זהו היום שאדם בא לשוב בתשובה על עוונותיו, או שבא לעסוק בתורה ולעשות מצוות התורה, ואז באותו זמן יורד היצה"ר כדי להסית בני העולם. ולמנוע אותם מתשובה, מעסק התורה, ומעשיית המצוות.

237. ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. כדי לעסוק בתורה ולעשות מצוות התורה, שהיא מלאכתו של האדם בעוה"ז. וכיוון שמלאכתו של האדם בעוה"ז, העסק בתורה ובמצוות, היא מלאכתו של הקב"ה, צריך האדם להיות גיבור כארי בכל צדדיו, כדי שלא ישלוט עליו הס"א, ולא יוכל לפתות אותו. ואין איש, שיקום לפני היצה"ר, ויעשה עימו מלחמה כראוי.

238. דרכו של היצה"ר, כיוון שרואה שאין איש עומד לנגדו, ולערוך עימו מלחמה, מיד, ותתפשׂהו בבגדו לאמור, שִׁכבה עימי. ותתפשהו בבגדו. כי כאשר היצה"ר שולט על האדם, ראשית מעשיו, הוא מתקן ומפאר את בגדיו, מסלסל בשערו. כמ"ש, ותתפשהו בבגדו לאמור, שכבה עימי, התדבק עימי.

239. מי שהוא צדיק, מתגבר כנגדו ועושה עימו מלחמה. כמ"ש, ויעזוב בגדו בידה, וינס וייצא החוצה. יעזוב אותו ויתגבר לנגדו, וינוס מפניו, כדי להינצל ממנו, שלא ישלוט עליו.

240. לעת"ל עתידים הצדיקים, לראות את יצה"ר כהר גבוה. ויתמהו ויאמרו, איך יכולנו לכבוש ההר הגבוה העליון הזה. ולעת"ל עתידים הרשעים, לראות את היצה"ר, דק כחוט השערה. ויתמהו ויאמרו, איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הדק כזה. הללו בוכים והללו בוכים.

והקב"ה יבעֵר אותו מן העולם, וישחט אותו לעיניהם, ולא ישלוט עוד בעולם, ויראו צדיקים וישמחו. כמ"ש, אך צדיקים יודו לשמֶךָ יֵשבו ישרים את פניך.