יהי אור – א'

1. ויאמר אלקים, יהי אור. מכאן נשמע, שעקר הקב"ה נטיעות אלו, ושתל אותן במקום אחר. כמ"ש, יהי.

מקור זו"ן הוא מלמטה מטבור דא"ק, ששם שולטת המלכות דמדה"ד, שעליה היה צ"א, שלא תקבל את אור העליון. ואם זו"ן היו נשארים כך, לא יכלו גם הם לקבל אורות עליונים בשביל העולמות, כמו המלכות דמדה"ד שבהם. לפיכך עקר המאציל את זו"ן ממקום המלכות דמדה"ד, ושתל אותם במלכות המשותפת עם בינה, שהיא מדה"ר, הראויה לקבל אור העליון. שבזה הוכשרו גם זו"ן לקבל אורות עליונים בשביל העולמות.

ונודע שששת ימי בראשית הם ו"ס חג"ת נה"י דז"א. ויאמר אלקים, יהי אור, נאמר בחסד דז"א. ומתוך שנאמר, יהי אור, בז"א, כלומר שקיבל אור העליון, משמע שעקר הקב"ה את זו"ן, המכונים נטיעות, ממקום המלכות דמדה"ד. ושתל אותם במקום המלכות המשותפת במדה"ר. כי אם לא כן, איך היה ז"א יכול לקבל את אור העליון, ואיך נאמר בו, ויאמר אלקים, יהי אור, הרי המלכות דמדה"ד אינה ראויה לקבל את אור העליון?

2. ויהי אור, אור שכבר היה. כי כתוב, ויהי אור. ולא כתוב, והיה אור. המאמר, יהי אור, מורה שהי', מלכות, עלתה בתוך אור י"ה, או"א, והתמעט האור דאו"א מכוח חיבורה של י', ונעשה אויר, שמוֹרה על קומת רוח, החסרה מג"ר. ועל תיקון זה של עליית המלכות לי"ה, רומזות ג' אותיות יהי, שהוא חיבור י' עם י"ה. וזהו תיקון קו ימין.

ואח"כ בתיקון קו שמאל כתוב, ויהי אור, שאותה הי' שהתחברה עם אויר או"א, חזרה ויצאה משם, וחזרו הג"ר לאו"א, כלומר שהאויר חזר להיות אור, שחזרה בחינת ג"ר, כמטרם שהתמעטו. וע"כ המילה, ויהי, רומזת שחזר האור, שכבר היה מטרם שהתמעט במאמר, יהי אור. כי אחר שיצאה הי' מאויר, חזר האויר להיות אור כבתחילה. ואין כאן הוספת אור.

3. וכאשר הסתכל הקב"ה באותם דורות רשעים, שאינם ראויים לאור הזה, גנז אותו. כמ"ש, ויימָנע מרשעים אורם. וגנז אותו לצדיקים. ורק לצדיקים, כמ"ש, אור זָרוע לצדיק, וליִשרי לב שִׂמחה. ויאמר אלקים, יהי אור.

ה"פ אור יש בכתובים ביום א' של מעשה בראשית: יהי אור, ויהי אור, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור, ויקרא אלקים לָאור יום. שהם כנגד חמש ספירות חג"ת נו"ה. וג"ס חג"ת הם ג' קווים ימין שמאל ואמצע. באופן שהמאמר, יהי אור, הוא קו ימין, שבו עלתה המלכות לבינה וסיימה האור תחת החכמה, ונשארו כו"ח במדרגה, ובינה ותו"מ יצאו וירדו מהמדרגה, שאז נבחנת המדרגה בו"ק ובחוסר ג"ר.

ואח"כ בכתוב, ויהי אור, נתקן קו שמאל, שבו יצאה המלכות מבינה, וחזרה למקומה, שאז חזרו בינה ותו"מ ועלו למדרגתם והתחברו עם כו"ח. וחזרו הג"ר אל המדרגה, וכאן נעשתה מחלוקת בין ימין לשמאל, ולא יכלו להאיר.

ואז בא הכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, שזה תיקון קו האמצעי, הממעט הג"ר דחכמה שבשמאל, שע"י זה הוא מקיים הארת שני הקווים, שיאירו כאחד. אלא שקו ימין יאיר כדרכו מלמעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר אלא מלמטה למעלה, שהארה זו נבחנת לו"ק דחכמה.

והתיקון הזה של קו האמצעי, הממעט את החכמה, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה, נבחן לגניזת אור החכמה, שלא יאיר אלא לצדיקים, הראויים לקבל הארת החכמה מלמטה למעלה. והוא מניעת האור מהרשעים, כי הרשעים הרוצים למשוך האור מלמעלה למטה, נמנעת הארתם מהם לגמרי, מכוח תיקון קו האמצעי, שגנז האור, שלא יוכל להאיר מלמעלה למטה.

וכאשר הסתכל הקב"ה, קו האמצעי, באותם דורות רשעים, שרוצים להמשיך האור מלמעלה למטה, שזה מפריד השמאל מהימין, ומרבה המחלוקת בין ימין לשמאל, גנז אותו. כלומר, שמיעט הג"ר דשמאל, שלא יוכל להאיר מלמעלה למטה, כחפץ הרשעים, כמ"ש, ויימנע מרשעים אורם. אותו האור שהרשעים חפצים בו, הוא שנמנע מהם. וגנז אותו לצדיקים, לאותם הראויים לקבל האור מלמטה למעלה.

חמש אותיות אלקים הן חמש ספירות כח"ב תו"מ. ותיקון קו הימין, שבו עלתה המלכות לבינה, וסיימה המדרגה תחת החכמה, ולא השאירה אלא ב' כלים כו"ח במדרגה, נבחן מבחינת חמש אותיות אלקים, ששתי אותיות מ"י דאלקים נשארו במדרגה, ושלוש אותיות אל"ה דאלקים יצאו מהמדרגה. ולפיכך נקרא קו הימין בשם מ"י.

וכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, זהו תיקון קו הימין, שמבחינת חמש אותיות אלקים, נקרא מ"י. מ"י, קו ימין, שלא יכול להאיר מחמת המחלוקת שנעשתה בין קו הימין לקו השמאל, התעורר והתחזק שיוכל להאיר, מת"ת, קו האמצעי, שנקרא מזרח.

כלומר, שע"י קו האמצעי, שמיעט את השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, נעשה שלום בין ימין לשמאל, וחזרה הארת החסדים של קו ימין אל המדרגה. ונמצא שהשם מ"י, קו ימין, העיר ממזרח, מקו האמצעי.

4. וירא אלקים את האור כי טוב. שראה מעשה הרשעים וגנז אותו. כי, וירא אלקים את האור, זה קו האמצעי, הממעט את השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שזה נחשב לגניזת האור, כדי שיימנע האור מהרשעים. וירא אלקים את האור כי טוב, כי טוב לגנוז אותו, כדי שהרשעים לא יחטאו בו.

וירא אלקים את האור כי טוב, שלא נמצא בו כעס, כלומר, אחר שקו האמצעי גנז האור, נשקט הכעס ונשקטה המחלוקת, שהייתה בין ימין לשמאל.

כי כמ"ש, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. שהפירוש הוא, שלא נמצאו כעס ודינים על ישראל, ואף כאן הפירוש הוא, שלא נמצאו כעס ודינים. וסוף הכתוב מוכיח זה, שכתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. ומשום זה לא נמצא בו כעס. אע"פ ששיתף אותם הקב"ה יחד.

ההבדלה שנעשתה בין קו ימין, אור, וקו שמאל, חושך, זה התיקון, שקו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר אלא מלמטה למעלה, שמתוך כך, הם יכולים להאיר ביחד ואין סתירה ביניהם.

ומטרם שנעשתה הבדלה ביניהם, הייתה ביניהם מחלוקת, כי לא יכלו להאיר ביחד. ועתה, שנעשתה הבדלה ביניהם, נשקטה המחלוקת, ונעשה שלום ביניהם להאיר כאחד.

5. ההארה העליונה של קו האמצעי, שיאיר אותו אור החכמה שנגנז, כי מהארת חכמה נמצאת בו שמחת הכול. והקו האמצעי הוא ימין, שחקיקת חקיקות, כלומר הארת השמאל המלאה עם דינים, המכונים חקיקות, מתעטרות עימו. כלומר, שעיקר קו האמצעי הוא בהארת החסדים שבימין, אלא שגם החכמה שבשמאל כלולה בו.

וע"כ יש בו שמחת הכול, בין מימין ובין משמאל. כמ"ש, מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך. שזהו האור הראשון שגנז אותו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. וכתוב, ויהי ערב, מצד החושך. ויהי בוקר, מצד האור. ומתוך שהם מתחברים יחד, כתוב, יום אחד.

אע"פ שהאור הראשון נגנז ע"י קו האמצעי, עכ"ז לא התכוון לגנוז אותו לגמרי, אלא להיפך, התכוון שע"י הגניזה יוכל האור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא. מתוך שהם זהירים לקבל האור ההוא מלמטה למעלה.

כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל ביחד. ואז שמחת הכול בקו האמצעי המייחד אותם יחד. וזה שמסיים הכתוב, ויהי ערב, מצד החושך, קו השמאל. ויהי בוקר, מצד האור, קו הימין. ומתוך שהם מתחברים יחד ע"י קו האמצעי, כתוב, יום אחד, שהוא כל השלמות והאחדות.

6. מהו הטעם, שבכל יום ויום כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר? כדי לדעת, שאין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום, ולא ניתן להפריד ביניהם.

כי קו ימין בלי שמאל נבחן לו"ק בלי ג"ר. וקו שמאל בלי ימין, נבחן לחושך, כי אין אור החכמה שבשמאל יכול להאיר בלי חסדים. הרי שהן בקו ימין, שהוא יום, והן בקו שמאל, שהוא לילה, אין שלמות. וכל שלמותם תלויה בהתייחדם יחד, אז נשלם אחד מחברו, שהימין נשלם מג"ר ע"י התכללות השמאל, והשמאל יכול להאיר ע"י התכללות החסדים שבימין.

אין יום בלי לילה. כי בלי קו השמאל, נמצא הימין, שהוא יום, בחיסרון של ג"ר. ואין לילה בלי יום. כי קו השמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום. ולפיכך הם צריכים תמיד להיכלל יחד. ולא ניתן להפריד ביניהם, כי אם מפרידים ביניהם, שניהם אינם יכולים להאיר.

7. אותו יום שיצא בו האור הראשון, התפשט בכל ימי בראשית, כי כתוב, יום, בכולם. שהתפשטות האור הראשון נקראת יום. ומתוך שהייתה התפשטות האור הזה בכל ימי בראשית, כתוב בכולם, יום.

זה נשמע גם מזה שכתוב, בוקר, בכל ימי בראשית, ואין בוקר אלא מצד האור הראשון, הכלול בו. כלומר, השם בוקר מורה על התחלת ביאת האור, האור הראשון.

היום הראשון, שרומז על חסד דז"א, הולך עם כולם, וכולם נכללים בו, כדי להראות שאין פירוד בששת ימי המעשה, שהם חג"ת נה"י דז"א, וכולם אחד.

8. ויאמר אלקים, יהי אור. שהתפשטותו של אור זה תימשך למטה. והמלאכים האלה שנבראו ביום הראשון, יש להם קיום להתקיים בצד ימין.

9. וירא אלקים את האור כי טוב. המילה אֶת, באה לכלול המראָה שאינה מאירה, המלכות, עם המראה המאירה, ז"א, שכתוב בו, כי טוב. כלומר, המילה את, באה לרבות, שגם המלכות נכללה בכתוב, כי טוב, הכתוב בז"א.

את, בא לכלול ולרבות אלו המלאכים הבאים מצד האור הזה, שגם עליהם כתוב, כי טוב. וכולם מאירים בראשון, מהאור של היום הראשון, בקיום שלם.