והאדם ידע את חוה

324. יש כמה פנים בכתוב, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. וכן בכל דברי התורה יש כמה פנים, וכולם אמיתיים.

325. כל התורה מתבארת בע' (70) פנים, כנגד ע' קצוות וע' פנים שבז"א: ע' קצוות בז"ת שלו, שכל קצה כולל ע"ס, ושבע פעמים עשר הן ע'. וע' פנים בג"ר שלו, שהם ג"כ שבע פעמים ע"ס שבראש שלו. אלא שג"ר מכונים פנים, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. וכך הוא בכל דבר שבתורה, כמה פנים מתבארים לכל הצדדים.

326. כאשר האדם הולך בדרך האמת, הוא הולך לימין, וממשיך על עצמו רוח קדוש עליון מלמעלה. ורוח זה נעשה לו רצון קדוש, להתייחד למעלה ולהתדבק בקדושה העליונה, שלא תיפסק ממנו לעולם.

327. כאשר אדם הולך בדרך הרע, ודרכיו נטו מדרך הישר, הוא ממשיך על עצמו רוח הטומאה שבצד שמאל. ומטמא אותו ונטמא בו, כמ"ש, ולא תיטמאו בהם, ונִטְמֵתם בָּם. הבא לטמא, מטמאים אותו.

328. כשאדם הולך בדרך האמת, וממשיך עליו רוח קדוש עליון ומתדבק בו, הבן שיוליד וייצא ממנו לעולם, הוא ממשיך עליו קדושה עליונה. ויהיה קדוש בקדושת ריבונו, כמ"ש, והתקדִשתם והייתם קדושים.

329. כשאדם הולך בצד השמאל, והמשיך על עצמו רוח הטומאה ומתדבק בו, הבן שיוצא ממנו לעולם, הוא ממשיך עליו רוח הטומאה, וייטמא בטומאה של אותו הצד.

330. וע"כ כתוב, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה. כי כאשר האדם בדבקות הימין, עולה האור שממשיך מלמטה למעלה. וכאשר האדם בדבקות בשמאל, צד השמאל, שהוא רוח הטומאה, יורד מלמעלה למטה, שממשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, ושֹם דירתו באדם, ואינו עוזב אותו.

כי כאשר האדם בדבקות הימין, רוח בני האדם עולה מלמטה למעלה. וכאשר האדם בדבקות בשמאל, רוח הבהמה יורדת למטה. והבן שהוליד בטומאה נחשב לבנו של רוח הטומאה.

331. אדה"ר התדבק ברוח הטומאה, הנחש. ואשתו חוה התדבקה בו בתחילה, וקיבלה אותה הזוהמה ממנו. והוליד בן, שהבן הזה הוא של הרוח הטמא. ב' בנים היו, אחד מאותו הרוח הטמא, והוא קין. ואחד כשאדם חזר בתשובה, והוא הבל. ומשום זה, זה היה מצד הטומאה, קין, וזה היה מצד הטהור, הבל.

332. בשעה שהטיל הנחש את הזוהמה בחוה, התעברה ממנו. וכשאדם שימש עימה, הולידה ב' בנים, אחד היה מהצד הטמא, קין, ואחד מצד אדם, הבל. והיה הבל דומה לצורה של מעלה, וקין לצורה של מטה. משום זה נפרדו דרכיהם זה מזה.

333. קין בן הרוח הטמא היה, שהוא נחש הרע. ומשום שקין בא מצד מלאך המוות, הרג את אחיו, שהריגת הבל עניין אחד עם החטא של עצה"ד, שהסית הנחש.

וכמו שבעצה"ד קיבל מלאך המוות שליטה על כל העולם, כך קיבל כאן שליטה להוציא נשמת הבל. וקין הוא מהצד שלו. וכל המדורים הרעים והמזיקים, והשדים והרוחות, באים ממנו לעולם.

334. השם קין מורה, קן לכל המדורים הרעים, הבאים מהצד הטמא לעולם. ואח"כ הביאו קורבן. זה הקריב מהצד שלו, וזה הקריב מהצד שלו. וכמ"ש, ויהי מִקץ יָמים, ויָבֵא קין מפרי האדמה. מקץ ימים, זהו קץ כל בשר, שהוא מלאך המוות. הרי שקורבנו של קין מהצד הטמא היה.

335. וקין מאותו קץ הימים הביא הקורבן. מקץ ימים ולא מקץ ימין, כי קץ הימים הוא קליפה רעה. וקין מקץ הימים הביא קורבנו, מהצד של מלאך המוות. הרי שהקריב קורבנו מהצד שלו.

336. ויבא קין מפרי האדמה. כמ"ש, ומפרי העץ. עצה"ד, הנחש הרע. כי, מפרי האדמה, הוא כמ"ש, כי פרי מַעַללֵיהם יֹאכֵלוּ. שמלאך המוות הוא פרי מעלליהם של הרשעים. כי לולא החטא, לא היה בא לעולם. יאכלו, פירושו, שמלאך המוות נמשך עליהם ומתדבק בהם, להמית אותם ולטמא אותם. וע"כ גם, מפרי האדמה, הכתוב כאן, מורה שקין הקריב מהצד שלו, מבחינת הנחש ומלאך המוות.

337. והבל הביא גם הוא מבכורות. כתוב, גם, לרבות את הצד העליון, מחזה ולמעלה, הבא מהצד הקדוש. ומשום זה כתוב, ויִישַׁע ה' אל הבל, משום שהיה מצד הקדושה. אבל, ואֶל קין ואל מנחתו לא שעה, לא קיבל ה' את קורבנו, משום שהיה מהצד הטמא. וע"כ, ויִיחר לקין מאוד וייפלו פניו. כי לא התקבל פניו, הפנים של הצד שלו, אלא שקיבל את הבל.

338. ומשום זה כתוב, ויהי בהיותם בשדה. בשֹדה, מורה על אישה. וקין קינא את הבל על נוקבא יתֵרה, שנולדה עם הבל, כמ"ש, ותוסֶף ללדת את אחיו, את הבל. פעמיים אֶת, הן לרבות ב' נוקבאות, שנולדו עם הבל.

הנשמות קין והבל היו צריכות להיות נשמה אחת, כמו שֵׁת. אלא מתוך שאדם הזדווג עם חוה, מטרם שעשה תשובה על חטא דעצה"ד, והייתה הזוהמה של הנחש דבוקה בהם, ע"כ הוליד רק חציה השמאלי של הנשמה, בפירוד מצד הימין, ששָׁם המקום של הזוהמה של הנחש. וע"כ נקרא שמו קין, שמוֹרה, קן לכל המדורים הרעים, הבאים מהצד הטמא לעולם.

כי בצד השמאל של הנשמה מְדור הזוהמה של הנחש. אבל בצד הימין של הנשמה, אין לו מקום להיאחז בו. וע"כ אח"כ, שעשה תשובה על חטאו, הוליד נשמת הבל, שמצד הימין של אותה הנשמה, שאין שם מקום לזוהמה של הנחש.

כל נשמה נמשכת בשלוש נקודות, חולם שורוק חיריק, בשם אלקים:

א. נקודת החולם, אותיות מ"י דאלקים, צד ימין.

ב. נקודת השורוק, אותיות אל"ה דאלקים, צד שמאל.

ג. קו אמצעי יוצא על מסך דנקודת החיריק, המייחד אותיות מ"י אל"ה זה בזה, ונשלם שֵׁם האלקים.

ובתחילה יוצא הסדר הזה בבינה, אח"כ בזו"ן, ואח"כ בנשמות. ומשורשם נבחנים מ"י לג"ר ואל"ה לו"ק. ובפרצוף נבחן מחזה ולמעלה למ"י, ששָׁם ג"ר דגוף הפרצוף. ומחזה ולמטה לאל"ה, ו"ק דגוף הפרצוף. לפי זה הבל, מ"י, מחזה ולמעלה, וקין, אל"ה, מחזה ולמטה.

ומכוח מיתוק המלכות בבינה והכללתן זו בזו, יצאו ד' מלכויות: ב' מלכויות בינה ומלכות שבנקודת הבינה, וב' מלכויות בינה ומלכות שבנקודת המלכות. ובגילוי אין יותר מג' מלכויות, שב' מלכויות משמשות מחזה ולמעלה של פרצוף המלכות, שהם בינה ומלכות דבינה, ואחת מחזה ולמטה, בינה דמלכות. אבל מלכות דמלכות, מדה"ד, המלכות דצ"א, אינה ראויה לקבל לתוכה או"י אלא רק או"ח, ע"כ נגנזה.

ולכן אין פני אדם מחזה ולמטה דזו"ן. ומטעם המלכות הרביעית שנגנזה, נעשתה הנוקבא לעצה"ד טו"ר. ואם לא זכה, הרי רע. שאם ממשיך הזיווג למחזה ולמטה, מגלה בזה את המלכות הרביעית שנגנזה, שבהתגלותה תכף מסתלקים האורות.

לפי זה נמצא, שלהבל, שהוא מ"י, מחזה ולמעלה, יש ב' מלכויות, בינה ומלכות דבינה. שיצאו עם נשמתו ב' נוקבאות, המרומזות בפעמיים אֶת, שבכתוב, ותוסף ללדת את אחיו, את הבל. אבל לקין, להיותו אל"ה, מחזה ולמטה, יש מלכות אחת, בינה דמלכות, אבל המלכות הרביעית חסרה לו. ועם נשמת קין יצאה רק נוקבא אחת, המלכות השלישית לבדה.

וקין קינא את הבל על נוקבא יתֵרה, שנולדה עם הבל. כי רצה לגלות ולעשות זיווג על המלכות הרביעית החסרה לו, ויהיו לו ב' נוקבאות, כמו שיש להבל. כמו החטא של עצה"ד, שהנחש פיתה אותם לעשות הזיווג מחזה ולמטה, כדי שיוכל להמשיך האורות מלמעלה למטה.

שמחמת זה התגלתה המלכות הרביעית, שהסתלקו מחמתה כל האורות, ונקנסה עליו המיתה. כי הסתלקות אור החיים היא מיתה. שהריגת הבל היא עניין אחד עם החטא דעצה"ד, כי אף הוא רצה לגלות הזיווג מחזה ולמטה, על המלכות הרביעית.

וכיוון שהתגלתה המלכות הזאת, תכף הסתלקו האורות, שהם ג"ר, מכללות נשמות קין והבל, והכלים, שהם ו"ק, נפלו לקליפות. אבל אורות אינם נופלים לקליפות, אלא שמסתלקים לשורשם העליון.

ונמצא, שהבל, שהוא בחינת ג"ר, הסתלק לשורשו ומת. וקין, שהיה בחינת ו"ק, נפל לקליפות. באופן, שכל ההפרש בין הריגת הבל לחטא דעצה"ד, הוא שאדם היה כלל כל הנשמות, ע"כ נגע חטאו לכל העולם. וקין והבל, נגע החטא לנשמתם בלבד.