אנוכי ה' אלקיך – א'

385. שְמע בני מוּסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. שמע בני מוסר אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואל תיטוש תורת אימך, זו כנ"י, בינה.

386. מוסר אביך, זהו חכמה, אבא. ואל תיטוש תורת אימך, זוהי בינה. מוסר אביך ותורת אימך בדבר אחד מתבארים. התורה יצאה מחכמה של מעלה. והחכמה עצמה מתחלקת לימין, אבא, ולשמאל, אמא. מבינה יוצאת התורה, כמ"ש, אל תיטוש תורת אימך, שהבינה נקראת אמא.

387. התורה נכללה מחו"ב, כמ"ש, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. בכל הספירות נכללה. כיוון שנכללה באלו השניים, חו"ב, היא נכללה בכולם. כי חו"ב כוללים בעצמם כל הספירות, בחסד, בדין, ברחמים, שהם חג"ת, בכל השלמות שהדבר צריך. אם המלך והמלכה התחברו בה, כולם מתחברים בה. במקום שאלו חו"ב נמצאים, נמצאים כולם.

388. אנוכי ה' אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אנוכי, זוהי השכינה, כמ"ש, אנוכי ארד עימךָ מצריימה. אנוכי, שהיא השכינה, מפסיק אותה הטעם טִפְּחָא, שכתוב תחת המילה אנוכי, שנגינתו מפסיקה מהמילה שאחריה, ה' אלקיך. כמ"ש, אנוכי עשיו בכוֹרֶךָ. אנוכי, מי שאני, עשיו, הוא בכורך.

וע"כ, ה' אלקיך זה הקב"ה, ז"א. כמ"ש, מִן השמיים הִשמיעֲךָ את קולו. ושמיים הוא ז"א. וכתוב, אתם רְאיתם כי מן השמיים דיברתי עימכם. מן השמיים ממש, זה הקב"ה, ז"א.

389. אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אשר, מקום שהכול מאשרים אותו, בינה. הוצאתיך מארץ מצרים, זה יובֵל, בינה, אשר הוציאנו ממצרים. מצד יובל, בינה, יצאו ישראל ממצרים. ומשום זה חמישים פעמים מוזכרת יציאת מצרים בתורה, וכן חמישים יום לקבלת התורה, וכן חמישים שנים לחירות העבדים. שכל אלו הם כנגד חמישים שערי בינה.

390. מבית עבדים. כמ"ש, היכה כל בכור בארץ מצרים. שהם אלו הכתרים התחתונים, שהמצרים בטחו בהם. כמו שיש בית למעלה, יש בית למטה. הבית הקדוש למעלה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. בית תחתון למטה בקליפות, שאינו קדוש, כמ"ש, מבית עבדים.

391. בשעה שנאמר, אנוכי, כל אלו מצוות התורה שנאחזות במלך הקדוש העליון, שהוא ז"א, בצד זה, כולן היו כלולות במילה הזו, אנוכי.

392. כל מצוות התורה נאחזות בגוף המלך, ז"א, מהן בראש המלך, מהן בגוף, ומהן בידי המלך, ומהן ברגליו. ואין מהן מי שיוצא מגוף המלך והחוצה. ומשום זה, מי שפושע במצווה אחת שבתורה, הוא כמי שפושע בגוף המלך. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ממש. אוי לרשעים העוברים על דברי תורה, ואינם יודעים מה שעושים.

393. המקום ההוא שחטא לו, המקום ההוא ממש מגלה חטאו. חָטא בהקב"ה, הקב"ה מגלה חטאו, כמ"ש, יְגלו שמיים עווֹנו וארץ מִתקוֹמָמָה לוֹ. יגלו שמיים עוונו, זה הקב"ה, ז"א, הנקרא שמיים. וארץ מתקוממה לו, זו כנ"י, מלכות, הנקראת ארץ.

394. השמיים, ז"א, מגלים עוונו של אדם. ובשעה שהוא מגלה עוונו, הארץ, המלכות, עושה הדין של האדם. בשעה שניתנה התורה, האֵם, בינה, והבנים, זו"ן, נמצאו בשלמות. כמ"ש, אֵם הבנים שׂמֵחה.

395. אנוכי ה' אלקיך. אנוכי, הוא כמו שלומדים, בת הייתה לו לאברהם אבינו, השכינה. וזוהי בת. ה' אלקיך, הוא כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל, שהוא ז"א, הנקרא ישראל. וכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. שהוא ז"א, הנקרא עה"ח. הרי בן.

396. אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כתוב, יובֵל היא קוֹדש תהיה לכם. שהיא בינה. וכתוב, אם הבנים שמחה. וכתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור. שהיא בינה, הנקראת שנת החמישים, ונקראת אמא. הרי אמא ובנים. אמא, שהוציאנו ממצרים. ובנים שהם: אנוכי, שהיא בת. ה' אלקיך, שהוא בן.

יושבת אמא יושבים הבנים, כולם בשמחה בשלמות. ועל זה כתוב, אם הבנים שמחה. עברה אמא, כולם עוברים ממקומם. וכתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, שפירושו, לא יעשה אדם חטאים למטָה, הגורמים להעביר אמא מעל הבנים.

397. הכול, כל המדרגות, הוא הקב"ה. הכול אחד. ודברים אלו מגולים לקוצרי השדה. אותם שכבר זכו בכתוב, ברינה יקצוֹרוּ. כלומר, שכבר זכו לקבל מדרגותיהם מהמלכות, המכונה שׂדה. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

398. כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. שמיים קדמו לארץ. וכתוב, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. הארץ קודמת לשמיים. כתובים אלו סותרים זה את זה. אלא, שניהם נבראו יחד, שנטה הקב"ה קו ימינוֹ וברא את השמיים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ. וע"כ, כתוב תחילה, את השמיים ואת הארץ, ואח"כ, ארץ ושמיים.

399. ביום ההוא אֶעֱנֶה נאום ה', אענה את השמיים, והם יַענו את הארץ. אענה את השמיים, השמיים ממש, ז"א, כמ"ש, השמיים כיסאי. בינה אומרת, הז"א הוא כיסאי. והם יענו את הארץ. הארץ ממש, המלכות. כמ"ש, והארץ הֲדוֹם רגליי.

שמיים, שמיים עליונים, ז"א. וארץ, ארץ עליונה, המלכות. כשנתקן השמיים הזה בתיקוניו, נתקן כנגד הארץ הזו, והשתוקקותו כנגדה. הוא במדרגה אחת, שנקראת צדיק, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. והתדבק בארץ הזו.

400. ומראש המלך, ג"ר דז"א, עד מקום ששורה צדיק, יסוד דז"א, נמשך נהר קדוש של שמן המשחה, ומטיל בחשק גדול בארץ, במלכות. וארץ לוקחת הכול. ומארץ זו ניזונים עליונים ותחתונים.

כדכורא הזה, כשחושק להתדבק בנוקבא, מוציא זרע של רבייה מראש המוח, באַמה ההיא, ומטיל אל הנוקבא, שממנו מתעברת הנוקבא. ונמצא שכל איברי הגוף כולם מתדבקים בנוקבא, והנוקבא לוקחת הכול.

כדמיון הזה, כל המשלים את העשרה הראשונים בבית הכנסת, לוקח שכר כולם. כי עשרה ראשונים הם כנגד ע"ס, והמשלים הוא כנגד המלכות, הנוקבא, שלוקחת הכול.

401. כתוב, ויֵט שמיים ויירד. וכתוב, ויירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. לאן ירד? האם ירד לסיני, כמו בכתוב? הרי כתוב, על הר סיני, ולא כתוב, בהר סיני.

402. אלא, ויט שמיים ויירד, ירד במדרגותיו, ממדרגה למדרגה, מכּתר לכתר, עד שהתדבק בארץ הזו, המלכות. ואז הלבנה, המלכות, האירה ועמדה במילואה. ואז כתוב, על הר סיני. מי עמדה על הר סיני? השכינה. ויירד אל השכינה.

403. מכאן משמע שירד אל השכינה. כתוב, מפּני אשר ירד עליו ה' בָּאש. וכתוב, כי ה' אלקיך אש אוֹכְלָה הוא, כלומר השכינה. הרי שירד אל השכינה. ולמה כתוב, וה' הִמטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמיים? האם ז"א עצמו הוא אש, שממנו ירד על סדום?

אלא, וה' המטיר, זה ארץ, השכינה. כי והוי"ה מורה על, הוא ובית דינו, שהיא השכינה. וממנה נמשכה האש על סדום. אלא מאיזה מקום לקחה זה? מוכיח סוף הפסוק, מאת ה' מן השמיים, מהשמיים ממש, מז"א. שכל מה שיש לשכינה, מקבלת מז"א.

מכאן משמע, שירד והתחבר עם השכינה. כמ"ש, וידבר אלקים את כל הדברים. אלקים הוא השכינה, כל הוא ז"א. כי בז"א תלויים הכול. הרי שז"א ירד והתחבר עם השכינה.