ואלה תולדות יצחק

1. כשביקש הקב"ה, ועלה ברצון לפניו, לברוא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו. ובכל פעולה, שברא הקב"ה בעולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו, וכמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן ואהיה שעשועים יום יום. אל תקרא אָמוֹן אלא אומן, שהייתה כלי אומנותו.

2. כשרצה לברוא את האדם, אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואח"כ יחטא, ואתה תדון אותו, למה יהיו מעשי ידיך לשווא, הרי לא יוכל לסבול את דינך. אמר לה הקב"ה, הרי בראתי תשובה מטרם שבראתי העולם. ואם יחטא, יוכל לעשות תשובה, ואמחל לו.

אמר הקב"ה לעולם, בשעה שברא אותו, וברא את האדם: עולם, אתה וטִבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה. ואם לא יעסוק בתורה, הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו. והכול הוא בשביל האדם. והתורה עומדת ומכריזה לפני בני אדם, כדי שיעסקו וישתדלו בתורה, ואין מי שיטה אוזניו.

3. כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד.

4. בתורה כל הסודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיג אותם. בתורה כל הדברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נגלים למעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נגלים כרגע, וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים של מעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעוה"ז וכל הדברים שבעוה"ב הם בתורה. ואין מי שיסתכל ויידע אותם.

5. כשבא שלמה ורצה לעמוד על דברי תורה ועל דקדוקי תורה, ולא יכול, אמר, אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני. דוד אמר, גל עיניי ואבּיטה נפלאות מתורתךָ.

6. ואלה תולדות ישמעאל, שהם 12 נשיאים. ואח"כ אמר, אלה תולדות יצחק. וכיוון שכתוב בישמעאל, שהוליד 12 נשיאים ויצחק הוליד שניים, הייתכן שמשום שזה נעלה בצדקתו, ולכן הוליד 12, וזה לא נעלה, וע"כ הוליד רק שניים?

לפיכך כתוב, מי ימלל גבורות ה'. זהו יצחק, כי יצחק הוא גבורה דז"א, כי יצחק הוליד את יעקב, שהוא לבדו היה חשוב יותר מכולם, שהוליד י"ב שבטים, והיה הקיום של מעלה ושל מטה. אבל יצחק היה רק הקיום של מעלה, בקדושה עילאה. וישמעאל היה רק למטה. וע"כ כתוב, מי ימלל גבורות ה', זה יצחק, וכתוב, ישמיע כל תהילתו, זהו יעקב. כי יעקב הוא כל תהילתו, להיותו הקיום של מעלה ושל מטה. כשמתדבק השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא, כמה כוכבים מאירים מהם, שהם י"ב שבטי יה, המשולים בחלום יוסף לכוכבים.

והנה ג' חילוקים:

א. שיעקב היה הקיום של מעלה ושל מטה,

ב. ויצחק רק למעלה בקדושה עליונה,

ג. וישמעאל רק למטה.

ויש להבין החילוקים האלו. והעניין הוא, כי פרצוף ז"א נחלק על החזה, מפאת הפרסא אשר שם, שמחזה ולמעלה הוא ג"ר, ומחזה ולמטה הוא ו"ק. והתחתונים אין להם אחיזה אלא רק מחזה ולמטה דז"א, ולא כלום מחזה ולמעלה, להיותם תולדות הנוקבא דז"א, שמקורה מתחיל בז"א רק מחזה ולמטה. אבל האבות היו מרכבה לחג"ת דז"א, אברהם ויצחק לשתי זרועות ז"א, חו"ג. ויעקב אל הגוף של ז"א, ת"ת.

ונמצאים אברהם ויצחק אחוזים למעלה מחזה דז"א, בזרועות, ולא כלום מחזה ולמטה. אבל יעקב, להיותו מרכבה לת"ת, שהוא גוף, שהחזה נמצא באמצעו, הרי הוא נאחז למעלה מחזה ולמטה מחזה. שמצד מחצית הת"ת שלמעלה מחזה, הוא נאחז למעלה בג"ר. ומצד מחצית הת"ת שלמטה מחזה, הוא נאחז למטה בו"ק. שמשם כל התחתונים.

ונאמר, שיצחק הוציא את יעקב, שהוא לבדו היה חשוב יותר מכולם, כי היה בחיר שבאבות. כי הוא הוליד י"ב שבטים, שהם מחזה ולמטה של הת"ת, שהיה הקיום והמרכבה של למעלה מחזה דז"א ושל למטה מחזה דז"א, להיותו מרכבה לת"ת, והת"ת כולל את שניהם.

אבל יצחק היה מרכבה לגבורה דז"א, שכולו למעלה מחזה, ואינו נאחז למטה כלום. וישמעאל היה ככל התחתונים, שאין להם אחיזה, אלא למטה מחזה, ולא כלום למעלה מחזה. ולפיכך יעקב חשוב יותר מכולם, כי הוא בלבדו כולל כל הבחינות.

7. כתוב, ויברך אלקים את יצחק בנו, עתה שמת אברהם. שבירך והגדיל מדרגת יצחק, גבורה, אחר מיתת אברהם. עכ"ז צורתו של אברהם נשארה ביצחק. שגם צורתו של אברהם, חסד, נשארה כלולה ביצחק. עד שכל מי שראה את יצחק, היה אומר זה אברהם ודאי. והיה מעיד ואומר, אברהם הוליד את יצחק. כי היה כלול ומלובש בצורתו של אברהם, חסד. ולפיכך מדייק הכתוב לומר, ואלה תולדות יצחק בן אברהם. וכן, אברהם הוליד את יצחק.

8. ויהי אחר מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו. פסוק זה אין תחילתו כסופו ואין סופו כתחילתו, שמתחיל במיתת אברהם ומסיים בברכת יצחק, שאין שום קשר ביניהם. ועוד, מהו השינוי שהקב"ה היה צריך לברך את יצחק, ולא בירך אותו אברהם? זאת משום שאברהם לא בירך את יצחק, ע"כ בירך אותו ה' לאחר מותו. וזהו הקשר שבכתוב, ויהי אחר מות.

ומהו הטעם שלא בירך אותו אברהם? כדי שלא יתברך עימו עשיו בנו. כלומר, שלא ימשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, כדרכו בטומאה. וע"כ עברו אלו הברכות אל הקב"ה, והקב"ה בירך את יצחק. הקב"ה הוא קו אמצעי, המייחד ב' הקווים זה בזה, ע"י שמגביל את קו השמאל, שלא יאיר אלא רק מלמטה למעלה בלבד. ועתה לא יתברך עשיו, כי לא יוכל להמשיך מלמעלה למטה.

ויישב יצחק עם באר לַחַי רואי. מהו לחי רואי? אלא שהתחבר עם השכינה, באר, שמלאך הברית, היסוד, נראה עליה. וע"כ בירך אותו. ובזה מובן הקשר בין ג' חלקי הפסוק הזה: ויהי אחרי מות אברהם, שלא בירך את יצחק. ויברך אלקים את יצחק. ולמה בירך אותו? משום שהתחבר עם השכינה, כמ"ש, ויישב יצחק עם באר לחי רואי.

9. מעיין גנים באר מים חיים, ונוזלים מן לבנון. מעיין גנים, זה אברהם. באר מים חיים, זה יצחק. ונוזלים מן לבנון, זה יעקב. הרי שבאר מים חיים הוא יצחק, כמ"ש, ויישב יצחק עם באר לחי רואי. באר היא השכינה. לחי, זה חי העולמים, צדיק, יסוד. ואין להפריד אותם. הוא חי בשני עולמות. חי למעלה, עולם העליון, בינה. חי בעולם התחתון, מלכות. ועולם התחתון מתקיים ומאיר מכוחו.

10. הלבנה, הנוקבא, אינה מאירה אלא כשרואה את השמש, ז"א. וכיוון שרואה אותו, היא מאירה, כלומר שמקבלת מז"א מוחין דהארת חכמה, שהם ראייה. וע"כ נקראת, באר לחי רואי. ואז היא מאירה ועומדת במים חיים. לחי רואי, כדי להתמלא ולהאיר מאותו החי, יסוד דז"א.

11. כתוב, בְּנָיָהוּ בן יְהוֹיָדָע בן איש חי, שהיה צדיק ומאיר לדורו, כמו החי של מעלה, יסוד דז"א, מאיר לעולם, שהוא הנוקבא. ובכל שעה באר זו, הנוקבא, מסתכלת לחי, היסוד, ורואה, כדי להאיר.

ויישב יצחק עם באר לחי רואי, בקחתו את רבקה. כי באר היא רבקה, נוקבא דז"א. והוא יושב עימה, ומתאחד עימה בבחינת חושך בלילה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

קו שמאל דז"א, יצחק, מכונה חושך, להיותו מושג רק בחושך. כי בשעת שליטתו נחשכים המאורות, להיותו חכמה בלי חסדים. והנוקבא מכונה לילה. לפיכך הארת השמאל אל הנוקבא מכונה חושך בלילה. ומתאחד עימה בבחינת חושך בלילה. כי זיווג יצחק, קו שמאל, עם הבאר, הנוקבא, המקבלת ממנו, נבחן לחושך בלילה.

יצחק היה בקריית ארבע אחר שמת אברהם. ויישב יצחק עם באר לחי רואי. בהכרח שאין זה מקום מגוריו, אלא הוא שֵם הנוקבא, שהזדווג בה והתאחד בה באותה הבאר. לעורר האהבה.

12. וזרח השמש ובא השמש, ז"א. המאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי כשהשמש נראה עימה, אז היא מאירה. והשמש מאיר וזורח ממקום עליון העומד עליו, שהוא בינה, משם מקבל הארתו, וזורח תמיד.

ובא השמש להזדווג עם הלבנה, הנוקבא. הולך אל דרום, קו ימין דז"א. ושׂם בו כוחו, שעיקר הארתו שם בימין, חסדים. ומשום שכוחו הוא בימין, נמצא כל כוח הגוף של האדם בימינו של הגוף, ובו תלוי כוח הגוף.

ואח"כ סובב אל צפון, שמאיר לדרום ומאיר לצפון. כי סובב משמעותו שהארתו סובב פעם לצד זה ופעם לצד זה. ללמדך, שאין עיקר כוחו בצפון, צד שמאל של ז"א, ואינו מאיר שם בקביעות, אלא סובב לכאן ולכאן.

כתוב, סובב סובב הולך הרוח. ז"א הוא אור הרוח, והוא מכונה שמש. מה שסובב סובב הולך הרוח, כדי שהלבנה תאיר ממנו ויתחברו שניהם. כי עיקר הארת הלבנה הוא הארת החכמה, שמקבלת משמאל. אמנם אינה יכולה לקבל החכמה בלי חסדים. וע"כ ז"א הולך וסובב, פעם לצד צפון להארת החכמה, ופעם לצד דרום להארת החסדים, כדי להלביש החכמה בחסדים. ורק בדרך זו מקבלת הלבנה הארתו ומתחברת עימו בזיווג.

13. כשבא אברהם לעולם, חיבק את הלבנה וקירב אותה. כיוון שבא יצחק, נאחז בה והחזיק בה כראוי, ומשך אותה באהבה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. כיוון שבא יעקב, אז התחבר השמש, ז"א, בלבנה, בנוקבא, והנוקבא האירה. הארת החכמה קיבלה מיצחק. ועוד לא האירה בה, מחמת חוסר התלבשות באור חסדים. וכשבא יעקב, קו אמצעי, שהשפיע לה החכמה מלובשת בחסדים, אז האירה הנוקבא.

ואז נמצא יעקב שלם מכל הצדדים, מחסדים שבצד ימין ומחכמה שבצד שמאל. והלבנה האירה, כי עתה ע"י יעקב התלבשו החכמה והחסדים זה בזה, ויכולה להאיר. ונתקנה בי"ב השבטים.

14. כתוב, בָּרכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. מי הם הראויים לברך את הקב"ה? כל עבדי ה'. כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי הם המברכים אותו? עבדי ה'. ומי הם שבִּרכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים: שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות לילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.