ויַרְא והנה באר בשדה

88. כתוב, מזמור לדוד, בּבורחוֹ. אמר שירה בבורחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

89. כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, כמ"ש, ויברח יעקב שדה ארם. משה ברח, כמ"ש, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, וסובבים אותו מימינו ומשמאלו, לשומרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

90. כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזו, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע. וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

91. אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

92. כתוב, ויַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע ששלושה עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שם כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדיי. ונאספו שם כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

93. ונאספו שם כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ קופאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו שכדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כך כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקיפאונו.

ונאספו שם כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים קופאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה.

וכאשר אלו הנחלים באים, שהם נשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, הנה ע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו קופא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו קופא משום זה.

94. וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקיפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדיי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומה, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

95. יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן משה, כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם.

וכך היה, שאשתו הזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, כמ"ש, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם הזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

96. באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת שבע ספירות. וכן היא נקראת באר שבע.

97. במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויישב בארץ מדיָן ויישב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאימהּ.

כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. והתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, ויישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וירא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, ויישב על הבאר.

98. וירא, והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המיתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

99. משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

א. להולדות נשמות, שהם פירות,

ב. לזון את התחתונים.

כיוון שהבאר התמלאה עם השפע, מן הבאר ישקו העדרים, כל המוני הנשמות והצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

100. והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצוּר מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא יירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

101. ונאספו שם כל העדרים. כל העדרים: המחנות הקדושות למעלה, המלאכים, והמחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ובתשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובבקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד, וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

102. על פי הציווי של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכול באמת ובצדקה.

103. כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

104. ויעקב לבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז, לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

105. שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבאות דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע בייחוד עליון ובייחוד תחתון, כמו ז"א.

מלאה, שהיא עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א, יצאו שישה שבטים, ו"ק, ממה שיונקת מחב"ד חג"ת דכלים, וחג"ת נה"י דאורות. וב' שבטים יצאו מרחל, עולם הנגלה, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה, ממה שיונקת מנה"י דז"א. שהם יסוד, הכולל נו"ה, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א, שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון וייחוד תחתון, הנוהג בז"א, בעניין שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה, כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

106. כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים אמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שהתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של המלך העליון, קו אמצעי. אותם שזכו לג' קווים, ורודפים לתקן הנוקבא, שהם ישמעו. ע"כ כתוב, שמעו אליי.

107. בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שם. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר, מהי באר ולמה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד מלמעלה למטה, כמו הימין, אלא מלמטה למעלה בלבד. ומדובר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עלייה, בהארת החכמה, המאירה רק מלמטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת מלמטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי, בהיותם ב' זרועות חו"ג, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחו"ג, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר מלמעלה למטה.

ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור, מטעם תיקון התהפכות העליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה שלמטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם, שהוא נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם. כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שיירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים מלמעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

108. הבאר הקדושה ההיא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההיא נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים, כמ"ש, מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. והבאר הזו מתמלאת מהם.

וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׁמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.