גיד הנָשה

99. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ואפילו בהנאה אסור, ואפילו לתת לכלב אסור. ולמה נקרא גיד הנשה? משום שהוא מְנשה, שמדיח בני אדם מעבודת בוראם. ושם רובץ היצה"ר.

100. וכיוון שהמלאך התאבק עם יעקב, לא מצא מקום בגופו, שיוכל להתגבר על יעקב, כי כל איברי גופו עזרו ליעקב. כי כולם היו חזקים ולא הייתה בהם חולשה. ואין הקליפה נאחזת אלא במקום חיסרון וחולשה.

וייגע בכף ירֵכו, בגיד הנשה, במינו, ביצה"ר. ושם מקומו של היצה"ר, ומשם בא היצה"ר אל בני אדם. כיוון שגיד הנשה מקומו של היצה"ר, מינו של המלאך ס"מ, ע"כ היה יפה כוחו להיאחז שם.

101. ומשום זה אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. וע"כ כל איבר שאוכלים מבעלי חיים, מחזק איבר שכנגדו באדם האוכל. ודאי שגיד הנשה מחזק את היצה"ר, שהוא מינו. ובני ישראל לא יאכלו אותו, שהם אינם מצידו וממינו. אבל העמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהם מצידו וממינו של המלאך שלהם, ס"מ, ויחזק את ליבם.

102. משום שיש באדם רמ"ח (248) איברים, כנגד רמ"ח מצוות שבתורה, שהם ניתנו להיעשות, וכנגד רמ"ח מלאכים, שהתלבשה בהם השכינה, ושמם כשם ריבונם.

103. ויש באדם, שס"ה (365) גידים. וכנגדם שס"ה מצוות, שהם לא ניתנו להיעשות. שגיד הנשה הוא אחד מהם.

וכנגד שס"ה ימות השנה, בתוספת עשרת ימי תשובה. ותשעה באב הוא אחד מהם, כנגד המלאך ס"מ, שהוא אחד משס"ה מלאכים, השולטים על שס"ה ימות השנה.

ונמצא תשעה באב בשס"ה ימות השנה, וגיד הנשה בשס"ה גידים, הם בחינה אחת. וע"כ אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אֶת, הוא לרבות תשעה באב, שאין אוכלים בו ואין שותים. להיותו בחינה אחת עם גיד הנשה.

104. ומשום זה ראה הקב"ה הכול, ונרמז בכתוב רמז ליעקב. וייאבק איש עימו, בכל ימות השנה, ובכל איבריו של יעקב. ולא מצא מקום לאחיזה, אלא בגיד הנשה ההוא, ומיד תשש כוחו של יעקב. ובימות השנה מצא את יום תשעה באב, שבו התגבר ס"מ, ונגזר הדין עלינו, ונחרב ביהמ"ק. וכל מי שאוכל בתשעה באב, כאילו אוכל גיד הנשה.

ואילו לא נחלש כוח זה של ירך יעקב, היה יכול לו יעקב, והיה נשבר כוחו של עשיו, למעלה ולמטה.

105. כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מה בין משה לבין שאר נביאי העולם? משה הסתכל במראה המאירה, ז"א, ושאר הנביאים לא היו מסתכלים אלא במראה שאינה מאירה, הנוקבא.

משה היה שומע הנבואה, ועומד על רגליו, וכוחו מתגבר, והיה יודע דבר על בוריו, כמ"ש, ומראֶה ולא בחידות. שאר הנביאים היו נופלים על פניהם בשעת הנבואה, ונחלש כוחם, ולא היו יכולים לעמוד על בירורו של הדבר. כי כמ"ש, כי נגע בכף ירך יעקב, והוא צולע על ירכו. כי הנבואה, היא מנו"ה דז"א, ב' ירכיים. וכיוון שנפגם הירך, ע"כ אין נבואתם צלולה כראוי.

106. וכל אלו הנביאים לא יכלו לעמוד על מה שעתיד הקב"ה לעשות לעשיו, חוץ מעובדיה הנביא, שהיה גֵר שבא מצד עשיו, הוא עמד על בוריו בעניין עשיו, ולא נחלש כוחו, כמ"ש בספר עובדיה.

107. וכל שאר הנביאים, נחלש כוחם ולא יכלו לעמוד ולקבל דבר על בוריו כראוי. כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל הכוח של הירך, וע"כ נשבר כוחו של הירך, ונשאר צולע על ירכו. כי כל נביאי העולם לא יכלו להשיג אותו ולעמוד בו.

108. ומי שלומד בתורה, ואין מי שיתמוך בו, ולא נמצא מי שיטיל כסף לסחורה לתוך כיסו, לחזק אותו, על זה נשכחה התורה בכל דור ודור, ונחלש כוחה של התורה בכל יום ויום, כי אין לעוסקים בתורה על מה שיסמוכו. כמ"ש, והוא צולע על ירכו. שאינם נותנים תמיכה וחיזוק לתלמידי חכמים, שיוכלו לעסוק בתורה. וע"כ המלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום.

כמה גרם החטא הזה, משום שאין מי שיסמוך את התורה, ז"א, כראוי. נעשו הסומכים, נו"ה דז"א, חלשים. וגורמים שיתגבר הנחש הקדמוני, שאין לו שוקיים ורגליים לעמוד עליהם.

109. ויאמר ה' אלקים אל הנחש, על גחונך תלך. כי נשברו הסומכים שלו ונקצצו רגליו, ואין לו על מה שיעמוד. כך ישראל, אם אינם רוצים לסמוך את התורה, לפרנס תלמידי חכמים העוסקים בתורה, הם נותנים לנחש סומכים ושוקיים לעמוד ולהתחזק בהם. כי מחסרונות שבקדושה נבנה הס"א.

110. כמה מרמה ועורמה התחכם באותו הלילה, אותו רוכב על הנחש, ס"מ, כנגד יעקב. כי הוא היה יודע, כמ"ש, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. שאם נפסק קולו של יעקב, קול התורה, אז ניתן כוח אל הידיים, ידי עשיו. משום זה הסתכל לכל הצדדים, להרע ליעקב ולהפסיק קול תורתו.

111. וראה אותו חזק בכל הבחינות. ראה הזרועות, חו"ג, הנקראים אברהם ויצחק, שהם חזקים. ראה הגוף, יעקב המייחד ב' הזרועות, שמתחזק ביניהם. וראה כוח התורה שלו, ושהוא חזק מכל הבחינות. אז, וַיַרְא כי לא יכול לו. מה עשה? מיד, וייגע בכף ירכו. כלומר, בתומכי התורה, שהתחכם כנגדו.

אמר, כיוון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד, ואז יתקיים מה שאמר אביהם, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. וכמ"ש, והיה כאשר תָריד ופָרקת עוּלו מעל צווארך.

112. ובזה התחכם כנגד יעקב. כי כדי לשבור כוח התורה שלו, הלך והתחזק עשיו. וכשראה שלא יכול לפגוע בתורתו, אז החליש כוחם של אלו התומכים בלומדי התורה. כי כשלא יימצא מי שיתמוך בלומדי התורה, אז לא יהיה, קול קול יעקב, ויהיו, הידיים ידי עשיו.

113. וכאשר ראה יעקב את זה, כשעלה השחר התקיף אותו והתגבר עליו, עד שהוא בירך אותו והודה לו על הברכות, ואמר לו, לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל. לא יעקב, שמורה על מִרמה, כמ"ש, ויעקבני זה פעמיים. כי אם ישראל, בגאווה ובגבורה, שאין מי שיוכל לךָ. כי השם ישראל מורה על שררה וגאווה, כמ"ש, כי שרית עם אלקים ועם אנשים, ותוכל.

114. מנחש זה כמה חֵילות מתפרשׂים לכל צד, ונמצאים בעולם אצל האנשים. וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כי אע"פ שקרב אליו אותו הרוכב על הנחש, ס"מ, הוא קיים ומתקיים בגוון, ולא נשבר.

ונודע כי ש"ך (320) ניצוצין נפלו בשבירת הכלים בעולם הנקודים, שהם ע"ס, שבכל אחת מהן נשברו ל"ב (32) בחינות. שמונה מלכים, דעת, חג"ת, נהי"מ. ובכל אחד מהם ד' בחינות חו"ב תו"מ. הרי ל"ב. ועשר פעמים ל"ב הם בגי' ש"ך.

וט"ר שבהם מתבררות ומיתקנות ע"י המאציל, שתיקן מהם ד' עולמות אבי"ע, וע"י הצדיקים בקיום תורה ומצוות, שהם תשע פעמים ל"ב, שבגי' רפ"ח (288). אבל ספירה אחרונה מהם, המלכות, הכוללת גם היא ל"ב בחינות, נשארה בלתי מבוררת בתוך הקליפות. ואי אפשר לברר ולתקן אותה ב-6000 שנים. וע"כ נקראת ל"ב האבן.

מטעם, שאסור לברר ממנה, אלא אם נשמרים היטב, שלא לברר אלא רפ"ח הניצוצין. הרי במשך 6000 שנים, היא מתבררת מאליה, בלי שום מעשה מלמטה. ואז נאמר עליה, והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם. שהוא ל"ב בחינות שבכלי המלכות, שנשברה והתלבשה בקליפות. שהתיקון הוא בידי המאציל בלבד, ולא בידי אדם.

ונודע, שבכל דבר יש עולם, שנה, נפש. גם בל"ב האבן יש עולם, שנה, נפש. עולם, הוא הנחש הקדמוני, שס"מ רוכב עליו. שנה, תשעה באב. ונפש, גיד הנשה.

וכתוב, ויַרְא כי לא יכול לו. כי יעקב היה שלם מכל רפ"ח ניצוצין, שכבר תיקן אותם לגמרי. אז, וייגע בכף ירכו, בגיד הנשה, כי הוא עוד לא נברר. וע"כ, ותֵקַע כף ירך יעקב, כי כמו שס"מ יש לו כוח לרכוב על הנחש, כן יש לו כוח על גיד הנשה, כי בחינה אחת הם, זה בעולם וזה בנפש.

ונאמר, וייאבק איש עימו, בכל ימות השנה, ובכל איבריו של יעקב. כלומר, שנה ונפש. ולא מצא מקום לאחיזה, אלא בגיד הנשה ההוא, ומיד תשש כוחו של יעקב. ובימות השנה מצא את יום תשעה באב. גיד הנשה, הוא ל"ב האבן שבנפש. ותשעה באב, ל"ב האבן שבשנה. והם עוד לא נבררו מהקליפות, וע"כ נאחז בהם. ולכן נאמר, שכל מי שאוכל בתשעה באב, כאילו אוכל גיד הנשה.

כי אכילה, היא בירורים מהקליפות. וכיוון שגיד הנשה הוא בחינת ל"ב האבן, ע"כ אסור לברר אותו בידי אדם. ומזה הטעם אסור לאכול בתשעה באב, כי ביום זה, שהוא בחינת ל"ב האבן, אסור הבירור. הרי שאיסור גיד הנשה ואיסור אכילה בתשעה באב הם דבר אחד.

וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כלומר, אע"פ שאסור לברר אותו ולאכול אותו, משום שהקליפות נאחזות בו, מ"מ אנו מצווים לקיים אותו, עד לעת"ל, עד שיתוקן ע"י המאציל. כי אע"פ שס"מ נאחז בו, לא ביטל אותו בזה, והוא קיים ומתקיים בגוון, ולא נשבר. כי אע"פ שאין לו תיקון בעצם מהותו, מ"מ יש לו תיקון בגוון שלו. כי הגוון שלו, שחור, נכלל בג' גוונים דקדושה שבט"ר, ומקבל מהם הארה ותיקון, שיתקיים באופן שיהיה ראוי לבירור לעת"ל.

115. וצריכים להרבות כוח הקדושה בעולם, ולהראות. כמ"ש, כי שרית עם אלקים ועם אנשים, ותוכל. וכשהוא רואה, שגיד הנשה לא נשבר, כי ממשיכים לו הארה לקיום, ולא נֶאכל אותו מקום, שנשמרו מלאכול אותו, שפירושו בירור. אז נשבר כוחו של ס"מ, ואינו יכול להרע לבני יעקב. וע"כ אין אנו צריכים לתת מקום לבריות העולם לאכול אותו וליהנות ממנו.

116. כי נָגע בכף ירך יעקב. וזו טומאה, כי ס"מ טימא את גיד הנשה. וממקום טמא אין לנו ליהנות ממנו כלום. ומכ"ש במקום, שצד הטומאה, ס"מ, קרב אליו. והתורה אינה אומרת יותר אלא, כי נגע. כמ"ש, וייגע בכף ירכו. וכמ"ש, וכל אשר ייגע בו הטמא יטמא. ללמד, שס"מ טימא אותו מקום בנגיעתו.