פרק שני

[פרקא תניינא]

14. פרק שני. בו מתבאר זקַן האמונה. שהמלכות, הנקראת אמונה, מקבלת ממנו כל תיקוניה עד גמה"ת. הזָקָן אינו נזכר בתנ"ך, שכתוב, עיני ה'. וכן, באוזני ה'. וכן, לחייו כערוגת הבושם. אבל זקן אינו נזכר, משום שהוא המכובד מכל. והוא יוצא מהאוזניים, שמשם הזקן מתחיל, ומקיף מסביב צורת הפנים, שעולה ויורד חוט לבן מסביב פניו. שהזקן בכללו נראה כמו חוט לבן עם שערות לבנות, שסובבות הפנים, מהן עולות, שמאירות מלמטה למעלה, ומהן יורדות, שמאירות מלמעלה למטה. ומתבאר בי"ג תיקונים.

15. במכובד מכל מכובד, בזקָן, כתוב, לא עבר בה איש ולא יָשב אדם שם. ז"א מכונה אדם. יסוד דז"א מכונה איש. אדם הוא מחוץ לא"א, שז"א, הנקרא אדם, מלביש את א"א מבחוץ מטבורו ולמטה, ומכ"ש איש, יסוד דז"א, שאפילו מחוץ לז"א. כי נה"י מחוץ לגוף, כש"כ שהוא מחוץ לא"א. ולפיכך אין להם התכללות בדיקנא זו דא"א.

בי"ג מעיינות מתבאר הזקן, ורק ארבעה תיקונים מהם השתמרו, שלא ישפיעו למטה לז"א, ותשעה תיקונים מהם משקים את הגוף, שהוא ז"א.

16. תיקון א'. שמלפני הפתח של האוזניים התחיל המכובד, הזקן, להיתקן, מכנגד נקבי האוזניים, ויורד ביופי למטה, עד תחילת השפתיים.

תיקון ב'. השערות שבראש השפתיים, מהראש שבשפה הימנית לראש שבשפה השמאלית.

תיקון ג'. הדרך הפנויה משערות מתחת ב' נקבי החוטם להעביר הפשעים, כמ"ש, ותפארתו עֲבוֹר על פָּשַע.

תיקון ד'. השערות שמתחת השפתיים, שהשערות חוזרות להיות ראש אחר.

תיקון ה'. דרך אחרת, פנויה משערות באמצע השערות שבשפה התחתונה.

תיקון ו'. מנחת בשׂמים, השערות חוֹפוֹת על הפנים מלמטה עד ראש השפה העליונה.

תיקון ז'. ב' תפוחים, לחיים הפנויות משערות, נראים, להאיר הנרות.

תיקון ח'. מזל הכול, השערות הנמשכות התלויות עד הלב. בו תלויים העליונים והתחתונים. והוא השטח העליון של הדיקנא, שנקרא מזל עליון.

השערות מהן? למרות שפרצופי אצילות הם ו"ק דחכמה, אי אפשר שתצא ו"ק דחכמה בלי הג"ר. אלא תחילה יוצא הג"ר דחכמה, ואח"כ מסתלקות הג"ר מהם ונשארים בו"ק דחכמה. או"ח שהיה מלביש לג"ר אלו, לא מסתלק עימהם, אלא נשאר בראש. ומחמת עוביותו מכוח שנשאר ריק מהאור שלו, לא היה יכול להישאר בפנימיות הכלים, ויצא לחוץ בשארית דמוחא, ונחלק כסדר של צ"ב, אשר כו"ח שבהם עלו ונאחזו בגלגלתא, שהיא ם' דצל"ם.

וע"כ מכונים צמר נקי, שהמסך נמצא מלמטה להם בסיום הגלגלתא, ואין כוח במסך להעלות דינים למעלה ממקום מציאותו. וג' בחינות בינה ותו"מ שלו מיתקנים מחו"ס דא"א ונאחזים אחר סיום הגלגלתא בלחי התחתון, זו"ן דראש. אמנם לפי שב' ראשים דא"א, גלגלתא וחו"ס, כלולים זה מזה, שיש בכל אחד מהם ב' הבחינות. נמצא שגם חו"ס כלולה מגלגלתא, וע"כ מאיר בדיקנא גם הגלגלתא שבחו"ס. וחמשת התיקונים הראשונים הם מהארות חו"ס, וחמשת האחרונים הם מגלגלתא.

ומתוך שחו"ס דא"א נעלמה ונסתמה, נמצאת הדיקנא דא"א, שמקבל ממנה, שהוא המשפיע כל מדרגות המוחין לפרצופי אצילות. והם מקבלים ממנו אותם הסדרים שסודרו בי"ג תיקוני דיקנא.

ונבאר תחילה ח' תיקוני דיקנא, הנמשכים מחו"ס, שהם סדר ג' בחינות נרנח"י של נר"ן, והכללות שלהם.

תיקון א'. מקום התחלת הדיקנא בתחילת הלחי התחתון, אחר שהסתיימו שערות הראש בפאתי הראש בסיום עצם הגלגלתא, שמקום זה מכוון כנגד נקבי האוזן.

תיקון ב'. הוא לעלות לבינה בעיבור, השערות שבראש השפתיים, מהראש שבשפה הימנית לראש שבשפה השמאלית. כי השערות נמשכות מהלחי התחתון, שמלפני הפתח של האוזניים, שהשערות הן זו"ן, ועולות על השפה העליונה, מקום הלחי העליון, גלגלתא, בינה. ונבחן זה לעיבור שערות דיקנא, זו"ן, בשפה העליונה, בינה. והם מקבלים שם ו"ק דעיבור, נ"ר דנפש.

תיקון ג'. ואח"ז נמשך רוח החכמה מב' נקבי החוטם, ששם מקום גילוי החכמה, לשערות השפה העליונה, ועושה שם דרך באמצע שערות השפה, שפנויה משערות, כי החכמה מסלקת כל הדינים. שרוח החוטם, חכמה, מטהר את הדרך מהשערות, להעביר הפשעים, כי סליחת עוונות נמשכת מהארת החכמה. והארת החכמה היא ג"ר דעיבור, נשמה חיה יחידה דנפש.

תיקון ד'. אח"ז מגיע זמן הלידה שבשערות דזו"ן שהתעברו בבינה, שערות השפה העליונה, יוצאות ויורדות למקומן בלחי התחתון, תחת השפה התחתונה. שהשערות, שהיו בשפה העליונה, נמשכו ובאו למקומן בלחי התחתון, ונעשה שם שערות שפה אחרת, שערות זו"ן עצמם. ובהתפשטות הזו שמתחת השפה התחתונה, הם ו"ק דרוח, נ"ר דרוח.

תיקון ה'. ואח"ז נמשך רוח החכמה מב' נקבי החוטם, בדרך שבשפה העליונה, ועבר על השערות שמתחת השפה התחתונה, ועשה שם דרך אחרת פנויה משערות, כמו בשפה העליונה. והארת החכמה שבדרך הזו היא ג"ר דרוח, יחידה חיה נשמה של הרוח.

תיקון ו'. אח"ז נעשה שוב עיבור לנשמה, ועלו שוב השערות שבלחי התחתון אל ראש השפה העליונה, מקום סיום, גלגלתא, בינה. וקיבלה שם ו"ק דנשמה, נ"ר דנשמה.

תיקון ז'. אח"ז התגלה רוח החכמה בבחינת פנים, בב' תפוחי הפנים, שזוהי ג"ר דנשמה, יחידה חיה נשמה דנשמה. ב' תפוחים נראים, להאיר הנרות, הספירות, בבחינת ג"ר, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו.

תיקון ח'. ואח"ז נמשכים הו"ק דנשמה והארות הג"ר דנשמה, למטה למקומם בלחי התחתון. מזל הכול, השערות הנמשכות התלויות עד הלב, שהוא הכולל של כל התיקונים הקודמים. בו תלויים העליונים והתחתונים, כי כל המוחין דאצילות נמשכים ממנו.

והתבארו ח' תיקוני דיקנא, המאירים מחו"ס.

17. תיקון ט'. השערות הקצרות התלויות בין השערות שבשטח העליון דדיקנא, אינן יוצאות זו מזו, כי כולן שוות.

תיקון י'. השערות הקצרות המכסות על הגרון סמוך אל הדיקנא המכובד.

תיקון יא'. שערות גדולות משׂוערים בשיעור שלם, התלויות על הגרון.

תיקון יב'. השפתיים התפנו משערות מכל צד. אשרי למי שנושק מאלו הנשיקות.

תיקון יג'. במזל של הכול נמשכים י"ג נהרות שמן של אפרסמון הטהור. הכול נמצא במזל הזה, והוא סתום. וזהו השטח התחתון של הדיקנא, שנקרא מזל תחתון.

אחר שביאר ח' תיקוני דיקנא, הנמשכים מהארות חו"ס, מבאר חמישה תיקוני דיקנא הנמשכים מגלגלתא. ההפרש ביניהם רב, כי החו"ס אע"פ שנסתמה, נסתמה רק מחכמה שבה, אבל בינה ותו"מ שבה מאירים לח' תיקוני דיקנא. וע"כ יש בהם ג"ר, כי בינה זו חזרה להיות חכמה. משא"כ הגלגלתא שנתקנה בם' דצל"ם, ואין בה חכמה, אלא חסדים מכוסים, אוירא דכיא, קומת רוח, וחסרה ג"ר. נמצא שגם חמשת תיקוני דיקנא, הנמשכים ממנה, הם ג"כ חסרי ג"ר.

ומסיבה זו נתלו ח' תיקוני הדיקנא על הלחי התחתון. שאע"פ שנפסק מראש, הוא רק מבחינת העֲצמוֹת, חכמה, אבל מבחינת גידים ובשר ועור, הרומזים לבינה ת"ת ומלכות, הוא מחובר עם הראש. משא"כ חמשת התיקונים התחתונים, הנמשכים מגלגלתא, הם תלויים בגרון, שאפילו מבחינת גידים בשר ועור הוא נבדל לְבחינת גוף, לנ"ר, וחסר ג"ר.

תיקון ט'. וכשצמחו שערות מכוח הגלגלתא, התיקון הראשון בהן הוא העיבור בבינה. השערות הקצרות, התלויות בין השערות הארוכות שבשטח העליון דדיקנא, אינן יוצאות זו מזו, אינן יוצאות ונמשכות מהשערות הארוכות דדיקנא, כי הן נמשכות מחו"ס. והשערות הקצרות נמשכות מגלגלתא. והן שם רק לתיקון העיבור בבינה. ומקבלות שם נפש.

תיקון י'. ואח"ז יורדות משם למקומן, לגרון, ויוצאות תחילה בנפש דרוח. שערות קטנות הצומחות והמכסות על הגרון.

תיקון יא'. ואח"ז יוצאות ברוח דרוח שערות גדולות, התלויות ג"כ בגרון.

תיקון י"ב. אח"ז נמשך מגלגלתא אוירא דכיא. שאע"פ שהם חסדים, הם חשובים יותר מחכמה, היות שהם למעלה מחכמה. וע"כ הם מְפַנים השערות מהשפתיים במקום שנושקים מכל צד.

ואח"ז יוצא הכללות של כל י"ב תיקוני דיקנא, שהיא מלכות, המקבלת מכולם, ונאמר, במזל של הכול, נמשכים י"ג נהרות שמן של אפרסמון הטהור, והוא השטח התחתון של הדיקנא הדבוק בגרון, שהתחתונים ממנו מקבלים כל המוחין ממזל הזה. הכול נמצא במזל הזה, והוא סתום, שהמזל התחתון כולל ב' נקודות, מפתחא ומנעולא. ומצד המפתחא הוא נמצא, ומצד המנעולא הוא סתום, ונקרא, ונַקֵה לא ינַקֶה.

18. בזמן שמגיע תשרי, החודש השביעי, נמצאים אלו י"ג תיקונים בעולם העליון, בינה, ונפתחים שם י"ג שערי הרחמים. בעת ההיא, כתוב, דִרשו ה' בהימצאו.

19. ויאמר אלקים, תַדְשֵא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. זה כמ"ש, ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב.

כתוב, אדנ"י הוי"ה, אתה החילותָ להראות את עבדך את גודלך. כאן השם הוי"ה שלם בצדדיו, מאיר בימין ובשמאל יחד, שע"כ כתוב, אדנ"י הוי"ה, וכן, את גודלך. וכאן בהתעוררות הזו של הארץ, אינו שלם, שמאיר רק צד שמאל בלי צד ימין.

כשהנוקבא היא מחזה ולמעלה דז"א, שמלבישה קו שמאל דאמא לבד, היא בבחינת ד' דאחד, יַבָּשה שאינה עושה פירות. אלא אחר שירדה למחזה ולמטה דז"א, ומקבלת מז"א מקו אמצעי, אז מה שהייתה יבּשה, כשהייתה מחזה ולמעלה דז"א, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות. כי קו האמצעי מתקן אותה להאיר מב' הצדדים.

אבל כל עוד שקיבלה מאמא, מקו שמאל לבד, הייתה יבּשה ובחינת חורבן, כי החכמה שבשמאל אינה מאירה בלי חסדים שבימין, ונמשך ממנה אז דינים ועונשים. ובעת ההיא, שהייתה הנוקבא מחזה ולמעלה בדינים דשמאל, אמר הקב"ה, תדשא הארץ דשא, שתרד למחזה ולמטה, ותהיה ארץ מוציאה פירות.

ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא. הוא אותו העניין, כמ"ש, ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. כי ביוה"כ עולה הנוקבא לקו שמאל דאמא ומקבלת שם חכמה בלי חסדים, הגורם עינוי נפש לנוקבא, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה וגורמת דינים. אמנם אח"כ, כשיורדת למטה מחזה ומיתקנת ממנו, אז מתלבשת חכמה זו, שקיבלה מקודם לכן מאמא, בחסדים דז"א, ומאירה בכל השלמות. ואם לא הייתה מקבלת החכמה מאמא, מקו שמאל לבד, הגורמת לעינוי נפש, אז לא היה לה ג"ר לעולם. כי בהיותה למטה מחזה, אינה ראויה לקבל חכמה.

כתוב, ועיניתם את נפשותיכם. כי ע"י קבלת עינוי הנפש הזה עלינו, שיש לנוקבא בסיבת עלייתה לקו שמאל דאמא, יש לנו חלק בג"ר, שהנוקבא מקבלת אח"כ מז"א, אחר ירידתה למטה מחזה. שהחכמה שקיבלה מקודם לכן מאמא, מתלבשת עתה בחסדים דז"א, ונעשים לג"ר. כמ"ש, כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעַמֶיהָ. כי אין לה חלק במוחין דג"ר, שהנוקבא ממשיכה אח"כ. הרי שעניין ההתעוררות של, תדשא הארץ דשא, ועניין, ועיניתם את נפשותיכם, הם עניין אחד, ששניהם נוהגים בזמן שהנוקבא מקבלת מקו שמאל דאמא.

אדנ"י הוי"ה אתה החילות. כאן השם הוי"ה שלם בב' הצדדים ימין ושמאל, שזו השלמות. ובהתעוררות של הארץ, אינו שלם, כי ההתעוררות להוציא פירות הייתה בעת שקיבלה רק מצד שמאל דאמא, שאז הייתה יבשה וחורבה, והייתה לא שלמה.

20. לא כתוב כאן, יהי דשא ועשב, שאנו קוראים במילה יהי י' עליונה וי' תחתונה, כמ"ש, ויִיצֶר, עם ב' אותיות י', שי' עליונה חכמה עילאה, וי' תחתונה חכמה תתאה, הנוקבא. והן ב' אותיות י' שבראש ובסוף הצירוף יאהדונה"י. יה"י יש בו י' עליונה, י' תחתונה, וביניהם האות ה', בינה, אשר י' תחתונה מקבלת ממנה חכמה. וזהו כלל של שלמות, כי אז מקבלת חכמה, שהיא שלמה, ולא מכל צד, אלא רק משמאל לבד.

וע"כ נעקר השם הזה, הנוקבא המכונה שֵם, ונשתל באחר. שנעקרה מלמעלה מחזה דז"א, מהמקום שמקבלת רק משמאל דאמא, אל למטה מחזה דז"א, לקבל ממנו חסדים. כמ"ש, וייטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, שנטע אותו במקום למטה מחזה דז"א.

21. דרך אחרת. ה' הכתובה בין י' לי' של יה"י, רומזת על נשיבת רוח חכמה מחוטם דא"א לז"א. ואע"פ שז"א תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז בלא רוח חכמה אינו מתקיים. כי כל עוד שאין בו חכמה, הוא ו"ק בלי ראש. בה' זו הרומזת לחוטם דא"א, השתכללו ה"ר שבשם הוי"ה וה"ת שבשם הוי"ה, שה"ר, בינה, מקבלת חכמה בקו שמאל שלה, מחוטם דא"א, ומשפיעה לה"ת, לנוקבא. ואז ב' אותיות ה' הן ביחד, כמ"ש, אֲהה אדנ"י אלקים, שרומז, שבכל מקום שב' אותיות ה' הם יחדיו, שה"ת מקבלת חכמה מקו שמאל של ה"ר, כתוב עליה, אהה, שרומז לעת צרה, כי הנוקבא היא אז בצרה, חורבה ויבּשה.

22. יש יה"ו באשכול האשכולות, ברוח של המאזניים, ז"א, שבו המאזניים, ונקרא אשכול, כמ"ש, אשכול הכופר דודי לי.

י' עליונה, או"א, שנקרא אבא, התעטרה בקשר עתיק, שהוא הקרום העליון המזדכך וסותם, שזהו תיקון ג' של שבעה תיקוני גלגלתא דא"א.

ה"ר, ישסו"ת, שנקראו אמא, שהתעטרה ברוח של ב' נקבי החוטם, שיצא להחיות, להשפיע חכמה, הנקרא חיים, שזהו תיקון ז' של שבעה תיקוני גלגלתא דא"א.

ו' עליונה, קו אמצעי ודעת, שבו הניצוץ הקשה, המסך דחיריק, שמתעטר בצדדיו, שמכריע בין ב' צדדים שבאמא, ומקבל משם ג"ר, המכונים עטרה.

מתפשטים האותיות יה"ו אח"כ ונכללים בז"א, באופן ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. כמו שיה"ו שורים בגלגלתא דא"א, מתפשטים בכל הגוף דא"א, בז"ת, חג"ת נהי"מ שלו, לשכלל הכול, כי עליהם מלביש או"א וישסו"ת וזו"ן. כאשר אלו האותיות יה"ו תלויות, כלומר סתומות, הן בצמר נקי, שהוא תיקון חמישי של שבעה תיקוני גלגלתא. וכשהן מתגלות לז"א, מתיישבות בו אלו האותיות יה"ו, ונקרא בהן.

23. יו"ד דהוי"ה שבעתיק, סתום בעטרותיו, שהמלכות אינה יוצאת מבינה שלו, וסותמת אותו, משום שהשמאל נמצא, שאין לו תיקון אלא במאזניים, והמאזניים מחויבים להיתלות בראש עתיק, שהיא המלכות שסותמת אותו. וכך הוא בכל הראשים. י' תמיד ראש.

ה"ה התפתחה בה' האחרת, בה' דז"א, שבו מקום הגילוי. וע"כ אות המילוי של ה' ג"כ ה', כלומר ה"ה. והיא מנוקבת בב' נקבות, כי גם ה"ת, המלכות, נכללה בה ונמצאת בתיקונים. שלעת גדלות יורדת ממנה המלכות, ומתגלה בחכמה, ולא בה עצמה אלא בז"א.

ו"ו התפתחה בו' אחרת שבז"א, כמ"ש, כיין הטוב הולך לדודי למֵישָרים. שהתיקונים שלמעלה הולכים לדודי, לז"א, שבו ניצוץ הקשה, מסך דחיריק, כדי לכסות הפתח של אמא. ע"כ אות המילוי של ו' היא בו' אחרת, כזה, ו"ו.

24. נמצא, שיש ו' למעלה בראש, ויש ו' למטה בז"א. יש ה' למעלה בראש, ויש ה' למטה בז"א. שמשום זה הן מוכפלות במילוי. כי למעלה הן נסתרות ולמטה מתגלות.

יש י' למעלה, ובה לא משתתפת י' אחרת, כמו באותיות ה"ה ו"ו. ואינה עולה עימה במבטא. חוץ מרמז שנרמז. כי המילוי ו"ד שביו"ד, הוא בגי' י', רמז שיש בכללה גם י' שנייה למטה. שהתגלו בי' שניים, שהם או"א עילאין, ומתחברים במדרגה אחת, בשביל דאבא, ששם הדעת הנעלם, בהתרגשות אחת, כדי להיפרד מהשמאל. וזהו ו"ד הכלולות ביו"ד. הי' אבא עילאה, ו"ד אמא עילאה. אוי כשמסתלק אבא, י', והו"ד מתגלה.

25. הבשׂמים והריח, הארות החכמה של החקיקות האדומות, של כל הבחינות דקו שמאל, שהן אדומות, שעוברים להאיר, אינם מתערבים במקום, אלא שתכף חוזרים למקומם, ככתוב, והחיות רָצוֹא ושוֹב, שתכף שבים למקומם. וכן כמ"ש, ברח לך אל מקומך, שממהר לשוב בחזרה למקומו. וכמ"ש, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שׂים קינך, שתרצה להמשיך החכמה ולעכבה, משם אורידך. אלא שהמשכת החכמה צריכה להיות, כמ"ש, והחיות רצוא ושוב, שיחזיר אותה תכף ומיד למקומה, מלמטה למעלה, ולא יעכב אותה.

26. ותוצֵא הארץ דשא. זה נעשה כאשר הנוקבא ניטעה, אחר שנבנתה הנוקבא מחזה ולמטה, שאז מה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ לעשות פירות ותולדות. ואז יצא מאבא אוויר, אור חסדים, ומאמא יצא ניצוץ, אור הגבורות, וכשהתחברו האוויר והניצוץ יחדיו, התפשט מהם גלגלתא אחד, כתר דז"א, בצדדיו, בד' צדדים חו"ב וחו"ג דדעת, והם בחינת או"א עילאין שבראש ז"א, והם ם' דצל"ם. הגלגלתא התמלאה טל עליה מב' גוונים, לבן ואדום, כמ"ש, טל אורות טַלֶךָ, אור חסד ואור גבורה. וזהו התיקון הראשון משבעה תיקוני גלגלתא דז"א.

27. תיקון ב', ג' חללים של האותיות הרשומות יה"ו, חב"ד, התגלו בו. וזהו ל' דצל"ם שבראש ז"א.

תיקון ג', שערות שחורות כעורב תלויות על נקבי האוזניים העמוקות, ואינו יכול לשמוע ימין ושמאל. כי השערות, שהן הדינים, סותמות אותן. ובגדלות מסתלקות השערות מעל האוזניים, כמו שנאמר בתיקון ז'. כאן בשערות שעל הגלגלתא דז"א, יש למעלה אורַח אחד דק, האורח שבאמצע הראש, ששם מתחלקות השערות לימין ושמאל.

שבעה תיקוני גלגלתא דז"א מתחלקים על ג' בחינות מל"צ דצל"ם, כמו שבעה תיקוני גלגלתא דא"א, אלא בדרך אחרת, כי חסר כאן התיקון של הקרום של האוויר, ומתווסף כאן תיקון באוזניים, אשר בקטנות השערות סותמות האוזניים, שזהו תיקון ג', ובגדלות מסתלקות השערות מהאוזניים, שזהו תיקון ז'. ואז התפילות מתקבלות מהתחתונים. וכך נתקנה הגלגלתא בד' מוחין, חו"ב חו"ג דדעת. וע"ש ד' מוחין אלו נקראת ם' דצל"ם, כי כל מוח כלול מע"ס, והם ם' (40) בחינות.

ומורה שבקו האמצעי, דעת, אינו מייחד ימין ושמאל, להלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, שזה נעשה בכוח הדין שבקו האמצעי. וע"כ הדין נהפך לחסד, ושניהם בחינה אחת. וע"כ הם ל' (30), ג' בחינות של ע"ס, שהן חב"ד. אבל בם' דצל"ם, באו"א עילאין, אינם מקבלים חכמה לעולם, ואין צורך להכרעת קו האמצעי. ומשום זה החסד והדין שבקו אמצעי נבדלים זה מזה. כי הדין שבקו אמצעי אינו נהפך כאן להיות חסד, משום שאינו גורם הייחוד של ימין ושמאל. ונבחנים החסד והדין שבדעת לב' בחינות ע"ס נבדלות. וע"כ יש ד' מוחין, והם ם'. וזהו תיקון א'.

ותיקון ב' הם המוחין דישסו"ת שבז"א, ל' דצל"ם שבראש ז"א, שבהם הדעת מכריע בין ימין ושמאל, בין חו"ב, בכוח הדין שבו, מסך דחיריק. וע"כ נהפך הדין להיות חסד. ואין כאן אלא ג' בחינות של ע"ס, שהם ל'. וזהו תיקון ב'.

תיקון ג' הוא שערות שחורות כעורב, שנמשכות מהדינים שבג' מוחין חב"ד שבתיקון ב'. וע"כ הם סותמים האוזניים, שלא יבחינו בין טוב לרע, ואין תפילות התחתונים מתקבלות. וזהו בעת קטנות. אבל בגדלות מיתקנות שערות אלו בם' דצל"ם דנה"י, ואז הן מסתלקות מעל האוזניים, והן נפתחות, כמו שנאמר בתיקון ז'. ויש על הגלגלתא דז"א קו חלק, במקום שהשערות נחלקות לימין ושמאל, הנקרא אורַח של התחלקות השערות, ששם אין שערות ודינים כלל, אלא להיפך, חסד נפלא. ע"כ הוא לבן.

וכמ"ש, ואורַח צדיקים כאור נוגַה, הולך וָאור עד נְכוֹן היום, שכתוב על אורח התחלקות השערות שבגלגלתא דא"א. ומאורח של א"א נמשך לאורח של התחלקות השערות דז"א, שעליו כתוב, כל אורְחות ה' חסד ואמת. כי על ידי שערות של ימין מתגלים חסדים לעובדי ה'. ועל ידי שערות של שמאל מתגלים עונשים לרשעים, שאינם עובדים את ה'. וכשמגיע זה לתחתונים, הם מכירים את ההבדל, שהוא אורח התחלקות השערות, בין עובד ה' ללא עֲבָדוֹ. שע"י הכרה זו זוכים לדבקות שלמה בהקב"ה. ואז, כל אורחות ה' חסד ואמת.

28. תיקון ד' מצח שאינו מאיר, שנמשך ממנו דין ומריבה לעולם, חוץ מבעת הגדלות, כאשר רצון דמצח דא"א משגיח במצח דז"א.

תיקון חמישי עיניים בג' גוונים, שחור אדום ירוק, ליראה מפניהם. כי כל הגוונים האלו רומזים לדינים, כי אדום שמאל, ירוק קו האמצעי, שחור מלכות. ובגדלות הן כמ"ש, רוחצות בחלב, המאיר, שהוא חסד, הנמשך מעתיק. כמ"ש, עיניך תִראינה ירושלים נווה שאנן, בלי שום דין.

וכתוב, צדק ילין בה. הרי שיש בה דין, הנקרא צדק? נווה שאנן, נאמר בשעה שעינו של עתיק הסתום מאיר, כמ"ש, רוחצות בחלב. כי כתוב, עֵינֶךָ, בלי י' של לשון רבים. כי בעתיק אין שמאל, וב' עיניים נחשבים לעין ימין.

29. תיקון ו' חוטם הפרצוף, שהוא קצר, להכרה. שבחוטם ניכר הפרצוף, כמו שלומדים, אין מעידים אלא עד שיהיה פרצוף פנים עם החוטם. ג' שלהבות שורפות בנקביו, שהן ג' בחינות דין, דין הנמשך מבינה, ממלכות, ומקו שמאל.

תיקון ז' דרגה עקומה, לשמוע טוב ורע. האוזניים בעת הגדלות, שהסתלקו מהם השערות שסתמו אותם, שאז נפתחו לשמוע טוב ורע, להטיב לטובים ולהעניש הרעים, ולקבל תפילות התחתונים.

והתבארו שבעה תיקוני גלגלתא דז"א, אשר גלגלתא וד' צדדים שבה הם ם' דצל"ם. וג' חללי גלגלתא הם ל' דצל"ם. והשערות וב' האוזניים הם נו"ה הנסתרים. ומצח הוא יסוד שבהם. וב' עיניים הם נו"ה הנגלים. וחוטם הוא יסוד ומלכות שבהם. והספרא דצניעותא מפרש כאן בעיקר בחינות דין שבהם בעת קטנות. והבחינות מל"צ דצל"ם, נאמר בעיקר לעת גדלות.

30. כתוב, אני הוי"ה הוא שמי. שאומר לשון נגלה, אני, ולשון נסתר, הוא, במשיכה אחת. שהיה לו לומר, אני הוי"ה שמי, ואומר, שאני והוא הם ב' שמות, כמ"ש, אני אמית ואחַייה. וכתוב, ואני אשא ואני אסבול. הרי שאנ"י הוא שֵם, שם המלכות. וגם הו"א שֵם, כמ"ש, הוא עשׂנו ולו אנחנו. וכן, והוא באחד ומי ישיבנו. הרי שנקרא ג"כ בשם הו"א, כי הו"א נקרא מי שסתום ואינו נמצא, חו"ס דא"א, שנסתם ואינו נפתח עד גמה"ת.

הו"א נקרא מי שאינו מזדמן לעין, שאינו מזדמן לקבלת החכמה, המכונה עין. כלומר או"א עילאין, שהם חסדים מכוסים, ואינם מקבלים חכמה לעולם. שעליהם כתוב, כי חפץ חסד הוא. הו"א נקרא, מי שלא נקרא בשם, הבינה, ישסו"ת, שיצא בה קו השמאל. ומטרם שקו האמצעי הכריע בין ימין ושמאל, להלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, אינה נקראת בשם, כי היא סתומה ואינה מאירה.

31. המשמעות של ג' האותיות הו"א. חו"ס ואו"א וישסו"ת נקראים כל אחד הו"א. ה' של הו"א כולל ו', והו' כולל א' של הו"א, ואינו כולל ה' של הו"א. א' הולכת לי', י' הולכת לי' הסתומה מכל סתומים, שאין מחוברות בו ו"ד של מילוי יו"ד. אוי כשהי' אינה מאירה לו"ד.

ה' של הו"א, בינה, כשהיא בשמאל, טרם הייחוד דקו האמצעי.

ו' של הו"א, ז"א, שבעת שבינה מחזירה הבינה ותו"מ שלה לבחינת קו שמאל, עולה עימהם גם ז"א לבינה, ונעשה שם בצורת א' של הו"א, שהוא ציור אותיות י' ו' ד'. ו' ז"א, קו האמצעי. י' עליונה שעליו, ימין דבינה, הכלול בז"א. ד' שמתחתיו, שמאל דבינה הכלול בז"א.

ה' כולל ו', שבעת יציאת השמאל דבינה, כבר הבינה כוללת בתוכה ו', ז"א, שעלה עם הבינה ותו"מ דבינה ביחד. ו' כולל א', שהוא ו' שבאמצע א', הכלול מב' קווים דבינה, שהם י"ד. אבל לא כולל ה', כי ו' עוד לא הכריע בין ימין ושמאל של הה', ע"כ אינו כולל אותה. וע"כ א' הולכת לי', שההארה של ז"א, א', אינה מאירה אלא רק בי' עליונה שלה, ימין, כי השמאל שבה, ד', עוד אינו מאיר לפני ההכרעה של קו אמצעי.

וע"כ נקרא ישסו"ת הו"א, שהאורות נסתרים מהתחתונים. ונבחן בזה שא' הולכת לי', לאו"א עילאין, וגורמת בהם, שגם י', אבא, תיפרד מן ו"ד, אמא. ואז גם אורותיהם נסתרים ונקראים הו"א. י', או"א, הולכת לי' הסתום מכל סתומים, לחו"ס דא"א, שהוא סתום מכל סתומים, שאין מחוברות בו ו"ד, וגורמת שאינו משפיע לנוקבא. ונקרא ו' ד' דמילוי יו"ד, הבינה שחזרה לראשו, וע"כ נקרא גם הוא בשם הו"א.

וע"כ אבא, שהוא י', אינו מאיר לאמא, ו"ד דמילוי י'. וכיוון שאמא, ו"ד, אינה מאירה, נמצא שישסו"ת, ה' דהוי"ה, אינם מאירים. כי הם מקבלים מאמא עילאה, מו"ד. אוי כשהי' אינה מאירה לו"ד, שאז נעשה פירוד גם בין י' לה'.

32. כשהסתלקה י' מו"ד מחמת עוונות העולם, התגלתה ערווה של כולם, כי נחשכה ו"ד, אמא עילאה, שכל פרצופי אצילות ובי"ע מקבלים ממנה. על זה כתוב, ערוות אביך לא תגלה, כי או"א עילאין, שהם יו"ד, נקראים שניהם בשם אבא. וכשהסתלקה י' מן ה', לאחר שחשכו ו"ד, אין הי' יכולה להשפיע לה', לישסו"ת. על זה כתוב, וערוות אימך לא תגלה, אימך היא, לא תגלה ערוותה. כי ישסו"ת נקראים שניהם בשם אמא. אימך היא, כמ"ש, כי אִם לבינה תקרָא. הרי שישסו"ת, שהם בינה, מכונים אֵם.