אשר יבוא באש תעבירוּ באש

76. כל טומאה, נידה ומצורע וזב וזבה ויולדת, אש הגבורה שורפת אותם. כי הנשמה היא כלי של הקב"ה, והקב"ה אינו שורה בה, עד שמתלבנת באש הגבורה. כמ"ש, הלוא כה דְבָרִי כָּאש נאום ה'. ובאש זו, אם יצה"ר הוא ברזל, הוא מתפוצץ. ואם אבן הוא, נימוח.

77. ובימין, ששם התושב"כ, שנקראת מים, כתוב, וטָהֲרָה ממקור דָמֶיהָ. ונטהר בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים וטְהַרתם.

78. בקו האמצעי, הכלי מתייחדת בבעלה. הכלי היא אישה, מלכות, אחרי שמתקדשת בקו שמאל, ונטהרת במי מקווה בקו ימין, היא מתייחדת בקו האמצעי. ולומדים על כלים של פסח, כלים שהשתמשו בהם בצוֹנֵן, מטבילים אותם בצונן והם טהורים. שהם הנשמות הבאות מצד הרחמים, והם רחמנים בעלי חן וחסד, אינם צריכים להיטהר במים פושרים כבינוניים.

כש"כ בחמֵי חמים, שבהם נטהרים רשעים גמורים, המחממים עצמם באש היצה"ר. ועליהם כתוב, כל דבר אשר יבוא באש תעבירוּ באש. משום שהזוהמה שלהם רבה. אבל צדיקים גמורים, בצונן. כי כל השׂם רווח בין הדבקים, שאינו מדביק אותיות שבק"ש זו אל זו, מצננים לו הגיהינום.

79. אם הנשמות הן מגושמות, שהן ככלי חרס, שבירתן זו טהרתן, כמ"ש, זבחי אלקים רוח נִשבָּרָה. אבל אלו העוסקים בתושב"כ ובתשבע"פ, שהן אש ומים, ואלו שמשתדלים בסודות התורה, שהוא אור, שכתוב בו, ותורה אור, הם נטהרים ע"י התורה. ואינם צריכים גיהינום.