"ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד יח)
הנה מוזהר הייתי מבק"מ, שלא להוכיח לשום אדם, ואמר לי טעמו מאמר חז"ל, (ערכין טז:) "תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך".
דבר גדול דבר האדון, אולם לא הייתי מוכשר כלל אז להבין דברו, שזה סוד תיקון המנצפ"ך, (ישעיה יד יב) ונפילת הילל בן שחר. כי ידוע דרישיה בשמים אתתקן, שהיות שנשלם העובד בתרי"ג עיטין דאורייתא, אז מגיע קדושה נפלאה לגופו, קדושה נאמנה, סוד מהימנותא שלימתא, עד שעליו נאמר, (בראשית כח יב) "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה". ושרשו חלק אלקי ממעל מתעורר עליו בסוד, הקו הוא, שקיו דאילנא, ואז נאמר עליו, (ישעיה מט ג) "ישראל אשר בך אתפאר". בסוד, (תהלים פט כ) "אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור" וכו'. ובדרך, "לעולם אשמור לו חסדי" וכו'. "לא ישיא אויב בו" וכו'. … (איוב כט יט) "שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי". שכל זה סוד אור הנצחיות, שלימות האמיתי, השופע ובא עליו בתמידית, וכיון שבא לדרגא זו, אז הוא הנבחר בדורותיו, לתקן תיקון של עץ הדעת טוב ורע, סוד הנוגה, בחינות ה' מוצאות שבפה, שהם ה' גבורות דאימא, דהיינו, התפשטותם לר"ע עלמין.
וזה עניין, נוגה דמפתי לאיתתא, כי באמת נשלח לו בהיקות הזו מהשמים לתקנו.
אבל כאן היה צריך זהירות יתירה, כדאיתא בספרים, אשר המוכיח לאדם רשע, דומה למנקה מקומות מטונפים, שאי אפשר שלא יקבל משם ריח רע, כי אם היה נזהר היה מתקנו בריחוק מקום, והיה יוצא אליו בקשרים גדולים, ומסבב סביבו, אבל לא היה נוגע בו כלל, ובדרך הזה היה נתקן לאט לאט, עד שהיה הנוגה הזה, סוד התבוננות על מקומו ואיננו, כי כבר עשה את המוטל עליו. סוד, (ב"מ יז:) "דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותה". שהיה גורם בהיקות גדולה לעינים, בבחינת ההתבוננות הנ"ל כיון שאמר, (סוף כלים) "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה". אבל לא היה צריך להתקרב אל הג' קליפות, רוח סערה, וענן גדול, ואש מתלקחת, כמו שמבואר, (משלי כה טז) "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו". וגם לא היה לו שום עניין להתקרב אליהם בעודו בקדושתו הנשגבה, כי לא למד מהם כלל, ולא היה לו כל הנאה מהם לטעותו, …
אבל אנשי המקום אמרו, (בראשית לח כא) "לא היתה בזה קדשה". פירוש, כי העירו אתו שאין כאן זונה, אלא אשתו היתה, והיא גם היא במדרגה זו, והבן. אבל ירא היה להתאמץ בעניין הזה, למצוא בחינה שלה, ולקחת מידה הסימנים, מחמת שאמר, "פן נהיה לבוז". דהיינו, שלא יעלה ח"ו יחוד עליון כהוגן, ושמא הכלי פגום, כי לא ידע אז לשער היטב, ועל כן השמיט העניין, ואצנע ליה לזמן אחר.
אבל כמשלש חדשים הוכר עוברה לעין, לכן היה תלוי בין חיים למות, והראה אותו השלשה סימנים, שעזב אז בידה לערבון, והוא באמת טרח מאד אחריהם, ולא יכל בשום אופן להשיבם על מכונם, וכיון שמצא אותם בעזרת תמר דוקא, על כן לא היה לו עצה אחרת אלא לקחתה לאשה, וזה שהכתוב העיד עליו, "ולא יסף עוד לדעתה". ותרגומו, (עיין רש"י, סוטה י:) "לא פסק". דהיינו, מחמת כי שם שמים נקרא עליה, סוד, ג' סימנים, יה"ו והבן.
וזה סוד, (שה"ש ד ג) "כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה". כי מתחילה היתה בסוד חוט השני, דהיינו, בחינת אימא, שני לחכמה עליונה, סוד שני המאורות כלולות בה עצמה, ולכן נקראת חוט השני, ועוד, דשני אדום הוא, שכל מעלתה היתה בחינת האדום שלה, שהיה מרבה הברכה והחן, בסוד, איוב כט ו) "ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן". והיא כורדא סומקא לסוסיא חיורא, וזה סוד, שתי שפות, שפה דידיה ושפה דידה, היו לשפה אחת, ודברים אחדים, סוד לשון הקודש, ואחר כך התחיל לדבר דיבור הידוע הנ"ל, ואומר, אבל "ומדברך נאוה". מפני שבאה עתה מסוד השפות הנ"ל.
מעתה נאיר עליך כחוט המשולש לא במהרה ינתק, כי טרם התגלות עליך חוט השני הנ"ל, היו הדיבורים שלך בוטים כמדקרות חרב, לא תואר ולא הדר להם, אבל בהתגלות עליך חוט השני, מה נעמו דבריך, יפים אף נעימים, חברים מקשיבים לקולך.
וזה סוד, (מגילה יג.) "אסתר ירקרקת היתה (אבל) וחוט של חסד משוך עליה". כי עתה יודעים סוד, (חולין קלט:) "אסתר מן התורה מנין". בסוד, "ואנכי הסתר אסתיר", והבן.
וזה סוד, (שה"ש ד ג) "כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך". כי בעינינו ראינו מפאר את עצמו בצמה הזאת, ולא עוד, אלא שנאוה גם מפניך מבעד לצמתך, סוד חוט המשולש.
וזה שאמרו במדרש, (דב"ר פ"ח ז) "כי קרוב אליך הדבר מאד וכו', למה הדבר דומה, לבת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך, כך אמר הקב"ה לישראל ראו מה אתם חביבים עלי שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כח כא) ונעלמה מעיני כל חי" … … …