ויתרוצצו הבנים
25. ויתרוצצו הבנים בְּקִרבָּה, ותאמר אם כן, למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את ה'. הלכה לדרוש את ה' לבית המדרש של שֵׁם ועֵבר. ויתרוצצו הבנים בקרבה, מפני ששם היה אותו רשע עשיו, שעשה מלחמה עם יעקב.
ויתרוצצו, כלומר נשברו ונחלקו. עשיו היה מצד הרוכב על הנחש, ס"מ. יעקב היה מצד הרוכב על כיסא השלם הקדוש, מצד השמש, ז"א. להזדווג עם הלבנה, הנוקבא. כיסא הוא הנוקבא, הלבנה.
26. משום שעשיו נמשך אחר אותו הנחש, הלך יעקב עימו במרמה, כמו נחש, שהוא עָרום והוא הולך במרמה.
כך היה צריך להיות, כדי להמשיך את עשיו אחר אותו הנחש, וייפרד מיעקב. ולא יהיה לו חלק עימו, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. ולמדנו, הבא להורגך, השכם אתה ותהרגוֹ.
בבטן עָקַב את אחיו. שהִשׁרה אותו למטה, בעקב, הפריד אותו מהקדושה והוריד אותו לצד הטומאה, הנקראת עקב, בסיום הקדושה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו, ששׂם ידיו על אותו העקב, כדי להכניע אותו תחת הקדושה.
27. וידו אוחזת בעקב עשיו. שלא יכול יעקב לצאת ולהיפרד ממנו מכל וכל, אלא, וידו נשארה אוחזת בעקב עשיו. וידו, הלבנה, הנוקבא, הנקראת ידו של ת"ת, יעקב, שהתכסה אורה משום עקב של עשיו. וע"כ נצרך לו ליעקב ללכת עימו בחכמה, כדי לדחותו למטה. ויתדבק במקומו, בס"א. וייפרד לגמרי מהקדושה.
28. ויקרא שמו יעקב. הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב. ראה הקב"ה, כי אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע. כיוון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש. וע"כ קרא לו הקב"ה, יעקב, ע"ש חכמתו, שידע לעקב את הנחש, ולהפרידו מהקדושה.
30. יעקב היה יודע, שעשיו היה לו להתדבק באותו נחש העקלתון, וע"כ בכל מעשיו היה נמשך עליו, כנחש עקלתון אחר לעומתו, בפיקחות ובמרמה.
כתוב, ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו יעקב ועשיו. וכתוב, ואת כל נפש החיה הרומשׂת, שהם שאר המדרגות שביניהם. הרי שיעקב ועשיו נקראים תנינים, כלומר נחשים. שעשיו היה נחש עקלתון, ויעקב נמשך עליו כמו נחש עקלתון אחר לעומתו. ובהכרח, שיעקב עשה עצמו חכם, לעמוד כנגד הנחש האחר ההוא.
31. משום זה בכל חודש מקריבים שעיר אחד, כדי להמשיך אותו למקומו, וייפרד מהלבנה, הנוקבא דז"א, שאורה התכסה מפני העקב של עשיו. וכן ביוה"כ צריכים להקריב השעיר ההוא. וזהו נעשה בחכמה, כדי לשלוט עליו ולא יוכל להרע. כלומר, שעשיו הוא שעיר.
ועניין החכמה שבשעיר ר"ח ורה"ש ויוה"כ. והכול נעשה בחכמה ובמרמה אליו, משום שהוא הנחש הרע, חכם להרע, משׂטין למעלה ומדיח מלמטה.
32. ומשום זה מקדימים עצמם ישראל, ומתחכמים אליו בחכמה ובמרמה, כדי שלא יוכל להרע ולשלוט. וע"כ יעקב, אמונה, כל מעשיו כלפי עשיו היו, כדי שלא לתת מקום לנחש ההוא לטמא המקדש, ושלא יקרב אליו, ושלא ישלוט בעולם.
וע"כ לא היה נצרך אברהם להתנהג במרמה, ולא יצחק. משום שעשיו, שהוא הצד של אותו הנחש, עוד לא בא לעולם. אבל יעקב, שהוא בעל הבית, בעלה של השכינה, היה צריך לעמוד כנגד אותו הנחש, שלא לתת לו שליטה כלל לטמא ביהמ"ק של יעקב, הנוקבא. ולפיכך נצרך יעקב, להילחם עימו במרמה, יותר מכל בני העולם. ומשום שיעקב לחם עימו במרמה, וקנה ממנו הבכורה והברכות, ישראל הקדושים, נבררו להיות חלק גורלו של הקב"ה.