וייגש אליו יהודה

1. וייגש אליו יהודה ויאמר, בי אדונִי, ידבר נא עבדך ואל ייחַר אפך בעבדך. כמ"ש, כי אתה אבינו, כי אברהם לא יְדָעָנוּ וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמֶךָ. כשברא הקב"ה את העולם, כל יום עשה את מלאכתו כראוי. בכל יום עשה כמו שצריך. כיוון שבא יום השישי, והוצרך לברוא את האדם, באה לפניו התורה, אמרה, אדם זה שאתה רוצה לברוא, עתיד הוא להכעיס אותך, אם לא תאריך אפך, מוטב לו שלא ייברא. אמר לה הקב"ה, האם בחינם אני נקרא אֶרֶך אפיים?

2. אלא הכול נברא בתורה, והכול השתכלל בתורה. וכמו שהתורה מתחילה באות ב', כך נברא העולם באות ב'. כי מטרם שברא הקב"ה את העולם, הנוקבא, באו כל האותיות לפניו, ונכנסו כל אחת למפרע, בסדר תשר"ק ולא בסדר אבג"ד.

3. נכנסה הת' ואמרה לפניו, רצונך לברוא עימי את העולם? אמר לה הקב"ה, לא. כי בך עתידים הרבה צדיקים למות, כמ"ש, והתוויתָ תָו על מצחות האנשים. וכתוב, וממקדָשי תָחֵלוּ. אל תקרא, וממקדשי, אלא, וממקוּדשיי, שהם הצדיקים. ומשום זה העולם לא ייברא בך.

4. באו ג' האותיות, ש', ק', ר', כל אחת בפני עצמה. אמר להן הקב"ה, אינכן ראויות שייברא בכן העולם, כי אתן האותיות, שנקרא בכן שקר, ושקר אינו שווה לקום לפניי.

5. באו האותיות פ' וצ', וכן כולן, עד שהגיעו האותיות לאות כ'. כיוון שירדה הכ' מעל הכתר, הזדעזעו העליונים והתחתונים, עד שהתקיים הכול באות ב', שהיא סימן ברכה, ובו השתכלל העולם ונברא.

6. והרי הא' היא ראש כל האותיות, הלוא היה צריך לברוא בה העולם? כך הוא, אלא משום שנקרא בה ארור, לא נברא בה העולם. משום זה, אע"פ שהא' היא אות מסוד עליון, כדי שלא לתת כוח וחיזוק לס"א, הנקראת ארור, לכן לא נברא בה העולם, והשתכלל העולם בב' ובו נברא.

7. כי אתה אבינו. משום שהעוה"ז, הנוקבא דז"א, הנקראת אתה, השתכלל ונברא במדרגה זו, בסימן ברכה, בב'. וגם האדם נברא בה ויצא לעולם. לפיכך נחשבת הנוקבא לשורש אל האדם, ואנו אומרים אליה, כי אתה אבינו, כי אתה שורשנו.

8. כי אברהם לא יְדָעָנו. אע"פ שבו קיום העולם, החסד, כמ"ש, עולם חסד ייבנה, לא השתדל עלינו כמו שהשתדל על ישמעאל, שאמר, לוּ ישמעאל יחיה לפניך.

וישראל לא יכירנו. כי כל הברכות, שהיה צריך לברך את בניו, הניח למדרגה הזאת, הנוקבא, לברך את כולם. כמ"ש, וזאת אשר דיבר להם אביהם. נוקבא נקראת, זאת. דיבר להם, בשבילם, אביהם, שתברך אותם. וכן בברכת אפריים ומנשה, אמר, המלאך הגואל אותי מכל רע, הנוקבא, יברך את הנערים.

9. אתה ה' אבינו, הנוקבא. כי את עומדת עלינו תמיד, לברך ולהשגיח עלינו, כמו אב המשגיח על הבנים בכל מה שנצרך להם.

גואלנו מעולם שמך. כי את, הנוקבא, גואל. כי כך היא נקראת, המלאך הגואל. וזהו, גואלנו מעולם שמך. שמך ודאי, כי הנוקבא נקרא שם הוי"ה. ואין מפסיקים בין גאולה לתפילה, בין ברכת גָאַל ישראל, לתפילת שמונה עשרה, כמו שאין מפסיקים בין ברכת תפילה של יד, לברכת תפילה של ראש.

כתוב, וייגש אליו יהודה ויאמר בי אדונִי, שלכאורה היה מספיק לומר, ויאמר אליו יהודה. אלא, כמ"ש, כי אתה אבינו, שתחילה האדם והנוקבא דז"א שניהם במדרגה אחת, בחסדים המגולים בהארת החכמה. שהאדם נברא עם השם ארך אפיים, שמורה, שמאריך אפו ואינו מגלהו, כדי שהאדם יוכל לקבל ג"ר דהארת החכמה. וכן העולם, הנוקבא דז"א, נבראה עם ב', שהיא נקודה בהיכלו, סימן ברכה, התחלה לגילוי המוחין דג"ר של הארת החכמה. כמו שמבואר, שאות א' היא חיוֹת נסתרות, חסדים מכוסים מחכמה. וב' היא חיוֹת נגלות, חסדים המתגלים בהארת החכמה.

אמרו ישראל אל הנוקבא דז"א, שנקראת אתה, כי אתה אבינו, מטעם היותה עולם המגולה. כי הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א נקראת הוא, נסתר, ולא אתה. ומתוך שהיא עולם המגולה עם הארת החכמה, ע"כ אמרו לה, כי אתה אבינו. כי גם בני ישראל הם ממדרגת עולם המגולה, שע"כ נברא עם השם ארך אפיים.

כי אברהם לא ידענו, שלא השתדל עלינו כמו שהשתדל על ישמעאל, כמ"ש, לוּ ישמעאל יחיה לפניך. כי ישמעאל הוא מל, ולא פרע י"ה, שאינו ממשיך הג"ר דחכמה, שנקרא י"ה. ומילה שלו היא בריקנות, בו"ק, בלי מוחין דהארת חכמה. ולהיותו צריך לחכמה, כי הוא מחזה ולמטה, ואין לו, ע"כ נחשב לפסולת הימין. אמנם אברהם הוא חסדים דימין הבינה, שאינו צריך לחכמה, וע"כ הוא מכוסה מחכמה, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. וע"כ התפלל ביותר על חסדים הנעלמים מחכמה, כי אליהם כל חפצו ותשוקתו. וע"כ כתוב, לוּ ישמעאל יחיה לפניך, ולא אמר כלשון הזה על יצחק.

ונמצא משום זה, אברהם לא ידענו, שאין הדעת שלו מגולה לנו. וישראל לא יכירנו, מטעם שישראל הוא קו אמצעי, שמחזה ולמעלה דז"א, ששם עולם המכוסה מהארת חכמה. וע"כ הברכות, שהיה צריך לברך את בניו, הניח למדרגה הזאת, הנוקבא, לברך את כולם, כי בניו הם מבחינת מחזה ולמטה, שהוא עולם הנגלה בהארת חכמה. וכיוון שהוא רק בחינת חסדים מכוסים, לא היה יכול לברך אותם, וע"כ הניח הברכה שלהם ביד הנוקבא, שהיא עולם הנגלה, שהיא תברך אותם.

הרי שישראל לא יכיר את צרכינו למלא לנו. לפיכך אמרו אל הנוקבא, אתה ה' אבינו, הנוקבא. כי את עומדת עלינו תמיד, לברך ולהשגיח עלינו, כמו אב המשגיח על הבנים בכל מה שנצרך להם, הן חסדים והן חכמה. גואלנו מעולם שמך, כי את, הנוקבא, גואל. כי אין גאולה אלא במוחין של הארת החכמה. וע"כ נקראת הנוקבא, המלאך הגואל, כלפי בני ישראל. וכן יסוד דז"א, הנקרא יוסף, נקרא גואל כלפי הנוקבא, משום שמשפיע לה המוחין הללו של הארת חכמה.

וע"כ, אין מפסיקים בין גאולה לתפילה, בין יסוד לנוקבא, כי לייחד אותם אנו צריכים. וע"כ גם אין מפסיקים בין תפילה של יד, הנוקבא, לבין תפילה של ראש, ז"א.

ובזה התבאר הכתוב, וייגש אליו יהודה. כי יהודה הוא הנוקבא, תפילה. ויוסף הוא גאולה. ומשמיענו הכתוב, שניגשו זה לזה לזיווג, עד ולא יכול יוסף להתאפק. וגילה להם המוחין הללו.