חֶציָם אל הים הקדמוני

253. פירש ראש הישיבה הכתוב הזה בפנים, וקולו נשמע אל החוץ. ומזה התעורר קול ילד מבחוץ, שהיה אותו ילד, שפירש תלמודו ולמד לפני עמוד העולם אחד. והיו מלאכים בעלי דין אוחזים בו, לדון אותו, וקולו התעורר מבחוץ, כששמע הפסוק הזה.

ואמר, מים שהם מלמטה, בירושלים, איך יעלו למעלה ממנה, למקום עליון ממנה בכמה מדרגות, אל הים הקדמוני, בינה? מה הצורך במים האלו למעלה, בבינה? איך מקום, שכל המעיינות והנחלים יוצאים ממנו, ואין הפסק למעיינות ולנחלים אלו היוצאים ממנו, שהוא הים הקדמוני, בינה, איך יהיה מושקה ממקום יבש, מירושלים?

מי ראה בור חפור, שייתן מים למעיין הנובע? הייתכן שירושלים תיתן מים אל הים הקדמוני, שהוא מקום, שכל מימי העולם יוצאים משם ונובעים משם?

254. כשהקול של אותו הילד נכנס כחץ לבפנים, וכולם הקשיבו לו, באותה שעה הזדעזעו כל אלו שהיו לפניו, ואמרו, מיהם שאינם עוזבים אותו בן אלקים חיים, להיכנס? קמו ואחזו בו ג' עמודים, הארת ג' קווים, שהיו עומדים, ונכנס. וכולם התאספו אליו.

255. אמר אותו הילד, עד עתה יראתי, וכך אמרו לי, כשבעלי הדין היו אוחזים אותי. אמרו לו, אל תירא בן קדוש, כאן תהיה בינינו שבעה ימים, ותתרחץ בכל יום מהטל הקדוש, ואח"כ יעלו אותך לתוך מקום של שאר הילדים שכאן.

256. פתח הילד ההוא ואמר, והיה ביום ההוא. ההוא, האחרון. יום שהסוף אחוז בראשיתו. ראשיתו, בינה, נקראת הוא. כמ"ש, ועָבד הלוי הוא, כי עבודת הלוי היא למדרגה הנקראת הוא, הנסתרת וגנוזה. משום שנסתרת נקראת הוא, כי, הוא, לשון נסתר.

וכשנקראת ההוא עם ה' הידיעה, מלכות, היא באה להראות, שהסוף של כל המדרגות, מלכות, היא ראשית המדרגות, בינה, שהכול אחד. ומשום שהמילה, ההוא, היא סוף, מלכות, ע"כ התווספה בה אות ה', מלכות, על המילה הוא, שהיא בינה המלובשת בתוך המלכות. ונמצא שהמילה, ההוא, היא מלכות, אלא בעת שהבינה מלובשת בה.

257. עתידה ירושלים להוציא מים, ולהיות למעיין נובע. הסוף של כל המדרגות, הנקרא ההוא, אין זה ירושלים, אלא ודאי שירושלים והיום ההוא הכול אחד, שניהם הם מלכות. אלא ההפרש ביניהם הוא, כי ירושלים, כשמקיפות אותה כל המדרגות הקדושות שלה, היא נקראת ירושלים. וכך הן נראות.

ויש מדרגות המקיפות, שנקראות עזָרות. אלו הן פנימיות. ויש מקיפות עליה מבחוץ. ויש מדרגות יותר פנימיות, הנקראות, כשהן מקיפות, לשכות. ויש מדרגות, הנקראות, כשהן מקיפות, היכל ודביר. לִפְנים מכל אלו המדרגות, יש נקודה אחת, כמ"ש, כבוּדה בת מלך פנימה, נקודת המנעולא, הנסתרת וגנוזה במלכות, הנקראת היום ההוא. כמ"ש, ההוא ייקרא ארץ. המלכות, הנקראת ארץ, אבל רק הנקודה הגנוזה שלה.

258. ובגמה"ת, כשיקום היום הזה, שהוא נקודת המנעולא הגנוזה, מתוך שׂבָכות העזָרה, הארת הבינה המתלבשת במלכות, יקום מעיין מים מהים הקדמוני, מבינה, שממנה הוא נמשך אל המלכות. וזה דומה לאם שבנה בין זרועותיה, ומרוב החלב שהוא יונק מתמלא פיו, ומתרבה בו, עד שמחזיר החלב לפיה של אימו. כך, חציָם אל הים הקדמוני.

ע"כ כתוב, והיה ביום ההוא, ייצאו מים חיים מירושלים, חצים אל הים הקדמוני. שמרוב השפע, שנקודה זו לוקחת אז מהים הקדמוני, השפע עובר על גדותיו, ומוחזר חציו לים הקדמוני. כלומר, שהבינה תקבל גדלות גדולה מהמלכות. וחצים אל הים האחרון, לנקודה דמנעולא עצמה. שתקבל אז כל תיקוניה משפע הים הקדמוני.

259. הים האחרון, פירושו, המדרגות האחרונות שלה, נקודה דמנעולא. אהה חסיד קדוש, אמרה הנשמה לרבי שמעון, כמה שׂמחה על שׂמחה התווספה בילד ההוא בין בני הישיבה, וכ"ז (27) טעמים בתורה אמר אותו הילד. ושבעים כתרים העטירו לאביו באותו יום. אשרי חלקו מי שזכה ללמד בנו. אמר רבי שמעון, האם לא זכה אביו ללמד אותו? אמר לו, אביו מת.

260. וסוד סתום היה בילד ההוא, על מה שהסתלק מהעולם, ועל שרצו לדון דינו, וניצל ממנו. זה היה משום שבגלוי היה מבייש את רבו לפני כל, בשאלות ובקושיות שלו, שלא היה יכול רבו לתרץ לו. ולא חשש ללכת לרב אחר, לתקן תלמודו, והחליש דעתו של רבו. וע"כ רצו לדון אותו בדין קשה. ומשום זה, אע"פ שניצל מבעלי הדין, לא ניצל כאן.

שבעה ימים היו שלא נשלמה צורתו, וכשהיה רוחץ בכאב גדול לפני הכול כל אלו שבעה ימים, עד שנשלמה צורתו. ועל מה שהסתלק מהעולם, אל תבקש לדעת.

261. תחת העיגול של שבכות אשר בעזרה, שהיא הארת הבינה שבמלכות הקלועה עימה, באלו המים של המעיין הנובע אשר שם, נרשם מעיין אחד, שמתפשט ויוצא לחוץ, ונכנס לים הגדול, מלכות מבחינת החכמה, ורושם בו דרך אל לב הים, ששם שליטת המלכות הממותקת בבינה, נקודת המפתחא, וממנו שותה הלווייתן. ורווה ושמח ומתרבה וגדל בריבוי. כמ"ש, חציָם אל הים הקדמוני, שהוא לב הים.

וכשיוצא מעיין אחר, אותו המעיין הולך ומתפשט בסתר תחת התהום, תחת מלכות דמפתחא, לתוך הים האחרון, מלכות דמנעולא הגנוזה. וכל אלו מים זֵידונים ומים קשים, הוא משפיל אותם ומכופף אותם, שלא ייצאו לחבל בני העולם. כמ"ש, הנותן בַּים דרך, בלב הים. ובמים עזים נְתיבה, בים האחרון.

262. ובאמצע העזרה יש ב' כרובים, פנים קטנות, מעשה אומן של מלך הקדוש. ועליונים ותחתונים אינם יכולים לעמוד עליהם, כי הג"ר שלהם מכוסים בכנפיים. ותחת כנפיהם, בו"ק דג"ר שבהם, עתידים לעמוד כל ישראל, לקבל הארתם, ובלבד שלא ייצאו מתחת כנפיהם לחוץ, שלא יציצו בג"ר, המכוסים בכנפיים. מאושרים יהיו כל אלו הנכנסים תחת כנפיהם של הכרובים. כי י"ג (13) אלף מגדלים של השמש, ז"א, שהם י"ב (12) צירופי הוי"ה והכולל אותם, חו"ב תו"מ שבכל אחד ג' קווים, מאירים בצעצועים כראוי, בכרובים, כי צעצועים פירושם פנים קטנות, מעשה צעצועים.