ותלכנה שתיהם, הם נפש וגוף
[ותלכנה שתיהן אינון נפש וגוף]
408. הנפש והגוף הם שותפים יחד, והולכים מהעוה"ז ביחד, עד בואָנה בית לחם, לעולם ההוא. ונקרא בית לחם. אלא ב"ד והקטרוג שם, דין ומלחמה, ע"כ נקרא בית לחם, כי לחם הוא מלשון מלחמה. אז כתוב, ותֵיהום כל העיר עליהן. כל שאר המתים מרעישים עליהן מפחד קול מלחמת הדין, שהן מעוררות.
409. אותו המלאך הממונה על בית הקברות, נכנס לקבר בשעה שנקבר, ועומד עליו ומביט ואומר, אוי לו לפלוני זה, אוי לעיניים שנהנו מהעוה"ז בעבירה, אוי להן לידיים ולרגליים שהלכו בהבלי העולם.
410. אמר הגוף, אני איני רואה, הנפש היא המנהיגה שלי. אומרת הנפש, אני איני יודעת ללכת. והם השניים בדמיון העיוור והפיסח. מה עשה, מכניס הנפש לתוך הגוף. ודן אותם ג' ימים זה אחר זה. לאחר ג' ימים נידון מפיו ומידיו ומרגליו.
411. אח"כ הגוף נבקע, ורימה ותולֵעה עולה עליו. והנפש מתאבלת עליו, כמ"ש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶאבַל, ואומרת, אני מְלאה הלכתי, לאותו העולם, וריקם הֱשיבני ה', לזה העולם, בלי מעשים ובלי תורה.
412. ואשרי מי שתלמודו מתקיים בידו, בזמן שהולך לבית עולמו. שאפילו בקבר שפתותיו דובבות בתורה, והם שושנים, כמ"ש, שפתותיו שושנים. אל תקרא שושנים, אלא, שֶׁשׁוֹנים. מפני שתורתם מגִנה עליהם. כמ"ש, בשוכבךָ תשמור עליך.
413. רבי חִסדא, כשנפטר לעולמו, הלך בנו רבי יוסֵי ולן שם על קברו בלילה. שמע מתוך הקבר שמחה של כיתות כיתות שהתקבצו ואמרו, נלך לשמחת הילולה של התורה של רבי חסדא. ואפילו מלאכי השרת התקבצו לשמוח עימו.
414. שמע שהיו אומרים, מה זה שהחיים באו לשמחתנו כאן, יעסקו בתורה בעולם ההוא שלהם. אמר רבי חסדא, בני, לך מכאן, ותקיים תלמודך. כי אשרי הוא מי שבא לכאן ותלמודו בידו. כי אפילו מלאכי השרת אינם יכולים להתקרב אליו. לך ואמור לרבי חגי, שיגמור תלמודו, כי ביום פלוני יבוא לכאן.
415. בעוד שהיה מספר עימו, העלו את רבי חסדא לישיבה העליונה. וקם בנו רבי יוסי, והלך, וסיפר לחברים.
416. אמר לו רבי יהודאי, לולא רבי יוסי אתה, היית ראוי להיענש שם. אמר לו, בגלל צערו של אבי הלכתי ושמעתי כל כך. קרא רבי יונתן על רבי חסדא, ושכבתָ ועָרְבה שנתך. וכן הכתוב, מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל.
417. הנפש נמשלה לשכינה, והגוף לישראל. אם ישראל חטאו וגלו, למה גלתה השכינה עימהם לשם, שהרי היא לא חטאה? אלא על שהייתה מבקשת עליהם רחמים, ומשפיעה להם עושר וכבוד מאוד, ונותנת להם כל מה שירצו, והם חטאו. ועל זה כתוב, ויִשְׁמַן ישׁוּרוּן ויבעט, שָׁמנתָ עביתָ כָּשׂיתָ, וייטוש אלוה עשָׂהו ויְנַבּל צוּר ישועתו. וע"כ גלתה עימהם. כי העובדה, שאינה יכולה להשפיע להם, נחשבת לה לגלות.
418. כמו רימה ותולֵעה שעולים על הגוף, כך בשעה שישראל הם רָעים, אוה"ע בני עשיו וישמעאל, הנקראים רימה ותולעה, שולטים עליהם, והגוף נבקע, שייהרגו ישראל. ועל זה כתוב, אך בשרו עליו יכאב ונפשו, השכינה, עליו תאבל. מהו, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל? בשרו של ישראל יכאב עליהם, ונפשו על ישראל תאבל. ואז היא משתוקקת לנשמה עליונה, שנקראת נעמי, בינה.
419. ולנעמי מוֹדָע לְאישהּ איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז. גיבור בארץ יהיה זרעו. אשרי מי שמתברך בבנים בעוה"ז, כדי שלא ילך יחידי לעולם ההוא.