עולת תמיד העשויה בהר סיני
324. כתוב, עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אִשֶׁה לה'.
325. שונה קורבן עולָה מכל הקורבנות, שנשרף כולו באש וכולו לגבוה עולֶה. כולו ימין, אור חסדים בלי שמאל כלל.
שאלו את רבי אליעזר הגדול, כתוב, עולת תמיד העשויה בהר סיני, אשר הייחוד הזה שבעולת תמיד הוא כולו ימין. א"כ איך כתוב, לריח ניחוח אִשֶׁה לה', אשר ריח ניחוח היא הארת חכמה, הנמשכת רק מקו השמאל?
והשיב, לא שאל אותי אדם על זה, זולת רבי עקיבא תלמידי. והתירוץ הוא, ועדיין השורשים בידי, כלומר רמז שלא יבין הסוד. שמע רבי עקיבא את התירוץ הזה, אמר, כיוון שהנצו הפרחים אכלתי השורשים.
פירוש. מטרם הקרבת כל קורבן, צריכים להמשיך ג' קווים ימין שמאל ואמצע, השורשים לכל קורבן, שעליהם רומזים, כוהנים לוויים ישראלים, שהיו בשעת הקרבת כל קורבן. הכוהן קו ימין, הלוויים המשוררים קו שמאל, ישראלים המקריבים קו האמצעי.
וזה שתירץ, אע"פ שבקורבן זה אין שום הארת השמאל, אלא כולו ימין, עכ"ז הוא מחזיק השורשים של הקורבן בידו, מחזיק ג' הקווים גם בשעת הקרבת הקורבן. וע"כ יש לו גם אז הארת השמאל, המכונה ריח ניחוח. וע"כ יפה כתוב, לריח ניחוח אִשֶׁה לה'.
ורבי עקיבא שאל, הרי הקורבן בסתירה לשורשים, כי בשורשים מאיר גם השמאל, והקורבן, אע"פ שהוא ענף ופרח היוצא משורשים אלו, עכ"ז הוא כולו ימין בלי שמאל כלל.
ונמצא שהם מוכרחים להאיר בזה אחר זה, שבתחילה אוכל השורשים, ממשיך הארת ג' הקווים, ואח"כ יכול לייחד ייחוד קורבן העולה, שיהיה כולו ימין בלי שמאל. וא"כ כבר אין לו השורשים בידו, בשעת הקרבת הקורבן. ואיך כתוב, לריח ניחוח אישה לה', הרי אין כאן ריח ניחוח, שהוא הארת החכמה?
וזהו שאמר רבי עקיבא, כיוון שהנצו הפרחים, כיוון שהתחיל לעסוק בהקרבת קורבן עולה, שהוא פרח וענף אל ג' הקווים, כבר אכלתי השורשים, שאין עוד שליטת השורשים, כי הם סותרים זה את זה. וא"כ חוזרת השאלה למקומה, מאין יש בקורבן עולה ריח ניחוח?
אמר לו, עקיבא, מוכן תהיה לריח ניחוח לה', אע"פ שאכלת השורשים, יש כאן ג"כ ריח ניחוח, משום שעדיין בליעת המתוק נשארת, כי הגם שכבר הפסקת לייחד ג' הקווים, אמנם כיוון שהמשכת אותם ואכלת אותם, כבר נשארת בך בליעת הארת החכמה שהמשכת מקו השמאל. שזה מספיק שתהיה מוכן לריח ניחוח לה', שתאיר הארת החכמה מאליה בעת הקרבת הקורבן.
וכנראה רבי עקיבא עוד לא הבין התירוץ הזה. ורבי אליעזר חזר ושאל אותו, איך אכלת השורשים? איך עשה את הייחוד של השורשים, ג' הקווים. ואז הסביר לו פעם שנייה, עמדת ואכלת, ועדיין הבליעה מהמתוק נשארת. כיוון שעמדת והמשכת הארת ג' הקווים, הרי בהכרח, שעדיין הבליעה מהמתוק, הארת החכמה המתוקה, נשארת גם בעת הייחוד של הקרבת העולה. ובליעה זו מספיקה לריח ניחוח, הארת חכמה. ויפה כתוב, לריח ניחוח אישה לה'.
326. היו הולכים וראו מעיין אחד של מים. ישבו. אמר רבי אליעזר, עקיבא, בוא ואראה לך מעיין מים, שפותח מים צלולים ונוזלים, כמ"ש, באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ועל הפסוק הזה גילה לו שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעיתותיו ובזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים.
327. בכה רבי עקיבא. אמר לו, על מה אתה בוכה? אמר, אוי לדור, שיהיו יתומים ממך. אמר לו, אל תאמר כך, אלא אוי לדור, שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה. וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותישכח תורה, ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר ליבו בתורה, יהיה נבזה וחדל אישים. אוי לדור ההוא, כשיבוא אותו הדור.
328. אין הדור ההוא מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ורק כשהם בנערותם, ובזקנותם התורה נשכחת מהם. כמ"ש, אל הנער הזה התפללתי. היה לו לומר, אל הבן הזה התפללתי. אלא אמרה חנה, יהי רצון שבשעה שיגדל, ישתדל בעבודת המקום, כמו עתה, כשהוא נער.
329. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא, כמ"ש, ומעיל קטן תעשה לו אימו והַעַלְתה לו מימים ימימה. האם תעלה על דעתך, שהוא כך כפי פשוטו? אלא הפירוש הוא, שצדקתו וזכותו היו גדלות עימו תמיד כתפילת אימו.
330. כתוב, מפני שׂיבה תקום והדרתָ פני זקן. מוסר לנער, מפני שיבה תקום. כלומר, קודם שתעלה לשיבה ולזקנה, תקום להיות טוב. וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך, אח"כ, והדרת פני זקן, שתהיה טוב גם בזקנותך. וסופו של הפסוק מוכיח עליו, ויראתָ מאלקיך.
331. תחילת כל העולם ובניינו לא נברא אלא על היראה, שיהיה אדם בעל יראה לשמיים, ובעל יראה לבריות, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. את השמיים, להיות ירא לשמיים. ואת הארץ, להיות ירא לבריות. שכל העולם לא נברא אלא על היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וזהו שכתוב, בראשית.