וייצא בן אישה הישראלית
306. וייצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל. שיצא מכלל חלקם של ישראל, מכלל כל, מכלל האמונה. ויינָצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. כל מי שבא מזרע מזוהם, לסוף מגלה זה לפני הכול. מי גרם לו? הזוהמה של החלק הרע שיש בו. כי אין לו חלק בכלל ישראל.
307. כתוב, כְּבוד אלקים הַסתֵר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר. כבוד אלקים הסתר דבר, שאין רשות לאדם לגלות דברים סתומים, שלא נמסרו להתגלות, דברים שכיסה אותם עתיק יומין, מבחינת ג"ר. כמ"ש, לאכול לשובעה ולמְכַסֶה עתיק. לאכול לשובעה, לגלות עד אותו מקום שיש לו רשות, ו"ק ולא יותר. ועכ"ז, מכסה עתיק, שלא יגלה מה שאין לו רשות, ג"ר.
308. לאכול לשובעה, החברים, היודעים אורחות ושבילים, ללכת בהם בדרך האמונה כראוי. כגון הדור שרבי שמעון שורה בו. ולמכסה עתיק, מדורות אחרים, שכולם אינם ראויים לאכול לשובעה, שיתגלו הדברים ביניהם, אלא למכסה עתיק. כמ"ש, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך.
309. בימיו של רבי שמעון היה אדם אומר לחברו, פתח פיך ויאירו דבריך. אחר שנפטר רבי שמעון, היו אומרים, אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך. בימיו, לאכול לשובעה. אחר שנפטר, ולמכסה עתיק. שהחברים היו מגמגמים ולא עמדו בדברים. פירוש אחר: לאכול לשובעה בדברים המתגלים, בנגלה. ולמכסה עתיק בדברים המתכסים, בסתרי תורה.
310. וייקוב בן האישה הישראלית את השם ויקלל. וייקוב, כמ"ש, וייקוב חור בדלתו, שניקב מה שהיה סתום. כמו ניקב. ושֵׁם אימו שלומית בת דִבְרי. עד כאן היה מסתיר הכתוב שֵׁם אימו. כיוון שכתוב, וייקוב, ניקב שם אימו.
311. אם לא היה רבי שמעון חי בעולם לא הייתה רשות לגלות, כי לא ניתן לגלות דבר זה, אלא לחברים, שהם בין קוצרי השדה, שכבר נכנסו בחכמת הנסתר ויצאו ממנה בשלום. תיפח רוחם של אותם הבאים לגלות לאלו שאינם יודעים.
312. ויינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. איש הישראלי הוא בן אישה אחרת מאביו, שהיה בעלה של שלומית. כיוון שאותו מצרי בא על שלומית בחצי הלילה, חזר בעלה לביתו וידע הדבר, ונפרד ממנה, ולא בא עוד עליה. ולקח אישה אחרת והוליד את זה, והוא נקרא איש הישראלי. וזה של המצרי נקרא בן הישראלית. אם הם הנצו כאן יחד, מה היה רוצה כאן השם הקדוש, ולמה קילל את השם הקדוש?
313. אלא איש הישראלי אמר בתוך המריבה דבר מאימו של בן הישראלית. אמר שהייתה זונה. מיד, וייקוב בן האישה הישראלית. כמ"ש, וייקוב חור בדלתו. נטל ה"ת של השם הקדוש הוי"ה, שהיא מלכות, וקילל, כדי להגן על אימו. וזוהי הנקיבה שניקב ופירש השם הקדוש. וזה נאמר לקוצרי השדה. אשרי חלקם של צדיקים, שיודעים הדבר ומכסים אותו. וע"כ כתוב, ריבךָ ריב את רעך, וסוד אחר אַל תְגָל. והסוד הזה עמוק יותר מדי, ואי אפשר לבאר אותו.
314. ה"ת של הוי"ה הייתה נוקבא שיונקת מב' צדדים, מרחמים ומדין. משום כך לקחה כלי נשק של המלך ונקמה נקמתה, כמ"ש, הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. ע"כ כתוב, איש אימו ואביו תִירָאו, שיראת אימו הקדים לאביו. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב.
315. ואל בני ישראל תדבר לאמור, איש איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו. משום שכתוב, אלוהיו, סתם, לכן, ונשא חטאו, ואין מענישים אותו, כי אין אנו יודעים מי הוא אלוהיו. אם אחד מהשרים, או מהכוכבים, או ממנהיגי העולם.
316. אם הוא צדיק גמור, לא היה מעורר כוחות שלהם, לקלל אותם. וכיוון שעורר הדבר, אנו חוששים שנזרקה בו כפירה. ועכ"ז, לא ימות על זה, משום שלא פירש מיהו אלוהיו.
317. דנים אותו לטוב. שאם אמר אלוהיי וקילל אותו, הוא יכול לטעון, אלוהיי שהיה לו עד עתה, שנמשכתי אחריו בליבי. ועתה אני חוזר בתשובה, לקבל האמונה העליונה.
אבל אם אמר, הוי"ה אלקים, או הוי"ה, ופירש אותו בשם, זה אינו יכול לטעון כלום בזה. משום שזה הוא אמונת כל, וכל אות של השם הקדוש עולה לשם שלם.
318. וייקוב בן האישה הישראלית את השם ויקלל. אבל האיש הישראלי בעלה של שלומית היה. בנו של בעלה של שלומית היה, מאישה אחרת. היו נצים יחד, ואמר לו דבר על אימו, שהייתה זונה, ואשר אביו המצרי נהרג בשם הקדוש ע "י משה, כמ"ש, הלְהורְגֵני אתה אומר, כי בשם הקדוש שאמר הרג אותו משה. וע"כ הושיט הדבר כנגדו, שהודיע לו בתוך המריבה.
319. וזהו שכתוב, וייקוב בן האישה הישראלית את השם ויקלל, ויביאו אותו אל משה. משום שהגיע אל משה בטענה, על שהרג את אביו בשם הקדוש. משום זה, ויביאו אותו אל משה. כיוון שראה משה, מיד, ויניחוהו במשמר. והאב והבן נפלו בידי משה.