ואהבת את ה' אלקיך

659. מתוך שנכללו ימין ושמאל בשם הקדוש בדרך כלל, בשמע ישראל ובשכמל"ו, צריכים אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, בפסוקים, ואהבת, והיה אם שמוע. אבל לא בדרך הייחוד, כי הייחוד הוא בפסוק ראשון בשמע ישראל, שיהיה ה' אחד בתפילין של ראש, ושמו אחד בתפילין של יד, ויהיה הכול אחד. כיוון שהייחוד הזה הסתדר הכול בכלל, מראש נקודה העליונה, חכמה, צריכים אח"כ להעיר מראש אור הראשון, שהוא חסד דז"א, שהוא ראשית מספירות ז"א.

660. הפרשה, ואהבת, ראשית הימין, ספירת החסד, לאהוב את הקב"ה באהבה של דבקות בו. ימין, חסד, מעורר אהבה. מי שאוהב את הקב"ה, הקב"ה מעורר אליו ימין שלו, ומקבל אותו באהבה. כל דברי העולם אינם תלויים אלא ברצון, רוח מושך רוח ומביא רוח. כמ"ש, אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף.

661. כשהאדם מעורר אהבה אל הקב"ה, התעוררות הימין, אהבה, מתעוררת בשלושה אופנים, כמ"ש, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך. הרי כאן שלושה אופנים, ואין לומר, או זה או זה, שהרי לא כתוב, או בכל לבבך, או בכל נפשך, או בכל מאודך, אלא כולם צריכים, לב, נפש, כסף. אז הקב"ה מעורר אליו ימינו ומושיט אותו אליו, ומקבל אותו.

662. ועל זה כתוב, נאום ה' לאדונִי שֵב לימיני. דוד המלך אמר אותו על מדרגה שלו, המלכות, כשהיא מתקשרת בימין. י"ג (13) מצוות כאן בימין. ואהבת את ה' אלקיך, אחת. בכל לבבך, שתיים. בכל נפשך, שלוש. ובכל מאודך, ארבע. ושיננתָם לבניך, חמש. ודיברת בם, שש. בשִבתך בביתך, שבע. ובלכתך בדרך, שמונה. ובשוכבך, תשע. ובקומך, עשר. וקְשרתם לאות על ידך, אחת עשרה. והיו לטוטפות בין עיניך, שתים עשרה. וכְתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, הרי שלוש עשרה.

663. י"ג מצוות אלו תלויות בימין, והשמאל נכלל בימין, וכך צריך להיות. ובכל זמן שהשמאל מתעורר, הימין מתחיל בו תחילה. ומשום זה אם זוכים, השמאל נכלל בימין. ואם לא, הימין נכלל בשמאל, והשמאל שולט. כמ"ש, אם בחוקותיי תֵלֵכו. שכתוב, אם, בתחילה. ובכל מקום, השמאל מתעורר באהבה, בימין, ואח"כ מתגבר דינו כמו שצריך. וכך צריך להיות בכל מקום.