החדר השלישי שגן העדן ניזון ממנו
267. החדר השלישי, שגן העדן ניזון ממנו, הוא השם אלקים. זהו זוהר אדום נוצץ כזהב. זוהר, שלפעמים הוא מאיר והוא טוב, ולפעמים נחשך בחשכה, ואין לו התנוצצות כמו זהב.
החדר השני הוא חסד, קו ימין דז"א, השם אל. החדר השלישי הוא גבורה, קו שמאל דז"א, השם אלקים, צבע אדום, כשמאיר בהארת החכמה מתנוצץ כזהב. אמנם כל זה אמור כשהשמאל מיוחד עם החסדים שבקו ימין, אבל אם אינו כלול עם הימין, אין החכמה שבו יכולה להאיר, והוא חושך ולא אור.
268. השם אלקים בצד שמאל הוא ההתעוררות אל הנוקבא, המלכות, כי המלכות נבנית מצד שמאל. השם הזה הוא בסוד הסודות ליודעי החכמה. השם הזה הוא זכר, גבורה דז"א, וההתעוררות בשם הזה אל הנוקבא מעוררת הכול. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.
269. ולולא ההתעוררות של השם אלקים, קו שמאל, לא היה מתעורר הצדיק, יסוד דז"א. ואע"פ שהשם הזה כולו דין, והצדיק הוא מצד ימין, חסד, אבל ההתעוררות של היסוד אינה אלא מצד שמאל.
ז"א הוא קו ימין, כלומר שהוא בשליטת חסדים מכוסים מחכמה, ואין הארת החכמה מתעוררת בו, אלא בזיווג עם המלכות, כי אז הוא משפיע הארת החכמה אליה. לפיכך בשעה שז"א רואה את המלכות, הוא מתעורר לייחוד עימה, כדי להיות נשלם בהארת החכמה. כמ"ש, הָסֵבּי עינייך מנגדי שהם הִרהיבוני. כי עיניים הם החכמה.
ואע"פ שהשם הזה כולו דין, והצדיק הוא מצד ימין, חסד, כי יסוד דז"א, שנקרא צדיק, הוא קו ימין, שדרכו רק בחסדים מכוסים מחכמה. ואיך נאמר, שלולא השם אלקים, לא היה מתעורר הצדיק אל הנוקבא? אלא ההתעוררות של היסוד היא מצד שמאל, כי מתוך שז"א חושק להשלמת השמאל, ע"כ הוא מתעורר אל הייחוד עם המלכות.
270. אדם עזב את צד השמאל הכלול בימין, זהב, והתעורר בפסולת הזהב, היוצא מהטינוף של ההיתוך שלו. כי ע"י אכילת עצה"ד, הותך הזהב, השמאל הכלול בימין, והשמאל נפרד מהימין, ואז נעשה השמאל פסולת הזהב, שלא יִצְלַח לכלום.
271. השם אלקים: א' דאלקים היא זכר, ז"א. אותיות להי"ם דאלקים, הן התעוררות הצדיק, יסוד דז"א. להי"ם הן אותיות מיל"ה, שהן מילה ופריעה, בלי צד עורלה כלל. וזהו שנזכר שֵׁם אלקים לטוב. כמ"ש, ויזכור אלקים את בריתו, שהתעוררה הברית, יסוד. וכתוב, ואלקים פקוד יפקוד, שהן מילה ופריעה.
השם אלקים נזכר לפעמים לטוב, ולפעמים הוא נחשך. כשהשמאל כלול בימין ע"י הקו האמצעי, הוא טוב. ואם נפרד מקו ימין, הוא נחשך, ומעניש את הרשעים.
א' דאלקים היא זכר, כי א' מורה על ג' קווים, ז"א, הכלולים זה בזה, שאז מתעורר היסוד דז"א במילה ובפריעה, המרחיק הקליפות שלא יינְקו מהשמאל. אותיות להי"מ דאלקים, הן התעוררות הצדיק, יסוד דז"א. להי"ם הן אותיות מיל"ה, שהן מילה ופריעה, בלי צד עורלה כלל, שאין ממנו יניקה לקליפה היונקת מיסוד, הנקראת עורלה. וכל מקום שנזכר אלקים לטוב, הוא בסדר הזה.
272. כשאינו כלול בימין, התורה מעידה על דיניו, כי משם יוצאת העורלה. לפעמים יורשת הנוקבא השם אלקים, כדי לדון העולם בעורלה, ע"י הקליפות, הנקראות עורלה. והוא בעת שמתגבר השם אלקים הזה למעלה בדינים, שהוא הנוקבא, ומתקשה העורלה לדון העולם, ופריעה, שהיא גילוי המוחין, אינה נמצאת.
מילה היא הרחקת הקליפה, הנקראת עורלה. ופריעה היא גילוי המוחין של י"ה, אותיות פרע י"ה.
273. ע"כ אלקים לטוב הוא ע"י פריעה, כי העורלה נפרעה ועברה, ונגלתה הברית הקדושה, המוחין של י"ה. והכול בשם אלקים. כי הגוון של השם אלקים, מתהפך לפעמים כך ולפעמים כך בשם אלקים.