המשלֵח מַעיינים בנחלים

27. המשלֵח מַעיינים בנחלים. יַשקו כל חַיתוֹ שָׂדיי. פסוקים אלו אמר דוד המלך ברוח הקודש, ויש להסתכל בהם. בשעה שחכמה עליונה בטש בחקיקותיו, כלומר, בעת שחו"ב העליונים הזדווגו, אע"פ שחכמה עליונה הוא נסתר שבכל הנסתרות, כי בחו"ב עליונים, שהם או"א עילאין, אין הי' יוצאת מאויר, הוא פתח, ונמשך ממנו נהר אחד, מלא בשערים עליונים, שהוא בינה, ישסו"ת, שבהם יוצאת הי' מאויר ומושפעים מהם חכמה וחסדים.

28. והמשיל עניין זה של או"א עילאין וישסו"ת, כמו מעיין ומקור המים, הממלא אגם גדול. ומהאגם נמשכים מעיינות ונחלים ונהרות לימין ולשמאל. כך או"א וישסו"ת בשביל דק אחד שלא נודע, בזיווג היסודות דאו"א עילאין, שהם בלתי נודעים, שבהם אין הי' יוצאת מאויר, נמשך ויוצא אותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, הבינה, שיצאה מראש א"א בעת קטנות, וחזרה לראש א"א בעת גדלות.

שע"י יציאה וביאה זו, הוא ממלא אותו הנחל העמוק, ישסו"ת, בדומה לאגם המים הגדול, המתמלא מהמעיין ומהמקור, שהם או"א עילאין. ומשם נמשכים מעיינות ונחלים לז"א ולמלכות, ומתמלאים ממנו בחכמה ובחסדים. כמ"ש, המשלח מעיינים בנחלים. אלו הם הנהרות העליונים הקדושים של ז"א, של אפרסמון הטהור, כי הם אוירא דכיא, שחג"ת של ז"א, אפרסמון הטהור, מקבלים מאו"א עילאין.

וכתוב, בין הרים יהלֵכון. חג"ת דז"א, הנקראים הרים, וממנו מקבלת המלכות. וז"א ומלכות שותים כאחד מאותו המעיין של הנחל העליון הקדוש הנמשך ויוצא, שהוא ישסו"ת.

29. אחר ששתו ז"א ומלכות, ישקו כל חַיתו שָׂדיי, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. אלו ד' ראשים הם כל חיתו שׂדיי, שהם ד' חיות אריה שור נשר אדם, שהם המרכבה של המלכות. והם כלל של כל המחנות וכל הצבאות שבבי"ע, שאחוז בהם שד"י, מט"ט שנקרא שד"י, העליון על כולם.

אל תקרא שָׂדי עם שין שמאלית קמוצה, אלא שַׁדי עם שין ימנית פתוחה, שמט"ט נוטל ומשלים בעצמו השם מיסוד העולם. כי השם שד"י הוא ביסוד דז"א. ומט"ט, להיותו מרכבה ליסוד דז"א, נוטל השם הזה.

30. יִשברו פראים צְמָאָם. הם אלו שכתוב בהם, והאופנים יינשאו לעומתם, כי רוח החיה באופנים. חיה, אלו הן חיתו שׂדיי, שהן ארבע, וכל אחת מהן לרוח אחד מד' רוחות שבעולם, ונקראת חיה. והאופנים הם ארבעה, לכל אחת ואחת מארבע החיות, וכל אחד מהאופנים אינו הולך אלא מרוח אותה החיה ההולכת עליו. כל אחד מהאופנים מרוח הבחינה שכנגדו בחיות.

וכאשר אלו החיות והאופנים מושקים מהשיקוי העליון, כל שאר צבאות אחרים מושקים ומתרווים ומשתרשים בשורשיהם. ומתאחדים אלו באלו במדרגות ידועות. כמ"ש, עליהם עוף השמיים ישכון, מבֵּין עוֹפָיִים ייתנו קול, משקה הרים מֵעליותיו. אלו שאר המדרגות העליונות.

31. אחר כל זה, שכל העליונים והתחתונים התמלאו שפע מאו"א, כתוב, מפְּרי מעשיך תשבע הארץ, שהיא הארץ העליונה הקדושה, המלכות. וכשהיא מתברכת, כל העולמות כולם שמחים ומתברכים. וזה בשעה שהברכות נמצאות משיקוי הנחל, המעיין, או"א, העמוק מכל. כי אין הארת החכמה שמשמאל מתגלה במלכות, שהיא השפע המיוחד לה, אלא אחר שהעליונים וכל התחתונים מתמלאים בשפע החסדים המרובים מאו"א עילאין.

32. ובשעה שברכות, חסדים, אינן נמצאות לרדת בעולם, והמלכות מקבלת חכמה משמאל בלא חסדים, אז העולם, המלכות, יושבת בדין, ומצד השמאל מתעורר רוח ומתפשט בעולם, וכמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים בעולם, ושורים על בני אדם. כי בעת שהחכמה בלי חסדים, כל הדינים הקשים נמשכים ממנה, ואותו הרוח מטמא אותם. כמו אדם שמת ורוח הטומאה שורה עליו, כך הוא שורה למי שיתקרב אל אותו הרוח דשמאל.

33. תסתיר פניך ייבָּהֵלון. מפני שלא הושקו המדרגות, שתימצאנה ברכות בעולם. כי פניך, פירושו חסדים וברכות. אז כתוב, תוסֵף רוחם יגוועון, שהתעורר רוח אחר מצד שמאל בלי ימין. ורוח הטומאה שורה על בני אדם, על אלו שמתו, ועל אותם שנמצאו עימהם, ועל שאר בני אדם, שרוח הטומאה מתפשט על כל העולם. והרפואה שלהם, כמ"ש, ואל עפרם ישובון. שזוהי שריפת החטאת, כדי להיטהר בו. והכול היה מהעפר, ואפילו גלגל החמה.

בעת שעוונות התחתונים גורמים שיסתלקו החסדים מהמלכות, ונעשה פירוד בין ז"א למלכות, אז נמצאת המלכות יונקת משמאל בלי ימין, כמו במצב א'. ואז מאיר השמאל מלמעלה למטה, שהוא רוח הטומאה, המטמא את העולם. וכל אדם המתקרב אל הרוח ההוא, הוא כמו מת.

ויש ג' בחינות:

א. אלו שמתו, הממשיכים את הרוח ההוא מלמעלה למטה.

ב. ואותם שנמצאו עימהם, המקבלים אותו אחרי שנמשך.

ג. ושאר בני אדם, אינם מקבלים אותו אלא מושפעים ממנו בלי כוונה.

והרפואה שלהם, היא כמ"ש, ואל עפרם ישובון. שזוהי שריפת החטאת.

פרה אדומה היא המשכת מצב א' של המלכות עם כל הדינים הקשים שעברו אז על המלכות, עד שהתמעטה ממצב א', שחזרה לנקודה, שהוא שריפת הפרה עד שנעשית לאפר. ואז קיבלה מצב ב', ובאה עם ז"א פב"פ. והמיעוט הזה שחזרה לנקודה, נבחן כמו עפר, הנשאר אחר העלמת הבניין. וזהו שכתוב, מעפר שריפת החטאת, מה שנשאר אחר כל הדינים שעברו על מצב א'.

ולפיכך, בעת שרוח הטומאה מתפשט בעולם מחמת חטאי התחתונים, שהוא שמאל בלי ימין, כמו שהמלכות הייתה במצב א', הנה כשמתעורר עפר שריפת החטאת, הוא מבריח תכף רוח הטומאה הזה ושובר אותו ושורף אותו עד שבורח מהעולם.

הרי שכל הרפואה היא, ואל עפרם ישובון, להזות עליו מעפר שריפת החטאת. ונודע שלולא התמעטה המלכות ממצב א' וחזרה עד לנקודה, לא היה העולם יכול להתקיים, מחמת רוב הדינים שהיה במצב א' של המלכות. והמיעוט עד לנקודה נקרא עפר. והכול היה מהעפר, ואפילו גלגל החמה. כי לולא המיעוט הזה, לא היה קיום לכל מעשה בראשית.

34. לאחר שחוזרים לעפר, כדי להיטהר בו, יוצא רוח הטומאה, ומתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. כמ"ש, תשַׁלַח רוחךָ ייבָּרֵאון, ייבראו ויירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. וכתוב, ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים. שכל זה הוא מצב ב'.

אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה, כדי לזכות לחיי עוה"ב, ויימצאו טהורים בעוה"ז וקדושים לעוה"ב. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטְהרְתם.