ויהי קולות וברקים
290. ויהי קולֹת וברקים. קולֹת כתוב חסר ו' של סימן הרבים. מורה על שני קולות, שחזרו לאחד. זה יוצא מזה, רוח ממים, ומים מרוח, שניים שהם אחד, ואחד שהוא שניים. וע"כ כתוב קולֹת חסר ו'.
כעין הקול הגשמי, שהוא מורכב מרוח וממים, כן הקול הרוחני מורכב ממים, קו ימין, ומרוח, קו אמצעי. וברוח ובמים אלו יש שתי בחינות:
א. בג' קווים דבינה, ששם קו אמצעי, רוח, תולדה מקו ימין, מים. כלומר, רוח ממים.
ב. בג' קווים דז"א, כשהתפשט קו אמצעי מבינה לז"א, אחד זוכה בשלושתם, נמצא בו שקו אמצעי הוא שורש וסיבה לב' קווים ימין ושמאל. ונמצא שהמים, קו ימין, כמו תולדה מהרוח, קו אמצעי. כלומר, מים מרוח.
מצד אחד אפשר לומר, ששתי בחינות אלו הן אחת, כי לא נמשך לז"א אלא מה שיש בבינה. ומצד שני אפשר לומר, שהן שתיים, כי קול אחד בבינה, וקול שני הוא בז"א. ולכן נאמר, שניים שהם אחד, ואחד שהוא שניים. וע"כ כתוב, קולֹת, חסר ו', סימן הרבים.
291. קולות, הוא אחד, והוא קול גדול וחזק שאינו נפסק לעולם, שכתוב בו, קול גדול ולא יָסָף, הרוח שבאו"א עילאין, שאין הי' יוצאת מאויר שלהם, וקומת רוח שבהם נשארת קיימת לעולם בלי שינוי.
והרוח הזה מאיר גם בזו"ן הגדולים. כי שאר הקולות נפסקים, ואז דינים מתעוררים בעולם. והקול הזה, שכולל שאר הקולות, אינו נפסק לעולם, ואינו עובר מהקיום השלם ומהכוח שלו. הקול הזה הוא קול הקולות, הכולל כל שאר הקולות.
בד' תקופות השנה מתעוררת שליטת קו השמאל, ואז תכף נפסק הקול, קומת החסדים, ודינים שולטים בעולם. וזהו רק בקול של ישסו"ת ושל ז"א. אבל בקול של או"א אין השמאל שולט להפסיק אותו, והחסדים אינם פוסקים מהם לעולם. והקול הזה כולל כל הקולות שלמטה ממנו.
292. אין קול אלא מצד רוח מים ואש, שהם ג' קווים. והכול עושה הקול, קו האמצעי. ועל ידו נכללים הקווים זה בזה ונעשו לאחד. וע"כ כתוב, קולֹת, חסר ו' של סימן הרבים.
וברקים, כמ"ש, ברקים למטר עשָׂה, שברקים פירושו אש המחוברת במים, כמו ברקים במטר. ששלהבת הברק במטר, מורה על קשר של רחמים באהבה שאינה מצויה.
293. בצד הגבורה ניתנה התורה. א"כ, התורה היא בצד שמאל. וחזרה לימין, כמ"ש, מימינוֹ אש דת לָמוֹ. שמאל נכלל בימין. וכתוב, ימינך ה' נֶאדָרי בַּכוח. ימין נכלל בשמאל. הרי שגבורה, שמאל, נכללה בימין.
294. וענן כבד על ההר. ענן חזק השקוע במקומו מחמת הכובד שלו, ואינו נוסע ממקום למקום כשאר העננים. וקול שופר חזק מאוד. כי מתוך שהענן היה חזק, יצא קול, כדי לשבור אותו.
295. שלושה מיני חושך היו, כמ"ש, חושך ענן וערפל. וקול השופר, פנימי מכולם.