ויִיבן ה' אלקים את הצלע
201. כתוב, אלקים הבין דרכָּה, והוא ידע את מקומה. כמ"ש, ויִיבן ה' אלקים את הצלע, אשר לקח מן האדם. צלע, תשבע"פ, המלכות, שיש בה דרך, כמ"ש, הנותן בים דרך. ים זה המלכות, ובה נתן דרך, ע"כ כתוב, אלקים הבין דרכה.
כי יש ב' בחינות מסכים, מנעולא ומפתחא. ובבחינת ג"ר שמחזה ולמעלה נתקנה המנעולא, ובבחינת ו"ק שמחזה ולמטה נתקנה המפתחא. וכתוב, בים דרכֶּךָ ושבילךָ במים רבים. אשר מחזה ולמעלה דז"א, זו"ן הגדולים, נתקן במנעולא, הנקרא שביל. וע"כ אינו נודע, החסדים אינם מתגלים בו. ומחזה ולמטה נתקן במפתחא, הנקרא דרך. וע"כ נודע, והחסדים מתגלים ע"י הארת החכמה.
וכתוב, אלקים הבין דרכה, כמ"ש, וייבן ה' אלקים את הצלע, תשבע"פ, שיש בה דרך, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, שעליה כתוב, וייבן ה' אלקים. כלומר, שבנה אותה במוחין דג"ר, משום שהיא נתקנה במפתחא, כמ"ש, בים דרכך, וע"כ, אלקים הבין דרכה. אלקים, בינה שחזרה להיות חכמה. הבין, השפעת הבינה. דרכה, המפתחא, שנעשית מוכשרת על ידה לקבלת ג"ר.
אבל כמ"ש, והוא ידע את מקומה. מי הוא מקומה? הוא תושב"כ, ז"א, זו"ן הגדולים שלמעלה מחזה, שיש בו דעת. כי ז"א לא נתקן בדרך אלא בשביל, במנעולא. וע"כ הוא קו אמצעי, הנקרא דעת, המכריע בין חכמה ובינה, ברוב שפע החסדים שלו.
202. הוי"ה אלקים הוא שם מלא, כדי לתקן את הנוקבא בכל. וע"כ נקראים המוחין של הנוקבא חו"ב, משום שנבנה בשם מלא בכל, בשלמות שבשני שמות. שהוי"ה חכמה ואלקים בינה, ועל ידיהם נתקנה בכל, בשלמות, בין בהארת החכמה, הנמשכת מהשם אלקים, ובין בהארת החסדים, הנמשכת משם הוי"ה. בשלמות שבשני שמות.
וכתוב, אלקים הבין דרכה. זוהי הארת חכמה, הנמשכת מהבינה, הנקראת אלקים. והוא ידע את מקומה. זו הארת החסדים, הנמשכת מאבא, ע"י ז"א, הנקרא דעת, שהוא הוי"ה.
203. את הצלע. זוהי מנורה שאינה מאירה, מלכות, כמ"ש, ובצַלעִי שֹמחו. צלע, מלשון שבר ואסון. כן הצלע שכאן, רומזת על מנורה שאינה מאירה, הצריכה תיקון.
הכתוב, את הצלע אשר לקח מן האדם, לאִשה, פירושו שלקח המלכות מתושב"כ, ז"א, כי היא היוצאת מהמלכות שבתושב"כ, לאִשה.
הכתוב, לאִשה, מורה לקשור אותה בשלהבת של צד השמאל. כי התורה, ז"א, ניתנה מצד הגבורה. וגבורה זו קשורה בנוקבא. אִשה, אותיות אש ה', מורה, שאש הגבורה תהיה קשורה באות ה', הנוקבא.
204. ויביאֶהָ אל האדם. משום שאין לנוקבא להיות לבדה, אלא היא צריכה להיכלל ולהתחבר עם תושב"כ, ז"א. כיוון שהנוקבא התחברה עם ז"א, הוא יָזין אותה, ויתקן אותה, וייתן לה מה שהיא צריכה. כמ"ש, ואת הארץ. אשר ו' של ואת, מורה על ז"א המשפיע לה שפע, הנקרא מזונות.
205. מכאן, שהמַשֹיא את בתו, כל עוד שלא נכנסה לבעלה, אביה ואימה מתקנים אותה, ונותנים לה כל מה שהיא צריכה. ואחר שהתחברה עם בעלה, הבעל מזִין אותה, ונותן לה מה שצריכה.
תחילה כתוב, וייבן ה' אלקים. אשר או"א תיקנו אותה. ואח"כ כתוב, ויביאה אל האדם, שיתקשרו זה בזה ויתחברו אחד באחד, והבעל ייתן לה מה שצריכה.
206. אלקים הבין דרכה. כשהבת בבית אִימה, האֵם מסתכלת בכל יום בכל מה שבתה צריכה. ואלקים, אמא, הבין דרכה, של הנוקבא. אחר שבעלה נשא אותה, הוא נותן לה כל מה שהיא רוצה, ומתקן צרכיה. והוא, כלומר הבעל, ידע את מקומה, שמשגיח עליה אחר שנישאת לו.