אל אלקי הרוחות
14. משה ואהרון מסרו עצמם למיתה, כמ"ש, ויִפלו על פניהם ויאמרו, אֵל אלקי הרוחׂת. רוחׂת כתוב חסר ו', משום אילן המוות, מלכות. ובכל מקום, נפילת אפיים היא לצד הזה. וע"כ כתוב, אל אלקי. אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום, המלכות. אלקי הרוחות, מקום צרור הנשמות של העולם, המלכות, וכל הנשמות עולות לשם, ומשם באות.
15. שִׁמעו חכמים מִילָיי ויודעים הַאזינו לי. פסוק זה אמר אותו אליהוא. וכתוב, ובשלושת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאוּ מענה. כי הם היו אומרים דברים, ואיוב לא היה מתנחם מהם. מכאן, מי שבא לנחם את האָבֵל צריך לייסד דברים בתחילה, שיהיו ראויים לנחם אותו.
כי החברים של איוב אמרו דברי אמת, אבל לא לנחם אותו. משום שצריכים דברים שהאבל יודה עליהם, ואז יקבל עליו את הדין, ויודה עליו למלך הקדוש. כמ"ש, ואליהוא חיכה את איוב בדברים, כי הודה אח"כ אל הקב"ה וקיבל על עצמו דין השמיים.
16. כתוב, לכן אנשי לבב שִׁמעו לי, חלילה לָאֵל מֵרֶשע ושד"י מֵעוול, כי פועַל אדם ישלם לו. לכן אנשי לבב, השלמים מכל ויכולים להבחין הדברים. חלילה לאל מרשע, הוא כמ"ש, ואל זועם בכל יום. מלכות נקראת אל. ושד"י מעוול, זה סמוך כנגד זה, כי שד"י יסוד, סמוך לאל, מלכות. אל שד"י, אל מלכות ושד"י יסוד.
כי פועל אדם ישלם לו. אם אדם הולך בעוה"ז, ועושה מעשה וחוטא לפני אדונו, המעשה ההוא תלוי עליו לשלם לו דין. כמ"ש, כי פועל אדם ישלם לו, המעשה שעשה, ישלם לו.
17. ועכ"ז, אם ישים אליו ליבו, כיוון שרצונו לשוב לפני אדונו. אז, אל אלקי הרוחות, רוחו ונשמתו אליו יאסוף, לָצוּר בצרור החיים, ואינו עוזב נפשו בחוץ, להיות נידון בדין אחר.
18. דבר זה הוא בדינים הנסתרים של הקב"ה. כי פועַל אדם ישלם לו, להיות נידון בדינו, באלו המעשים שאדם עשה בעוה"ז, ומעלה אותו להיות נידון כמעשיו, ואבד מהעולם.
אחריו כתוב, מי פקד עליו ארצה ומי שׂם תבל כולה? מי פקד עליו ארצה, זהו שפקד עליו את אחיו הגואל אותו. ומי שם תבל כולה, שאחיו בונה בית, שמייבם את אשתו, ובונה בניין עולם ותיקון ויישוב העולם.
אחריו כתוב, אם ישים אליו ליבו. כי האדם הזה, שפקד עליו לגאול אותו ולבנות בניין, צריך לכוון לב ורצון אל המת, להקים לו שֵׁם. מכאן, אדם הבא על יְבָמָה, בשביל יופי ותשוקה שלו, הרי בניין עולם לא נבנה, כי רצונו וליבו לא התכוון אל המת.
19. ומשום זה כתוב, אם ישים אליו ליבו, ברצון הלב שיכוון אל המת, אז, רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שנמשך אליו להיבנות בעוה"ז. אחריו כתוב, יגווע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. יגווע כל בשר יחד, הגוף וכל הבשר ירקבו בעפר. ואח"ז, אדם על עפר ישוב, תהיה התחדשות הבניין כמקודם, וישוב על העפר של בניין גוף אחר, כמו שהיה בתחילה.
ועל זה, הרוח והנשמה ביד הקב"ה ומרחם על בני אדם, שלא יאבדו מעוה"ז ומעולם האחר. משום זה כתוב, אל אלקי הרוחות לכל בשר.