תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
כי תשא
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון (אדה"ר)
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת כי תישא

ונתנו איש כופר נפשו

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף א.

.1 כתוב, עיני ה' אל צדיקים ואוזניו אל שַׁוועתם.

.2 אין ברכה עליונה שורה על דבר שנמנה. וישראל איך נמנו? לקח מהם כופר נפשם, שלא עשו חשבון עד שהתקבץ כל הכופר והוא עלה לחשבון. שמתחילה מברכים את ישראל בעת קבלת הכופר, ואח"כ מנו את הכופר, ואח"כ חוזרים ומברכים את ישראל. ונמצא, שישראל התברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם נֶגף.

.3 למה עולה נגף בסיבת מניין? משום שהברכה אינה שורה בדבר שבמניין, וכיוון שהסתלקה הברכה, שורה עליו הס"א, והוא יכול להזיק. משום זה מקבלים כופר ופדיון להעלות המניין עליו.

מחצית השקל

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף ב.

.4 מצווה לתת מחצית השקל בשקל הקודש. כמ"ש, זה ייתנו כל העובר על הפְּקוּדים מחצית השקל בשקל הקודש: עשרים גֵרה השקל מחצית השקל, תרומה לה'. העשיר לא יַרבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה'.

מחצית השקל הוא כמו חצי אותיות ה', וזהו ו', ממוצע בין ב' אותיות ה'. אבן לשקול בה, זו י'. עשרים גֵרה השקל, זו יו"ד. העשיר לא יַרבה, עמוד האמצעי, ז"א, שלא ירבה על י'. וכך נמצא בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט. הדל, זהו צדיק, יסוד. לא ימעיט מֵעשר, שהן עשר ולא תשע. ממחצית השקל, שהוא י'.

תחילה יש להבין את פנימיות הפסוקים שבפרשה. כתוב, וידבר ה' אל משה לאמור, כי תישׂא את ראש בני ישראל לפְקוּדיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בִּפְקוד אותם, ולא יהיה בהם נֶגף בפקוד אותם. כי תישא את ראש, כשתמשיך ג"ר לבני ישראל. לִפְקודיהם, בג' נקודות חולם, שורוק, חיריק. ונתנו איש כופר נפשו לה', שיינזר מלהמשיך הג"ר דחכמה שבשמאל, אלא יעלה אותם לה'. ולא יהיה בהם נגף, אבל אם ימשיך ג"ר דחכמה, יהיה בהם נגף, מכוח הדינים דשמאל.

בשקל הקודש, המשכת החכמה, אשר מדרגה שלמה היא. עשרים גֵרה השקל, כי במדרגה השלמה ע"ס דאור זכר, המושפע מלמעלה למטה, וע"ס דאור נקבה, המושפע מלמטה למעלה. והם עשרים ספירות, ולהיותם מהשמאל הם מכונים עשרים גרה, מלשון, גֵר הייתי בארץ נוכרייה. מחצית השקל, ע"ס דאור זכר. תרומה לה', צריך להרים אותו לה', ולא להמשיך אותו, אלא להמשיך המחצית של אור נקבה בלבד, שהוא מלמטה למעלה.

מחצית השקל, חצי אותיות ה', כלומר חצי מידה. ו' ממוצע בין שתי אותיות ה', כי הו' הוא קו האמצעי, שנקרא מתקלא, מאזניים, השוקלים ב' האורות ימין ושמאל, ב' אותיות ה', שלא יהיה השמאל גדול מימין. וע"כ ממעט השמאל, שלא יאיר מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד. ואז הוא שווה עם הימין, המאיר מלמעלה למטה. הרי שהו' מחלק ועושה מחצית השקל תרומה לה', שהוא המחצית שמלמעלה למטה דשמאל.

אבן לשקול בה, זו י', עשרים גֵרה השקל, זו יו"ד. כי יו"ד במילואה מורה על מדרגה שלמה, שאור זכר, י', ואור נקבה, ו"ד, שהן בגי' י', שביחד הם עשרים, עשרים גֵרה השקל. ואבן ששוקלים בה התרומה לה', היא י', אור הזכר שמלמעלה למטה. ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה, המאיר מלמטה למעלה.

העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שמעצמוּתו נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה, ע"כ נקרא עשיר. שלא ירבה על י', שלא יעלה משהו מאור הנקבה להיות תרומה לה', שיעלה רק הי' של אור הזכר ולא כלום מאור הנקבה.

וכך נמצא בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. ואם ז"א ירבה על מחצית השקל, שיעלה גם מידת מה מאור הנקבה, נמצא שהעלה אחד עשר ספירות, כלומר יותר מעשר.

והדל לא ימעיט, זה צדיק, כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה. וע"כ נקרא בערכה, דל. לא ימעיט מעשר, שלא ישאיר מידת מה מע"ס דאור הזכר, שלא יעלה לה', מחמת חשקו בחכמה במידה מרובה. עשר ולא תשע. כי אם יפחית מידה מע"ס דאור זכר, שלא יעלה אותה, נמצא שלא העלה עשר בשלמות, אלא תשע. וצריך להיות עשר ולא תשע.

.6 המצווה שלאחר זו היא לקדש את החודש. כי הלבנה הקדושה, המלכות, כלה, שמתקדשת ע"פ ב"ד, גבורה דז"א. כי המלכות נבנית מצד שמאל, גבורה, כי בגבורה דז"א הם הלוויים, שכתוב בהם, וקידשתם את הלוויים.

כן המלכות, שהיא מגבורה דז"א, צריכה ג"כ קדושה. ואחר שהלבנה נראית וייהנו מאורה, שקיבלה מוחין, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. והיא מתקדשת ומתברכת, בתפארת, משום שהיא תפארת לעמוסי בטן.

פולחן השמש

[פולחנא דשמשא]

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף ג

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף ג.

.7 כשהאיר פני המזרח, כל אלו בני המזרח, של הָרי האור, משתחווים לאור שמאיר במקום השמש, מטרם שיצא על פני הארץ, ועובדים אליו. כי אחר שיוצא השמש, כמה הם שעובדים לשמש. ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר, וקוראים לאור הזה, אלוהים של המרגלית המאירה. והשבועה שלהם היא באלוהים של המרגלית המאירה.

.8 האם העבודה הזו היא בחינם? הרי מימים עתיקים, הראשונים ידעו חכמה, בזמן שהשמש מאיר, מטרם שיוצא על פני הארץ, שאז הממונה ההוא שמופקד על השמש יוצא, ואותיות קדושות של השם העליון הקדוש רשומות על ראשו. ובכוח אלו האותיות הוא פותח כל חלונות השמיים, ומכה בהם, ועובר. והממונה ההוא נכנס לתוך הזוהר ההוא, המאיר סביב השמש מטרם שיוצא, ונמצא שם עד שיוצא השמש ומתפשט בעולם.

.9 והממונה מופקד על זהב ועל מרגליות אדומות. והם עובדים לאותה הצורה, אשר בתוך אור השמש, שהוא הממונה, ובנקודות ובסימנים, שירשו מראשונים מימים קדמונים, הולכים ויודעים נקודות השמש, למצוא מקומות הזהב והמרגליות. עד מתי יהיו עבודות מרובות אלו בעולם? הרי שקר אין לו עמודים לסמוך עליהם להתקיים.

שפת אמת תיכּון לעד

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף ד.

.10 שפת אמת תיכּון לעד ועַד ארגיעה לשון שקר. כך היה אם כל בני העולם היו עובדים לשקר, שהיו מתבטלים. אבל האור והזוהר הזה המאיר מהשמש, ודאי אמת הוא. וכן הכוכבים שבגובה הרקיע, אמת הם. ואם בכסילות ובחיסרון דעתם, הם אומרים וקוראים להם אלוהים, אין הקב"ה צריך משום זה לכלות מעשיו מן העולם. אבל גם לעת"ל, לא יִכְלו הכוכבים והאורות מן העולם. אלא אלו שעובדים להם, הם יכלו.

.11 שפת אמת תיכון לעד. אלו הם ישראל, שהם שפת אמת, שאומרים, ה' אלקינו ה' אחד. והכול הוא אמת ומסיימים ק"ש, ה' אלקיכם אמת. וזהו, שפת אמת תיכון לעד.

.12 ועַד ארגיעה. עד כמה יהיה להם קיום בעולם, עד לעת"ל, ואז תהיה לי מנוחה מעבודה קשה שלהם. ישראל שהם שפת אמת, כתוב בהם, עַם זו יצרתי לי תהילתי יסַפרו.

.13 פעם הגמון פגש את רבי אלעזר. אמר לרבי אלעזר, יודע אתה מתורת היהודים? אמר לו, אני יודע. אמר לו, האם אין אתם אומרים שהאמונה שלכם אמת ותורתכם אמת, ואנו אמונתנו שקר ותורתנו שקר? והרי כתוב, שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. אנו מימי עולם עומדים במלכות ולא סרה מאיתנו לעולם, דור אחר דור, הרי, תיכון לעד ודאי. ואתם, זמן מועט הייתה לכם מלכות ומיד סרה מכם. והפסוק מתקיים בכם, שכתוב, ועד ארגיעה לשון שקר.

.14 אמר לו, ראיתי בך שאתה חכם בתורה. תיפח רוחו של האיש ההוא. אילו היה כתוב, שפת אמת כוננת לעד, היה כמו שאמרת, אבל כתוב, תיכון לעד, שפירושו, עתידה שפת אמת שתיכון. משא"כ עתה, שעתה שפת שקר עומדת, ושפת אמת שוכבת עפר. ובזמן שהאמת תקום על עומדה ותצמח מן הארץ, אז, שפת אמת תיכון לעד.

.15 אמר לו ההגמון ההוא, אתה צודק. ואשרי עם התורה, שירשו האמת. לאחר ימים, התגייר.

הן יבושו ויִיכָּלמו כל הַנֶּחֱרים בָּך

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף ו.

.16 הן יבושו ויִיכָּלמו כל הנֶחֱרים בָּך. עתיד הקב"ה לעשות לישראל כל הטוב הזה, שאמר ע"י נביאי האמת, וישראל סבלו עליהם הרבה רע בגלות. ולולא כל הטוב הזה שמחכים לו ורואים שהוא כתוב בתורה, לא היו יכולים לעמוד בגלות ולסבול אותה.

.17 אבל הולכים לבתי מדרשות פותחים ספרים ורואים כל הטוב הזה המקֻווה. ורואים שכתוב בתורה, שהקב"ה הבטיח להם, והם מתנחמים בגלות. ושאר העמים מחרפים ומגדפים אותם. ואמרו, איה הוא אלקיכם, איה הוא הטוב, שאתם אומרים, שעתיד להיות לכם? הייתכן שכל עמי העולם יבושו מכם?

.18 שִמעו דְבר ה', החרדים אל דבָרו, אָמרו אחֵיכם שׂונאיכם מְנַדֵיכם. החרדים אל דברו, אלו שסבלו הרבה רעות, כמה שמועות רעות, שמעו וחרדו עליהם. כמ"ש, קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. אלו חרדים תמיד על דברו כשיש דין.

.19 אָמרו אחֵיכם שונאיכם. אלו הם אחיכם בני עשיו. מְנַדֵיכם, כמ"ש, סוּרוּ טָמֵא קָראוּ לָמוֹ. שאין עם שיבזו בפניהם של ישראל ויירקו בפניהם, כבני אדום. ואומרים על ישראל, שכולם טמאים כנידה, וזהו מְנַדֵיכם.

למען שמי יִכְבַּד ה', שאומרים, אנו בני אל חי, ובָנו יתכבד שמו. אנו שולטים על העולם, משום אותו, הנקרא גדול, שכתוב, עשיו בנו הגדול. ובשם זה גדול נקרא הקב"ה, כמ"ש, גדול ה' ומהולל מאוד. אנו בנו הגדול, והוא גדול, ודאי עלינו נאמר, למען שמי יכבד ה'.

.20 ואומרים לישראל, אבל אתם קטנים מכל, כמ"ש, יעקב בנה הקטן. איפה הוא אלקיכם, איה הוא הטוב, שכל העמים יבושו משמחה שלכם? מי ייתן ונראה בשמחתכם, כמו שאתם אומרים?

והם יבושו. היו צריכים לומר, ואתם תבושו. אלא כמי שתולה קללתו באחרים, כי הם אמרו, שאז יבושו וייכלמו ישראל. אלא שאמרו, והם יבושו, כמי שתולה קללתו באחרים. ומשום זה רוח הקודש היה אומר מילה זו כך, אשר באמת הם יבושו. ועל זה כתוב, הן יבושו וייכלמו כל הנחרים בך. כל הנחרים בך, שהתקיפו נחירי אפם בכעס עליך, בגלות הזו. כי לעתיד יבושו וייכלמו מכל הטוב שיראו בישראל.

הגלות נמשכת

[גלותא אתמשך]

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף ח.

.21 אנו רואים וכן רואים גיבורי העולם, כלומר האומות, שהגלות נמשכת ועוד בן דוד לא בא. כך הוא, אבל מה שעושה שישראל יסבלו הגלות הזו, הוא כל אלו הבטחות שהבטיח להם הקב"ה. שנכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ורואים כל אלו הנחמות שבספרים הקדושים, ושמחים בליבם לסבול כל מה שבא עליהם. ולולא זה לא היו יכולים לסבול.

.22 הכול תלוי בתשובה. וכולם יחד אינם יכולים עתה להתעורר בתשובה, משום שכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. וכתוב, והשֵבוֹתָ אל לבבך בכל הגויים אשר הִדיחֲך. וכתוב, ושבת עד ה' אלקיך. ואז, אם יהיה נידחךָ בקצה השמיים משם יקבצךָ. וטרם שכל אלו הדברים מתקיימים, אינם יכולים להתעורר מהם בתשובה.

.23 כמה סתמתָ כל הדרכים והשבילים מכל בני הגלות, ולא הנחת להם פתחון פה. כי א"כ, שלא יתאמצו בתשובה בכל דור ודור, ולא יסבלו הגלות, ולא יבקשו שכר, וייצאו מדיני התורה, ויתערבו בשאר העמים.

.24 כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה. כמו הרה, כי דרכה של מעוברת, שיעברו עליה תשעה חודשים שלמים. ויש בעולם כמה וכמה, שלא עברו עליה, אלא יום אחד או שניים מהחודש התשיעי. וכל הצירים והחבלים של המעוברת הם בתשיעי. ועכ"ז, אע"פ שלא עבר עליה אלא יום אחד מהחודש התשיעי, נחשב לה כאילו עבר כל החודש התשיעי בשלמות.

אף כך ישראל, כיוון שטעמו טעם גלות, אם יחזרו בתשובה, נחשב להם כאילו עברו עליהם כל הצרות הכתובות בתורה. כש"כ, שכמה ייסורים עברו עליהם מזמן שהתחילה הגלות.

.25 אבל כתוב, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. כמה רחמים ריחם הקב"ה על ישראל בדבר זה. בדומה, למלך שהיה לו בן יחיד, ואהב אותו אהבת נפש. ומתוך אהבתו, נתן אותו לאימו המלכה, שתגדל אותו ותלמד אותו דרכים ישרות. פעם אחת חטא הבן לאביו, בא אביו והיכה אותו, ואח"כ מחל לו על חטאו. חזר וחטא כבתחילה לאביו. הוציא אותו אביו מביתו וכעס עליו, יצא הבן מביתו.

.26 ובמקום שילך בדרך הישר, ויהיה זכאי כראוי, כדי שישמע המלך אביו וישתוקק אליו, מה עשה? אמר, אחר שיצאתי מהיכל אבי, אעשה מכאן והלאה, כל מה שאני חפץ. מה עשה? הלך התחבר בזונות, והתלכלך בלכלוך של טינוף עימהן, ולא היה נמצא אלא עימהן, בהתחברותן. אימו המלכה פקדה בכל יום את הבן ההוא, וידעה שבנה התחבר עם זונות, וכל התחברותו היא עימהן, התחילה לבכות ולהתמרמר על בנה.

.27 יום אחד בא המלך אצלה, ראה אותה בוכה. אמרה, לא אבכה? הרי בננו מחוץ להיכל המלך, ולא די שאינו יושב בהיכל המלך, אלא שיושב בבית הזונות. מה יאמרו כל בני העולם, בן המלך יושב בבית הזונות. התחילה לבכות ולהתחנן אל המלך. אמר המלך, בשבילך אחזיר אותו, ואת תהיי הערֵב שלא יחטא. אמרה, הרי ודאי אהיה הערב שלו.

.28 אמר המלך, כיוון שכך הוא, לא צריכים להחזיר אותו ביום בגלוי, שבושה לנו ללכת אחריו לבית הזונות. ואם לא היה כך, שטינף עצמו כך וחילל כבודי, הייתי אני וכל צבאותיי הולכים אחריו בכמה כבוד, בכמה תוקעי חצוצרות לפניו, בכמה כלי מלחמה מימינו ומשמאלו, עד שכל בני העולם יזדעזעו, ויידעו הכול, שבן מלך הוא. עתה, כיוון שהוא טינף עצמו, וחילל כבודי, הוא יחזור בסתר, שלא יכירו בו. חזר הבן אל המלך, ונתן אותו אל אימו.

.29 לימים חטא כמקודם. המלך הוציא אותו ואת אימו איתו מהיכלו. אמר, שניכם תלכו, ושניכם תסבלו גלות ומכות. כיוון ששניכם תסבלו יחד, אז אני יודע, שבני ישוב בתשובה כראוי.

.30 כך ישראל, הם בניו של המלך הקדוש. הוריד אותם למצרים. באותו זמן לא חטאו ולא הוריד אותם משום חטא, אלא גזרה שגזר בין הבְּתרים, שהייתה ראויה להתקיים. והקב"ה הסתכל לב' דברים:

א. שאמר אברהם, במה אדע כי אירָשֶׁנה? שזו הייתה סיבה ועילה לגלות מצרים,

ב. מטרם שיצאו ממצרים לא היו גוי, ולא היו ראויים להיות גוי כראוי.

.31 כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין השושנה העליונה, המלכות. ושושנה המעלה ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה, אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי.

וע"כ זרע שבעים זוגות, שהם שבעים נפש, והביא אותם בין החוחים, המצרים. ואלו החוחים, מיד שבאו אלו הזוגות לשם, העלו ענפים ועלים, ושלטו על העולם. ואז פרחה השושנה ביניהם.

.32 כיוון שרצה הקב"ה, להוציא השושנה וללקוט אותה מביניהם, אז יבשו החוחים, ונזרקו, והושחתו, ולא נחשבו כלום. בשעה שהלך ללקוט שושנה, להוציא בנו בכורו, הלך המלך בתוך כמה צבאות, שרים ושליטים, עם דגלים פרושים, והוציא בנו בכורו בכמה גיבורים, והביא אותו להיכלו, וישב כראוי בבית המלך.

.33 כיוון שחטא לאביו, הוכיח אותו והיכה אותו, שכתוב, וייחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים. חטא כמקודם, ומרד באביו. הוציא אותו מביתו. מה עשו ישראל? ראו כי התפזרו לבבל, התערבו בעמים, לקחו נשים נוכריות והולידו בנים מהם. עכ"ז, אמא הקדושה, המלכות, הייתה אפוטרופוס עליהם, שביקשה בעדם אל המלך, ז"א.

.34 ועל שעשו כך, אמר הקב"ה, כיוון שבושה הוא לי, יבוא בני מעצמו, כיוון שחילל כבודי, אינו ראוי שאני אלך לשם, להוציא אותו ולעשות לו ניסים וגבורות כמקודם במצרים. הם חזרו בלא העזרה הראויה להם, בלא נפלאות וניסים, אלא כולם היו נדְחים, כולם עייפים בעניות, וחזרו להיכל המלך בבושה. ואמא הקדושה, המלכות, ערבה להם.

.35 חטאו כמקודם. הקב"ה הוציא את הבן מהיכלו כבתחילה, ואימו איתו. אמר, מכאן והלאה האם ובנה ביחד יסבלו כמה רעות. כמ"ש, ובפשעיכם שוּלחה אימכם. וכתוב, בצר לךָ ומְצָאוךָ כל הדברים האלה באחרית הימים. באחרית הימים, זוהי אמא הקדושה, המלכות, שהיא אחרית הע"ס, שעימה יחד סבלו כל מה שסבלו בגלות.

.36 ואילו יחזרו בתשובה, אפילו רעה אחת או צער אחד שעבר עליהם, היה נחשב להם, כאילו סבלו כל צרות הגלות. ואם לא, שאינם חוזרים בתשובה, צריכים להמתין, עד שיסתיים הקץ, וכל הדורות שלו. כמ"ש, לצמיתות לקונה אותו לדורותיו. עד שייצאו כל הדורות המוקדמים לקץ. ועכ"ז, הדבר תלוי בתשובה. וע"כ נמשכת הגלות.

והיה באחרית הימים

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף יב

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף יב.

.37 אבל כל מה שראה הקב"ה לישראל, הוא באחרית הימים, המלכות, ובאחרית הימים הזו יעשה להם ניסים ונקמות, כמ"ש, והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. ראש ההרים זהו אברהם סבא, חסד, כוהן גדול, חסד שעלה לחכמה, שהוא ראש כולם, כי חסד ראש לז"ת.

ומשום שהוא ראש, הכוס של ברכה, המלכות, יהיה נכון בראש ההרים. זהו אברהם סבא, הראשון לשאר ההרים. כי חג"ת נקראים הרים, וחסד הוא ראשון להם. כי כוס של ברכה, המלכות, צריך להיות מתוקן בימין, חסד.

.38 כוס של ברכה צריך להיות נישא מהשולחן שיעור, שנקרא זרת, לברך להקב"ה. כמ"ש, ונישא מגבעות. מגבעות, בינה ובין בתולות אחריה רֵעוֹתיה, הוא שיעור של זרת, שהוא טֶפח. וע"כ נישא כוס של ברכה ודאי מגבעות. וע"כ הטוב שיהיה לבן הבכור, לישראל, הוא באחרית הימים.

המדרגות של המלכות, מזמן שהייתה במוחין דאחוריים, מכונים, בתולות אחריה, כי אחוריה לשון אחוריים. אחוריים של המלכות הם דינים, וע"כ מכונים זרת, מלשון זרות. כי בבתולות אחריה שורה זרת, דינים.

והיא, שכבר עלתה לראש הרים, שהוא חסד, היא מלאה ברכות, ונקראת כוס של ברכה. וצריכים להגביה הכוס של ברכה שיעור של זרת מעל השולחן, שרומזים בזה, שכבר אין בה זרות, כמו שהייתה לה בעת המצב דאחוריים.

.39 בראש ההרים, זה ימין, אברהם סבא, ראש לחג"ת. ונישא מגבעות, משיעור של גבעות, שהם רעוֹתיה. ונהרו אליו כל הגויים, אפילו נשים וקטנים.

והמשמש העובד בשביל השולחן אע"פ שהוא לא אכל, צריך לשמוע הברכות ולענות אמן. שלא יאמר אדם, הרי אני לא אכלתי, כיוון שלא הצטרפתי לזימון, לא אשמע ולא אומר אמן. ע"כ כתוב, ונהרו אליו כל הגויים, שהכול חייבים בו.

.40 ונהרו אליו כל הגויים. אע"פ שנשים וקטנים פטורים מן המצוות, בכוס של ברכה כולם חייבים, בלבד שיידעו למי מברכים. וזהו, ונהרו אליו כל הגויים.

.41 והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. אם אחרית הימים הוא כוס של ברכה ממש, המלכות, מהו הר בית ה'? שהוא לשון כפול, כי אחרית הימים, מלכות, והר בית ה', מלכות.

אלא שאחרית הימים הוא האילן כולו, כל המלכות מראשו עד סופו. אילן טו"ר, זכה, טוב, לא זכה, רע. ובא הכתוב לברור את אחרית הימים, והוציא הר בית ה', שהוא טוב של המלכות בלי רע. הר בית ה', אין שם חלק לס"א, כי נִברר הר בית ה' מן האילן, שהוא אחרית הימים. וזהו כוס של ברכה, שהוא נכון בראש ההרים.

.42 אשרי הדרך הזו, שזכינו לדָבָר הקדוש הזה, שהואר מרבי שמעון. אשרי הדור שמקיימים העולם, ועמודי העולם שורים בתוכו.

.43 על דבר זה הראה הקב"ה למשה, כי אע"פ שישראל חוטאים לפניו בכל דור ודור, אינו רוצה מי שיאמר עליהם מלשינות. משום זה בירך אותם בכמה ברכות להחזירם בתשובה, ולהשיבם לאביהם שבשמיים. ולא זז משם עד שהקב"ה מחל על חטאם ונטהרו לפניו.

מה לך פה אליהו

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף טו.

.44 כתוב באליהו, ויבוא ויישב תחת רותם אחד. אמר, ריבונו של עולם, אישה אחת שלחת לישראל, ודבורה שמה, כמ"ש, והיא יושבת תחת תומר דבורה. זהו רותם, שאליהו ישב תחתיו, והחזירה אותם למוטב, כמ"ש, עד שַׁקַמתי דבורה. ואני באתי ביניהם והכרזתי לפניהם, ואיני יכול להחזירם בתשובה.

.45 בעוד שהיה יושב נגלה עליו הקב"ה, אמר לו, מה לך פה, אליהו? בתחילה, בימי משה, היית מקטרג ומקנא על ברית, ומשראיתי בך שאתה מקנא עליי בברית ההוא, לקחתי אותו ברצונו של משה, ונתתי אותו לך. עד שמשה אמר, הנני נותן לו את בריתי שלום. כי פינחס הוא אליהו. ועתה, שהוא שלך, אינו ראוי לך לקטרג עליו, היה לך להניח את קנאתך לי, כמו בתחילה, שהיה הברית שלי, ונתתי אותו לידי אחר, ולא קטרגתי עליו.

.46 מה לך פּׂה. מהו, פּׂה? ברית קודש, פֶּה ה', שעליו כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר לו הקב"ה, כיוון שלא רצית להניח הפה שלך, כלומר פה המקנא על הברית, ישוב הפה שנתתי לך, ברית שלום, למקום פה שמקודם לכן, לה'. שבשעה ההיא עברה ממנו מתנה ההיא שנתן לו משה, ברית שלום, כמ"ש, וילך בכוח האכילה ההיא, עד הר האלקים חורב. לבקש משם.

למה משם הוא מבקש, הלוא מה' מבקשים? אלא לבקש מה שהיה לו בתחילה, מאותו שיָרש בהר האלקים הברית הזה, שהוא משה. פינחס הוא אליהו. ודאי הם במדרגה אחת. אמר לו משה, אין אתה יכול לקבל ממני ברית שלום, אלא לֵך לברית מילה של ילדֵי ישראל, ומהם תרוויח הברית, והם ייתנו לך. וכך עשה.

משה אהרון ומרים

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף טז.

.47 כמה טובה עשה הקב"ה עם ישראל בכל דור ודור. כתוב, ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים. והרי כמה נביאים היו לאחר משה, והיה צריך לומר, ואשלח לפניך את משה, אהרון, אלעזר, פינחס, יהושוע, אליהו, אלישע, וכמה שאר צדיקים וחסידים. אלא אמר הקב"ה, עַמי, בניי, למה לא תזכרו כל הטוב שעשיתי לכם, ששלחתי לכם את משה אהרון ומרים?

.48 וזה דומה למלך בשר ודם, שיש לו מדינה, ושלח אליה אנשים שליטים ושרים, שיהיו מנהלי העם, ויתבוננו בהם ובדיניהם. מי צריך להיות קשור ומחויב במזונותיהם ובדברים שיצטרכו? האם לא עם המדינה? ובעל כורחם יצטרכו להשגיח בשבילם, שלא יחסר להם מאומה, ולתת להם כבוד.

.49 שלחתי את משה, הוא הביא לכם מָן לאכול, והנהיג אֶתכם ובניכם ובעירכם, והשתדל בדיניכם, ובכל מה שצריך לכם. שלחתי את אהרון, הביא היכלות של ענני כבוד לכסות עליכם, כמלכים, רחץ אתכם בטללי כבוד, שלא יירקבו לבושיכם ומִנעליכם, והיו מתחדשים בכל יום. שלחתי את מרים, הביאה באר להשקות אתכם, ושתיתם אתם ובעירכם.

הם נתנו לכם, ומשלהם אכלתם, ושתיתם, וישבתם בחופת כבוד שלהם. ומשלכם לא נתתם כלום. ולא עוד, אלא שהשתדלו בשבילכם ולקחו המשא שלכם על צווארם, והייתם מחרפים ומגדפים אותם.

ועתה הַניחה לי

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף יז.

.50 אין עוד אב רחמן על בניו כמו הקב"ה, כמ"ש, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב. הרחמים שלו, אילו אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו, ולא יותר, שהיה כולל גם דבריו הרעים, היה נוח לעולם שלא יהיה נברא, שלא היה אפשר לסבול. אבל כיוון שאמר, מכל דברו הטוב, והניח הרע מאחוריו, שדבריו הרעים שדיבר על ישראל, הניח, ולא התקיימו, מכאן נראה הרחמים שלו. כי דבר רע אינו רוצה לעשות.

.51 ואע"פ שהפחיד והרים הרצועה, באה אימו והחזיקה בזרוע ימינו, ונשארה הרצועה במקומה, ולא ירדה למטה, והדין לא נעשה. כי בעצה אחת היו שניהם, זה שהפחיד וזו שהחזיקה בימינו.

.52 מאין לנו זה? הוא מִדבר שהיה בגלוי, כמ"ש, לך רד כי שיחֵת עַמך, התחיל הקב"ה להרים הרצועה. ומשה, שלא היה יודע דרכה של האם, כלומר להחזיקו בימין ולעכבו, היה שותק. כיוון שראה הקב"ה כך, רמז לו, ודפק בו, ואמר, ועתה הַניחה לי. מיד הרגיש משה, ואחז בזרוע של הקב"ה, כמ"ש, זכוֹר לאברהם. שזהו זרוע ימין, חסד. ומשום זה לא הוריד הרצועה.

.53 אמא, המלכות, שהיא רגילה לאחוז ברצועה של המלך, איפה הייתה, שהניחה הדבר למשה?

כשבאו החברים לפני רבי שמעון, ראה סימן על פניהם, שהכיר בהם מה שבאו לשאול אותו. אמר, בואו בנים קדושים, בואו אהובי המלך, בואו אוהביי, בואו האהובים אלו על אלו.

.54 כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה.

כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת.

.55 ולעתיד, שנראה השכינה, פב"פ, כל הפנים יהיו נסמכים, שיאירו בסוד הזה.

.56 בניי, החטא שעשו העם שבחוץ, הערב רב, והשתתפו בו העם הקדוש, חטאו באמא, המלכות, כמ"ש, קום עשֵה לנו אלוהים. אלוהים ודאי, שיעשה להם אלוהים אחרים תחת המלכות, הנקראת אלקים. תחת כבוד ישראל זה, המלכות, שהייתה שורה עליהם, כמו אם על הבנים.

וימירו את כבודם בתבנית שור, זהו כבודם של ישראל, האם שלהם, המלכות, כמ"ש, גָלָה כבוד, שגרמו אל השכינה, שהוגלתה בגלות עימהם. וע"כ כתוב, וימירו את כבודם בתבנית שור.

.57 כאן הוא עניין תבנית שור. למטה, בתוך שמרי היין השמרים הרעים, יצא פגע אחד, מקטרג, המזיק הראשון בצורת אדם, כשהתקרב אל הקודש. כיוון שעבר מן הקדושה ורוצה לרדת למטה, צריך להתלבש בלבוש אחד להזיק לעולם.

וירד הוא ומרכבותיו, והלבוש הראשון שלוקח הוא צורת שור. והראשון לארבעה אבות נזיקין הוא שור. ואלו ארבעה אבות נזיקין הם להזיק לעולם. ושאר שלושה אבות נזיקין חוץ מהשור, הם כולם של השור. וע"כ כתוב, וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.

המוחין העליונים נקראים יין. יין המשמח אלקים ואנשים. והם המוחין דשמאל, בינה שחזרה להיות חכמה. ומחמת הדינים שבשמאל, יש בסופם פסולת, המכונה שמרי היין. ומהפסולת הזו יצא המזיק הראשון לעולם.

וכל עוד שהשמרים הם ביין, שהמזיק דבוק במוחין דקדושה, הנקראים יין, אז הוא בצורת אדם, המלכות הכלולה, המקבלת כל ג' הצורות אריה שור נשר, שהם חג"ת. וכשנפרד מן הקדושה ויורד להיות מזיק, אז מקבל צורת שור, שמאל הנפרד לעצמו ואינו מתחבר עם ד' פנים. ומזה נעשה מזיק. והוא הראשון לכל מזיקי העולם.

.58 בתבנית שור אוכל עשב. אבל מתמצית הלחם ושבעה מיני דגן, אין לו חלק בהם. אלא אוכל עשב. ומשום שפגמו באמא, המלכות, אמא לא הייתה שם ולא היה יפה לה להיות שם.

ומשום שאבא, ז"א, היה יודע הרחמים של אמא והדרך שלה, אמר למשה, בנִי אהובִי, העצה שלא ייענשו ישראל, נמצאת תמיד בשניים: מגביה הרצועה ואוחז בה ומעכב. וכיוון שאמא אין כאן מוטל זה עליך. וזה אינו ראוי לגלות, כדי שהבן לא יידע מזה, ויראה הרצועה מיתקנת ויפחד תמיד. אבל שניהם הם בעצה זו, ובעצה אחת, שהמגביה הרצועה והמעכב אותה הם בעצה אחת.

העגל

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף כ.

.59 וירא העם כי בושש משה. מיהם העם? הם הערב רב. ומיהם הערב רב? האם לוֹדים וכושים וכַפתוֹרים ותוֹגַרְמים היו, שקוראים להם ערב רב? והלוא מצרים היו, וממצרים נסעו. ואילו היו ערב של עמים רבים, היה צריך לומר כך, ערב רב עלו איתם, לודים כושים וכדומה, לפי הערב שלהם.

.60 אלא שכתוב, ערב רב עלה איתם. ואינו מפרש שמות העמים, כי עם אחד ולשון אחד היו. אבל כל המכשפים של מצרים וכל החרטומים שלהם היו, שכתוב בהם, ויעשו גם הם חרטומי מצרים. שרצו לקום כנגד הנפלאות של הקב"ה, ולהראות שגם הם יכולים לעשות כמוהו.

כיוון שראו הניסים והנפלאות שעשה משה במצרים, חזרו אל משה. אמר הקב"ה למשה, לא תקבל אותם. אמר משה, ריבון העולם, כיוון שראו הגבורות שלך, הם רוצים להתגייר. יראו גבורתך בכל יום, ויידעו שאין אלקים זולתך. וקיבל אותם משה.

.61 למה קרא להם ערב רב? אלא, כל המכשפים של מצרים היו. ובראשם, יוֹנוֹס ויִמְבְּרוּס. ובשעות היום, אחר שש שעות, היו עושים תמיד כשפיהם. וכל אלו מכשפים העליונים היו מסתכלים משעה שנוטה השמש לערוב, בשש שעות וחצי, ועשו כשפיהם, עד התחלת תשע שעות וחצי, כלומר ערב גדול, שאז זמן מנחה גדולה. כל אלו המכשפים הקטנים היו עושים כשפיהם מתשע שעות וחצי עד חצות לילה.

.62 העליונים שבהם, שהיו מסתכלים משעה שנטה השמש, הוא, כי אז מתחילים 995 מדרגות לשוטט על הרי חושך, ורוחם היה משוטט על כל אלו המכשפים בכשפיהם. ואלו היו יכולים לעשות כל מה שרוצים, עד שכל המצרים שמו ביטחונם באלו. וקראו להם ערב רב, משום שיש ערב קטן, שהוא מתשע שעות וחצי ולמטה. וב' ערבים הם, וע"כ כתוב, וגם ערב רב עלה איתם.

.63 והחכמה של הערב רב הייתה גדולה. והם הסתכלו בשעות היום, והסתכלו במדרגת משה, וראו, כי בכל הצדדים בְּשֵׁשׁ משה: בשש השעות הראשונות של היום, שהם לא היו יכולים לשלוט בהם, בשש מדרגות עליונות, שמשה היה אוחז בהם. ובכל הצדדים בשש היה, שהיה כלול מו"ק חג"ת נה"י. ובאלו שש עטרות של שש שעות היום, חג"ת נה"י, היה עתיד לרדת מן ההר, כמ"ש, כי בּׂשש משה לרדת מן ההר.

.64 מיד, וייקהל העם על אהרון. כדי להיכלל בצד ימין, כי השמאל יוצא מהימין, אלא שהם רצו ממנו שמאל ולא ימין. אלא כדי שיתכלל בימין, במקום מוצאו, נקהלו על אהרון, שהוא ימין, חסד. ויאמרו אליו, קום, עשה לנו אלוהים.

.65 כל זמן שהיה משה במצרים, לא הזכיר את השם אלקים, אלא שם הוי"ה. וע"כ פרעה אמר, לא ידעתי את הוי"ה. משום שלא יהיה כוח לס"א, שלא יתחזק בעולם, כי הס"א נקראת ג"כ אלוהים אחרים.

עתה רצו הערב רב כוח השמאל, שנקרא אלוהים, כמ"ש, קום עשה לנו אלוהים. לנו, אמר הערב רב, אנו צריכים לדבר זה, לחזק את הצד שלנו, שהיה נדחה עד עתה, משום שמשה לא הזכיר את השם אלוהים.

.66 אשר ילכו לפנינו. כך אמרו, ראינו שאתם ישראל, כל טוב וכל כבוד העולם יש לכם, ואנו נדחים לחוץ. כי לכם כמ"ש, והוי"ה הולך לפניהם יומם. אף אנו רוצים כן, אלוהים, אשר ילכו לפנינו, כמו שלפניכם הולך הוי"ה. כי יש רשות לצד שלנו ללכת ג"כ לפנינו, אם נזמין לו מעשה העגל.

.67 כל ענני כבוד שהלכו במדבר, לא היו חוֹפים, אלא על ישראל בלבד. וענן הכבוד ההוא, שכתוב, וה' הולך לפניהם יומם, הלך לפניהם. וערב רב וכל הבהמות צאן ובקר, היו הולכים מחוץ למחנה באחרונה. כל 40 שנה שהלכו ישראל במדבר, שום לכלוך וטינוף לא היה מהעננים ופנימה. וע"כ צאן ובקר, שהיו אוכלי עשב, היו בחוץ, וכל אלו שהיו שומרים אותם.

.68 א"כ, הערב רב לא היו אוכלים מן המן? ודאי, אלא מה שנתנו להם ישראל, היה כמי שנותן לעבדו. והיו אוכלים מתמצית, מה שנשאר מאחורי הרֵחיים, הפסולת. והפסוק מכריז, ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. בני ישראל ולא אחר. ויראו בני ישראל, ויאמרו, מן הוא. ולא שאר הערב רב, צאן ובקר שהיו ביניהם.

.69 עד עתה היו נכנעים הערב רב, ועתה קמו וביקשו מעשה לחזק את הס"א. אמרו, או נהיה כולנו עם אחד, ונהיה בכלל ישראל עימכם. או יהיה לנו מי שילך לפנינו, כמו שאלקיכם הולך לפניכם. אמר אהרון, שלא ישתתפו אלו בעם הקדוש, שלא יהיה כולם כלל אחד. ולא יתערבו עַם הקדוש בעם הזה בכלל אחד. אלא טוב הוא להפרידם מעַם הקדוש, עד שיבוא משה.

.70 ואהרון התכוון לטוב. אלא היו רבים מישראל, שהשתתפו עם הערב רב בלב. ומשום זה כשבא משה, היה צריך לברור וללבן את העם הקדוש מאותו החטא, והשקה אותם שיקוי, עד שנבררו כולם ולא הייתה בהם פסולת כלל.

.71 אמר להם אהרון, פָּרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם. האם לא היה להם זהב אחר, חוץ מנזמי הזהב? אלא אמר אהרון, בעוד שיהיה להם ריב עם בניהם ונשיהם, יתעכבו, ובתוך כך יבוא משה.

ולומדים, קשים גֵרים לישראל כספחת בבשר החי. כש"כ אלו ערב רב, שלא היו גֵרים כראוי. מה הם עשו? ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם. כמה אלפים ורבבות נזמים היו שם מנזמיהם של הערב רב.

.72 כתוב, וייקח מיָדם ויָצַר אותו בחֶרֶט. אהרון לא נשמר מאלו שני חכמים, שהיו בראשיהם של הערב רב. אחד מהם היה מלפניו, והאחר היה עושה כשפיו. כיוון ששניהם התייעצו יחד, לקחו הזהב ההוא, שני שלישים ביד האחד ושליש ביד האחר, כי כך צריך להיות במין ההוא של הכישוף.

.73 בכה רבי שמעון, אמר, איזה חסיד הקדוש אהרון, משיח האל הקדוש, בחסידותך נפלו כמה מעם הקדוש, ואתה לא היית יודע להישמר. מה עבדו? כשהגיעו שש שעות והיום היה במאזניים, בצהריים שהשמש באמצע הרקיע ואינו נוטה לא למזרח ולא למערב, כמו הלשון שבמאזניים, לקחו הזהב שפרקו מאוזניהם, משום שמי שרוצה לעשות כישוף, אין עֵינו צריך לחוס על ממון.

והם אמרו, השעה עומדת לנו, אם אנו בעצמנו לא נעכב, אין השעה לחוס על זהב. מיד, ויתפרקו כל העם. ויתפרקו, הוא כמ"ש, מְפָרק הרים וּמְשַׁבּר סלעים, כי חיבלו ושָׁבְרו אוזניהם.

.74 והגישוֹ אדוניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורָצַע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם. תירָצַע האוזן ששמעה על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים. והוא פרק מעצמו עול מלכות שמיים, ומכר עצמו לאחר. ואֵלו הפושעים, הרשעים, האנשים הרעים, בחשקם לחזור לסורם, לא ביקשו מנשיהם ומבניהם, אלא חיבלו באוזניהם.

הם פגמו באוזן ששמע על הר סיני, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, שזה גרוע ממוכר עצמו לעבד. והתפרקו מעול שמיים שציווה אותם משה, ושברו אוזניהם, וגילו, שאין להם חלק בשם הקדוש ובעם הקדוש.

.75 מה עשו? חילקו זהב ההוא בין יוֹנוֹס ויִמְבְּרוּס. אחד לקח שני שלישים, ואחד לקח שליש. קמו כנגד השמש בשש שעות של היום, עשו כשפיהם וכישפו בלהטיהם בכשפים שבפֶּה.

כיוון שהגיעה תחילת שעה שבע, הרימו שניהם ידיהם על ידיו של אהרון, כמ"ש, וייקח מידם. שניים היו ולא יותר, יונוס וימברוס. כיוון שקיבל מידם, יצא קול ואמר, יד ליד לא יִינָקֶה רע. כמ"ש, כי ברע הוא. וכתוב, ויאמר אהרון, אתה ידעת את העם כי ברע הוא. כי הביא רע לעולם.

הידיים הם ג"ר הנמשך מלמעלה למטה. כיוון שלקח מידיהם, יכלו לתת כוח למשיכת החכמה מלמעלה למטה, שהוא תבנית שור של הס"א. ואילו לקח מן הארץ, שהיא ו"ק, מלמטה למעלה, לא נמשך משם כלום לס"א.

.76 אלו הרשעים החוטאים המכשפים היו בניו של בלעם הרשע, בני בניו של לבן הרשע. ראו שכוס של ברכה, המלכות, הוא בימין ומן הימין, מחסד, מתחזק תמיד. אמרו, אם יהיה בצד של ס"א ראש של ימין, אהרון, יהיה העוצמה והכוח שלנו כראוי.

כי הס"א נמשכת משמאל, שרוצים להמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה. וכל חולשתם שאין להם הארת החסדים, כי בשמאל אין חסדים. לכן רצו כאן להמשיך הארת החסדים ע"י ששיתפו עימהם את אהרון, חסד.

.77 כיוון שהגיעו שבע שעות של היום, נתנו מיד לאהרון. אם היה אומר להם, שימו תחילה הזהב על הארץ, ואני אקח מעל הארץ, לא היו יכולים לפעול בכשפיהם כלום. אבל לקח מידם.

והפסוק מתרעם ואמר, וייקח מידם. רְאו מה עשה אהרון, איש נביא, איש חכם, לא ידע להישמר. שאילו לקח מעל הארץ, כל הכשפים שבעולם לא היו יכולים להצליח. אבל הצליחו במעשה הזה, כי כמ"ש, וייקח מידם, ולא מארץ.

.78 אין הפירוש כמו שחושבים בני אדם, שעשה ציורים במחוגה או בדבר אחר, אלא הפסוק בא להוכיח דבר, אשר אהרון לא ידע להישמר, כי אם כשלקח הזהב מידם היה משליך אותו לארץ. ואע"פ שייקח אותו אח"כ מן הארץ, לא היה מצליח המעשה הרע הזה. אבל בכל הייתה עזרה רעה, שלקח הזהב והסתיר אותו מהעין.

ויצר אותו בחרט, שצרר אותו בסדין. רעה אחר רעה. אחת, במה שלקח מידם. שנייה, שלא השליך אותו לארץ אחר שלקח מידם. ושלישית, במה שצרר אותו בחרט והעלים אותו מהעין. ויצר אותו בחרט, ששם כל הזהב בכיס אחד, ונשמר מראייה של העין. אז עלה הכול והיה למעשה.

.79 בספרו של חנוך נמצא, שבן יחיד ייוולד לראש הלבן, אהרון, שנולד מצד החסד, ששורשו נקרא ראש הלבן. וכשיבואו אלו שהם מבשר חמורים, הערב רב, שכתוב עליהם, בשר חמורים בשרם, יטעו אותו בלהכניס מרגליות לתוך פעמוני זהב, בלא דעת שלו, ויצייר צורה בציור החרט, בחרט אֱנוש. זהו העט של אנוש הרשע, שהטעה את בני האדם.

ב' בחינות למלכות: אחוריים ופנים. באחוריים היא כולה שמאל בלי ימין כלל, חכמה בלי חסדים. בפנים היא כולה ימין בלי שמאל, חסדים בלי חכמה. ולפיכך מתרחק הס"א מקדושה, כי הס"א שמאל, וע"כ מפנים של המלכות לא יוכלו לינוק. כי שם אין שמאל כלל. ומאחוריים של המלכות אינם יכולים לינוק, כי שם חושך ואין אור כלל, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה.

ולפיכך הערב רב, שהם מכשפים מצריים, מרדו בקדושה, ונקהלו על אהרון, שמצד ימין, חסד. ואמרו לו, עשה לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו. אלוהים שֵם השמאל, שמקומו באחוריים של המלכות. וביקשו ממנו שיתקן אותם להיות בבחינת פנים, שיהיו להם חסדים. כמ"ש, שילכו לפנינו, בפנים, ואז יוכלו לינוק ממנו גם הם.

כמו שהוי"ה הוא אל המלכות דחסדים בבחינת פנים, כמ"ש, והוי"ה הולך לפניהם, כן יהיה לשמאל בבחינת פנים. ואז יוכלו לקבל ממנו גם הם. שיש גם רשות לס"א שלנו ללכת לפנינו, בפנים, אם נזמין לו מעשה העגל. כמ"ש, כי המירו את כבודם, המלכות, שהייתה בפנים, חסדים. והמירו בעגל, קו שמאל, ועזבו התיקון דפנים של הנוקבא.

וכשיבואו אלו שהם מבשר חמורים, הערב רב, יטעו אותו בלהכניס מרגליות בתוך פעמוני זהב. מרגליות הן המסך דמלכות המאיר בקו ימין, המאיר, הנקרא מרגלית. ופעמוני זהב הם השמאל. וכיוון שמדובר בס"א, מכנה אותם פעמונים, שיש להם תוכן ריק כמו פעמונים. והערב רב הטעו את אהרון, להכניס מרגליות אלו המאירים בחסדים לתוך פעמונים, שהם השמאל החשוכים. ויאירו, ואז יוכלו לינוק מן השמאל.

ובזה מובן מה שנאמר קודם, שהממונה מופקד על זהב ועל מרגליות אדומות, כי הממונה הוא מן הקדושה, וע"כ כלול מימין ומשמאל, וע"כ הוא מופקד על זהב שהוא משמאל ועל מרגליות אדומות שהם מימין. וע"כ הנגררים אחר הס"א, עובדים לו ומקריבים קורבנות, למצוא המקומות שמרגליות וזהב נמצאים ביחד, שיוכלו לינוק מצד שמאל.

.80 אֱנוש בעת שהטעה העולם לעבוד עבודה זרה עם העט שלו, היה רושם רשימות של כל הצורות והעבודות הזרות עם העט ההוא. וע"כ כתוב, בחֶרט, שמורה בחרט ההוא הנודע לעשות כך. וזהו בירורו של הדבר.

.81 ב' הפירושים של המילה חרט שבספר חנוך ובזוהר היו שם. כי ודאי השליך הזהב בכיס, והסתיר אותו מהעין, כמו שאומרים המכשפים. וכך צריך להיות במיני כשפים אלו, שכך הוא מעשה המכשפים האלו, שדבר הצריך להתגלות אח"כ, צריך מקודם להסתר ולכיסוי. שיתכסה תחילה מהעין, ואח"כ ייצא האומן לאומנותו לגלות אותו. והדבר שצריך אח"כ לכיסוי, צריך בתחילה להיות בגילוי.

כי זה לעומת זה עשה האלקים. וכל מה שיש במדרגות הקדושה, יש כנגדו בס"א. וכל ההפרש, שהס"א אוחזת רק ב' הקווים ימין ושמאל, אבל קו אמצעי אין להם. אמנם הם דבוקים רק בקו שמאל. אבל אי אפשר להמשיך קו שמאל, אם לא המשיך מקודם קו ימין. כי אותו המסך העולה ועושה ו"ק בלי ראש במדרגה, כשהוא בקו ימין, יורד ומוציא ג"ר במדרגה כשהוא בקו שמאל.

וע"כ הם מוכרחים להמשיך תחילה קו הימין, כדי לגלות שוב הג"ר בקו שמאל. והמסך הזה שמעלים אל המדרגה כדי למעט אותה מג"ר, שהיא בקו ימין, הוא נקרא עט או קולמוס. כי בדומה לעט סופר, שמודד ומגלה צורת האותיות לכאן ולכאן ע"י העט, כך המסך שמעלים בקו ימין למעט המדרגה, בו תלויה כל הצורה של גדלות המדרגה היוצאת בקו שמאל.

כל הצורות של השמאל, הנוהגות בעבודה זרה, תלויות ויוצאות מהקולמוס, המסך הגורם את הקטנות והמיעוט בקו השמאל, כמ"ש, ויצר אותו בחרט. כלומר, שהעלה החרט, הקולמוס והמסך, וצר אותו תחילה במיעוט והעלם דקו ימין, ואח"כ נמשכה הגדלות דשמאל הס"א, המכונה עגל או שור.

ואינם יכולים לגלות קו השמאל ולינוק ממנו, מטרם שממשיכים תחילה את קו הימין, ע"י העלאת המסך, הקולמוס, להעלים המדרגה. כי ב' הפירושים במילה חרט.

רבי שמעון פירש, ויצר אותו בחרט, שהשליך אותו בכיס, כדי להעלים אותו מהעין, כלומר להעלים אותו מג"ר, שנקרא עין, שהכוונה, שהמשיך לו תחילה ההעלם והקטנות, הנוהג בקו ימין. וממש כך הוא גם לדברי חנוך, שצר אותו בחרט אנוש, שהוא ג"כ העלאת המסך להעלים ולמעט המדרגה בקו ימין. שעל פיה מכוונת אח"כ הגדלות שבשמאל.

.82 בצד הקדושה אלקים אמת, מלך על העולם, התחזק בג' עולמות, בבי"ע. והמשיכו הערב רב מכל ג' עולמות אלו.

כנגד הבריאה כתוב, וייקח מידם, שלקח דבר, מה שלא היה לו ממנו עד עתה כלום, כלומר הזהב. וזה מורה על עולם הבריאה, כי בריאה פירושו דבר חדש, מה שלא היה בו קודם לכן. כנגד היצירה כתוב, ויצר אותו בחרט. וכנגד העשיה כתוב, ויעשהו עגל מסכה. מי ראה בכל העולם מכשפים כאלו.

.83 הלוא כתוב, ואשליכהו באש, ולא עשה יותר, וייצא העגל הזה? ועתה, איך ייתכן שכתוב, ויעשהו עגל מסכה? אלא שאהרון לא עשה העגל, והכתוב מוכיח, שהרי כתוב, וייקח את העגל אשר עשו, ולא כתוב אשר עשה.

אבל ממה שכתוב, וייקח מידם, ושכתוב, ויצר אותו. כלומר שמכוח יונוס וימברוס נעשה הכל. ודומה שאהרון עשה אותו. ואם אלו שניים לא היו, לא היה נעשה העגל, ולא היה יוצא לאומנות. אבל מי גרם שייעשה? אלו השניים. כי בעוד שאהרון לקח מידם, הם עשו כשפיהם והיו מלחשים בפיהם, ומשכו רוח למטה מהס"א.

.84 ומשכו ב' רוחות ביחד, אחד מזכר ואחד מנוקבא. רוח הזכר התלבש בצורת השור. רוח הנקבה בצורת החמור. ושניהם היו כלולים יחד. ולמה ב' אלו? אלא שור, משום שהמזיק הראשון של הס"א נקרא שור. חמור, משום שבמכשפים המצריים כתוב, אשר בשר חמורים בשרם.

.85 וע"כ כל אלו מישראל שמתו התחברו עם הערב רב בליבם. ומשום שהיו ב' צורות שור וחמור, כתוב, אלה אלוהיך ישראל. ולא כתוב, זה, לשון יחיד, אלא משום ששניים היו יחד. וכן כתוב, אשר הֶעֱלוּךָ מארץ מצרים, בלשון רבים.

.86 ויעשהו עגל מסכה ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל. לא כתוב, ויאמר, אלא, ויאמרו, כי אהרון לא אמר כלום.

125 ככרות זהב היו בו. מסכה בגי' קכ"ה (125). כי מן אלקים דקדושה עד אלוהים אחרים מתפשטים ק"כ (120) צירופי אלקים, שאחריהם מתחילים אלוהים אחרים. וע"כ לקחו כנגדם קכ"ה ככרות, ק"כ כנגד ק"ך צירופים, וחמש כנגד חמש אותיות אלקים.

.87 איך כתוב, וייקח מידם? האם בידם היו כל אלו קכ"ה ככרות? אלא מכלל של אלו ככרות לקחו מלוא ידיהם, והמעט ההוא נחשב כמו הכול, כאילו הכול היה בידיהם.

.88 כתוב, וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו. איזה חסיד הקדוש, כמה היה רצונך לטוב, ולא ידעת להישמר. כיוון שהשליך אותו באש, התחזק הכוח של הס"א שם באש, ויצאה צורת השור, בב' המשכות של הס"א, בשור ובחמור. מיד, וירא אהרון, שהס"א התחזק. מיד, וייבן מזבח לפניו. ולולא שהקדים ובנה המזבח הזה, היה העולם חוזר לחורבנו.

.89 בדומה לשודד, שהיה יוצא לאבד ולהרוג בני אדם. הלגיון של המלך ראה, שהשודד ההוא יצא בכוח חזק. מה עשה אותו הלגיון? שידל את המלך, שייצא לדרך, והלגיון משך אותו בדרך ההיא שבה השודד. בעוד שהשודד הלך באותה הדרך, ראה צורת המלך עומד לפניו. כיוון שראה צורת המלך, הזדעזע וחזר לאחור.

.90 כך, וירא אהרון, שהס"א התחזק, אחז ברפואה, והתחזק והמשיך את הצד הקדוש, ושם אותו עומד לפניו. כיוון שראה הס"א שצורת המלך עומדת לפניו, מיד חזר לאחור, ונחלש עוזו וכוחו. כי אהרון התחזק, ומזבח, המלכות, התגבר, והס"א נחלש.

.91 ויקרא אהרון, ויאמר חג לה' מחר. חג לה', ולא לעגל. לצד הקדושה עשה, ולצד הקדושה קרא ואמר. וזוהי הרפואה שהקדים. ולולא עשה זאת, לא היה נשאר העולם על קיומו. ועכ"ז, לא נח כעסו על אהרון, אע"פ שלא התכוון לרע.

.92 אמר לו הקב"ה, אהרון, ב' מכשפים אלו משכו אותך למה שרצו. חייך, שני בניך ייפלו, ועל החטא הזה יהיו נתפסים. כמ"ש, ובאהרון התאנף ה' מאוד, להשמידו. להשמידו, אלו הם בניו, כמ"ש, ואשמיד פריוֹ ממעל. כי פירות האדם הם בניו.

.93 אהרון שם את המזבח, המלכות, לפניו. והעגל, ס"א, שם לאחוריו, שעיקר חטא העגל היה, מה שהפכו השמאל, שמקומו באחוריים, ושמו אותו בפנים. וע"כ עתה החזיר אהרון הקדושה לפנים והעגל לאחוריים. ובניו שמו את הס"א לפניו וצד הקדושה החזירו לאחוריים, כדמיון חטא העגל, כמ"ש, ויקריבו לפני ה' אש זרה, ששמו האש הזרה, הס"א, לפני ה', לפנים. הרי שבניו נתפסו בחטא זה של העגל.

.94 אהרון חשב שבתוך כך יבוא משה, שע"כ אמר, חג לה' מחר. ע"כ מזבח שעשה, לא ניתץ אותו משה, שאילו היה כמו שחושבים בני אדם, שבנה המזבח לפני העגל, הרי דבר ראשון שמשה היה צריך לעשות הוא לנתץ את המזבח. כמו שניבא עִדוֹ על המזבח של בית אל, ונבואתו הייתה על המזבח שבבית אל. אבל במזבח של אהרון דבר אחר היה. וע"כ כתוב, וייקח את העגל אשר עשו. ולא כתוב, וינתץ את המזבח.

.95 ויקרא אהרון, שהכריז בקול ואמר, חג לה' מחר. היה הכרוז לדין. חג לה' מחר, ניבא ברוח של המזבח, המלכות, שהדין עתיד לשרות עליהם. חג לה' פירושו, חָגָא ושבירה, לעשות בכם דין.

.96 ושלושה דינים היו:

א. ויִיגוֹף ה' את העם.

ב. בני לוי, שהרגו בישראל.

ג. שהשקה לבני ישראל.

חג לה' מחר. חג, מורה על הריגת בני לוי. לה', מורה על, וייגוף ה' את העם. מחר, מורה על שהשקה אותם משה עם אפר העגל, שהלכו לשכב באותו לילה, ולמחרת נמצאו נפוחים ומתים. ועל זה כתוב, חג לה' מחר. וכל הרפואה שעשה אהרון, היא כמ"ש, וייבן מזבח לפניו.

.97 כתוב, ויַרְא את העגל ומחולות. ואילו, מזבח, לא כתוב. כי אהרון היה יודע שכתוב, זובח לאלוהים יוחרם בלתי לה' לבדו. ודאי ניצל אהרון בעצה טובה שנתן לעצמו, לעשות מזבח לה', והכול היה ברצון שלם וטוב, שלא התכוון לרעה.

.98 ודאי כך, וישראל לא עשו העגל. אבל ירבעם, שעשה העגלים, הרי ישראל היו, ועשו העגל. אלא ירבעם חטא והחטיא, ודאי חֵטא רע עשה, ובמלכות חָטא. כמו הערב רב בחטא העגל.

.99 אמר ירבעם, אני יודע ודאי, שצד הקדושה אינו שורה, אלא בלב כל העולם, וזהו ירושלים. אני איני יכול להמשיך צד ההוא דקדושה כאן. מה אעשה? מיד, וייוועץ המלך ויעש שני עגלי זהב. לקח עצה רעה, אמר, הרי הס"א, הנמשכת מיד לכל מקום, וכש"כ בארץ הזה, שחשקם לשרות בתוכו. אבל אינם יכולים להתלבש, אלא בצורת שור.

.100 שני עגלים למה עשה? אמר ירבעם, במדבר היו אלו המכשפים, שכתוב עליהם, בשר חמורים בשרם. ולפיכך המשיכו ב' רוחות, שור וחמור, זכר ונקבה. אבל לא הלבישו אותם, אלא שניהם בעגל אחד. כאן, אותם ב' רוחות הרעים, יתלבשו כראוי להם בב' עגלים, כי זכר ונקבה הם, הזכר היה בבית אל והנקבה הייתה בדן.

ומשום שכתוב, נופת תיטופנה שִׂפתֵי זָרה, נמשכו ישראל אחריהם ביותר, שכתוב, וילכו העם לפני האחד עד דן. וע"כ היו ב' עגלים. והמשיך אותם ירבעם בארץ הקדושה, והיה עוון עליו ועל ישראל, ומנע הברכות מן העולם. ועליו כתוב, גוזל אביו ואימו. כי פגם בזו"ן, שהם אביו ואימו.

.101 וע"כ היו עגלים, כי הלבוש הראשון שמתלבש ס"א הוא שור. למה הוא עגל ולא שור? אלא ודאי כך ראוי להיות, וכן בכל הצדדים, כי התחלת התלבשות הוא קטן, עגל.

.102 וע"כ בניי אהוביי, כיוון שרצו להמשיך השם אלקים, שם המלכות, ובצד אלקים נבנה המעשה, ע"כ אלקים קדוש, שהוא אמא, המלכות, שאוחזת תמיד בזרוע המלך ומסלקת הרצועה, לא הייתה שם. והיה צריך משה להיות שם במקומה, כיוון שרמז לו הקב"ה, הסתכל והבין.

.103 ג"פ רמז לו, איזה משה, כמה כוחך חזק, במה גדולה גבורתך? ג"פ רמז לו:

א. ועתה הניחה לי,

ב. וייחר אפי בהם ואֲכַלֵם,

ג. ואעשה אותך לגוי גדול.

וחכמת משה לעכב הרצועה הייתה בג' רמזים אלו. שאחז בזרוע ימינו, כנגד, הניחה לי, שהוא החסד. ואחז בזרוע שמאל, כנגד, וייחר אפי בהם ואכלם, שהוא גבורה. התחבק בגוף המלך, כנגד, ואעשה אותך לגוי גדול, שהוא ת"ת.

וכשהתחבק בגוף ובב' זרועות, כלומר בכל ג"ס חג"ת, לא היה יכול להתנענע לעורר דין לאיזה צד בעולם. זה היה החכמה של משה, שמהרמזים של המלך, הכיר בכל אחד מהם, באיזה צד יתגבר, ועשה בחכמה.

.104 באו החברים ונישקו ידיו של רבי שמעון, אמרו, אם לא באנו לעולם, אלא לשמוע דבר זה, היה די לנו. בכו ואמרו, אוי לנו כשתסתלק מן העולם, מי יאיר ויגלה אורות התורה. דבר זה הוא מאיר עד גובה הרקיע, ורשום בכיסא המלך, והקב"ה שמח עתה בדבר זה. וכמה שמחה על שמחה התווספה לפני המלך הקדוש. מי יעורר דברי חכמה בעולם כמותך?

.105 מטרם שחטא אדם, היה עולה ועומד בחכמה של הארה העליונה, ולא היה נפרד מעה"ח. כיוון שהגדיל חשקו לדעת טו"ר ולרדת למטה, נמשך אחרי ס"א, עד שנפרד מעה"ח, וידע הרע ועזב הטוב.

וע"כ כתוב, כי לא אל חפץ רֶשע אתה, לא יְגוּרך רע. שמי שנמשך אחר רע, אינו יכול לדור עם עה"ח. ומטרם שחטאו, היו שומעים קול מלמעלה, מבינה, והיו יודעים חכמה עליונה, ולא יָראו. כיוון שחטאו, אפילו בקול של מטה, מזו"ן, לא יכלו לעמוד בו, כמ"ש, את קולך שמעתי בגן, ואירא.

.106 כעין זה, מטרם שחטאו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני, עברה מהם זוהמת הנחש, כי אז היה ביטול יצה"ר מן העולם, ודחו אותו מהם. ואז התאחדו בעה"ח, ועלו למעלה למדרגות העליונות, ולא ירדו למטה. אז היו יודעים, והיו רואים מראות עליונות של ז"א, והאירו עיניהם, והיו שמחים לדעת ולשמוע. ואז חגר אותם הקב"ה חגורות של אותיות השם הקדוש, שהם, כמ"ש, עֶדְיָם מהר חורב, שהנחש לא יוכל לשלוט עליהם, ולא יטמא אותם כבתחילה, כבמצרים.

.107 כיוון שחטאו בעגל, עברו מהם כל אלו המדרגות והאורות העליונים, ועברו מהם חגורות מזוינות שהתעטרו מהשם הקדוש העליון. והמשיכו עליהם את הנחש הרע כבתחילה, וגרמו שוב מוות לכל העולם. ואח"כ כתוב, ויַרְא אהרון וכל בני ישראל את משה, והנה קרן עור פניו, ויירְאו מגשת אליו. שאפילו מאור פני משה היו מתייראים.

.108 כתוב בתחילה, ויַרְא ישראל את היד הגדולה. שכולם היו רואים אורות העליונים, שהאירו במראה המאירה, ז"א, כמ"ש, וכל העם רואים את הקולות. ועל הים היו רואים ולא יָראו, כמ"ש, זה אלי ואַנוֵוהו. ואחר שחטאו, פני המתווך לא יכלו לראות. כמ"ש, ויירְאו מִגֶשת אליו.

.109 כתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. שעבר מהם כלי זין, שקיבלו בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם הנחש הרע. כיוון שעבר מהם, כתוב, ומשה ייקח את האוהל, ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מהמחנה.

כיוון שידע משה, שעבר מישראל כלי זין עליון, אמר, הרי ודאי מכאן והלאה יבוא הנחש הרע לדור ביניהם. ואם יעמוד כאן אוהל מועד ביניהם, ייטמא. מיד, ומשה ייקח את האוהל, כי ראה משה שהנחש הרע ישלוט עליהם, מה שלא היה קודם לכן.

.110 וקרא לו אוהל מועד. מתחילה היה אוהל סתם, עתה קרא לו אוהל מועד. מועד, שהוא יום שמחה של הלבנה, המלכות, שהתווספה בה קדושה, ואינו שולט בה פגם. אף כאן קרא לה מועד, להראות, שהאוהל, המלכות, התרחק מביניהם ולא נפגם.

.111 מתחילה הייתה המלכות אוהל סתם. כמ"ש, אוהל בל יצְעָן, בל ייסע יתדותיו לנצח. ועתה הוא אוהל מועד, כלומר רק לזמן ולא לנצח. כי מועד פירושו זמן.

בתחילה היה האוהל, המלכות, נותנת חיים ארוכים לעולם, שלא ישלוט בהם המוות. מכאן והלאה אוהל מועד, כמ"ש, ובית מועד לכל חי. כי עתה ניתנו בה זמן וחיים קצובים בשביל העולם. בתחילה לא היה בה פגם, ועתה נפגמה.

בתחילה היה חיבור וזיווג אל הלבנה, המלכות, בשמש, ז"א, שאינו נפסק. עתה הזיווג שלהם הוא מזמן לזמן. ומשום זה, וקרא לו אוהל מועד, מה שלא היה מקודם.

עֶדְיָם מהר חורב

מהד' 21 כר'. כרך יא. דף לו

מהד' 10 כר'. כרך ה. דף לו.

.112 כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. שגרמו מוות עליהם מאותו זמן והלאה. ושלט בהם הנחש הרע, שכבר הסירו אותו מהם בתחילה. ישראל ראויים לזה. אבל יהושוע שלא חטא בעגל, האם הוסר ממנו אותו כלי זין העליון, כלומר העדי שקיבל עימהם בהר סיני, או לא?

.113 אם לא הוסר ממנו העדי, למה מת כשאר בני האדם? הרי בסיבת העדי השיגו חירות ממלאך המוות? ואם הוסר ממנו העדי, למה הוסר ממנו? והרי לא חטא, שהיה עם משה, בשעה שחטאו ישראל? ואם לא קיבל אותו העטרה, העדי, בהר סיני, כמו שקיבלו ישראל, למה?

.114 כי צדיק ה' צדקות אָהֵב ישר יֶחזו פָנֵימוֹ. כי צדיק ה', שהוא צדיק ושמו צדיק. ומשום זה צדקות אהב, את המלכות ששמה צדקה. והוא ישר, כמ"ש, צדיק וישר. וע"כ יחזו פנימו, כל בני העולם, ויתקנו דרכם ללכת בדרך הישר כראוי.

.115 כשהקב"ה דן העולם, אינו דן אותו אלא לפי רוב בני אדם. כשחטא אדם בעץ שאכל ממנו, גרם לאילן, המלכות, שישׁרה בו המוות לכל העולם. וגרם פגם להפריד אישה מבעלה, מלכות מז"א. ועמד החטא הזה בלבנה, המלכות, עד שעמדו ישראל על הר סיני.

כיוון שעמדו ישראל על הר סיני, עבר הפגם ההוא של הלבנה, מפגם הפירוד והמיתה שמכוח עצה"ד, ועמדה להאיר תמיד בלי הפסק. כיוון שחטאו ישראל בעגל, חזרה הלבנה ונפגמה כבתחילה, ושלט הנחש הרע, ונאחז בה, ומשך אותה אליו, ונפגמה.

.116 וכשידע משה שחטאו ישראל ועברו מהם אלו העדי הקדושים, ידע ודאי, שהנחש נאחז בלבנה למשוך אותה אליו, ונפגמה. כי בעת שהנחש רוצה לינוק מהמלכות, מסתלק ממנה האור, כדי שלא יהיה לו ממה לינוק. אז הוציא אותה לחוץ מהמחנה. וכיוון שהיא עומדת להיפגם, אע"פ שיהושוע עמד בעטרת העדי שלו, כיוון שפגם שורה במלכות, וחזרה לפגם שהיה בה בחטאו של אדם, ע"כ אין אדם יכול להתקיים.

חוץ ממשה, שהיה שולט על המלכות, שהיה בעלה של המטרוניתא. ומותו היה בצד אחר, ע"פ ה'. וע"כ לא הייתה למלכות רשות לקיים את יהושוע תמיד, שלא ימות, ולא לאדם אחר. וע"כ קרא לה אוהל מועד, כי שורה בה זמן קצוב, של חיים לכל העולם.

.117 יש ימין למעלה ולמטה, יש שמאל למעלה ולמטה. ימין למעלה בקדושה העליונה. ימין למטה בס"א. שמאל למעלה בקדושה העליונה, לעורר אהבה, שתתקשר הלבנה, המלכות, במקום קדוש למעלה, בז"א, כדי שתאיר.

.118 יש שמאל למטה, המפריד את האהבה העליונה ומפריד את המלכות מלהאיר ע"י השמש ומלהתקרב אליו. וזהו הצד של הנחש הרע. כי כשהשמאל הזה של מטה מתעורר, אז מושך אצלו הלבנה, ומפריד אותה מלמעלה, מז"א, ואורה נחשך, ומתדבקת בנחש, ואז שואבת מוות למטה, לכל אלו שהתדבקו בנחש, והתרחקו מעה"ח.

וע"כ גרם מוות לכל העולם ע"י החטא של עצה"ד. וזהו שנטמא המקדש, המלכות. עד זמן מסוים שהלבנה מיתקנת וחוזרת להאיר. וזהו שנקראת אוהל מועד.

.119 וע"כ יהושוע לא מת, אלא בעצה של הנחש הזה, שקרב ופגם המשכן, המלכות, כמקודם לכן. וכמ"ש, יהושוע בן נון נער. שאע"פ שהוא נער למטה, מט"ט שנקרא נער, המקבל אור מהמלכות, לא יָמישׁ מתוך האוהל, שהוא דומה לאוהל, המלכות.

וכמו שנפגם האוהל, כך נפגם יהושוע, אע"פ שהיה לו העדי הקדוש מהר סיני. כי כיוון שנפגמה הלבנה, כך הוא ודאי שלא ניצל לבדו ממנה, מאותו הפגם ממש.

.120 אשריהם הצדיקים היודעים סודות התורה ומתדבקים בתורה, ומקיימים הפסוק שכתוב, והגית בו יומם ולילה. ובגללה יזכו לחיי עוה"ב. כמ"ש, כי הוא חייך ואורך ימיך.