34. קוּמה ה' למנוחתך, אתה וארון עוזך. קומה ה' למנוחתך, כמ"ש, יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.
35. משה ודוד אמרו, קומה ה'. משה אמר, קומה ה' ויָפוּצו אויביך. ודוד אמר, קומה ה' למנוחתך. משה, בעלה של מטרוניתא, ציווה לה לעשות מלחמה עם שונאיו. דוד הזמין אותו למנוחה, הזמין את המלך והגבירה עימו. כמ"ש, קומה ה' למנוחתך, אתה, המלך, וארון עוזך, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם.
קוּמה, המשכת חכמה וג"ר. ב' מיני קימה:
א. ממשיך הארת השורוק, הארת חכמה בלי חסדים, כדי להכניע האויבים, הס"א. שנכנעת ע"י הארת החכמה. ובעת הזאת אין זיווג לזו"ן, כי אז השליטה לקו השמאל, ולא לימין, ז"א.
ב. ממשיך הארת החכמה, בקו השמאל, נקודת השורוק, כדי להשלים עימה את החסדים בג"ר, ע"י התכללות ב' הקווים, אשר אז באים החסדים, המנוחה, שלמות הסופי, שאין אחריה עוד מה להוסיף. ונמצא המשכה זו היא הזמנה לזיווג זו"ן, שז"א, קו ימין, לאחר שנשלם בעת הזיווג מהארת החכמה שבנוקבא, משפיע אור שלם דחסדים אל הנוקבא, שהוא בג"ר, המנוחה.
וזהו ההפרש בין משה לדוד. כי משה, להיותו מרכבה לז"א, בעלה של מטרוניתא, היה בכוחו להמשיך אל הנוקבא, גם את הקימה מהמין הראשון, הארת השמאל בלי ימין. ואע"פ שמפריד אותה אז מבעלה, אין בכך כלום, כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים, הוא מחזיר אותה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו.
לכן תחילה אמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין, כדי להפיץ האויבים. ותכף, שובה ה', החזירה לזיווג, רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה, כי רבבות הם חסדים, ואלפי חכמה.
כי להיותו מרכבה לז"א בעלה, יכול לצוות עליה כרצונו, ואפילו להפרידו ממנה כרגע. וע"כ היה מצווה עליה להכניע השונאים, שזה הקימה מהמין הראשון, אע"פ שנפרדה ממנו. כי תכף היה מחזיר אותה לזיווג, שאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
אבל דוד הזמין והמשיך אל הנוקבא את הקימה של המין השני, בשביל המנוחה, כדי להגדיל את החסדים בג"ר, השלמות הסופית. נמצא, שהמשיך הקימה אל הנוקבא, רק כדי להגדיל החסדים שבז"א, כאיש המזמין לביתו את אדונו, שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא, לא היה זה אלא בשביל אדונו, ז"א.
הזמין את המלך והגבירה עימו, כלומר, שהגבירה, הנוקבא, שקיבלה את הקימה, תיכלל בזיווג עם המלך, החסדים, שע"י ההתכללות הזו ישיגו החסדים דז"א את הג"ר שלהם במנוחה. כמ"ש, קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה, להגדיל את החסדים בג"ר. אתה וארון עוזך, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם. כדי שהזיווג המרומז בכתוב, אתה, ז"א, וארון עוזך, הנוקבא, לא ייפסק.
כי אם היה ממשיך הקימה של המין הראשון, היה נעשה פירוד בין זו"ן, כמו אצל משה. ודוד, להיותו רק מרכבה אל הנוקבא, לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.
36. כוהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. מי שמזמין את המלך, ישנה את מעשיו, כדי לגרום שמחה אל המלך, אם דרכו של המלך היא שמשמחים אותו בדחנים מפשוטי עם, יסדר לפניו בדחנים מכובדים ושׂרים גדולים. ואם לא יעשה כן, לא השלים שמחת המלך.
37. דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה. כשאמר, קומה ה' למנוחתך, שינה את הבדחנים של המלך, שיהיו שׂרים מכובדים, כמ"ש, כוהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.
ואמר, וחסידיך ירננו. לווייך ירננו, היה צריך לומר, כי הלוויים הם הבדחנים של המלך. ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכוהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, ולא הלוויים.
כי שמחת המלך, ז"א, באה מהמשכת המוחין דהארת החכמה שבקו שמאל, שהוא יין המשמח אלקים ואנשים. ולפיכך הלוויים, להיותם מקו שמאל, ממשיכים הארה זו ונחשבים למשמחים את המלך. והיה צריך לומר, לווייך ירננו, כי הם הממשיכים מוחין של רינה ושל שמחה, להיותם בחינת שמאל. ולמה כתוב, וחסידיך ירננו, שהם ימין, הממשיכים חסדים בלבד?
דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה, שאמר, קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה מהמין הראשון, המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר דחסדים, המביא אותם אל המנוחה, לשלמותם הסופית. נמצא בזה, ששינה את בדחני המלך. ובעלי הימין, הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכוהנים והחסידים, נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים, ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלוויים. שעשה, שהכוהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, וע"כ אמר, וחסידיך ירננו, ולא, ולווייך ירננו.
38. אמר הקב"ה לדוד: איני רוצה להטריח את הכוהנים והחסידים, שימשיכו את הארת השמאל, כי הם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אמר לו דוד, ריבוני, כאשר אתה בהיכלך, אתה עושה כרצונך, כמשה, ז"א, שאמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שזו הארת השמאל. כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלוויים הם בדחני המלך, ולא הכוהנים והחסידים. עתה, שהזמנתי אותך, הרי הדבר תלוי ברצוני, שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר, הכוהנים והחסידים, שיהיו לבדחנים לפניך, אע"פ שאין דרכם בזה, כי הם, כי חפץ חסד הוא.
39. מכאן למדנו, שמי שבביתו, יוכל לסדר דרכיו ומעשיו כרצונו, ואם מזמינים אותו, יעשה רצונו של מארחו, כמו שמסדר לפניו. שהרי דוד החליף הלוויים, ונתן הכוהנים במקומם, והקב"ה קיים הדבר כרצונו.
40. אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תָשֵׁב פני משיחך. הסדר, שסידרתי, לא ישוב עוד לאחור. לא יתבטל. אמר לו הקב"ה, חייךָ, אפילו בכלים שלי לא אשתמש, אלא בכלים שלך. ולא זז משם הקב"ה, עד שנתן לו פיזרונות ומתנות, כמ"ש, נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אָשִׁית לכיסא לָך.