עם אחד

12 פבר׳ 2019

עם אחד

לכל איש יש דעה. לכל איש יש מפלגה שבה הוא תומך. לבחירות לכנסת העשרים ואחת רשומות עד כה מעל 40 מפלגות, ואם לוקחים בחשבון את טבע האדם האגואיסטי, אז כל אדם הוא מפלגה, רעיון בפני עצמו. בכל אדם עולם ומלואו, שפעמים רבות לא עולה בקנה אחד עם הסובבים אותו. החכמים סיכמו את הרעיון כולו בפתגם אחד: "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות". יותר מזה, אפילו באדם עצמו קיימות דעות מנוגדות ושונות, יום אחד הוא מאמין כך ולמחרת הוא משוכנע אחרת.

כרגע נראה שהפילוג הוא הדבר המשותף בינינו. הפלגנות חוצצת בין אדם לאדם ומציבה בינינו גבולות ברורים, קוד מוסכם בלי מילים של "אל תיגע בי ואני לא אגע בך". אנחנו לא רואים תועלת בזה שקיימים אנשים שונים מאיתנו, בעלי דעות שונות לחלוטין משלנו. אך אולי דווקא שינוי היחס של כל אחד מאיתנו לכל הפלורליזם הזה, יכול כמו במטה-קסם להפוך לגורם שיאחד את העם שלנו?

האמת שזה כלל לא משנה במי אתם בוחרים: ימין, שמאל, מרכז, קיצוני יותר או פחות, איש צבא או עיתונאי לשעבר – כולם טובים, כולם ראויים. העיקר שנדע לכבד, לוותר, לתת זכות קיום לכל דעה, חיובית או שלילית, אפילו כזאת הנתפסת מזיקה וקיצונית. נכון, קשה לנו לחבר את הפאזל לתמונה שלמה: ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים, יהודים ולא יהודים, שונאים ואוהבים – לכל מגזר, עדה או קבוצה בחברה ייחודיות ועושר שחשוב וצריך לשמר ולטפח. אבל עם זאת, עלינו לגשר מעל כל הפערים בינינו, כי הם שמדרדרים אותנו אל פי התהום.

גם בימי קדם, כשהיינו אוסף של חמולות בבבל העתיקה, או מחולקים לשנים-עשר שבטים, או מבודדים בקהילות שונות בכל העולם לאורך אלפיים שנות גלות, מעולם לא ניסינו להעלים או לטשטש את ההבדלים ואת הפערים בינינו, ויחד עם זאת תמיד שמרנו על משהו משותף, מאחד. 

מאז שחזרנו ארצה נותרנו קיבוץ של גלויות, ולא הצלחנו להפוך לעם. כיום אנחנו "אנשים נפרדים המאוחדים בעל כורחם על ידי אויב משותף", כמו שאמר בזמנו אחד העם. הדבר היחיד שמצליח לאחד אותנו מעט הוא אותה שנאה יוקדת מצד אויבינו. בין אם זו האינתיפאדה המשתוללת ברחובות, מלחמה, אירוע ביטחוני קשה או הרוחות האנטישמיות הנושבות מ"העולם הנאור" לכיווננו. אבל התסריט בכיוון הזה רק הולך ונעשה גרוע יותר, כי ברגע שהשנאה של אויבינו תיחלש, הזלזול והריחוק בינינו יתגברו, ולא יעבור זמן רב עד שאש השנאה והפילוג בינינו תתלהט מחדש ותתפשט לממדים שלא הכרנו, עד כדי מלחמת אחים.

"בכל הדורות והתרבויות ניצב האדם לפני פתרון שאלה אחת ויחידה", כתב אריך פרום בספרו "אמנות האהבה", "איך להתגבר על נפרדות, איך להגיע לאיחוד, איך לחרוג מחייו כפרט ולמצוא עצמו במצב של אחדות?".

התשובה לשאלה נמצאת ביסוד האומה שלנו; האחדות היא הבסיס להתהוותו של עם ישראל. בעזרתה קמנו ובלעדיה נפלנו. לכן, כשם שאנחנו המובילים במספר המפלגות במדינה, כך גם ביכולתנו להוביל בהעדפת הגורם המאחד על פני הגורם המפלג. ודווקא עם כל הטירוף, ההאשמות ההדדיות והשנאה של מערכת הבחירות הנוכחית, עלינו לפרוש מטרייה של אהבה שתגשר על פני ההבדלים והמאבק בין הדעות השונות. או כמו שכתב החכם באדם: "על כל פשעים תכסה אהבה". 

עלינו כמו לחיות במקביל בשתי קומות: בקומה הראשונה נפערים בינינו השסעים עד כדי שנאה עזה, ואילו בקומה השנייה עלינו לכסות אותם באהבה; דרך ההתקשרות הייחודית הזו בינינו, היא סוד החוסן הלאומי שלנו. רק כך תוכפל עוצמת החיבור בינינו כעם, רק כך כל ישראלי ירוויח פי שמונה מיליון ותיווצר כאן חברה פלורליסטית מאוזנת, בית חם שמכיל ומתחשב בכל דעה ומחבק לתוכו את כולם.

מנקודת האיחוד הזאת לכו והצביעו. תבחרו במי שאתם מוצאים לנכון, אבל אל תשכחו לאהוב את השוני, כמו במשפחה אחת גדולה. דווקא ריבוי הדעות הוא שצריך לעודד אותנו להתאחד. ומה תהיה הצלחה בבחירות הנוכחיות? אם רק נבחר להיות עם אחד!