heb_o_rav_2013-05-14_lesson_parashat-ashavua_naso
פרשת השבוע - נשא
בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני
שיעור 14.05.13 – אחרי עריכה
גלעד: פרשת "נשא" היא פרשה שמתחילה בהכנות ליציאת בני ישראל למסע מהר סיני אל ארץ ישראל. הכל מתרכז סביב המשכן, המקדש הנייד של עם ישראל. מתחיל במפקד של שבט לוי, שזה המשך של הפרשה הקודמת. מתוארת חלוקת התפקידים בין משפחות לוי, קהת, גרשון ומררי. והבורא מצווה לשלוח מחוץ למחנה את האנשים הטמאים, כהכנה לחנוכת המשכן.
בהמשך מסופר על מקרים שונים שבהם העם זקוק לעזרת הכוהנים ועל המשכן, כמו למשל, אשם גזילות, אדם שנשבע בשם ה' לשקר צריך להקריב קורבן. פרשת סוטה, אישה שחשודה בנִיאוּף מובאת אל הכוהן. ומקרים שונים ומיוחדים כמו פרשת הנזיר, פירוט החוקים שמקבל על עצמו אדם שנוֹדֵר נדר להיות נזיר. בהמשך מסופר על ברכת הכוהנים, הברכה שעל הכוהנים לברך בה את העם.
ובסוף הפרשה, על מתנות הנשיאים, חגיגה גדולה, וחנוכת המשכן. הכל נעשה כהכנות שהגיעו לסיומן ובפרשה הבאה כבר יוצאים בדרך לארץ ישראל.
יש פה הרבה נושאים מעניינים, ואחד מהם שמאוד מעניין זה הנושא של הנזיר. מדובר על נזיר, אולי תוך כדי פירוט הפרשה, פרשת "נשא", אפשר להתמקד בנושא של למה, מה רע בהתנזרות ובהתבודדות?
קודם כל, כל התיקון של האדם, אנחנו מדברים על "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין", כי סך הכל מטרה שלנו במצב שאנחנו נמצאים היא לברר מה חסר לנו כדי להגיע למטרה. אנחנו נמצאים בתהליך מסוים, מיוחד. אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים, כל הטבע מתפתח ממצב התחלתי כלשהו למצב הסופי.
והתורה אומרת לנו שהמצב הסופי שלנו הוא "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"1. ולא רק בני ישראל, אלא אנחנו הראשונים ואחר כך כל העולם, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"2, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"3.
זאת אומרת, שבסופו של דבר כל המין האנושי מתפתח על ידי המסע שבני ישראל מכינים את עצמם אליו כעת, כדי להגיע לאותה הדרגה, להידמות לבורא. להידמות לבורא זה נקרא להיות בהשפעה כללית, כשכל הקשר בינינו הוא רק בלהשפיע זה לזה. מצב באמת מיוחד שאנחנו עדיין לא מבינים איך אפשר בכלל לממש אותו, או אפילו לחשוב עליו.
אז כאן מדובר על חלק מהתנאים שאדם יצטרך לתקן בתוכו, כדי להתחיל להתקרב לאותה המטרה. אם המטרה היא להידמות לבורא, אז כולנו נמצאים בצורה הפוכה ממנו. כשבורא זה הכוח המשפיע, הנותן, הטוב ומיטיב. ואנחנו הפוכים, כלפי הזולת אנחנו רוצים רק לטובת עצמנו, ולכן ניצול הזולת הוא בעצם הטבע שלנו. איך אנחנו מתגברים על הטבע הזה, ובונים טבע שני? בפרשה זו מדובר בדיוק אילו הגבלות, אילו שינויים, אנחנו צריכים לעבור כדי לגשת לזה.
התורה מדברת באדם אחד. מה זה באדם אחד? שכל מה שקורה בתורה, כוהנים, לווים, נזירים, נשים, גברים, כולל גם דומם, צומח וחי שבתורה, זה הכל תכונות שבאדם. האדם כולל את כל התכונות הללו, ולכן אנחנו צריכים לתקן את זה בנו, בחלק להשתמש, בחלק לא להשתמש, לדעת מתי ואיך.
לכן אם כך אנחנו קוראים את התורה, אנחנו כבר מתחילים יותר להתייחס לאדם הפנימי שבנו שמחולק לכאלו חלקים. אז אנחנו כבר מבינים מה זה נקרא עכשיו לצאת למסע, לשינויים פנימיים, להגיע לארץ ישראל, לרצון ישר א-ל, ישראל. מהרצון הנוכחי שלנו שהוא כולו יצר הרע, לגמרי הפוך מהכיוון לבורא.
לראות את עצמנו המחולקים לישראל, לווים וכוהנים, ולעוד סוגי רצונות שחלק מהם נקרא נזיר, חלק מהם חי, צומח ודומם. גם החלוקה בתוך כוהנים, אנחנו יודעים שהיתה משפחת קהת, אהרון ובני אהרון וכן הלאה. זאת אומרת, יש הרבה חלקים, גם בלווים וחוץ מזה בשבטים.
איך אנחנו מתחילים לתקן את הרצון לקבל הכללי שלנו, איך אנחנו מחלקים? אז הפרשה הזו כבר אומרת, שיש רצונות שבהם אתה לא יכול להשתמש בינתיים, את הרצונות האלו אתה חייב להרחיק מהקבלה. אלה אותם חוקים כמו עם הנזיר. הרצונות שאתה מתקן אותם לאט לאט הופכים מישראל ללוי או מלוי לכהן, אפילו עד הכהן הגדול, תלוי עד כמה אתה מתקן את הרצונות.
ואז בהתאם לזה, על ידי הרצונות המתוקנים אתה שופט ומתקן את הרצונות הקטנים. זה נקרא שמביאים אישה לכהן או שעושים משפט באיזו צורה, מי הם השופטים וכן הלאה, זו דרגת רצונות מיוחדים שיכולים להיות כבר כדוגמה בלשפוט רצונות קטנים יותר. אדם כך מחלק את עצמו, הוא כבר מתחיל להיות אדם מאוד מורכב. ממש כמו שאנחנו אומרים, ש"האדם הוא עולם קטן", כי באמת הוא עולם קטן שבו נמצאות כל אותן המערכות שנמצאות בעולם הגדול.
גלעד: כל מי ששומע אותנו עכשיו ברור לו שיש בו רצונות שונים. דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד קיים בכל אחד מאיתנו בכאלה קצוות שונים. אז אני יודע שיום אחד אני שונא מישהו, אחר כך אני אוהב אותו, זה בטור, זה רצון אחרי זה עוד רצון, אחרי זה עוד רצון. מה זאת אומרת, שרצונות גבוהים שופטים את הרצונות הקטנים? או שהייתי ישראל ופתאום הפכתי ללוי? איך יש מערכת יחסים בין משהו שבתפיסה שלי קיים בטור, לא במקביל?
אתה צודק. האדם הרגיל כל הזמן נמצא דבוק באותו רצון שעכשיו שולט בו. ואילו רצונות שולטים בנו בדיוק, אנחנו לא יודעים. לפעמים אני יכול להזמין רצונות מיוחדים, כמו שלפני האוכל אני אוכל משהו מריר, משהו מלוח, אז זה מעורר אותי לארוחה. או שאני נכנס לאיזו חברה, שמשפיעה עלי ואז אני מחליף את מצב הרוח שלי, אפילו איזו מערכת שיפוטית וכן הלאה. אני מסתכל אחרת על החיים, אבל כל פעם אני נמצא דבוק לאותו מצב שאני נמצא.
האדם שלומד תורה, אצלו זה בכלל מתחיל להיות תהליך מאוד מיוחד. כי הוא מתחיל לזהות את עצמו מהצד, כי כתוב, "בראתי יצר רע". זאת אומרת, אני צריך כבר להבדיל בי את היצר הרע. "בראתי תורה תבלין", אז אני צריך להבדיל את היצר הרע מהתבלין, מהתורה. ולראות מצד התורה, מצד הכלים המתוקנים, המצבים המתוקנים, את עצמי, האם אני מתאים להם או לא, ועל ידי מה לתקן.
זאת אומרת, מה שקורה כאן שאדם מתחיל להיות מורכב, במקביל. כמו שאני מסתכל על העולם, מסביב אני רואה הרבה מאוד אנשים, מקרים, יחסים אלו והפוכים, כאלו וכאלו. איך אני מתחיל לראות את עצמי עד כדי כך מורכב מכל הדברים. ואני לא פוחד מזה ואני לא מבולבל מזה, אלא אני עובד במקביל עם כל המכלול הזה של הרצונות והמחשבות. יש לי ישראל, העמים, ים, ירח, שמש, דומם, צומח, חי. כל בני האדם שבי, הכל נמצא בי.
אנחנו גם לומדים מתפיסת המציאות שכך זה קורה. מפני שבי זה נמצא, לכן אני יכול לזהות שזה נמצא מבחוץ, מחוץ לי. או שכביכול נמצא מחוץ לי, כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, שכל המציאות רק בי מתחלקת להרבה דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר. כי אני מורכב לפי הי-ה-ו-ה, מארבעת שלבי הרצון לקבל שלי. הרצון האגואיסטי שהוא כולו סך הכל רצון ורצון לעצמו, לכן הוא נקרא יצר רע. ואני בתוך הרצון שלי, מפני שיש בי כל הרצונות, אני מרגיש בתוך הרצונות האלו את כל העולם.
אז מלכתחילה להגיד ש"האדם הוא עולם קטן", זה יותר נכון מאשר להגיד שאני כאדם נמצא בעולם הגדול סביבי. אני לא נמצא בעולם, אלא כך אני מרגיש את העולם, מפני שיש בי כל כך הרבה מרכיבים, נניח שבעה מיליארד תאים של דרגות המדבר, ואחר כך תאים של דרגות הצומח, החי והדומם. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בהרבה מאוד מרכיבים, רצונות שונים, שאותם אני צריך לראות כולם בבת אחת. ולגבי כולם אני צריך לראות, האם כל הרצונות האלה מכוונים נכון להשפעה, דרך השפעה לזולת להשפעה לבורא.
איך אני עושה זאת? כמו שהייתי מתאר את המציאות הסביבתית, שהיא כולה מכוונת להשפעה הדדית, טובה, יפה, כך אני צריך לראות את עצמי, כשבה, במציאות הפנימית שלי, אני מזהה כל מיני סוגי רצונות כאלה של דומם, צומח, חי, מדבר, ואיך על ידם אני מתייחס נכון לכוח העליון, לבורא.
גלעד: אבל זה קצת מוכר, גם הפסיכולוגיה מדברת על זה. נאמר, אני עכשיו רוצה לגנוב למשה את הכוס הזאת.
משה: אני מבקש ממך לא לעשות את זה.
גלעד: אני יודע כבר מה תהיה התגובה שלו. אני יודע שהוא יגיב כך, ואני יודע שזה לא מוסרי ואולי יצלמו, יראו אותי, אז אני לא אעשה את זה. אבל יש בי רצון לגנוב ויש בי גם את השופט שאומר, "אל תעשה את זה עכשיו".
כן.
גלעד: זו פסיכולוגיה, גם פרויד דיבר על זה, האיד, האגו, הסופר אגו.
נכון.
גלעד: מה שונה בתפיסה הרוחנית פה? שזה מכוון לבורא, זה השינוי? מה שונה שאפשר לתאר פה כזה עם ומשכן וכל הסיפור הזה בתוך האדם?
כל הדברים שהתורה מדברת עליהם, היא מדברת רק כלפי הבחנה לעצמי או לזולת ודרך הזולת לבורא. ואין שום צורה אחרת. זאת אומרת, אם אתה לא מכוון לדבר על היצר הרע, שאתה מכוון את זה לעצמך, או התנגדות ליצר הרע, דווקא בהתנגדות, לדבר על טובת הזולת או על טובת הבורא, אז אתה לא מדבר על התורה. אתה מדבר על משהו שנמצא בדמיון שלך בלבד.
המציאות היא שהתורה מדברת על יחס מאוד מיוחד, יחס אגואיסטי, או ההיפך, על אהבה, על הנתינה. או קבלה או נתינה, אחד משניים, במה אתה נמצא. ואם אתה מתחיל להסתכל על כל המציאות בצורה כזאת, אז אתה כבר מתחיל לדבר בסגנון או בכיוון שהתורה מדברת. אתה נמצא איתה בגל אחד.
ואז ברור לך ש"בראתי יצר רע", שיש בך את היצר הרע מלכתחילה שכולו מכוון אליך, וכדי להפוך אותו ליצר הטוב, אתה צריך איזה כוח מיוחד שיעשה לך. בך אין כלום, חוץ מיצר הרע. אז אתה צריך כוח זר, צדדי, שיבוא, יתקן אותך, ויהפוך אותך מרע לטוב. ומדובר כלפי הזולת, זולת זה או קרובים, או יותר רחוקים, או כל האנושות, או בורא. תלוי עד כמה שאתה חזק במעשה ההשפעה הזאת לזולת.
אז כל התורה מדברת על זה. לכן כוהנים, לווים, ישראל, מי הם? דרגות השפעה לזולת. תכונות שקיימות בך, אם אתה מתקן אותן. כל רצון ורצון אתה יכול לתקן אותו בשלוש הדרגות האלו. כמו שאנחנו לומדים, עיבור, יניקה, מוחין. מהשפעה קטנה להשפעה הכי גדולה.
הרצונות שאתה לא יכול לתקן אותם בינתיים בעל מנת להשפיע לזולת והלאה, אז אתה צריך להקטין אותם, להגביל אותם, לצמצם אותם משימוש, זה נקרא שאתה נזיר. הרצונות הגדולים שמתקנים את הרצונות הקטנים, זה כשהכוהנים מברכים את העם, עוזרים להם, לווים מלמדים את העם. וכך הרצונות המתוקנים כבר מטפלים ברצונות הלא מתוקנים, אבל שמוכנים לתיקון, וכן הלאה.
זאת אומרת, אנחנו מדברים כאן על המורכבות שיש בתוך האדם, ואיך עם המורכבות הזאת אדם חי, במקביל. לא כמו שאמרת שבעולם שלנו אנחנו כל הזמן נמצאים בטור, שמרגישים את זה, ואת זה, ואת זה. ברגע שאדם מתחיל להתייחס ליצר הרע שלו בכללות, מה לעשות עמו, אז הוא מתייחס לכל העולם שהוא מרגיש בתוכו, וזו ההעתקה שלו לעולם. איך אני יודע מה העולם הפנימי שלך? איך אתה מתייחס לעולם החיצון, זה העולם הפנימי שלך, פשוט מאוד. עכשיו, תתקן את היחס שלך לעולם החיצון.
משה: באופן כללי לא מובן הקשר, אני מרגיש רצונות שפועלים בתוכי, גם הפסיכולוגיה מדברת על זה. יש כל מיני רצונות, דחפים, איכשהו אני יכול לעבוד, יש לי רצון יותר גדול. למשל, גלעד אמר "אני רוצה לגנוב את הכוס", אני רוצה לגנוב לו את הכוס, אבל יש לי רצון עוד יותר גדול שאני פוחד שכולם יראו, מה יגידו עליי, גלעד יותר חזק, וכולי, אז אני לא אעשה את זה. אז יש רצון, את זה אני יכול להבין, רצון יותר גדול בי ששולט על רצון אחר. רצונות מנוגדים.
אני לא מבין מה זה בכלל, אם אנחנו אומרים כל העולם נמצא בי, ויש לי איזה קשר לרצונות האלה, אבל הייתי רוצה שנייה להתמקד בדבר הזה, מה זה שאני רוצה לקחת לגלעד את הכוס, וזה רצון שנקרא לו, אפילו לא ישראל, נקרא לו גוי, ויש לי רצונות אחרים שפועלים בי והם מלמדים את הרצון הזה מה לעשות. את זה לא הבנתי.
אני לא מבין מה זה אומר שיש רצונות בי שהם עצמאיים ומלמדים רצונות אחרים, והכל בתוכי וזו מין מערכת. אני מרגיש, כמו שאמרנו, רצון אחד. אני רוצה לגנוב את זה, ויש לי רצון שאומר, לא כדאי לך, יהיה לך רע מזה. אני לא מבין איך קבוצת רצונות מלמדת קבוצת רצונות אחרת.
אבל גם אתה אומר, גם גלעד אמר, שאני הייתי גונב את הכוס, אבל רצון אחר עוצר אותי מלגנוב.
משה: אבל זה נשמע לי כמו עניין של טרמינולוגיה. הפסיכולוגיה אמרה איד וסופר אגו, אז סופר אגו אומר, אל תעשה את זה.
זה אותו דבר, רק המטרה יותר גבוהה, היא מחייבת אותי להימנע מזה, לתקן את עצמי. אחר כך היא אומרת, אתה יכול להגיע למטרה הזאת לא בזה שאתה רק מונע את עצמך, אלא שאתה משתמש ביצר הרע בצורה הפוכה. דווקא תתקן אותו כך שהוא יהיה יצר הטוב.
על ידי יצר הרע אתה מגלה שיש לו משהו שהוא נהנה, אני רוצה לקחת את הדבר הזה שהוא נהנה ממנו, כי אני רואה שאני יכול ליהנות מזה. אז אני, על ידי היצר רע שלי, איתרתי את המצב. אני הבנתי שיש לו ממה ליהנות. עכשיו, במקום לקחת את הכוס, אני אעשה כך שדווקא על ידי הכוס אני אתן לו הנאה.
אני על ידי היצר הרע מתחיל לראות את האנשים, אני מתחיל לזהות אותם, אני מתחיל להבין אותם. אם לא היה לי הרצון הזה, שאני רוצה לעצמי, לא הייתי מזהה. יש לך חולצה יפה, לי דווקא אין צבע כזה, ולו יש באמת כוס, כמו שאתה אומר, ואיזה מכנסיים יש לו, ותראה איזו תספורת יש לו, וכולי וכולי.
כך אנחנו לומדים מאחרים, שיצר הרע שלנו הוא גלאי מאוד טוב של כל מיני דברים שמהם אפשר ליהנות. רק להפוך אותו בלבד, לא אעשה שום דבר מיוחד. אני על ידו, שגיליתי שאנשים נהנים מכל מיני דברים, על ידי זה אני מגלה שאני יכול בעצם, בצורה הפוכה, ליהנות להם.
משה: מאיפה מופיעים בי המנגנונים האלה? מה שאתה אמרת, בכלל, החשיבה הזאת שאני דרך הרצון שלי לקחת, אני יכול להפוך אותו, אני מרגיש שאני מבין שהוא נהנה מזה, אני דווקא אעשה משהו שהוא נהנה. אין לי בכלל קבוצת רצונות כאלה.
ודאי לא.
גלעד: הם לא בסקאלה.
משה: זה לא בסקאלה של פרויד, זה לא סופר אגו, זה סופר סופר, כאילו כבר משהו אחר.
זה לגמרי לא שייך לאדם, אבל התורה מדברת על זה שאנחנו צריכים להגיע לזה. יש אנשים שבאמת נמשכים לזה. יש להם איזה דחף פנימי, שאני חייב להכיר את המציאות האחרת, יותר עליונה, ואז מגיעים איכשהו, אבל גם הם צריכים לתקן את עצמם בצורה מאוד קשה.
מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על כלל האנושות, או על כלל עם ישראל, אז אנחנו רואים שאנחנו מתקדמים לזה על ידי השבירה, על ידי משבר, כמו שעכשיו מתגלה לנו כל העולם, שנמצא ממש בצרה כללית. ואמנם לאדם מאמין יש מין תקווה שהכול לטובה, מצד אחד, אבל מצד שני, אנחנו צריכים להבין שכל זה לטובה לאדם שעוסק בה. ומי שלא עוסק, כבר ראינו, היינו עדי ראיה לכאלו מצבים שזה לא היה כל כך לטובה.
לכן עלינו לבדוק מה בדיוק קורה. ואנחנו אם כך, אם מסתכלים על העולם בצורה ריאלית, אנחנו רואים שהעולם זקוק לחיבור, כי זה מה שהטבע מציג לנו היום, שאנחנו כולנו מחוברים. ובהצגת מצב כזה, אנחנו לא נמצאים במצב טוב, כי ישראל חייבת להיות קודם כל, העם הזה חייב להיות אור לגויים, הוא צריך להיות ממלכת כהנים. ממלכת כהנים, זאת אומרת, המלמדים את האחרים. מה מלמדים? להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. זאת אומרת, ללמד את העם קדושה, קדושה זה השפעה.
אז אנחנו צריכים להגיע לכל העם, לפחות לכל עם ישראל, למרות שמדובר שאחר כך צריכים להגיע לכל העולם, וגם להיות אור לגויים. האור, הכוונה אותו המאור המחזיר למוטב. וצריכים ללמד איך להיות, איך להימנע מהצרות.
אז אמנם מלכתחילה אנחנו רואים את כל העולם, במה אני יכול בכל העולם ליהנות ומה אני יכול לגנוב מכולם, לקחת, לפחות לקנות, איך אני מנצל את האחרים לטובת עצמי, אבל התורה אומרת להחליף את היצר הרע הזה ליצר הטוב, לאהבת הזולת. אהבת הזולת זה איך אני מנצל את עצמי כדי לגרום טוב לזולת.
וכאן אנחנו באמת נתקעים במצב שאם לא יבוא איזה כוח עליון, אם הוא לא יטפל בי, אם הוא לא ייתן לי תמריצים, דחפים, כוחות נוספים, שכל חדש, רגש, הסתכלות חדשה, אני בעצמי לא מסוגל לעשות כלום. אני אבוד.
משה: זאת אומרת, התהליך הזה של הופעת קבוצות של רצונות חדשים בכלל, שאמרת בדוגמה הזאת, זו מחשבה שלא קיימת בכלל בעולם, והיא בכלל לא מובנת.
היא לא קיימת. אם לא המשבר, לא היו שומעים עליה בכלל, אלא בגלל שאנחנו מתחילים להרגיש שהמצב הוא לא טוב, וקדימה עוד יותר גרוע, והעולם מידרדר עוד יותר, ואנחנו מתחילים לקבל הסבר מהמדע, שהעולם הוא אינטגרלי, שהוא נמצא בעיגול כאילו, בהתכללות, אנחנו לא רוצים להכיר בזה, אנחנו דוחים את זה מכל וכל. אבל, אין לנו ברירה. לאט לאט, יותר ויותר מגלים, יותר ויותר שומעים, וכך לומדים.
למרות שהדרך הזאת היא דרך לא רצויה, כי אנחנו לומדים רק מהמכות וזו דרך ארוכה ומאוד לא נעימה, אבל אפשר ללמוד אותה מהתורה עצמה. כמו שהתורה אומרת, תגיעו ל"ואהבת לרעך כמוך" "כלל גדול בתורה", זה כלל. לאן אתה יכול לברוח ממנו? זו לא מצווה אחת מתרי"ג המצוות, זה כלל של כל המצוות.
זאת אומרת, כל המצוות הן תיקונים של הרצון לקבל, תרי"ג רצונות לקבל, שאנחנו, בתרי"ג הרצונות האלו, כל פעם מתקנים את עצמנו, מלהשתמש בזולת עד להיטיב לזולת.
גלעד: אתה אומר בעצם שהקבלה היא מעין המשך של הפסיכולוגיה, אתה רואה בדמיונך, שאדם, במקום ללכת לפסיכולוג, שמספר לו על האיד ועל הסופר אגו, הוא יושב מול הפסיכולוג המקובל, והוא מספר לו על תכונת ההשפעה, וכמה כדאי להגיע אליה, איפה אתה שם, ואיפה אתה לא שם, ומכוון אותו בצורה כזאת?
אני לא עושה את זה.
גלעד: לא אתה אישית, אלא אתה רואה שזה ההמשך של הפסיכולוגיה בעצם?
מה זו פסיכולוגיה? קצת ידיעות מהפרקטיקה, מניסיונות החיים, שאנחנו למדנו על האדם. באמת על האדם, אנחנו לא מסוגלים ללמוד. לכן כל הפסיכולוגיה היא לא מדע. כך חושבים שזה האדם. ובאמת, הם לא מכחישים את זה, והם בעצמם נמצאים במשבר, לפחות בעשרים השנה האחרונות, הם במשבר חזק, מחוסר אונים, שלא מבינים מה קורה עם האדם, ומהו האדם.
אבל בעצם חכמת הקבלה היא פסיכולוגיה אמתית. פסיכולוגיה טהורה. זה ממש לימוד על הנשמה של האדם, על כוחות הנפש שלו. שיש לנו תרי"ג רצונות. איפה הם, תרי"ג הרצונות האלה? כלפי מה הם בדיוק, תרי"ג הרצונות? מה אנחנו יכולים לתקן, איך אנחנו מתקנים אותם, איך אני מממש אותם בצורה נכונה? איך אני עוצר את הרצונות האלו, את תרי"ג הרצונות, חלק מהם, שאני לא יכול להשתמש בהם לטובת הזולת, ורק אלו שלטובת הזולת אני יכול להשתמש.
אז מכל תרי"ג הרצונות שיש לי, אני יכול ברצון אחד להפעיל אותו לטובת הזולת או לא? איך אני בודק, אולי אני טועה?
גלעד: אז השאלה היא לגבי הפרקטיקה. נאמר, היום אדם שסובל מדיכאון או סובל מחרדות, או סובל מטראומה, פוסט טראומתי משהו, אומרים לו, לך לבן אדם ההוא, פסיכולוג, הוא יעזור לך להתגבר על זה.
אז מה עושים בדרך כלל הפסיכולוגים? הם נותנים סמים, הם נותנים תרופות, או תרגילים, שהתרגילים האלה איכשהו מגבילים את האדם, כדי שלא ירגיש את התופעות הפנימיות האלו.
גלעד: ואיך אתה רואה את זה מתבצע בעתיד, בעולם הנאור יותר, בעולם המתוקן? אני בא עם צרה, אני אומר לך, יש לי דיכאון, יש לי חרדה, יש לי משהו, אתה כיועץ שלי, או מכווין אותי, מה אתה אומר לי?
בעולם המתוקן אני לא רואה שבאדם בכלל מתעוררות כאלה בעיות, כי הוא נמצא בסביבה, בחברה, שהחברה הזאת נותנת לו כזאת אוירה, תמיכה, שהאדם לא מרגיש שהוא נמצא בכלל במחשבות זרות, ברצונות לא טובים. הוא פשוט נמצא כולו בהשפעה.
הוא נמצא כאילו פרוס על כל החברה. כל מה שלטובתם, זה מה שהוא רוצה, כמו אמא כלפי הילדים שלה, בעצמה היא כאילו לא קיימת, אלא כל כולה בילדים. כך האדם שירגיש כלפי העולם, ומזה יהיו לו רק הרגשות טובות, נעימות, יפות. זה מה שיהיה.
גלעד: ובשלב הביניים, לפני שזה יהיה, יהיה איזה ייעוץ שאפשר להגיד "ייעוץ רוחני" או הכוונה כזאת שתיתן לו אפשרות להתגבר על אותם בעיות, חרדות, דיכאונות?
לפני זה, ודאי. וכל הזמן הוא צריך להיות בטיפול חברתי, והטיפול החברתי הזה חייב להיות מאוד עקבי ומסור. זה נקרא "לימוד תורה".
מה זה נקרא "ללמוד תורה"? זה שאני נמצא בעוד לפחות מניין, עשרה אנשים, ועם המניין הזה, לפחות איתם, אני מבצע פעולות השפעה הדדית, כדי מתוך המניין שלנו להמשיך להשפיע לעולם עד כלל האנושות. זו בדיוק התורה.
משה: אנחנו מדברים על חינוך, חינוך של האדם.
זו בדיוק התורה.
משה: דיברת על מצב המשבר. כמו שהצגת את זה, זו מערכת סגורה, אי אפשר לצאת ממנה. לא משנה באילו סימפטומים תטפל, זו תמיד תהיה מערכת סגורה עם רצונות כאלה, קבוצה קבועה, שאני רוצה לנצל וזהו. ומכסימום אני קצת מרפד אותך מפה או מרפד משם, אני תמיד אהיה כזה.
אתה דיברת על הופעה של קבוצת רצונות חדשים, ממש שינוי התוכנה של האדם. שהוא מתחיל להבין שמה שמופיע בי, בקשר בינינו, אלה אמצעים שדווקא עוזרים לי להיות עוד יותר מחובר, עוד יותר משפיע.
השאלה היא, בשלב של מה שנקרא חינוך האדם בקבוצה, בעשירייה או בחינוך אינטגרלי, איך יוצרים בו את קבוצת הרצונות החדשה הזאת, הגבוהה יותר? איך קורה התהליך הזה?
קבוצת הרצונות, או קבוצת בני האדם?
משה: אני נמצא עכשיו בקבוצת אנשים, עוד לא למדתי להשתמש ברצונות שלי לטובת הזולת, איך בתהליך החינוך האינטגרלי נוצרים בי רצונות כאלה, הבנה כזאת? איך קורה התהליך הזה?
התהליך הזה קורה על ידי זה שאנחנו מפעילים את האנשים. צריך להיות מי שיפעיל אותם.
קודם כל אנחנו מסבירים להם על טבע העולם, עד כמה שזה אינטגרלי, קשור זה לזה, עד כמה שאנחנו משפיעים זה לזה. משפיעים שלילי, נמצאים במצב שלילי וכלפי כל הטבע הכללי. ולכן מקבלים בחזרה את כל ההפרשים האלו בינינו לבין הטבע האינטגרלי. עד כמה שאנחנו נבדלים והפוכים, אנחנו מקבלים בחזרה את המכות שממש מאיימות עלינו. את זה אנחנו מסבירים.
אחר כך אנחנו מסבירים, איך הטבע מסודר בעצמו בצורה אינסטינקטיבית, טבעית, בצורה שלמה, מושלמת ממש, זה לזה וזה לזה. שאין מקרים, אלא חוק אחד פועל על כולם. חוק של הדדיות אינטגרלית שלמה של כל חלקי דומם, צומח וחי. ואז נתאר לעצמנו שאנחנו גם נמצאים באותה מערכת בצורה הדדית איתה, ידידותית, אינטגרלית. ואז נראה מה אנחנו צריכים לעשות.
כל הטבע, כוכבים או אפילו כדור הארץ, דומם, צומח, חי, אלה מרחקים, דברים, שאיך יכול להיות שכך אני אחשוב על זה בכלל. אלא מה לעשות?
מי מקולקל? האדם. כלפי מי הוא הכי מקולקל? כלפי בני אדם. ודאי שמתוך זה יש לנו יחס לא נכון גם לדומם, צומח וחי, אבל קודם כל זה כלפי בני האדם.
אם זה כך, אז בואו נבדוק בינינו איך אנחנו יכולים להיות קשורים יפה ונכון. ואז אנחנו צריכים לארגן למשל עשרה אנשים ולהתחיל בינינו. מה אנחנו מתחילים? קודם כל בואו נבנה בינינו יחס יפה כמו ילדים שמשחקים בארגז חול. בואו נבנה מדינה, או קבוצה, או איזו חברה, סביבה ידידותית. איך זה יכול להיות? אם כתוב "ואהבת לרעך כמוך", מה זה נקרא ש"אנחנו אוהבים זה את זה"? "אהבה" זה נקרא השפעה הדדית לכל אחד לפי הרצונות שלו.
מאיפה אני מכיר את הרצונות שלך? אני לא מכיר. מה אני יודע? אז שמעתי או סיפרת לי במקרה שאתה רוצה נניח איזה עט. אז אני יכול להביא לך במתנה. זה נקרא "השפעה"? לא.
אלא אם אנחנו מבינים שכל אחד משתוקק לאותה המטרה, להביא את עצמו ואת כל העשירייה שלנו להדדיות, אז אני כבר מכיר את הרצון שלך. הוא בדיוק כמו הרצון שלי. ואז מתוך הרצון שלי אני יכול להכיר את הרצון שלך.
זאת אומרת, בהשפעה הדדית למטרה ההדדית האחידה, אחת לכולם, אנחנו מבינים בדיוק מה צריך לתת לשני, תמיכה להשיג אותה המטרה. כמו שאני רוצה שתעשו לי, אני יכול עכשיו מתוך זה אני יכול להעתיק את זה אליך אחד לאחד.
משה: בדוגמה שנתת עם הכוס של גלעד, נתת דוגמה הרבה יותר מורכבת ועשירה. מדובר על תהליכים מאוד גבוהים. אמרת, אני מרגיש שאני רוצה לקחת ממנו את הכוס. אז יש אני, ויש הרצונות שלי. אני יודע שדרך הרצון, זה שאני רוצה לקחת את הכוס, אני מרגיש שהוא היה נהנה מזה, ואז אני בכלל עושה הפרדה כזאת שאני הופך את כל הדבר הזה.
איך מביאים קבוצה של אנשים שבאו מהרחוב להבנה כזאת?
לכן אני אומר לך, לא מתחילים מזה.
משה: אבל איך מגיעים לזה?
זו סידרת לימודים עד שיורכב בהם המושג החדש הזה, מה זה נקרא "להפוך רצונות לקבל לרצונות להשפיע". בינתיים אנחנו לא עושים את זה. בינתיים אנחנו משחקים באיזה דמיון, איך אנחנו מגיעים לקבוצה שלנו שנמצאת בהשפעה הדדית. מתוך זה לומדים.
משה: אז נניח שהתחלנו לשחק את זה. בהתחלה זה היה נחמד, שיחקנו כמה אנשים. עבר שבוע, כבר לא בא לנו. דווקא מתחילים להרגיש ההפך, לא רוצה לעשות לו טוב.
אתם צריכים כל הזמן להחליף נושא, אתם צריכים כל הזמן להחליף את הרמה. זה הכל בהתאם למה שאתם מתקדמים. אתם בונים מערכת קשר חדשה בין בני אדם. אתם צריכים להרגיש במערכת הזאת חיוּת. סימן שאתם לא בונים אותה נכון.
גלעד: זאת אומרת, צריך כל הזמן לשדרג את האתגר ולגוון את זה ולעסוק בזה.
ודאי.
גלעד: אני רוצה לקרוא ציטוט קטן, אולי זה יתן לנו השראה להמשך. ממש מתאים לנושא שמשה העלה.
ציטוט מספר חמש מתוך "זוהר לעם", "פרשת נשא".
"אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה."
"ואח"כ מיתקן תיקון כל העדה, כמ"ש, ברוב עַם הדרַת מלך. וע"כ העם, הבא אחר העשרה הראשונים, כולם תיקון הגוף הוא, כלומר תיקון העדה."
זאת אומרת, העיקר לעשות כלי, אמצעי, שעל ידיו אתה יכול לצאת לכל העולם. אבל כדי לעשות אמצעי אתה צריך לפחות עשרה שיהיו יחד. רצוי שיהיו עשרה, לא יותר ולא פחות, כי זה מתאים גם לשורש עליון הכלול מעשרה. ולכן אם אתה בונה את הכלי ההדדי של עשרה, אתה יכול אחר כך איתו יחד כמו עם רצון אחד, מחשבה אחת, נטייה אחת, מטרה אחת, לצאת לכל העולם ולהתחיל לעבוד.
משה: אמרת שיש לנו אתגר משותף, מטרה משותפת, זה בסדר, אבל בתוך העשרה אנחנו מתחילים להרגיש גם את הדחפים שלנו, את האחד נגד השני, את הרצונות שקראת להם "יצר הרע", את הדחייה ההדדית. מה אנחנו עושים עם הדברים שמתגלים בינינו, דווקא דברים של דחייה?
מצוין. תדברו גם על זה, אבל לא יותר מדיי, אלא רק לצורת התיקון, איך אנחנו מתגברים על זה, איזו תמיכה אני צריך לקבל. זו הפסיכולוגיה שדיברתם.
גלעד: אנחנו צריכים לדבר על זה ממש? נאמר שפתאום מתגלה לי שאני שונא את משה. אני צריך להגיד לו, "תשמע, עשינו עבודה אתמול ופתאום גיליתי שאני שונא אותך"? או שאסור לי להגיד לו?
למה אתה פוחד להגיד?
גלעד: זה לא נעים לשמוע.
משה: נאמר, אם הוא יגיד לי, "אני שונא אותך", אני איעלב מאוד, ואני גם אפתח יחס שלילי כזה כלפיו.
למה? תלוי באיזו צורה אומר.
משה: למה? כי הוא פגע לי באגו ועוד לפני כולם.
לא. הוא יגיד, "משה, חשבתי שאני אוהב אותך ושאני כבר מתוקן, ושאני כבר באמת מתייחס אליך כמו לתינוק האהוב שלי. ואני כל כולי הייתי כל הזמן דואג ורוצה בשבילךָ, לא לפגוע בך, אלא לתת ולמלא, הסתכלתי עליך מה עוד חסר לך שאולי אעזור לך, ובמחשבה כל הזמן הייתי תומך בך והכל. ופתאום מתגלה לי איזו אי אכפתיות. ועוד כמה דקות אחרי זה מגיעה לי שנאה, ועוד כמה דקות מתגלה לי ממש משהו שאני רוצה לקרוע אותך לחתיכות".
נניח שאתה מספר למשה את התהליכים שאתה עובר. זאת אומרת, אתה מודע לזה. וזה הכל על פני אותה הרגשת האהבה שהרגשת אליו. זאת אומרת, עכשיו אתה מרגיש את השדרוג שלך, שיש לך עכשיו רצון לקבל יותר גדול, אתה זקוק ליותר תורה.
גלעד: ואיך הוא מקבל את זה?
הוא מבין את זה גם בעצמו, כי גם הוא עובר כאלו מצבים, גם כלפיך, גם כלפי אחרים. שאם אני לומד מספיק תורה, אז תיקנתי באיזו צורה, באיזו מידה את היחס שלי למשה נניח, ואני ממשיך ללמוד אותה, היא מביאה לי, מגלה לי עכשיו עוד יותר יצר רע.
על ידי מה זה נקרא "בראתי יצר רע"4? אם אני יוצא לרחוב, מישהו יכול להגיד לי שיש לו יצר הרע? אם אני אשאל אותו, הוא ייתן לי כמה מילים יפות אם לא מכות. זאת אומרת, האדם לא מכיר שיש לו יצר הרע. אז "בראתי יצר הרע" הכוונה שאנחנו על ידי זה שלומדים, אם לומדים נכון, מגלים בתוכנו שיש לנו יצר רע כלפי הזולת. ובאותה מידה אנחנו צריכים להאמין שאותו יצר הרע יש לנו כלפי הבורא. רק כלפי הבורא זה נסתר, ולכן נדמה לנו ש"כלפיו זה בסדר גמור, אני מכבד אותו".
אני לא יכול להתייחס לבורא יותר טוב מאשר לזולת. רוצה לגנוב, רוצה לנצל, רוצה להשפיל, כל מה שאני אדבר כלפי הזולת, אותו דבר מתקיים כלפי הבורא.
משה: זאת אומרת, בתהליך הזה זה לא אדם שלומד את עצמו ואת התהליכים שלו. יושבת קבוצה של עשרה אנשים שלומדים מהצד את הקשר ביניהם, את כל מה שקורה, וכל פעם מנסים להוסיף יותר ויותר לחיבור.
יצר הרע כבר אצלי בצורה שאני לא רוצה להזדהות עימו, הוא מתעורר בי, אבל אני תמיד רואה אותו כאיזו הכבדה נוספת, שהיא עוזרת לי לפתח את היצר הטוב, אבל לא שזה שלי. "בראתי יצר רע", זו בריאה שהיא בידיו של הבורא.
גלעד: אנחנו כבר ממש לקראת סוף הפרשה, ובאמת דיברנו פה הרבה מאוד על תפישת העולם של המקובל. אולי אתה יכול לסגור את זה, איך זה קשור דווקא לפרשה הזו "פרשת נשא".
על ידי זה שאנחנו מתאחדים אנחנו ממיינים את כל הרצונות שלנו, אלה ששייכים לכוהנים, אלה ללויים ואלה לישראל, אלה לגברים, ואלה לנשים, אלה לנזירים, בקיצור, לכל מכלול העם שיש.
הכול נמצא בתוך האדם, בתוך הרצונות שלו, ועם איזו גישה לכל סוג רצון אני בא לתקן אותם הרצונות, על זה התורה מדברת. כי כולה אמצעי לתיקון, שיטת התיקון, לכן היא מדברת. יש לך כאלו וכאלו תכונות, אתה צריך על ידי זה וזה לתקן.
בפרשה הזאת לא מדברים ממש על התיקונים של הרצונות, מדברים, אבל כהכנה ליציאה למדבר.
גלעד: וזה יהיה בפרשה הבאה.
כן, על זה נדבר בפרשה הבאה, אבל סך הכל מדברים איך על ידי התיקונים להגיע לארץ ישראל, לרצון אחד שתמיד יהיה מכוון רק לבורא, "ישר א-ל".
גלעד: אז על כך נדבר בפרשה הבאה. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני, ושבת שלום.
משה: שבת שלום.
(סוף השיעור)