יום גדול לישראל ו-צריכה להיות פריצה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.09.24 – אחרי עריכה

מושי: איך אתה מתייחס לאירועים שקרו אתמול, שחיסלו את נסראללה עם כל הפמליה שלו?

יום גדול לישראל.

מושי: באמת, צריך לשמוח?

בוודאי שזו שמחה.

מושי: איך במצבים כאלו לא להיכנס לגאווה? הרי זה טבעי עכשיו להיכנס לגאווה. בסדר, זה הבורא, אבל אם אדם הוא ללא הכנה. כשהבורא נותן מכות לעם ישראל, אז זה ברור, זה כדי לכייל אותנו, שנהיה יותר רגישים, שנחשוב עליו. אבל כשהבורא נותן הצלחות, מה זה מסמל? למה הוא מצפה?

אנחנו לא רגילים לזה.

מושי: הוא מצפה להודיה?

ודאי, אבל אנחנו לא רגילים לזה.

דודי: האם יש מציאות לעם ישראל בלי אויב?

לא.

דודי: כלומר זה שנסראללה מת, אנחנו סתם מתרגשים, מתפעלים עכשיו מהמוות שלו. עוד שנייה נמצא את האויב הבא או האויב הבא ימצא אותנו.

אבל הוא היה באמת האויב הנאמן, זה חיסול גדול.

ולאד: זה היה כל כך חזק, וכל העולם פשוט היה בהלם.

רואי: האם אתה רואה שזה ישנה את העולם?

בהרבה. זה לא יהפוך אותו, אבל כן. הוא בכל זאת היה אחד מהמנהלים שלא פחדו משום דבר.

רואי: מה שקורה עכשיו, האם זו תוצאה של הנהגת המדינה או של הגופים הביטחוניים?

מה שעכשיו, אני לא יודע בדיוק.

רואי: ממה שאתה מרגיש ומתרשם, תוצאה של מה זה?

שחיסלו אותו?

רואי: כן, איך אתה מרגיש את זה?

שחיסלו אותו, זו בוודאי תוצאה מתכנון גדול, ארוך. זה לא פשוט.

דודי: אתה רואה את זה קשור למעשים של בני ברוך? דברים שקורים בעולם, צריך לקשור אותם אלינו?

אני לא יודע.

דודי: ואיך אתה חושב שמסתכלים עכשיו על היהודים בעולם, על ישראל בעולם? האם זה יעלה את המעמד שלה שהיא כזאת חזקה, או להיפך, יותר שנאה כלפינו?

יהיה גם זה וגם זה. זה ברור.

דודי: אמרת שכדאי לקרוא "מאור ושמש", ואמרתי שאני אוציא כמה קטעים שיהיו לנו לשיעורים, ומסתבר שיש שש מאות עמודים לספר, חשבתי שזה משהו קטן.

כמה?

דודי: שש מאות עמודים. אז נכנסתי לפרויקט הזה, וזה היה תענוג אחד גדול. הוא כותב כל כך יפה, ציורים כאלה, ומצאתי המון קטעים.

מושי: מי זה הוא?

דודי: רבי קלונימוס, אבל קוראים לו על שם הספר, "מאור ושמש", כמו בעל הסולם. יצרתי מסמך עם קטעים, והעתקתי כמעט ספר שלם מרוב שהתפעלתי. אבל היה פה קטע יפה, ציור יפה.

"ראינו בכוכבים שאין כוכב אחד משפיע בחבירו כחמה ולבנה. רק כל אחד הוא ממונה על איזה דבר ועל הסגולה המיוחדת לו וכל הכוכבים הם חבירים ביחד ועובדים הש"ית."

(מאור ושמש, דברים)

לחיים לכוכבים.

לחיים.

מושי: האם הספר מקובל על כולם, אין פלגים שלא מקבלים אותו?

כמעט ולא.

דודי: קראת את זה עם רב"ש?

כן.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם".

(רב"ש, אגרת ע"ו) 0741

איזה יום טוב שהרגו את נסראללה. הוא היה כמו אבן בדרך.

דודי: אבל מה ישתנה בעקבות זה? איזה שינוי אתה רואה? חי, מת, מה ישתנה?

זה משפיע על הכול. אתה לא יכול לדעת. סיפרו איך חיסלו אותו?

רואי: הורידו שמונים טון חומר נפץ על הבונקר שלו. הוא קיים אסיפה עם כל הבכירים, והורידו את כולם.

הייתה שם אספה של כולם, שלהם?

רואי: כן, הורידו את כולם. כבר לפני זה התחילו להוריד אחד אחד אבל עכשיו הייתה אספה.

דודי: שבוע שלם כל יום הורידו את הראשים שלהם. עכשיו פוצצו תשעה בניינים כולל הבונקר, הכול קרס, לא ידעו כלום, ראו שאין קשר אתו, בבוקר הודיעו שחיסלו אותו.

חזק.

אילן: המצב הזה שהבורא ברא את נסראללה, האם הוא ברא את הכוח הזה כדי שבגשמיות האדם יהרוג אותו?

אלא מה עוד לעשות בו?

אילן: בשביל מה הוא ברא אותו? איפה התיקון הפנימי, תיקון היחס האגואיסטי שלנו לדבר הזה?

אני לא יודע, כך כתוב, תקום ותהרוג. "הקם להורגך, השכם להורגו"..

דודי: אני מבין את השאלה של אילן, כי הכוח הזה הוא עזר כנגדנו.

כן.

דודי: ואנחנו הורגים את העזר.

אז מה?

אילן: אני מתפלל שיהיה תיקון פנימי, שיהיה תיקון רוחני גבוה יותר בעקבות זה, כי אם לא יהיה, אז יבוא נסראללה יותר גדול.

בינתיים תהרוג. הוא היה גדול.

מושי: השאלה מה איתנו, איפה אנחנו, מה האתגר הבא שלנו בני ברוך?

צריך לשאול.

מושי: את מי לשאול?

את הכוח העליון.

מושי: אפשר לשאול?

אותי?

שאלה: לא, את הכוח העליון.

כן, ודאי, בכל רגע.

דודי: איך התשובה מתקבלת?

מושי: אני שואל מה השלב הבא שלנו? איפה אנחנו רוצים להיות נגיד בעוד כמה חודשים? מה הכנס הבא שלנו? חייב להיות שלב שאנחנו מתכוננים אליו. עכשיו יש איזשהו ואקום, היינו בכנס, התכוננו, היו לנו צעדים הלכנו זה נגמר, מיד נסענו לטיול, חזרנו, ועכשיו?

דודי: יש ואקום כזה.

מושי: לא ברור. נכון יש חגים אבל לאן משתוקקים? אני לא אומר עשרים שנה קדימה, אלא שלושה ארבעה חודשים עד הכנס הבא. האם יש לך איזו תמונה אז תספר. אם לא, אז בואו נבקש שהבורא יוריד לנו תמונה מעניינת. כי אנשים חייבים להתקדם מיעד ליעד, משהו ברור כמו, הינה עכשיו לפנינו זה וזה והולכים לשם.

דודי: העניין הוא שעכשיו אנחנו נכנסנו לעידן של עשיריות קבועות. כל החיים הם בתוך עשירייה, עם זה יצאנו מהכנס האחרון. כולם התרשמו מזה, התפעלו מזה, ואז יוצא גם כאילו הרעיון של הכנס הוא לא כל כך ברור, ואין מה להתאסף עכשיו, לאיזה קהל להביא לישראל את כולם, אפילו אם המצב הביטחוני היה טוב.

הרי אנחנו מפרקים עשיריות, וזה כמו לפרק משפחות בשביל לבוא לעשות פה יום אחד. אז זאת שאלה מהי הצורה הבאה, איזה יעד הבא יש לנו? משהו שנברר אותו בהמשך אבל לתת לנו איזה נקודה הבאה.

קל לארגון, לחברים, להתמקד לדבר הבא, וכרגע אין. יש שגרת שיעורים, אבל אין משהו אחד ברור שהוא מולנו בשביל לעזור לנו להתארגן, מין מצפן כוכב צפון.

מושי: אולי יש מקום לברר את זה מחר בזמן השיעור, אולי לשאול את כולם? אולי יהיו רעיונות.

בקשר למה?

מושי: בקשר לשלב הבא שלנו, לאן מתקדמים. הינה דודי עכשיו תיאר מצב. אני לא רואה תחליף לזה שאני יושב עם אלפיים, שלושת אלפים, חמשת אלפים איש. אתה עם עשירייה, אבל יש עשיריות שלא נפגשות אפילו פעם בשבוע. אנחנו עשירייה קטנה עם הרב, סעודה, הכל טוב. יש אנשים שאין להם את זה, אז דווקא אסיפה, גם בלי קשר, אפילו שמתאספים באסיפה כללית בתוך עשירייה, אבל כשיושבים עם אלפיים איש אין תחליף לזה. אני מדבר פיזית.

אתה יכול לעשות.

מושי: ברור.

מקום לאלפיים איש יש לך אפשרות.

מושי: אי אפשר לעשות כל שבוע אבל פעם בשנה, פעם בחצי שנה, זה חובה כי זה נותן התפעלות. עובדה, עד כמה שאסרנו על אנשים לבא, וחברות התעופה ביטלו טיסות, עדיין הגיעו לפה המון חברים שלנו. שתבוא עשירייה לכאן אין בעיה, אבל לא על זה אני מדבר. אני מדבר על מה הצעד הבא? אנחנו חייבים תוך כמה ימים להחליט מה הצעד הבא ולהתקדם אליו, נאחד כוחות. צריך להבין, לזהות את הצעד הבא, איזה פעולות צריך לעשות כדי לזהות את הצעד הבא? מבחינה ארגונית ברור לי מה צריך לעשות.

יש לנו אסיפה כללית בעוד יומיים לקראת ראש השנה, לכל המתנדבים והעובדים, ואני רוצה שב2025 נכבוש את העולם. על ידי בינה מלאכותית אני רוצה לחדור למיליארד וחצי סינים, למיליארד הודים, וזה היום אפשרי לעשות בקלות ממש.

ושפות?

דודי: זה אוטומטית מתרגם.

מושי: אנחנו בעשרים וחמש השנים האחרונות עשינו הפצה לכמה מיליונים דוברי עברית וקצת רוסים, באנגלית כמעט ולא כי אתה לא דובר אנגלית ובתרגום זה כמעט ולא עובד, ממש לא עובד. בדיבור הם שומעים וכל השאר אין לנו. היום יש לנו המון חומרים ברוסית ובעברית, ואנחנו היום על ידי בינה מלאכותית יכולים ממש בקלות לתרגם הכול להודית לסינית לקוריאנית, לכל שפה, תוך שנייה. קצת כיול פה ושם. ולכן אני רוצה לפרוס ולכבוש את כול העולם ומספיק שאחוז סינים יתעניינו, אחוז הודים, אינדונזים מאתיים מיליון.

היום זה בקלות ועד עכשיו לא יהיה לנו כוח אדם, היום אני לא צריך כוח אדם, צריך אדם אחד כדי לבדוק מה אני עושה, כי בכל זאת צריכים אחרי הבינה לבדוק היא לא 100%. אבל את זה אני רואה כחזון. גם עם הקורס הגלובאלי שאני ואביהו מלמדים, מתרגמים אותנו לשלושים שפות אז זה החזון הארגוני.

פה אני שואל על החזון של החיבור שלנו של בני ברוך, מה המדרגה הבאה? פה צריך באמת איכשהו לברר.

ולאד: אנחנו צריכים לעשות סיעור מוחות כמו ששמעון הציע. ללכת לאיזה מקום לעשרים וארבע שעות, וכל אחד יגיד מה שהכי הזוי בעולם, ואז נבוא לאיזושהי מחשבה.

ככה לא עושים.

ולאד: זה לא כל הזמן.

דודי: למה לא עושים ככה?

מושי: הארגונים כך עושים.

דודי: למה לא עושים ככה? אני רוצה להבין את העיקרון. אם יושבים חברים וכל אחד אומר מה הוא חושב, מהבטן אפילו, זו לא דרך להתחיל?

לא.

דודי: איך עושים בירור נכון לקראת הצעד הבא, המדרגה הבאה?

אתה צריך להיכנס לתוך החכמה שלך ומשם לעלות ניצוצים, ועל ידם לבנות חדש.

דודי: להיכנס לתוך החכמה, מה זה אומר, לימוד?

כן. לימוד, הפטרות.

דודי: אז מתוך הלימוד שלנו בשיעורי הבוקר נתחיל לקבל שכל עליון, לדעת מה הצעד הבא שלנו, זו הדרך הנכונה, לא מהשכל ומהבטן שלנו. ואם לא ברור הצעד, אנחנו יושבים פה כולנו ולא יודעים מה לעשות להבא. יודעים קו כללי חיבור לבורא, אבל ממש קונקרטית היעד הבא, התחנה הבאה לא ברורה. מה עושים במצב כזה?

דודי: שום צעד פרקטי, אפילו לא לנסות, לא לעשות ניסיונות.

לא.

דודי: כלום, לא לזוז, חוץ מתפילה.

מושי: בדרך כלל כשנכנסו לחכמה, אתה כעליון היית מחבר את התשובה והיית אומר לנו מה השלב הבא.

כבר אמרתי לכם, השלב הבא הוא חיבור של כולנו עם הכוח הכללי של העולם.

מושי: עם הבורא, הכוח הכללי.

עם הבורא.

מושי: זאת אומרת המדרגה הבאה שלנו, הכינוס הבא שלנו, הוא מגע עם הכוח העליון בפועל, אין משחקים. כמובן בעשירייה עם כל מה שלמדנו.

כן.

ולאד: באחד השיעורים האחרונים אמרת שאנחנו נרחיב את החיבור עם הבורא אחרי ראש השנה הלועזי.

כן.

מושי: דודי שואל מה חדש. כל כנס היינו מצפים למגע עם הכוח העליון. הבטחת לאורך שנים, מאז סיטרין, שנקרע את המחסום, ועד היום כל כנס אמרת "הנה עכשיו אנחנו מגלים". אז מה עכשיו?

צריכה להיות פריצה.

ולאד: למה זירעון אחד ממיליונים מצליח?

כי כולם תומכים בו.

ולאד: רק בגלל זה?

כולם מנקים לו את המקום, ואז הוא הולך וניכנס.

מושי: האם צריכים לבחור כזה זירעון? מי זה הזירעון? בואו נבחר ונגמור עם זה. האם צריך לבחור עשירייה, ואז כולם יחשבו שאת העשירייה הזאת צריך לדחוף? ככה זה?

כן.

מושי: אז בואו נבחר.

דודי: מה תנאים לפריצה?

צריכים.

דודי: אנחנו צריכים פריצה.

כן.

דודי: מה זו פריצה? האם זה תלוי בנו, תלוי בבורא, תלוי בך? במה זה תלוי שעכשיו תהיה פריצה?

רצון. רצון גדול מאוד, שאתה מוכן לקפוץ למים ולאש ושום דבר לא יעצור אותך.

דודי: האם אתה מרגיש שאנחנו, בני ברוך, נמצאים לפני מצב של פריצה?

עוד לא.

דודי: עוד לא.

ולאד: ואנחנו כעשירייה יכולים לעשות את זה?

יכולים.

ולאד: מה חסר לנו כדי לעשות את זה כעשירייה?

נחיצות.

ולאד: שנרצה את זה, לא נוכל לחיות בלי זה, זו הנחיצות?

כן.

ולאד: איך לעורר את הנחיצות הזו?

נחיצות. "טוב לי מותי מחיי".

(סוף השיחה)