להיות מוכנים להכנעה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.06.23 – אחרי עריכה
רואי: קראנו היום שאדם צריך להגיע להחלטה שזהו, אני לא מקשיב יותר לגוף, אני לא עובד יותר לתועלת הגוף אלא רק לתועלת ה'.
כן.
רואי: ורק אז באמת הוא יכול לעשות את המעבר. אז איך אדם מגיע בכלל לכזאת החלטה, שפתאום הוא לא מקשיב יותר לתועלת הגוף?
זה באתערותא דלמעלה. איך אדם יכול להגיע, מה פתאום שהאדם בכלל יחליט על משהו.
רואי: אז זו לא החלטה שלו.
לא.
רואי: אז למה הוא כותב, שהוא בא לידי החלטה?
לכן האדם בא לידי החלטה, אבל החליטו על זה מלמעלה. על דבר כזה אי אפשר להחליט.
רואי: על מה האדם מחליט בדרך, אם הכול מחליטים עליו מלמעלה?
על הכול.
רואי: מה זה על הכול?
על הכול.
רואי: אבל לפני רגע אמרנו, שהוא לא מחליט על להפסיק לעבוד לתועלת הגוף?
על דברים כאלה שלמעלה מהגוף הוא לא יכול, את זה הוא מקבל מאתערותא דלעילא.
רואי: אז איפה כן המקום שבו הוא מחליט, מה התחום שבו הוא מחליט?
מה יאכל בצהריים.
רואי: על זה כולם מחליטים.
עעל דברים בעל מנת לקבל הוא יודע להחליט.
רואי: נכון, זה ברור.
דודי: בזה אדם מחליט?
למעלה מזה הוא לא יודע.
רואי: אז איך הוא נכנס לרוחניות, אם למעלה מלהחליט מה אני אוכל בצהרים, הוא לא מסוגל?
מה שהבורא נותן ככה זה יהיה. אתה חושב שזה תלוי באדם?
רואי: אני לא חושב שזה תלוי באדם. אז לאדם גם אין בחירה בסופו של דבר, אם זה לא תלוי בו?
להכין את עצמו, שהבורא ייתן בחירה.
רואי: מה זה נקרא להכין את עצמי שהבורא ייתן בחירה?
שהבורא יבחר.
דודי: הרבה פעמים שומעים שהתשובות לשאלות שאתה אומר, זה משורש הנשמה.
כן.
דודי: כאילו לא משנה מה, יש באדם מסלול סגור הרמטי, אין שם מה לגעת כבר, זהו, זה כבר קו ברור. לא נשמע שיש כאן מקום לאדם, פשוט מאוד המסלול שלו ידוע וברור. אין לו פה באמת שום קבלת החלטה משמעותית.
תלוי איך הבורא מלביש גשמיות ברוחניות.
ולאד: אחרי געגועים והשתוקקות, יש ממש גילוי פנים של הבורא, ממש כוח השפעה?
אחרי גילוי והשתוקקות?
ולאד: לא. אחרי געגועים והשתוקקות, כמו שכותב בעל הסולם?
מצד האדם?
ולאד: מצד האדם יש ממש גילוי, הוא אומר שזה הפנים של הבורא זאת אומרת, זה גילוי של הבורא?
כן.
ולאד: אבל אחרי זה יש גילוי של כוח ההשפעה בעצמה. למה הוא אומר שהגעגועים וההשתוקקות והכיסופים, זה הגילוי, זה הפנים של הבורא?
כי בזה האדם מקבל קודם כל את הכוחות. ואחר כך לפי הכוחות האלה שיתלבשו בגופו, הוא יוכל לזהות את הבורא, את מציאות הבורא שיתקרב אליו.
ולאד: זאת אומרת, המתנה ההשתוקקות והגעגוע, זה המתנה, זה הכוח לגילוי שהבורא נותן?
כן.
רואי: זאת אומרת, שאין באמת גילוי. זה תמיד הגילוי בהסתרה?
מה זה גילוי בהסתרה?
רואי: מתוך ההסתרה יש גילוי, אבל עדיין הוא מוסתר ממך.
כן, אחרת זה לא היה גילוי. ודאי שקודם היה נסתר.
רואי: אז הגילוי הוא במה, אם עדיין יש הסתרה?
אני לא יודע מה להגיד לך, יש גילוי מתוך הסתרה.
שי: מה ההבדל בין הסתרה כשאין גילוי, להסתרה כשיש גילוי?
יש עניין שהאדם מרגיש שהוא נמצא בהסתרה, ויש עניין שהוא מרגיש, שמתוך ההסתרה מתחיל משהו להתגלות לו.
שי: יש עניין שהוא לא מרגיש אפילו בהסתרה?
כך זה אצל כל האנשים.
דודי: אז שהוא כותב שם, שבאחוריים שלו הוא מגלה את הפנים, שבהשתוקקות שלו הוא מגלה, בחיסרון שלו הוא מגלה, זה הגילוי, אין עוד גילוי, תמיד זה ככה?
כן. הגילוי תמיד מתוך ההסתרה. ולפי הגודל, עוצמת ההסתרה, כך לפי זה יש גילוי.
רואי: כשקראנו היום על זה שהעיקר שהאדם לא יברח מהמערכה, למרות שכל הזמן באות לו מחשבות לברוח מהמערכה, זה משהו שהוא בידי האדם, או גם זה לא בשליטתו?
בשליטתו אני לא יכול להגיד, תמיד זה הבורא שבוחר. בסופו של דבר ההחלטה היא בידי העליון. חוץ מהקבוצה שאדם צריך לסדר כביכול, כל היתר זה הבורא.
דודי: גם הקבוצה אתה אומר, כביכול צריך לסדר. שגם זה בא מהבורא?
כן כן, ודאי.
דודי: אז מה האדם?
אז מה האדם? שיעשה מה שאפשר.
דודי: להכיר שאין לו שום בחירה ושום דבר.
כן.
רואי: אז מה המטרה במציאות כזאת, שנראה לך שאתה עושה משהו אם בסוף אתה לא עושה כלום והכול עושים עליך?
שאתה מוכן לזה. ואתה רוצה להצטרף לזה ומבקש שיעשו, שאתה מוכן.
דודי: אם הבורא עושה הכול, למה הוא כבר לא מזרז את כל העסק הזה?
לא לא, זה שאנחנו מרכינים את הראש ורוצים שהבורא יסדר, זאת העבודה שלנו.
דודי: ולמה צריך למשוך את זה? אין בעיה, זו עבודה שלנו, אפשר לסיים אותה היום. למה לסיים אותה, למה הוא לא מסיים?
רואי: יש הרבה רצון להשפיע.
כך לאט לאט אנחנו מתקדמים.
שמעון: אבל כל ההבחנות שהאדם עובר, בכל התהליך הן בעצם בונות את האדם?
כן, ביתר הכנעה.
רואי: ההכנעה היא פעולת האדם?
ככל שמוכן לזה.
רואי: מה זה להיות מוכן להכנעה?
שמוכן להסכים עם הכול, רק כדי להתקדם. לכן העבודה בקבוצה כל כך חשובה.
(סוף השיחה)