"פרשת השבוע"

פרשת "ויירא"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.07.08 – אחרי עריכה

גיל: שלום לכם חברים וחברות, אחים ואחיות. שוב אנחנו כאן בשיחה על פרשת השבוע, והתמזל מזלי ומשמיים נחתה עלי זכות גדולה להיות חברותא של הרב לייטמן.

נלמד משהו.

גיל: נלמד אולי משהו, אנחנו בפרשת "ויירא".

כן.

גיל: אנחנו מדברים על אברהם, הוא עבר ברית. תקציר הפרקים הקודמים: עשו לו ברית מילה בגיל תשעים ותשע, גיל מאוד מאוחר יחסית לכל ניתוח, בטח לברית מילה. "ויירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל, כחום היום". מה זה "ויירא אליו ה'"? מה זה אומר שה' נראה, זה סוג של תחושה שעוברת בגוף?

אנחנו לומדים את כל התורה כלפי גוף אחד, כלפי האדם. כי לא חשובה ההיסטוריה, אלא התורה מספרת אלו שלבים אני צריך לעבור כדי להגיע למטרה שלי, והמטרה שלי היא להגיע לתיקון הנשמה ולגילוי הבורא.

גיל: מה זה כשאלוהים נראה?

כשאנחנו לומדים על אברהם, עוד מעט יהיה יצחק ויעקב, אנחנו לומדים על התפתחות הנשמה, נשמה אחת. שלי, שלך, בכל אחד אותה הנשמה, שמתפתחת לפי שלבים מסוימים ועל זה התורה מספרת, על התפתחות הנשמה של כל אחד ואחד.

גיל: אברהם נמצא במעמד כזה שה' נראה אליו.

כן, תחילת הגילוי לאברהם, שיש כוח עליון, קרתה באלוני ממרא. באלוני ממרא, זאת אומרת בפעם הראשונה הוא מסיים את התקופה של תשעים ותשע שנים, כאשר מאה שנה זה כביכול כל השלב.

גיל: הוא בעצם נולד, הוא אתמול עשה ברית מילה. המדרש אומר ששלושה ימים אחרי הברית, הוא כבר יושב בפתח האוהל ומחפש אורחים.

כן, הוא מחפש שתהיה לו התגלות. אבל הבעיה היא שעדיין מתוך כל המאורעות שהוא עבר, ושרצה עוד מבבל להכיר את האלוהים ולהגיע להתקרבות ולשלימות, לא יצא לו כלום, כי הסימן להתפתחות הוא בן. "בן" זאת אומרת, מבין, דרגת ההבנה, דרגת ההתעלות הרוחנית.

גיל: אז רק כשיש לו בן, הוא מבין?

ועדיין אין לו.

גיל: ועדיין אין לו.

כן, לכן הוא מחכה בפתח האוהל שאולי יבוא הגילוי הזה והוא לא יודע באיזו צורה, ואז מופיעים כלפיו כבר ג' אורחים.

גיל: "ויישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". "וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו ארצה."

כן.

גיל: עשו לו ברית מילה לפני שלושה ימים והוא כבר רץ מתוך רצון לקבל את האורחים האלו.

כן, הוא רוצה לקבל את שלוש התכונות האלו, שזה נקרא ג' קווים, חסד, דין ורחמים, שזה יתקבץ בו ומתוך זה הוא יוכל להוליד את הדרגה הרוחנית הגדולה הראשונה שלו, שנקראת "בן".

גיל: שלוש התכונות הן שלושת האנשים.

שלושת המלאכים האלה, כן.

גיל: שלושת המלאכים שמבשרים לו שהוא הולך להיות אבא.

שיהיה לו בן.

גיל: שלושת האנשים האלה הם שלש תכונות.

שלוש תכונות שעל ידן הוא מגיע לזה שתהיה לו התקדמות רוחנית.

גיל: אילו תכונות אלו?

חסד, דין ורחמים. אברהם בעצמו היה חסד, עכשיו מתגלה לו מתוך התיקון שלו דין ורחמים, הקו האמצעי, ומתוך שלוש התכונות האלה, מגיעה לו דרגה יותר עליונה בהתקרבות לאלוהות.

גיל: אני לא כל כך בקיא בהגדרות האלה. חסד לא כולל בתוכו גם רחמים?

לא, חסד זו תכונת אברהם, התכונה הראשונה בעצם, ממנה האדם מתחיל להתפתח. האדם שמתחיל להתפתח ברוחניות מתחיל מחסד, ואחר כך בא לו דין, זאת אומרת, כוחות, גבורה והתגברויות, אגו שמשתלב בזה, ואחר כך הסיכום של שניהם, השילוב הנכון של חסד ודין, זה רחמים.

גיל: לפי החשבון שלי זה תפארת, יעקב הוא תפארת.

נכון, כן.

גיל: אז אתה קורא לתפארת רחמים?

כן.

גיל: אנחנו קוראים שאברהם רואה את שלושת המלאכים האלה. לשיטתך מהו מלאך?

כוח עליון שפועל עכשיו בנשמה שלו ומייצב את הנשמה שתהיה כלולה משני הכוחות, מקבל ומשפיע. חסד זה משפיע, נותן, וגבורה או דין זה מקבל והשילוב הנכון ביניהם זה תפארת או רחמים, קו אמצעי.

גיל: האם חשוב להבין את זה כך? כי בדרך כלל אנחנו מחונכים להבין שמלאכים הם מין יצורים חמודים כאלה עם כנפיים שמופיעים בכנסיות על הויטראג'.

חס ושלום!

גיל: אתה אומר, לא, זה כוח בנפש.

כוח בנפש בלבד. הכוחות הפנימיים שלנו נקראים מלאכים.

גיל: זה חשוב.

ואז הוא מגיע להתפתחות. כשהוא מגלה אותם בפתח שלו, בפתיחה שלו, הוא מבין שמעכשיו והלאה הוא כבר נמצא בהתפתחות הרוחנית, לקראת הדרגה הבאה, זאת אומרת, שייולד לו בן, כך זה נקרא. ואז מבשרים לו שתוך שנה נגיע אליך, ונראה שיש לך כבר בן.

גיל: חז"ל אומרים שהוא ממש רץ לקראתם, רצה לקבל את פני האורחים, מה זה אומר?

כן, כי הוא רצה להתפתח, הוא רצה לקלוט את שלושת הכוחות האלה כדי שיעזרו לו לעלות דרגה.

גיל: ככה אתה מפרש את שאומרים "גדולה הכנסת אורחים"?

הכנסת אורחים", כן.

גיל: כתוב "גדולה הכנסת אורחים, מהקבלת פני השכינה".

נכון, כי "פני השכינה" זה שהבורא מתגלה אחרי שאדם מקבל את כל הכוחות האלה והם נמצאים בו בשילוב הנכון, והם כבר ההכנה הנכונה שלו לקבלת "פני השכינה", שאז הוא מגיע לגילוי הבורא. בלי זה לא יכול להיות.

גיל: תמיד חשבתי שכאשר נניח, באמצע תפילה, אורח פתאום דופק בדלת, אתה צריך להפסיק את התפילה ולפתוח לו את הדלת, כי "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה"?

בעולם שלנו אנחנו מתנהגים כענף ושורש משילוב הכוחות העליונים האלה בנשמה שלנו, כי העולם שלנו הוא התוצאה מהעולם הרוחני. ולכן כל המנהגים בעולם שלנו מסודרים, פחות או יותר, לפי אותם כוחות של הנשמה, ולפי אותן דרגות ההתפתחות שעלינו לעבור. אבל ודאי שהעיקר זה התפתחות הנשמה, לשם כך אנחנו נמצאים כאן בעולם הזה.

גיל: אז בעולם הרוחני ה"מלאכים" זה "תכונות", ובעולם המציאות "אורחים" אלה השכנים שדופקים בדלת ומבקשים כוס סוכר?

נגיד, כן. אבל אחרי שהאדם מתרגל לכך שהתורה כתובה בצורה כזאת הוא מתחיל לראות בה פלאים, הוא ממש רואה באיזו מידה מדובר רק על התפתחות הפנימית שלו.

גיל: התפתחות הנפש פנימה.

כן, וכך התורה מדברת.

גיל: בגלל זה אנחנו קוראים לזה "פנימיות התורה", יש רבדים.

נכון, ואז הוא לא לומד היסטוריה או סוג מוסר אחר, ושבעצם האתיקה לא עוזרת לכלום. אנחנו רואים שזה בכל זאת לא עובד, לא פועל.

גיל: לשיטתך אתה אומר שלא צריך ללמוד מוסר ואתיקה?

לא, כי אני רואה שזה כבר לא עובד בזמננו, ולכן אם עוברים לפנימיות התורה, מתוך זה יודעים באמת איך אנחנו צריכים להתפתח באופן פנימי ומבצעים.

גיל: שרה גם שומעת את הודעת המלאכים.

וצוחקת.

גיל: כן, היא צחקה ואמרה "אני בת מאה, עכשיו ייולד לי בן? הם לא מציאותים המלאכים האלה", ובכלל מה זה "צחוק"?

"צחוק" זה דבר גדול מאוד ברוחניות. כתוב שהבורא צוחק ומשחק עם לוויתן "לויתן זה יצרת לשחק בו", שמשחַק וצחוק, הם דברים גדולים מאוד. אומרים שדווקא התפרצות של שמחה, ולא בצורה כזאת שהיא כאילו זלזול, זה תמיד כאשר אדם עולה מדרגה לדרגה רוחנית והדברים נראים לו בלתי מציאותיים.

כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בדרגה הראשונה שלנו, שזה נקרא "העולם הזה", אז לעלות לעולם יותר עליון, זאת אומרת, להתחיל להרגיש שאחרי העולם הזה יש סביבנו עוד עולם שהוא יותר רחב, יותר גדול, עם כוחות שפועלים עלינו, שאנחנו פועלים על כולם, שיתגלה כל מה שנסתר כאן מאיתנו, שזה הקשר בינינו, שהנשמה היא נצחית ואני מזדהה איתה ולא עם הגוף הפיסי שלי בלבד. כל הדברים האלה, שכאשר אדם נמצא לפני המצב הזה, לא נראה לו שזה יכול להתגלות, הוא גם לא יכול לתאר לעצמו מה הגילוי הזה.

גיל: אז למה הצחוק כל כך חשוב בסיטואציה הזאת?

"צחוק" הכוונה היא שאי אפשר לתאר את הדרגה הבאה, שהיא כל כך נראית מוזרה.

גיל: נראית מוזרה ולא מציאותית?

כן.

גיל: אז זה משהו נעים, זה צחוק של הפתעה טובה של מציאות מצחיקה?

נכון, כן. האדם שרוצה להשיג את זה, שאומרים לו ש"עוד מעט זה יקרה לך", ואני רואה גם לפי התלמידים, שהתלמיד נמצא ברגשות שונים, שהם כביכול בבת אחת מנוגדים, כי מצד אחד, הוא כן חושב שאולי מגיע לו, שהוא כבר הגיע וכבר נתן את היגיעה, ומצד אחר הוא לא יכול עדיין לתאר לעצמו שזה קורה, כי זה קורה בפתאומיות. הכניסה לרוחניות זה נושא מעניין.

גיל: לפי הכתוב אפילו המלאכים עצמם מעט מופתעים מהתגובה ושואלים: "למה זה צחקה שרה?", ורוב המפרשים מתייחסים לזה כאילו זו תגובה לא נחמדה, שכביכול היא לועגת.

כי אנחנו לא מבינים את "דרגת שרה". כתוב "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה" זאת אומרת, שהיא דרגה מאוד גדולה.

גיל: שאלוהים אומר לאברהם תעשה את מה ששרה אומרת לך. שהיא יותר חכמה ממך.

כן, היא היסוד של ההתפתחות שלו.

גיל: אתה אומר שתמיד טוב להקשיב לאישה.

גם בעולם שלנו נכון, הן יותר קשורות למציאות.

גיל: בנוגע לצחוק, מה מצחיק אותך, איזה סוג הומור, האם אתה מתבדח לפעמים?

אני אוהב לצחוק, ובכלל מתוך מה שאני למדתי על החיים של המקובלים, הם אוהבים הברקות. קודם כל חוכמת הקבלה מפתחת באדם חוש הומור. וההומור זה שאתה מרגיש עד כמה דברים מנוגדים, פתאום יכולים להתחבר ולהשלים זה את זה, ומזה באה התפרצות שמחה, התפרצות הצחוק. כמו כאן, ששני דברים לא מציאותיים, שהם כביכול רחוקים זה מזה, פתאום התחברו שתי מדרגות.

גיל: שפתאום הפרדוקס הופך להיות הגיוני.

כן.

גיל: זה מצחיק. אני עוסק בהומור, אז אני מבין קצת על מה אתה מדבר.

בפרשה יש עוד את עניין "סדום ועמורה".

כן, שם יש דברים מעניינים. קודם כל האם "סדום" זה דבר רע כל כך? כי אם אנחנו מסתכלים ביחס לימינו, זה לא כל כך רע.

גיל: זאת אומרת, פה בחוץ "סדום ועמורה".

לא, בחוץ יותר גרוע. כי בסדום אומרים, "שלך שלך, ושלי שלי", זו מידת סדום. זאת אומרת, אני לא נוגע בך, אתה לא נוגע בי, אנחנו שומרים על סטאטוס קוו, על כל מיני דברים שיהיו. תשמור על עצמך ואני אעזור לך אפילו לשמור על כך ששלך יהיה שלך, ושלי יהיה שלי, ואתה תעזור לי גם כן בזה, לא ניגע זה בזה.

אם היום היינו מסתדרים כך זה עם זה, היינו חושבים שזה כבר גן עדן, אבל זו בעצם מידת סדום. כי זה דבר מנוגד ל"ואהבת לרעך כמוך", לכך שאנחנו צריכים להשפיע זה לזה, ולאהוב זה את זה. מידת סדום אומרת שנעשה תיקון בצורה כזאת "שלך שלך, שלי שלי". ולכן כשמגיעה המידה הזאת לבירור בתוך האדם, חייבים להרוס אותה, אחרת הוא לא יכול להתקדם.

אם הוא רע, "שלי שלי, ושלך שלי" זאת אומרת מידת רַשע, אז זה בסדר גמור, אז אני יודע שאני רשע. אם אני שומר "שלך שלך, ושלי שלי", אז אני יכול להישאר בזה, ולכן את זה צריכים להרוס מלמעלה. לכן בא כאן סימן מהאלוהים, שאני הולך לשבור באדם את המידה הזאת, כדי שהוא לא יישאר בכך לעולם ועד, ויחשוב שזה בסדר, כי הוא לא יתקדם כך בהתפתחות הפנימית.

גיל: על פי הפרשה, אנשי סדום היו באמת עסוקים במעשי סדום, מן הסתם, ולאלוהים נמאס מהם והוא רצה להשמיד אותם, אבל למרבה ההפתעה אברהם פתאום קם ואומר "לא, אל תשמיד", הוא מתחיל להתווכח עם אלוהים כאילו באיזה דוכן.

כן, חמישים, ארבעים, שלושים צדיקים.

גיל: כן, הוא אומר, "אם יש חמישים צדיקים".

לא כדאי.

גיל: "אם יש ארבעים וחמישה" וכן הלאה עד שהוא מגיע אתו בסוף לעשרה צדיקים.

אבל אפילו עשרה הוא לא מוצא, כי עשרה זה מניין, המידה הקטנה ביותר שבגללה כדאי לא להרוס, כי הפנימיות באדם שנקראת סדום, יכולה עוד להתפתח, ויש תקווה שהעשרה הללו שנמצאים בפנים, בתוך מידות סדום, יתקנו את האדם.

גיל: מה אנחנו צריכים ללמוד מזה שאברהם מתווכח עם אלוהים? האם זה יאה לבן אדם מאמין להתווכח עם אלוהים?

זה אומר על פנימיות האדם, עד כמה הוא נמצא במאבק וחושב עדיין שהוא צריך להתפתח בצורה כזאת, ולא מבין ומברר את הדברים, וחושב האם יש לו את היכולת להתקדם הלאה עם המידה הזאת, בלי להרוס אותה. כי המידה הזאת לא נראית לו בינתיים כגרועה, שצריכים להרוס אותה לגמרי.

ואז הוא מברר את הפנימיות שלו, הוא בודק, זה מה שהוא אומר, אולי חמישים, ארבעים, שלושים צדיקים, עשרים, עשרה צדיקים. כמה הצדקה יש להישאר במידה הזאת ואיתה להתקדם למטרת הבריאה, לתיקון הנשמה שלי.

גיל: אברהם לא רוצה להשמיד את כל התכונות הזדוניות שבתוכו?

הוא חושב שעל ידן הוא יכול להתקדם. למה? כי האדם מתקדם על ידי האגו, זה נקרא עזר כנגדו.

גיל: אתה אומר שהאגו זו מידת סדום?

כן, אחד מהאופנים שלו זו מידת סדום. ולכן הוא חושב שבמידה הזאת יש במה להתקדם, יש על מה לסמוך. וכשהוא רואה שהמידה הזו לא קשורה במאומה להתפתחות, אפילו עשרה צדיקים, אפילו המידה הקטנה ביותר של צדק, של ההתפתחות הרוחנית אין בזה, אז הוא מסכים ולוקח את לוט עם הקרובים שלו ויוצא.

גיל: רציתי לשאול אותך שוב לגבי הווכחנות הזאת, שאברהם מתווכח. אנחנו יודעים גם שמשה התווכח עם אלוהים, ובעצם כל האבות, לכולם היה איזה ויכוח.

כן.

גיל: זו תכונה יהודית מאוד להתווכח כל הזמן.

אדם חייב להתווכח כל הזמן עם האלוקים. הוא חייב לברר, כי רצון הכוח העליון, אלוהים, הוא שנגיע להשתוות הצורה עמו, "דע את ה' אלוקיך".

גיל: אז כל הזמן נמצאים במשא ומתן אתו?

בוויכוחים ובשאלות, בכל מיני חיכוכים כביכול. אדם נמצא כל הזמן בתרעומת על האלוהים.

גיל: אז הוא גם חוזר בתשובה, אבל הוא גם חוזר בשאלה כל הזמן. הוא שואל, מברר.

חוזר בתשובה ברוחניות, זה לא בדיוק מה שאנחנו מכירים.

גיל: אני מבין את זה, אני רק אומר שהוא כל הזמן במסע כזה של ווכחנות, שאלה תשובה, שאלה תשובה.

כן, זו אולי באמת צורה יהודית, אבל בצורה כזאת מבררים בפנים את כל הבעיות, את כל תכונות האופי, את כל מה שיש לנו בנשמה, את כל היוצרות כדי לתקן אותם ולהתקדם. כי בסך הכול הגוף נשאר גוף, קטן, גדול, צדיק או רשע זה אותו גוף, אבל הנשמה כל הזמן משתפרת. אז אנחנו צריכים את כל כוחות הנפש לבדוק וכך להתקדם, רק על ידי וויכוחים ושאלות, רק מתוך זה.

גיל: הזכרת קודם את לוט. הוא אחיין של אברהם, ואברהם כל הזמן מציל אותו מכל מיני צרות. מי זה לוט, למה הוא כאילו נדחף לסיפור?

לוט הוא קללה, מהמילה קללה, שֵם.

גיל: מה זאת אומרת?

זה נגד אברהם, אבל קשור, הוא קרוב שלו. אנחנו מדברים על כוחות הנפש של האדם, שלאט לאט אדם מברר עם מה הוא יכול להמשיך את הדרך. בדרך הוא נפטר מכל מיני דברים שעוזרים לו, ואחר כך כשמפסיקים לעזור, הוא נפרד מהם. ושוב מתגלה איזו תכונה שחשב שהיא טובה, ושוב הולך אתה כמה צעדים, ושוב רואה שיותר מזה היא הופכת להיות רעה ונפרד ממנה, וממשיך הלאה. כך אנחנו מתפתחים, אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו, מילדות ועד שאנחנו גדלים.

גיל: הכול דינאמי, אנחנו כל הזמן משתנים.

נכון, ולכן אחר כך אנחנו נכנסים למדבר, לכל מיני מלחמות וויכוחים עם משה, מי מריבה, מה לא, מה אין שם, וכל זה בירורים בתוך הנשמה. ולכן לא להתפעל מזה שזה לא נגמר עד גמר התיקון.

גיל: אז מה לוט מייצג?

לוט מייצג את אחת הקליפות שסביב תכונת האהבה.

גיל: האהבה?

כן.

גיל: משהו שהפריע לאברהם להתקדם בזה שהוא כאילו סחב את התיק הזה על הגב שלו.

לא, הוא עזר לו להתקדם עד רגע מסוים שאברהם התנקה מזה, וכבר המשיך הלאה לבד. יוצא שאחר כך יש מריבה בין רועי לוט ורועי אברהם ואז הם נפרדים.

גיל: כן, זה פסוק מוזר, אומרים שרועי אברהם ורועי לוט רבו, ואז המשך הפסוק הוא "והכנעני והפריזי אז יושבים בארץ".

כן.

גיל: מה זה קשור? מי זה הכנעני, מי זה הפריזי?

הם מגלים כוחות. הארץ, זה נקרא הרצון הכללי של הנשמה. הנשמה שלנו זה הרצון שלנו, שאותו אנחנו צריכים לתקן שלא יהיה אגואיסטי, שיהיה באהבה לזולת. על ידי התיקונים האלה, שנפרדים אברהם ולוט, מתגלים רצונות חדשים. מה אברהם אומר ללוט? אם אתה תלך ימינה אני אלך שמאלה, אם אתה תלך שמאלה אני ימינה, העיקר להיפרד. ואז מתחילים לגלות את הרצונות החדשים שאותם מכניסים לתיקון, וכך עד שהאדם נעשה בכל הרצונות שלו דומה לבורא.

גיל: יש עוד הרבה מה לדבר על זה, אבל העניין החשוב בפרשה הוא "עקדת יצחק", לטעמי לפחות.

כן, נכון.

גיל: זה סיפור שמעסיק אותי מאוד, כי הוא תמיד סמל לאמונה, סמל מקודש, שאב מוכן להקריב את הבן שלו עבור אמונה, ולדעתי זו תפיסה לא נכונה של הסיפור הזה.

צריכים להבין מה קורה כאן. העניין הוא, וכבר דיברנו על זה הרבה, וכל הזמן נדבר על זה, שאנחנו מתפתחים בשילוב שני כוחות: הרצון שלנו, והכוונה על מנת להשפיע או על מנת לקבל.

הבורא ברא רק רצון, "בראתי יצר", ו"בראתי יצר" בצורה רעה, כל הזמן לעצמו. אנחנו צריכים לשמור את הרצון, רק לעשות אותו לרצון טוב, ליצר טוב, שיהיה טוב לאחרים, לא לנצל את האחרים, אלא לטובת האחרים. בזה שנעשה את זה נהיה דומים לבורא שמשפיע לכולם. ואם אני בפעולה הזאת כלפי הזולת טוב לאחרים, אם אני מתעסק ב"ואהבת לרעך כמוך", אז אני דומה לבורא, ומזה לנשמה שלי יש אותו מעמד כמו האלוהים.

לכן אנחנו צריכים כל הזמן להשתמש ברצון שלנו. הרצון שלנו הוא מלכתחילה רע, איך נתקן אותו לטוב? אז יש כאן ויכוח. אנחנו צריכים רצון, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", ככל שהרצון יותר גדול, כך האדם יהיה יותר גדול. לעומת זאת, הרצון צריך להיות מכוון לטובת הזולת. אם הוא לטובת עצמו, אז הוא רשע גדול, ואם הוא לטובת הזולת, אז הוא צדיק גדול. כל המאבק הוא איפה ואיך אנחנו מנקים את הרצון שלנו מכוונה אגואיסטית, ונותנים לו את הכוונה להשפעה, אלטרואיסטית.

גיל: לפי מה שאתה אומר, כשאברהם בא לשחוט את הבן שלו, הוא בעצם חשב על עצמו בלבד. אלוהים אמר לו ככה, לא מעניין אותו יצחק, בטח לא מעניינת אותו שרה, שהולכת להיות אימא שכולה. בזה שהוא הלך לשחוט, אולי הוא נכשל בניסיון, אבל דווקא בזה שהוא עצר עם המאכלת באוויר בזה הוא הצליח?

לא, הוא לא עצר, אלא עצרו אותו.

גיל: הוא הבין פתאום שהוא הולך בעצם נגד האלוהים בזה שהוא בא לשחוט, ולכן הוא עצר.

לא, גם לא לפי הסיפור, וזה באמת לא נכון. כי זה שהוא רצה לשחוט, הכוונה היא שנעשה לו ברור שכדי להתקדם הלאה לרוחניות הוא חייב להפטר מכל הרצונות. יצחק זה גבורה, הרצון הגדול. אברהם הוא ללא רצון, הוא רק רצון להשפיע, הוא כולו השפעה, חסד, ואילו יצחק הוא הפוך, הוא שמאל, משיכה, קבלה. אברהם מבין שהוא צריך להידמות לבורא, לעומת זאת יש לו רצון כל כך גדול והוא לא יודע עדיין מה לעשות עמו. עדיין אין קו אמצעי שהוא יכול לשלב בו את הרצון הגדול של יצחק עם החסד שלו, ולעשות מזה משהו כהמשך, זה יהיה ביעקב. עדיין זה נמצא זה מול זה, תכונת אברהם מול תכונת יצחק.

גיל: ל"אברהם" אנחנו קוראים תכונת ה"חסד".

כן.

גיל: אני לא מבין מה כל כך "חסד" בזה שאתה הולך לשחוט את הבן שלך, זו תכונה שהיא הכי לא חסד שיש.

כדי להתקדם, הוא לא מבין שהגבורה, הרצון לקבל הגדול הזה, יכול לעזור לו.

גיל: למה גבורה מסומלת על ידי יצחק? מה כל כך גבורה בזה? הוא קושר אותו כמו איזו כבשה שם.

כי כשהאדם מתקדם, הוא לוקח את הכוח העיקרי שלו, חסד, ועם זה הוא הולך להתקדם לקראת הבורא. אנחנו מדברים על התפתחות הנשמה שלך. כשהבנת שהבורא הוא משפיע והכוח שמשפיע בך נקרא חסד, אז אתה לוקח את החסד הזה והולך אתו ישר כלפי הבורא. פתאום בדרכך אתה מגלה בתוכך רצון שנקרא גבורה, רצון גדול לקבל. אני לא מבין איך אני אעבוד עם האגו, עם הרצון לקבל שלי שרוצה לקחת הכול לעצמו, כשאני כאן עם תכונת החסד, כי אני כבר כמעט דומה לבורא, אני צריך רק לעלות אליו. הוא לא מבין שדווקא על ידי עבודה נכונה עם יצחק, עם הרצון לקבל, הרצון לקבל יגדל והוא יעלה מעליו, יגדל והוא יעלה מעליו. הוא צריך כאילו לשחוט את שיטת השימוש בו, להיות מעליו, מעל תכונת הגבורה.

גיל: אתה אומר "הוא והוא", האם אני אמור להזדהות פה עם אברהם?

בוודאי.

גיל: למה לא עם יצחק?

כי עם הכוח הזה אתה הולך כל הזמן קדימה.

גיל: איפה שכתוב ויירא אליו ה', ה' אמר ככה, האם אני צריך להזדהות עם הדבר הזה, ואז לקבל את אברהם כתכונה שלי, את יצחק כתכונה שלי?

כל התכונות הן שלך, אבל התכונה העיקרית שכל הזמן גדלה ומובילה אותך למטרה זו תכונת אברהם, תכונת החסד, שנקראת אברהם שבך.

גיל: היא תכונת הבסיס, אבל אני צובר לעצמי עוד ועוד תכונות.

נכון, אבל עם כל התכונות שאתה צובר, אתה מספח אותן לתכונת אברהם. ובאיזו צורה אתה עושה את זה, זה מה שמסופר בסיפור עם יצחק.

גיל: שאליו נגיע בשבוע הבא בעזרת ה'.

כן.

(סוף השיחה)