"בזמן רגוע, הייתי מסכים איתך שצריך לחבק את האויב שלך, שאהבה היא מעל הכל. אבל עכשיו יש מלחמה וזה בלתי אפשרי. אז למה אתה מדבר על זה?"; "איך יכול להיות שהטייסים שהטילו פצצות אטום על יפן לא התחרטו על מעשיהם עד סוף חייהם? אלה לא היו מתקנים צבאיים, אלא אנשים חפים מפשע. איך אדם יכול לחיות עם זה?"; "אני מתגעגע לעבר. חיינו! ופתאום הכל התפרק. יכול היה להיות אחרת? יכולנו לסבול, להחזיק מעמד? האם אפשר לחזור ליחסי אנוש טובים? תנו לי את המטבח שלי והמפגשים החמים שלנו. לזה אני. מתגעגע."; "הבית שלנו איננו, בעלי ואני עברנו למרתף. ורק אחרי החורבן האמיתי הזה הרגשנו את דאגת הבורא כלפינו. איזה מצב זה?"; המחירים לכל דבר עולים. וזה משפיע יותר מכל על שכבות האוכלוסייה העניות ביותר. פתאום כולם מרגישים עוד יותר איך כולנו מחוברים. האם זה יוביל למהפכה בחשיבה?