"פרשת השבוע"

פרשת "וייגש"

בהשתתפות - גיל קופטש

שיחה 22.07.08 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הדאגה שלי היא להיות מובן לצופים. לעבור מהתמונות הרגילות שהתורה מספרת לנו, מה שקורה עם בני אדם כרומן ההיסטורי שמובן לכולם, ואתה מסביר את זה לילדים ולגדולים ולקטנים, ואתה יכול לתרגם את זה לכל השפות על מנת שלכולם יהיה מובן, וכאן אנחנו מתחילים לדבר כאילו לפתוח את האדם להתחיל לחפש, איזו תכונה בי היא פרעֹה ויוסף ויעקב, ושניים עשרה בניו, וכן הלאה.

גיל: אז בוא נראה מה הבנו.

בוא נגיד ככה, מזה שהתחלנו, זאת כבר פרשה התשיעית.

גיל: אני לומד תורה, יותר מדרשים, מוסר, אתיקה, ספרות, חסידות.

אז זה נקלט בכל זאת, מה אתה חושב על זה?

גיל: אני מתחיל להבין.

לא, אתה זה משהו אחר, כי בכל זאת אתה אוהב את זה, אתה נמצא בזה. אבל אתה חושב שלצופים שלנו זה מובן?

גיל: נשאל אתכם שם בבית, מה אתם חושבים? אתם מבינים משהו מהשיחה שלנו פה?

האמת, לפתוח את התורה כמו שהיא כתובה לאדם אחד שרוצה להגיע לקשר עם הבורא, זה בעצם ההוראה, "תורה" זו הוראה.

גיל: כל ה"תורה" כולה זה ספר הוראות איך להגיע לקשר עם הבורא?

לכל אחד.

גיל: כלומר לפי תפיסת הפנימיות, זה מתאים ספציפית אינדיבידואלית לכל אחד?

לכל אחד, והאמת שהוא יגלה שם תורה אבל לא לבד, אישית.

גיל: למי שקורא עברית לתפיסתך, כי אם מתרגמים לשפה זרה את התורה, מאבדים הרבה מאוד מהדקויות.

יש לי תלמידים בכל העולם, עד שני מיליון תלמידים, והם לומדים איתנו וביניהם יש כאלה שיודעים עברית. פלא לראות אותם, אני לא יודע איך הם עושים זאת. אני מסתכל עליהם בזמן השיעור יש לנו כאן מסכים, ואפשר לראות קבוצות בכל העולם.

גיל: אנחנו בפרשת "וייגש". להזכירכם, הפרשה הקודמת הסתיימה ברגע מאוד דרמטי, היה רעב כבד בכל המזרח התיכון, בני יעקב יורדים למצרים "לאכול משהו", פוגשים את האח האובד שלהם יוסף, שנהיה בינתיים הסגן של פרעה, ויוסף מאשים את בנימין בגניבה ואומר, כעונש הוא יהיה עבד שלי עכשיו, ואז יהודה לוקח אחריות "וייגש יהודה ויאמר, בי אדוני ידבר נא עבדך", והוא לוקח אחריות על הסיטואציה.

כולנו נשארים במצרים, לא יכולים לחזור בלעדיו.

גיל: זה מה שיהודה אומר. אם אתה לוקח את בנימין, זה גם יהרוג את יעקב מצער וגם זה לא יתכן. והוא עכשיו תקיף מול הסגן של פרעה. תקיפות שאנחנו לא יכולים להבין אותה כרגע.

תראה איך יוסף משחק כאן כדי לקשור את כל התכונות האלו של יעקב. מה זה נקרא "בנים"? "בנים" זה תוצאה מיעקב. ביעקב זה לא התפתח, קו התיקון של הרצון האגואיסטי, אף על פי שהוא הבכיר שבאבות, "אברהם" זה חסד ו"יצחק" זה גבורה, אלה שני כוחות מנוגדים, ויעקב בא כשילוב שלהם.

גיל: "תפארת". הוא כוח שמשלב בין הגבורה לחסד.

נכון, ואבל בכל זאת הוא לא מספיק, צריכים "בנים", זאת אומרת, הבנות וגישות מהיסוד הזה שזה יעקב, שמתפתח על ידי הבנים.

גיל: יש לו שניים עשר בנים, זה שניים עשר סוגים של הבנות?

כן, ואז מתוכם דרך "יוסף" שהוא היסוד, שהוא הסיכום של כל הבנים האלו, אף על פי שהוא לא הגדול, יהיה הקשר למצרים.

גיל: אם יוסף מייצג את ספירת יסוד, יהודה מייצג את ספירת מלכות, כי הוא הסב- סבא של דוד המלך.

הם כולם שייכים לקו אמצעי, ואת המלכות מייצגים כאן אפרים ומנשה בני יוסף, אבל לאט לאט נתקדם בזה.

גיל: המסורת אומרת, שמיהודה באמת יצא משיח בן דוד, ומיוסף משיח בן יוסף.

כן, ואת זה יש לנו. משיח בן יוסף זה האר"י הקדוש. חד וחלק, לפי כל הדעות של כל המקובלים, שרואים לפי המערכת העליונה שמשפיעה עלינו, איפה כל נשמה ונשמה, ואיך היא מתפקדת בכל המערכת מלמעלה, ואומרים שנשמת האר"י נמצאת ביסוד. לכן הוא משיח בן יוסף. יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם.

גיל: מה ההבדל בין שני משיחים, אם משיח בא, מה איכפת לי אם הוא משיח בן דוד או משיח בן יוסף?

"משיח" זה כוח מלמעלה שמתקן את האגו שלך, ועל ידי האגו המתוקן דווקא, אתה מגיע לפסגת ההתפתחות, להגיע ממש לדרגת הבורא.

גיל: אז משיח אם זה כוח, או אם זה כמו שאני חושב, סוג של תקופה, זה לאו דווקא בן אדם שיבוא על חמור לבן.

חס ושלום.

גיל: מה אתה אומר על כל אלה שחושבים שהמשיח יבוא עכשיו רכוב על חמור לבן, זה עובדי אלילים לא?

המשיח יבוא על החומר הלבן, החומר שמתלבן.

גיל: ה"חמור" הוא חומר?

שנעשה משחור כולו לבן. שאנחנו נתקן אותו מקבלה, מהשחור, להשפעה, ללבן, אז הכוח הזה שמסמל לנו את התיקון, החומר הזה משחור ללבן הוא רוכב על החמור, על החומר.

גיל: אז נכון להגיד ש"משיח" בתוכי הוא מקור כלשהו, איזה כוח?

כוח שיעזור לך לעשות את כל התיקונים.

גיל: אז מה בדיוק ההבדל בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד?

הביצוע.

גיל: מה יותר טוב לנו? אולי עדיף לנו משיח בן דוד?

לא, זה לא חשוב טוב או רע, "משיח בן יוסף" זה ההכנה שלנו לתיקון, וזה מה שעשה האר"י וכל המקובלים שהיו אחריו.

גיל: האם "משיח בן דוד" זה התיקון עצמו?

כן, משיח בן דוד שפועל בתוך המלכות, לכן הוא נקרא "דוד המלך". ו"משיח בן יוסף" הוא היסוד, הספירה שהיא למעלה ממלכות.

גיל: נחזור ליוסף, לפרשה הקודמת. יוסף ממש מתעלל באחים שלו.

אחרת אי אפשר, צריכים לקבץ את כולם.

גיל: הוא מאיים עליהם, כולא אותם. זה נראה שמצד אחד הוא נוקם בהם על מה שהם עשו לו, שמכרו אותו. מצד שני, הוא עושה להם בדיוק את מה שהם עשו לו אחד לאחד, הוא מוכר אותם, משניא אותם, מבלבל, מסכסך ביניהם. למה הוא עושה את זה? הרי יוסף הוא צדיק, למה הוא לא יכול להתעלות מעל הדבר הזה?

זאת בהחלט הפעולה שלו, אי אפשר אחרת. הבנים רוצים רק לקבל משהו ממצרים, הם לא רוצים לתקן אותו, הם לא מבינים שהעתיד הוא בלהיכנס למצרים. כמו שאברהם שאל את הבורא, "במה אדע כי ארשנה", איך אדע שהבנים שלי יקבלו כל מה שאתה מכין לאנושות, והבורא אמר שהם יהיו בגלות ארבע מאות שנה. אלו הכוחות באדם, אפילו שהם טובים, ואלו אחד עשר בני יעקב, חוץ מיוסף שהוא מבין על מה מדובר. גם יעקב עצמו לא מוכן לרדת למצרים, כי זה הכוח הטהור של התיקון, עדיין אין לו קשר עם המלכות, עם הרצון לקבל.

גיל: למה משתמשים במונחים "לרדת למצרים", "לרדת מהארץ", "לעלות לישראל"?

כי ""ארץ ישראל" זה רצון ישר-אל, "ישראל" ישר-אל, זה לפי הכיוון שבו האדם כולו מרוכז כדי להגיע לרוחניות. ה"בורא", "אלוהים", "הקדוש ברוך הוא" זו תכונת ההשפעה והאהבה, לא לחשוב שזה איזשהו זקן, זו תכונה.

גיל: האם במקום הזה מרגישים את האנרגיה הזאת, את תכונת ההשפעה בצורה הכי חזקה?

האדם שמרגיש בתוכו, ברצונות שלו, את תכונת ההשפעה והאהבה, את אהבת הזולת, זה נקרא שנמצא בו הכוח הזה שנקרא "בורא". יעקב זאת תכונה כזאת שנמצאת באדם, אבל להוציא אותה ולהתחיל להשתמש בה ולקשור אותה עם המלכות, עם האגו, זה בלתי אפשרי.

יש לנו שני כוחות מנוגדים, ואנחנו תמיד יכולים להיות או בצד הזה או בצד הזה, אבל לא מסוגלים לקשור אותם יחד. דווקא שיטת הקבלה אומרת שכל מה שנברא בעולם, הדברים הזוועתיים ביותר והטובים ביותר, כולם צריכים להיות במכלול אחד. אנחנו לא מסוגלים לקשור אותם, אבל טוב ורע חייבים בעצם להיות מחוברים.

גיל: כולנו אחד, הכול אחדות אחת גדולה.

כן, נכון. ולכן לא יעקב יודע לעשות את זה ולא אחד עשר בניו, חוץ מיוסף שחייב בכזאת צורה לחייב אותם לרדת למצרים, אחרת הם לא יקבלו כלום.

גיל: רק יוסף יכול להתחבר למצרים.

כן, רק על ידי התכונה הקטנה הזאת. ביוסף כביכול מזלזלים כולם, "איך אתה תשלוט עלינו", אומרים לו האחים, "מי אתה, מה אתה". ודווקא הוא חייב בצורה כזאת למשוך את כל כוחות האדם כדי לטפל באגו, כשהאדם בעצם לא רוצה לנגוע בזה.

גיל: דווקא יוסף שהיה נער שחצן, גנדרן, מרוכז בעצמו.

זה כך נראה לנו לפי הסיפור.

גיל: זאת תכונה מצרית של לקבל לעצמו בלבד.

לא, הוא פשוט רצה לגלות להם שבהחלט יש לו שיטת תיקון. וכרגיל כל יתר הכוחות באדם, אפילו הטובים, לא מסכימים עם זה כי הם לא רואים את הקשר בין זה לזה. כל אלו הם בעלי שיטה שפועלים וגם פעלו בזמנם.

גיל: נחזור לסיפור של האחים. יהודה נעמד מול יוסף ולוקח אחריות, ומבהיר ליוסף שאם בנימין יישאר עבד במצרים, גם יעקב ימות מזה, וגם יהודה לא ירשה את זה. הוא אומר, "אני לא יוצא מפה בלי בנימין, קח אותי במקומו בתור עבד". למה בנימין כל כך חשוב ליעקב? מי הוא בנימין? מהי התכונה של בנימין?

יוסף ובנימין אלו שני הבנים שלו האהובים ביותר.

גיל: הבנים של רחל.

כן. דרך זה יעקב מבין שיכולה להתגלות שיטת התיקון. דיברנו על "רחל" ו"לאה".

גיל: יהודה הוא הבן של לאה, ואמרת שלאה מבחינה רוחנית היא גדולה יותר.

היא גדולה יותר, אבל עם הרצון לקבל של לאה יהיה אפשר להשתמש רק אחר כך, אחרי שמתקנים רצון קטן יותר שנקרא "רחל". "רחל" אלו כל הרצונות שלנו שאיתם אנחנו נמצאים בגלות, וכשמגיעים לגאולה, לאור הגדול, לרוחניות, אז הרצון שמתגלה בנו נקרא "לאה".

גיל: יש תחושה שיעקב אוהב את הבנים שלו מרחל יותר מאשר את הבנים שלו מלאה.

כן, כי גם הוא קטן. "יעקב" נקרא "קטנות", "ישראל" נקרא "גדלות". אז יעקב כנגד רחל, וישראל כנגד לאה. לכן בשבילו זה קרוב, מובן, הוא מבין שדרך זה תהיה תחילת התיקון, ולכן בשבילו הבנים האלה הם מאוד חשובים. חוץ מזה יעקב הוא קו אמצעי. אברהם, יצחק, ויעקב הוא באמצע, תפארת, וגם יוסף הוא בקו האמצעי, יסוד שלמטה מתפארת,.

גיל: מה זה אומר קו אמצעי, ימני, שמאלי?

מה זה קו ימין? אומרים "ביד ימיני", זה חסד, וקו שמאלי זו "גבורה". אז זה השילוב הנכון בין שני הכוחות האלו, אין יותר משני הכוחות.

גיל: באם הקו האמצעי הוא האיזון שאליו אנחנו צריכים לשאוף, המיקוד הזה?

בדיוק, לכן יעקב נקרא ה"בכיר שבאבות".

גיל: האם גם ליוסף יש את התכונה הזאת של המיקוד?

יוסף ממשיך בקו האמצעי, ואחר כך דוד. אנחנו רואים שאפילו שנמצאים בתוך האדם כוחות חיוביים וכנגדם השליליים, לא פשוט להתחיל לצרף ביניהם ולעבוד איתם כך שנגלה את העולם הרוחני.

גיל: על העימות שקורה בפרשה בין יהודה ליוסף, אומר מדרש תנחומא, שהמלאכים ירדו מהשמיים כדי לשמוע איך מתווכחים שני האחים: "אמרו המלאכים, נרד למטה ונראה שור ואריה מתנגחים זה עם זה".

המלאכים הם הכוחות הפנימיים שלנו, אלו לא מלאכים שעפים בשמים בין העננים, אלא כוחות האדם שכולם מתקבצים כאן רק כדי לצרף את שני הכוחות האלה יחד שיתחילו לעשות תיקון באדם.

שוב, כל הפרשה היא על אילו מאמצים אדירים אדם צריך להפעיל כדי להתחיל את התיקון שלו, את הקשר בין התכונות הרוחניות שמתגלות לו לאט לאט, כשכל האכזבה משבע שנות שובע שהוא מגלה הן שבע שנות רעב. איזה רעב? רעב רוחני. בעצם יש הכל. מה עושה יוסף, איך הוא מסובב את פרעה?

גיל: עכשיו הוא כבר לא מסובב את פרעה, הוא מסובב את האחים שלו, כדי להביא אותם לנקודה הזו.

לא, מה הוא עושה עכשיו? כל המצרים הם היו אנשים חופשיים, עכשיו הם מוכרים את האדמה שלהם, אחר כך הם ימכרו את עצמם תמורת אוכל. מה זה מסמל? הוא רוצה לקשור אותם כולם יחד למושג אחד - האגו, הרצון לקבל. אותו דבר הוא עושה עכשיו עם התכונות. ויוסף מסמל את האדם באמצע.

גיל: אתה מדבר על זה שיוסף נהיה סגן של פרעה.

הוא זה שמסובב את כל הדברים.

גיל: כל הכלכלה של מצרים עוברת דרכו והוא משביר להם אוכל.

מה זה "כלכלה"? מה יהיה לי מתוך השימוש באגו שלי, זה יוסף, הוא עכשיו המנהל, איזה מילוי יהיה לי באגו. ולכן הוא אומר למצרים, "אתם יכולים להיות ניזונים במשהו על ידִי". אותו דבר אומר לבני יעקב שהם "בני ישראל", "אם תבואו למצרים, רק כשתתחברו לאגו של מצרים, מזה תוכלו להיות ניזונים". זאת אומרת, הוא קושר את אלו ואלו לזה, ובסופו של דבר הוא קושר את שתי התכונות האלה, קבלה והשפעה יחד, ומזה מתחיל השעבוד.

גיל: אבל רגע עוד לא הגענו לזה.

כן, אבל את ההכנה לזה הוא מכין, הוא מבין שאם לא היה שעבוד, אז העבודה שלו הייתה קלה, כל ההכנה שלו היא הכנה לשעבוד, כי התכונה הזאת מבינה שבלי קשר אדוק בין מלכות לבינה, בין תכונות ההשפעה לתכונות הקבלה, לא יכול להיות כאן שום תיקון של האגו, של המלכות.

גיל: נראה שיוסף הוא מה שנקרא "מבשל", עושה את כל הסצנה הזאת של המפגש עם האחים בשביל התיקון הזה.

עכשיו אין לו ברירה, אחרי שהם מתחרטים ואומרים כולנו נשאר, ואפילו יהודה אומר כך, אז הוא יכול לגלות את עצמו.

גיל: כן, וזו סצנה מאוד מרגשת, חיבוקים, נישוקים, דמעות, מתנות.

כן, כי עכשיו ההתגלות שלו נראית להם כהצלה.

גיל: כתוב פה "ויתן יוסף את קולו בבכי, ויפול על צווארי בנימין ויבך, וגם בנימין בכה על צוואריו, וינשק לכל אחיו ויבך עליהם". ממש "סרט ערבי", אפילו שכל השחקנים פה יהודים. יש פה הרבה בכי.

אבל הבנים, זאת אומרת, האחים שלו עדיין לא מאמינים לו עד הסוף. אתה זוכר שאחרי שיעקב נפטר, הם מזכירים לו מה היה.

גיל: הם עדיין בפחד ממנו. אבל רציתי לשאול אותך לעניין הבכי, יש פה הרבה בכי בפרשה הזאת, בקטע הזה, מה זה "בכי" בעצם?

קטנות.

גיל: קטנות? מה זאת אומרת?

שאדם בוכה זה נקרא שאין לו כוח, שאין לו הבנה, או מיואש או משהו, זה "קטנות".

גיל: אז זה לא טוב לבכות? זה לא מראה על אינטליגנציה רגשית?

זה טוב, כי הוא מתחבר איתם. הקטנות שלו לא באה כי הוא קטן ומרגיש את עצמו חלש, הקטנות באה שהוא עכשיו מפחית מהדרגה שלו כדי להתחבר איתם, ולהביא אותם בכל זאת למצרים. הוא יורד אליהם, אף על פי שנראה שהם יותר גדולים.

גיל: אתה אומר "בכי" זה סוג של "קטנות", אז לא כל כך טוב לבכות?

לא, זו תקופה שבלי זה אי אפשר, בלי שאני יורד לדרגה כזאת שאני יכול לחבר את היוצרות האלה, תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה בי, אני לא מתחיל את התיקון. הקו האמצעי הוא יותר קטן משני הקווים הגדולים. שני הקווים האלה השפעה וקבלה, הרצון להשפיע בא מהבורא, והאגו שבא הוא גם בא מהבורא, מי ברא את האגו? שני הכוחות האלה אדירים, הם גדולים מאוד, והקו האמצעי הוא קטן תמיד, זה יעקב, זה יוסף, יסוד, הכול בין שני הקווים הגדולים האלה, ולחבר בין שני הקווים הגדולים האלה אפשר רק במקצת לקחת מהם. לכן זה נקרא "קו".

גיל: מה זה קשור לעניין הבכי לא הבנתי?

עניין ה"בכי" זה "קטנות". שיוסף, הכוח הזה המחבר את כל התכונות של כל עשר הספירות, הן מתחברות ליסוד, שזה מקום הסיכום שלהן, כמו סלט אתה זוכר? כלומר יש לך עגבנייה, מלפפון, צנון, פטרוזיליה וכולי, כל אחד בטעם שלו, אתה חותך אותם, מערבב אותם, ויש לך טעם חדש. וגם שֵם חדש, "סלט". זה בעצם יוסף.

הוא חייב את כל האחים האלה לידו, כי הוא לוקח את כל התכונות האלה של יעקב, שעברו דרך כל הבנים, והתכונה הזאת היא סיכום של כל ההשפעה. ואז איתם הוא עכשיו יכול ללכת לפרעה להתחיל לתקן את פרעה. עד כה הוא היה כאילו הסגן שלו, העובד שלו, עכשיו הוא מתחיל יותר ויותר לגדול והוא הופך למשה.

גיל: אז יש לנו ללמוד מהפנייה של יהודה אל יוסף, אומרים חז"ל "מענה רך משיב חימה". זאת אומרת, יוסף בשיא הכעס שלו על האחים, "ויגש אליו יהודה", ובלשון מאוד רכה אבל נחושה, הוא אומר לו, "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, אל ייחר אפך".. יש כאן שיעור של "ואהבת לרעך כמוך", איך לפתור מצבי קונפליקט בין אדם לאדם. זה הדרך לדעתך? לבוא לא באגרסיביות לקונפליקט, אלא לבוא יותר בנועם.

באגרסיביות אתה לא יכול לבוא, כי אז אין לכם מכנה משותף. אתה חייב לבוא עם משהו ולהגיד "בזה אנחנו אחים, ומהנקודה הזאת בוא נתחיל להרחיב את השיתוף", אבל אתה חייב להראות לו שיש לך משהו משותף. שאין מה להתחיל מזה שאתה בקצה אחד אני מקצה האר. איך אפשר?

גיל: מה אפשר ללמוד מזה לגבי כל קונפליקט שיש לנו עם אדם מסוים?

שקודם צריכים לקפוץ פנימה לנקודה המשותפת בכל קונפליקט ומהנקודה הפנימית הזו שהיא משותפת בינינו, הקטנה ביותר, לא חשוב מהי, אנחנו מתחילים להתקשר.

תראה מה שעושים אפילו אומות העולם. שני מלכים שנמצאים במלחמה, מה הם עושים? מחתנים את הילדים שלהם. יש להם משהו משותף, מתוך זה הם מתחילים איכשהו להתקשר זה עם זה. כך חייב להיות, אבל לצערנו לא כולם מבינים.

גיל: אז כדי לפתור קונפליקט, צריך למצוא קודם את הנקודה המשותפת?

כן. להתנתק מהקצוות, למצוא את הנקודה המשותפת וממנה להתחיל.

גיל: התחלת לדבר קודם על כך שבפרשה הזו מתחילה גלות מצרים. אנחנו רואים בדור שלנו, שגם אנחנו חווים סוג של גלות.

לא, לא סוג של גלות, אנחנו דווקא ב"גלות מצרים". מה שהיה שם, היה בשורשים. התורה כותבת איך השתלשלו השורשים מלמעלה למטה, גם עם האבות, אברהם, יצחק, יעקב, וגם שכל מה שקרה אתם, היה חייב לקרות.

גיל: אבל מה זו בעצם "גלות"?

אנחנו נמצאים בגלות, גלות זה ניתוק מרוחניות.

גיל: ניתוק מרוחניות, מאותו אור עליון?

כן, כי יש לך הכול במצרים, "מצרים" זה אמריקה ועוד יותר מזה.

גיל: אז ככל שיש לך יותר חומר כך אתה מנותק מהאור?

אתה נכנס לכל טוב, יש לך ארץ גושן שהיא ממש גן עדן, יש לך כבשים, את כל הצאן שלך, יש לך הכול, יוסף מפקח עליך, פרעה ממש דואג לך, הכול בסדר גמור. החיים החומריים יותר טובים משל המצרִים. אתה יודע איך היהודים מסתדרים בכל מקום?

גיל: היהודים במצרים בתקופה הזו הסתדרו מעולה אפילו.

כן, נכון.

גיל: הם התחילו לנהל את העניינים, המציאו את העיקרון היהודי החשוב של לקנות בזול ולמכור ביוקר.

כן.

גיל: ואולי אפילו השניאו את עצמם על המצרים בזה שהם ממש קנו את האדמות שלהם בזול.

הם היו רועי צאן. "רועי צאן" זה נקרא שהם עשו מה שהמצרים לא מסוגלים לעשות. כתוב שזה היה שנוא על המצרים.

גיל: הכבשים והטלאים, הצאן היו אלילים של המצרים.

כן, והם נתנו ליהודים לטפל בהם, זאת אומרת, היהודים שלטו במובן מסוים במצרים. הם לא היו עובדי פרעה, כל המצרים הפכו לעובדי פרעה, היהודים לא.

גיל: אולי בגלל זה הם השניאו את עצמם על המצרים.

לא, מתחילה להיות ההבנה שיש ביהודים משהו שאין לנו, כמו אצל אומות העולם. אז הם מתחילים להאשים את היהודים בכל רע שיש להם ומתחילה השנאה.

גיל: זאת אומרת, מתחילה פה אנטישמיות.

כן, בוודאי.

גיל: אתה אומר שאנחנו עדיין בגלות מצרים, אבל אין עלינו "שמד", אין לנו השמדה פיזית, על אף שיש איומים מאירן. לדעתך האיומים האיראנים האלה הם רציניים?

לא, בעיניי המכות שעומדות לפנינו הן מכות רציניות גשמיות, שבקלות אם נרצה נוכל להעביר אותן לרמה רוחנית, לרמה רגשית. שיהיו לנו מכות, שיהיו לנו צרות מזה שאנחנו נמצאים במצב האומלל הזה, רחוק מהרוחניות. יש לנו שיטה שאנחנו יכולים לגלות כלפי העולם, והעולם יכבד אותנו במקום לשנוא ולבזות אותנו. יש לי שני מיליון תלמידים, בגרמניה, צפון אירופה, דרום אמריקה, צפון אמריקה, אוקיאניה, דובאי, מהרשות הפלסטינאית.

גיל: מדובאי?

כן, גם מהאמירויות, אני יכול להראות לך אנשים שלומדים אצלי משכם, מכל מיני מקומות.

גיל: יש יהודים בדובאי?

לא, אני לא מדבר על יהודים, אני מדבר על כל העולם. מכבדים אותנו, לפי הספרים שלנו בעברית, לומדים עברית. אתה יכול לבוא אלינו לשיעור הבוקר, אפילו להוריד מאתר האינטרנט שיעור, אתה תראה שם קבוצות, תראה שיושבים "גויים", ולפניהם "תלמוד עשר הספירות" בעברית, והם לומדים לקרוא את זה יחד עם זה ששומעים. הם שומעים גם עברית וגם תרגום באותו זמן, וגם קוראים. יש להם הערכה, כי הם מבינים שיש לנו שיטה, שאנחנו באים לתת להם אושר, מפתח לאושר.

גיל: אז אין לנו מה לחשוש מאיום פיזי?

לא, ודאי שכל האיום הפיזי הוא כמו שעכשיו אנחנו רואים במצרים, כמו שיוסף משחק עם הבנים, עם האחים שלו, כל האיום הזה הוא רק כדי שנתחיל לבצע את העבודה שלנו.

גיל: נתחיל להתעורר.

כן.

גיל: טוב, נתחיל להתעורר.

זה חשוב, זה סיכום יפה.

(סוף השיחה)