וישב

וישב

פרק 2|Jul 16, 2008
תיוגים:
תיוגים:

"פרשת השבוע"

פרשת "ויישב"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.07.2008 - אחרי עריכה

גיל: פרשת השבוע היא פרשת "ויישב". לפני שנתחיל, אני רוצה לספר לך שחלמתי חלום, ובחלומי, אתה, נשיא ארצות הברית, ראש הממשלה, מלכת אנגליה, האפיפיור והמורה שלי להיסטוריה מהתיכון, כולם משתחווים לי. אתה יכול אולי לפרש לי את החלום הזה?

יפה. אני אגיד לך. לָמה אתה חולם כך? כי כנראה שאתה מבין שכל הכוחות האלו, שהם כל אחד עשרה הבנים של יעקב, שהם כולם אחד עשרה אחים של יוסף. יוסף מבין שיש בו כוח ויש לו עוצמה, יש לו נוסחה איך לקבץ את הכל הכוחות האלה ולהגיע לאלוקות. והם בעצמם לא יודעים את זה. מה המיוחד ביוסף, "יוסף הצדיק"? מה "מידת יוסף", "צדיק יסוד עולם"? "יוסף" כנגד ספירת "יסוד".

גיל: אבל כרגע הוא עוד לא "יוסף הצדיק". כרגע הוא יוסף, הוא ילד כבן שש עשרה.

לכן זה בא לו בחלום.

גיל: אבל עדיין כלפי חוץ, מה הם אחד עשר האחים שלו?

יותר גדולים, יותר חזקים.

גיל: לדעת הצופים, הוא חלם שכל האלומות, השיבולים, משתחווים לו, והשמש והירח משתחווים לו, והוא מלך העולם.

נכון.

גיל: והוא גם הולך ומספר את זה לאחים שלו כאילו שהם ישמחו לשמוע שהם משתחווים לו.

מובן מאליו. והם לא מבינים את זה.

גיל: הם לא מבינים והם לא שמחים, והם אומרים שהוא שחצן וגנדרן ולכן שונאים אותו.

אז מה, הם מפחדים שהוא ישלוט עליהם? מי הוא בסך הכל?

גיל: זה הפחד שלהם.

לא, אבל לָמה מפחדים שישלוט עליהם? מה יש בו כל כך, שרק מתוך החלום ישלוט? אין, אלה סיפורים מאוד נאיביים. אלא אם אנחנו מדברים על האדם שמגלה את זה, אז באמת הוא רואה שיש בו כוחות. הכוחות האלה הם כוחות גדולים שנמצאים ברשותו. אבל על מנת לייחד אותם, לקבץ אותם וליישם אותם נכון כדי להתקרב לבורא, צריך כאן כוח מיוחד שנקרא "יוסף".

גיל: ומכל הבנים של יעקב, רק ליוסף יש את הכוח הזה.

כן.

גיל: ואז שוב במקום כלשהו ה"סלקציה", למרות שזו מילה קשה, נמשכת. אנחנו בחרנו מישמעאל ויצחק, את יצחק. מיעקב ועשיו, בחרנו את יעקב. משנים עשר הבנים של יעקב, בוחרים את יוסף.

נכון.

גיל: למה?

כי הוא המיוחד. תיכף אנחנו נראה לָמה. לפי הספירות זה קל להגיד.

גיל: כתוב "וישראל, אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא, לו".

כן. הוא הבין שלהתקדם הלאה, אפשר רק על ידי הכוח של יוסף, שהוא יודע איך לבדוק את הרצון האגואיסטי שנשאר לאדם לתקן, ולחתוך ממנו אותו החלק שאפשר להתקדם עימו. זה נקרא "מידת היסוד", שלא קשורה ל"מלכות", לרצון לקבל הגדול. ואת יתר הרצון לעזוב ובינתיים לא לתקן. "יוסף" הוא בדיוק במידה כזאת בגוף האדם, ברצונות האדם, ששם הוא יכול לעשות "משפט אמת", משפט צודק, עם מה להתקדם ועם מה לא.

ולכן שנים עשר הבנים, הם כוחות גדולים מאוד בתוך הנשמה, כל אחד כביכול מוכן לכל התיקונים הגדולים. יוסף מבין שאי אפשר להתקדם כך. צריכים להתקדם בצורה עדינה והדרגתית.

גיל: אתה כל הזמן מדבר על כוחות בנשמה, רצונות בנשמה. יש הבדל, או ש"כוח" ו"רצון" זה אותו דבר?

יש "רצון" שזה רצון אגואיסטי שצריכים לתקן אותו, ויש "כוחות" שעל ידם מתקנים את הרצון. אז "שנים עשר בני יעקב", אלה הכוחות של הנשמה שצריכים לתקן את הרצון האגואיסטי בנשמה.

אז כל שנים עשר הכוחות האלו, אחד עשר מהם, חוץ מיוסף, הם בנויים כדי לתקן את כל הרצון, אבל הם עכשיו לא יכולים להתלבש על כל הרצון ולתקן אותו.

גיל: הם צריכים שיוסף יוביל אותם.

כן, ולכן יוסף יכול כאן להוביל אותם. אז יש הרבה מאוד כוחות או רצונות שאנחנו לא משתמשים בהם, אלא משתמשים רק בחלק קטן מהם, עד שיגיע הזמן, ובסוף אנחנו נשתמש. לכן כל פעם יש ערמומיות כזאת. אנחנו לא יכולים לגשת ישר ל"עשיו", אנחנו לוקחים ממנו רק חלק. ל"לבן", גונבים ממנו קצת ובזה מתקנים. אלה לא "גנבוֹת" אלא אנחנו גונבים מהאגו שלנו. האדם מתוך האגו שלו מעלֵה אחד אחד רצונות, כדי לתקן אותם מהקל אל הכבד.

גיל: עכשיו תורו של יוסף להוביל את התהליך הזה.

נכון, הוא באמת חולם את זה.

גיל: הוא חולם, אבל האחים שלו לא רואים את זה בעין יפה.

נכון, כי זה כנגד זה. אלו בדיוק כל המחלוקות כמו בית שמאי והילל. אומנם צריכים לתקן את הכול, ואם אני מסתכל על הסוף, אז ודאי שהאחים צודקים, אבל מה צריך עכשיו לעשות, את זה הם לא מבינים.

גיל: הם לא מבינים שזה תהליך.

כן.

גיל: אני יהודי פשוט, מסתכל על הכול ברמה של הפשט. יעקב, במקום להבין שיש מתיחות בין האחים לבין יוסף, הוא דווקא מייחד את יוסף, הוא נותן לו אהבה, נותן לו כותונת פסים מיוחדת שתבליט אותו. לכולם יש גלביות לבנות, ולו יש כותונת פסים ואדידס.

כן ולא. כי יוסף הוא הדרגה הבאה אחרי יעקב.

גיל: מהי כתונת הפסים הזו, לָמה לייחד אותו? מה המשמעות שלה?

בנשמה זה נקרא לבוש. כמו הלבושים של אדם וחווה, שהתביישו ואז עשו לעצמם לבושים. לבוש זה נקרא שהרצון האגואיסטי שלנו, כדי להידמות להשפעה, לאהבה, הוא צריך להלביש את עצמו.

גיל: זה באמת מוטיב חוזר בפרשה, המלבוש וההפשטה.

כל הזמן, זה אחר כך בכהן הגדול. ולָמה בן אדם בכלל זקוק ללבוש לעומת הבהמה.

גיל: בייחוד עם יוסף, זה מאוד חזק, כי האחים שלו מפשיטים אותו לפני שזורקים אותו לבור.

נכון.

גיל: אחר כך במצרים, אשת פוטיפר תופסת אותו בבגד, מפשיטה אותו. זורקים אותו לכלא, מפשיטים אותו. מלבישים אותו "בגדי שש ותפארת". בכל הפרשה הוא מתלבש ומתפשט, לָמה?

ולא רק הוא. כי התלבשות זה נקרא שאני קונה תיקונים, עושה תיקונים על האגו שלי, ואז האגו שלי במקום בהמה הוא נראה אדם, ואז אני יכול להשתמש בו. זה בעצם הסמל של ה"לבוש", כמו אדם הראשון.

גיל: ההתלבשות היא סימן של עליה רוחנית?

כן. זה תיקון על הרצון האגואיסטי שכבר מיועד לשימוש הנכון.

גיל: ולכן "התפשטות" זו ירידה רוחנית.

כן.

גיל: "ויראו אחיו", האחים של יוסף, "כי אותו אהב אביהם, וישנאו אותו ולא יכלו לדברו לשלום". איך אחים מגיעים למצב כזה?

כי כש"הולכים על כל הקופה", כך שהאחים, הכוחות האלה בנויים לאדם כדי לתקן את כל הרצון ובבת אחת, זה בלתי אפשרי לפי סדר המדרגות, אלא צריכים להגיע לתיקונים בהדרגה, מקַל לכבד. לכן הם לא מבינים את יוסף, יוסף שנוא בעיניהם, כי הוא אומר, "לא, אלא לאט לאט, ואני אנהל את כול המשימה הזאת", והם לא מסכימים עמו, רוצים להרוג אותו. זאת אומרת רוצים להרוג את העיקרון הזה של ללכת בהדרגה, כי הם לא מבינים. הם מבינים אותו רק במצרים.

גיל: אבל הם מפחדים בעיקר מהחלום שהוא חלם. "יוסף בעל החלומות", הוא אחרי זה פותר חלומות. מה העניין של "החלום"?

"חלום" זה נקרא שאדם נכנס למדרגה יותר עליונה. אבל לפני שהוא נכנס ומכיר אותה ומבין אותה, שולט בה, הוא נכנס בה בחוסר הכרה. כמו למשל עוּבר, שאחר כך קצת מתעורר לחיים ומתחיל לגלות את העולם. כך אנחנו נכנסים לכל מדרגה ממטה למעלה, בכל המדרגות, בכל סולם המדרגות.

גיל: זה מין מצב של תרדמה כזאת.

כן.

גיל: כמו אדם, שהפילו עליו תרדמה כדי להוציא ממנו את האישה.

נכון, כן. כך אנחנו מגיעים ליום החדש. לָמה יש הפסק שינה ולילה לפני היום החדש? נכנסים לחושך, לתרדמה, בצורה כזאת מתקדמים עד שמגיע האור החדש.

גיל: כמה שעות בלילה אתה ישן בערך?

יוצא לי מתשע עד שתיים. לפעמים מעשר, תלוי מתי, אם אני מסיים הרצאה יותר מאוחר.

גיל: אם אתה מבלה עד מאוחר, אתה הולך לישון בעשר.

יותר מעשר אני לא מסוגל, אני כבר רגיל כך שנים.

גיל: האם אפשר להזמין חלומות, להגיד, "אני רוצה לחלום על זה"?

זו טכניקה שלא שייכת לקבלה. יכול להיות שכן. אדם בדרך כלל חולם על מה שהוא חושב ביום. ורק מפני שהוא לא נמצא במסגרת הלוחצת, אז החלומות וכל הדמויות האלה באים בו בכל מיני צורות מוזרות.

גיל: אבל עדיין חז"ל אומרים ש"חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה".

זה החלום ברוחניות. חלום זה לא שאני נרדם. "חלום" זה נקרא שאתה עכשיו נמצא כמו שאתה, ומבין את העולם ומבין את החיים, וחוץ מזה יש לך עכשיו איזו הרגשה נוספת במדרגה יותר עליונה. אבל היא באה בצורה כזאת שאני מתחיל להרגיש משהו, משהו קורה כאן אחרי כל התמונה הזאת, איזשהו כוח פועל עלינו. אבל אתה עדיין לא מזהה אותו, רק מרגיש שיש עוד סיבה לכל מה שכאן נמצא. וההרגשה הזאת היא נקראת "חלום".

גיל: יעקב שולח את יוסף, וזה גם מוזר. לָמה. הוא שולח אותו, הרי הוא יודע שהם שונאים אותו. הם תופסים אותו וזורקים אותו לבור.

כי יוסף לא יכול להתפתח, בלי שהוא יהיה יחד עם האחים. והוא שולח את יוסף לשאול מה שלומם.

גיל: הוא כמו יעקב ועשיו, שיעקב התעמת עם עשיו, גם יוסף צריך להתעמת עם אלה ששונאים אותו.

כן, הוא לא יכול לעשות את זה לבד. הוא בעצמו רק נוסחת התיקון, אבל כדי שיהיו לו כוחות לעשות את התיקונים, הוא חייב את כל האחים שלו. לכן כל עוד הם לא יורדים למצרים, לא קורה במצרים שום דבר.

גיל: זורקים אותו לבור, ואז התורה בעצם מפסיקה ומתחילה סיפור אחר. סיפור על יהודה ותמר, אחד הסיפורים שאני הכי אוהב בתורה. סיפור, אולי יגידו, הפמיניזם הראשון בתורה.

למה?

גיל: כי מסופר שם על תמר, אשת יהודה. לפני כן היא הייתה האישה של בניו, והיא לא הצליחה להעמיד להם זרע. והכריזו עליה "אישה קטלנית", והיא התאלמנה מהם. ולא רצו יותר לתת לה בעל, לא רצו שיהיו לה ילדים.

זה לפי דין תורה גם היום. אישה שפעמיים מתים הבעלים שלה, פעם השלישית לא נותנים לה בדרך כלל להתחתן.

גיל: היא מוכרזת "אישה קטלנית", לא נותנים לה להתחתן ולהביא ילדים. אבל היא מתחפשת לזונה ומפתה את יהודה. זה לא כל כך "מפתָה", הוא בא אליה מרצונו החופשי. זה סיפור מאוד יפה. למה התורה שמה אותו עכשיו פה?

הכול הכנה לגלות מצרים, ואנחנו צריכים את כל הכוחות האלה כדי להיכנס לגלות. והפרשה בעצם עוברת דרך כל ההכנות שהאדם צריך לעשות בפנים. אמנם הוא עבד הפעם עם הרצונות ההרסניים, אבל שוב, כמו שאומרים לנו שם, דרך רחל ולא דרך לאה, דרך יעקב ולא דרך עשיו, בדרכים כאלו אלטרנטיביות, איך אנחנו בכל זאת מגיעים לתיקונים. גם כאן, אמנם השתמשנו בכוח ההרסני הזה שנקרא "תמר", אבל אפשר לתקן, אפשר להשתמש בו, ודווקא יהיה מזה המשך.

גיל: זאת אומרת, תמר היא דוגמה לכוח קטלני אפילו, שגורם לטוב?

כן, לכוח אגואיסטי שאי אפשר להשתמש בו, כי הוא הורג את "הבעלים". מה זאת אומרת? "בעל" זה נקרא שמביא את האור. "אישה" זה נקרא שמביאה את הכלי, את החיסרון. אז שהיא מתחילה לקבל אור מלמעלה, היא פתאום מגלה שזה על מנת לקבל, וזה נקרא ש"הבעל נפטר", האור מסתלק בחזרה מהרצון לקבל.

אם רצון לקבל מקבל אותו כדי להשפיע בהתאמה לאור, אז האור נשמר בתוך הרצון לקבל. אם האור נכנס לתוך האגו שלנו והאגו נשאר כמו שהוא, אז האור מסתלק.

לכן אנחנו בעולם הזה ריקניים, וכל פעם מגלים מדור לדור את עצמנו יותר יותר ריקניים. זה מה שקרה. פעמיים קרה שהאור נכנס לתוך הכלי של תמר והיה חייב להסתלק, ואז יותר לא יכול להיות שתהיה לה פגישה עם האור. אז באיזו צורה היא כן יכולה להשתמש? אז אדם לוקח אותו רצון שבו, שנקרא "תמר", והוא לוקח אותו בצורה אחרת, ב"לבוש אחר", ואז משתמש בו וזה כן מצליח. בצורה כזאת הוא הולך באמת "לקבל על מנת להשפיע" מה שנקרא, זאת אומרת, משתמש בקדוּשה לטובה, ובצורה כמו שמספר לנו הסיפור, זה באמת מאוד מוזר.

גיל: זה סיפור מוזר ומאוד תיאטרלי.

אבל אתה הבנת את העיקרון? הוא פשוט.

גיל: אני לא בטוח שהבנתי.

אני לוקח את הרצון, אני לא יכול להשתמש בו כמו שהוא, וכבר נתקלתי בזה שאני לא יכול, למדתי פעמיים שאני לא יכול להשתמש בו כמו שהוא. דיברנו על מה זה "לבושים", אני מלביש אותו בצורה אחרת, משתמש בו בצורה אחרת, ואז אני כן ממשיך איתו עוד תיקון.

גיל: התורה אומרת ששני הבעלים של תמר, שני הבנים של יהודה, ער ואונן, הם "עשו את הרע בעיני ה'", ובגלל זה הוא המית אותם. לא אומרים שהיא הרגה והיא אשמה. זה בגלל שהם עשו את "הרע בעיני ה'". אז למה אנחנו מפילים את הכול עליה? היא בסך הכול, כמו שאתה אומר, "כלי".

לא, מה זה "עליהַ"? מדברים על אדם אחד. אם אתה לא תצא מהתמונה הזאת, מהרומן הזה אז אנחנו אף פעם לא נגיע להבנת התורה. אנחנו כל הזמן נהיה בתוך הסיפור הזה, בתוך התיאטרון הזה. התורה מדברת כלפי אדם אחד, שאין חוץ מהאדם כלום בעולם. אדם מול הכוח העליון.

גיל: זאת אומרת, כל הסיפור, כל העלילה הזאת היא בעצם מתרחשת בתוך נפשו של אדם אחד.

התורה מדברת על הכוחות שלי בפְנים, על הפנימיות שלי. היא פשוט פותחת לי את הפנימיות שלי עם כל התכונות, עם מה שיש בי, ומספרת מה אני צריך לעשות, בלבד. יותר מזה אין בה שום דבר. רק לצורך זה ניתנה.

גיל: נחזור ליוסף. הוא כרגע כנראה קשור על גב הגמל, הוא יורד בתור עבד למצרים.

כן, מוכרים אותו.

גיל: שם קונה אותו פוטיפר סריס פרעה לעבד, ויוסף מאוד מוצא חן בעיניו.

והוא עושה את יוסף מנהל כל הבית שלו.

גיל: כן, נותן לו לנהל את הבית שלו. אבל ליוסף יש בעיה אחת, הוא כריזמטי, "יפה תואר, יפה מראה", ואשת פוטיפר מתאהבת בו.

אז שוב, מי זה "פוטיפר"?

גיל: מקווה שזה לא אני בסיפור הזה. הוא לא נראה לי נחמד פוטיפר הזה.

איזה כוח הוא בנו? זה שר של מי?

גיל: של פרעה.

של פרעה. איזה שר הוא?

גיל: הוא שר על הבית שלו קודם כל. על מי הוא שר? כתוב שהוא "סריס פרעה".

כן. הוא האחראי על כל סוגי המיתה שיש במצרים.

גיל: מיתה, מוות?

מוות.

גיל: הוא התליין של מצרים?

כן.

גיל: עבודה מעניינת.

עבודה מעניינת, כן. וכשהוא לוקח את יוסף, ולאט לאט מתחיל להבין שיוסף כביכול מסתדר עם האגו שלו, עם הרצון שלו, של פוטיפר, אז הם כאילו הולכים יחד, הוא מקבל מה שיוסף עושה. "יוסף" הוא נוסחה שמשתמשת רק ברצון לקבל הניתַן לתיקון. ו"פוטיפר" מקבל את הדברים האלה, הוא מבין את זה, זה מוצא חן בעיניו, הוא עושה אותו ממש נאמן בכל ביתו.

גיל: "חוץ מאת הלחם אשר הוא אוכל", וחז"ל אומרים, ש"הלחם" זו האישה שלו.

כן.

גיל: הוא אמר, תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תיגע לי באישה.

כן. זאת אומרת חוץ מהרצון לקבל הגדול, בכל יתר הדברים. מה זאת אומרת? הוא מבין שדרך יוסף הוא יכול לקבל אור. האדם מבין שהאגו הזה גדול, הוא לא יכול להשתמש בו, אבל אם יש לו משהו שדרכו הוא יכול לקבל אור, כמו יוסף, אז האגו שלו גם נהנה במשהו.

איך אנחנו משתמשים בכלל בכל הדברים היפים? אדם מתגאה בזה שעושה כביכול דברים טובים, ובזה יש לאגו שלנו תוספת רווח. כולם מדברים על "ואהבת לרעך כמוך", אני אוהב את כולם וכולי, האגו "חוגג". אותו דבר פוטיפר שמשתמש ביוסף בצורה כזאת, אותו דבר אנחנו בפנים כך משתמשים בדברים האלו. זאת אומרת, בעצם כל זה כדי להגדיל את האגו שלנו.

גיל: פוטיפר משתמש ביוסף כדי להגדיל את האגו של עצמו?

בטח, האגו שלנו הוא בעל הבית.

גיל: האם זה מה שקורה בכל מקרה שמישהו מוצא חן בעיני מישהו?

כן, ודאי.

גיל: הבחורה הזאת מוצאת חן בעיניי, האם זה אומר שאני משתמש בה בשביל האגו שלי?

ודאי. לא היית רואה משהו, אם לא היית מקבל מזה איזה תענוג, או מילוי. כך אנחנו בנויים, כי אנחנו כולנו רק רצון למלאות את עצמנו.

מה שקורה, "פוטיפר" הזה, שהוא האגו הגדול שבנו, מבין שעל ידי פעולות כאלו, השפעה, אהבת הזולת, הוא יכול עוד יותר להרוויח, לכן הוא מחזיק את יוסף כעבד לידו. וכך אנחנו עושים תמיד עם התכונות הפנימיות שלנו. אני יפה לפניך, טוב, "מה נשמע? אתה רוצה משהו?", "פוצי מוצי", כדי לנצל אותך.

גיל: אתה לא אומר אם זה טוב או רע, אתה אומר שזה המצב.

כן. אבל כאן מדובר כבר בדרגות האגואיסטיות המתקדמות, על כניסה למצרים. פרעה אחר כך רואה את היהודים שירדו למצרים כאמצעי למלאות את עצמו.

גיל: יש לנו פה עניין עם אשת פוטיפר.

היא הבינה שדרך יוסף היא תקבל מילוי, זה אותו רצון שבתוך פוטיפר.

גיל: מה זה "הבינה"? היא מנג'סת לו כל הזמן, "תשכב איתי".

כי מה זה "תשכב"? "תביא לי את האור". הרצון לקבל האגואיסטי שלנו אומר, "אני רוצה ליהנות מזה, תביא לי סוף סוף את המילוי". ויוסף מבין שאם הוא יביא מילוי לאותו רצון, לאשת פוטיפר, אחר כך תהיה "שבירה". מה זה "שבירת הכלים"? זה כשאדם מקבל אור רוחני גדול לתוך האגו שלו, ובזה הוא נשבר.

גיל: זאת אומרת אין לו כלי שיכול להכיל את האור.

זה כמו פלוס ומינוס, כמו חשמל, לפעמים אתה רואה שיש קֵצר. זה אותו דבר.

גיל: שמישהו מקבל יותר אור ממה שהוא מסוגל להכיל, הוא מתפוצץ פחות או יותר.

מתפוצץ. אותו דבר יוסף, הוא מבין שאסור לתת לה, ולכן כל הזמן נשמר מזה. והיא כן רוצה למשוך את זה, ואז היא תופסת את ה"לבושים" שלו, היא חושבת בזה שאפשר להשתמש. כי הלבושים שלו הם התיקונים שלו, כמו שדיברנו.

גיל: היא תופסת את החולצה שלו, הוא בורח, והיא נשארת לה ביד.

כן.

גיל: ואז היא אומרת, "תסתכלו, הוא אנס אותי, הנה החולצה שלו".

כן. הוא רצה להיכנס בי. לא אני רציתי למשוך ממנו את האור, אלא האור הזה רצה להיכנס בי. ואז ודאי שפוטיפר מאמין לה, כי הוא בא מאותו רצון אגואיסטי כמוה.

גיל: מה זה הלבוש הזה שהיא מחזיקה ביד?

ה"לבוש" שלו, בקבלה זה נקרא "אור חוזר", הכוונות להשפיע, הכוונות להשתמש באגו שלנו בצורת לאהוב את הזולת. אלו התיקונים שיש ליוסף. והיא לוקחת ממנו את התיקונים האלה, מושכת את זה ממנו, זאת אומרת, בכוח גונבת ממנו את התיקונים, ואז הוא נשאר "עירום", זאת אומרת, רצון לקבל שלא יכול לעשות שום צורת ההשפעה. ובגלל זה נקרא שהוא נכנס לבית סוהר.

גיל: כמו שאמרנו, פוטיפר האמין לה. אתה אומר שהוא היה תליין, אבל הוא בחר לא להרוג את יוסף, אלא דווקא לשים אותו בכלא ולתת לו שם תנאים די טובים, כי הוא היה המשרת האישי של "שר האופים" ו"שר המשקים".

כן.

גיל: אנחנו חוזרים שוב לעניין החלומות. לשר המשקים ולשר האופים יש חלומות.

שניהם מסמלים לנו את שתי צורות המילוי. בפורים יש את מנהג האכילה והשתייה, ובמשלוח מנות יש גם עוגה וגם יין, אותו דבר כאן.

גיל: אלה הן שתי צורות של לקבל.

כן.

גיל: הם חולמים חלומות ויוסף פותר להם את החלום. לאחד הוא אומר, "אתה תשתחרר".

למה? כי הוא יודע באיזה רצון יהיה אפשר להשתמש במדרגה עליונה יותר, ובאיזה רצון אי אפשר יהיה להשתמש. לכן זה נקרא "מגלה עתידות". כלומר ברצון אחד אני אלך, ברצון אחר אני לא אלך. ולכן ברור לו ששר אחד צריכים להשחית ובשר האחר להשתמש.

גיל: אומרים ליוסף, "בוא תפתור את החלום", והוא אומר, "לאלוהים פתרונים". כלומר האגו שלו לא משחק פה תפקיד.

כן, זה הרצון המתוקן שבאדם. לכן אנחנו מדברים על אדם שמתקרב לאלוהים, ואברהם, יצחק, יעקב ויוסף הם הרצונות שמקדמים אותו לתיקון. לכן הם בעצם השחקנים הראשיים בתוך הסיפור הזה ובתוך כל התהליך הזה שאדם עובר, שהוא מגלה בו.

גיל: יש קטע ב"זוהר" שבו הוא מדבר על שר המשקים ועל שר האופים. "בוא וראה, מפני מה פתר לזה פיתרון טוב ולזה פיתרון רע? אלא שאלה החלומות של יוסף היו. ועל פי שהבין הדבר על עיקרו, לפיכך פתר להם את החלום".

כן, כי הוא מבין את העיקרון של "יסוד". "יסוד" משמעותו שאני משתמש רק ברצונות שמביאים אותי לדרגה הבאה. יוסף לָקח רצון מכל אחד משני השרים האלו, משני הכוחות האלו, והבין שעם כוח אחד הוא יכול להתקדם לדרגה הרוחנית הבאה, ועם האחר לא.

גיל: איך עושים את הבירור הזה?

כל העבודה שלנו היא עם ספר התורה. כשאנחנו פותחים את "הזוהר" כתוב שהוא על חמישה חומשי תורה, כלומר זה מה שכתוב בתורה רק במילים אחרות. הזוהר מסביר לך בצורה גלויה יותר על מה התורה מדברת.

גיל: היא לא כל כך גלויה. יש ארמית שקשָה לנו, סמלים.

אבל היא יותר מעשית. כשאני קורא בתורה, אני קורא את זה בצורה כללית. ואם אני קורא "זוהר", אז זה מעלה בי רצונות, מחשבות, כוחות, אני עובד בפנים.

גיל: האם אתה אומר שהתורה, החומש הרגיל, הוא יותר ספרותי, ו"הזוהר" יותר טכני?

חס ושלום, בשום אופן לא. החומש הוא בסיס שכתוב בצורה העמוקה ביותר. ו"הזוהר" הוא פירוש ברור יותר של מה שכתוב שם.

בסוף הפרשה אנחנו רואים שיוסף באמת פתר את הבעיות האלו.

גיל: הוא עולה לגדולה במצרים, הוא פותר גם חלומות לפרעה.

כן, ובזכות זה הוא עולה. היו לפניו אפשרויות לבחור, והוא בחר נכון בעזרת איזה כוח להתקדם, אז הכוח הזה באמת עולה על ידי פרעה וגם מציל אותו מ"בית האסירים".

גיל: אנחנו רואים שלא האמינו לחלומות שהוא חלם כשהוא היה צעיר, ושנאו אותו בגללם.

עוד מעט הם יתגשמו, בפרשה הבאה.

גיל: הם יתגשמו, והוא יהיה בעצם המלך של האחים שלו.

עוד לא, הם עוד לא הגיעו למצרים.

(סוף השיחה)