heb_o_rav_2011-06-24_lesson_parashat-ashavua_korah
כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"
זוהר לעם - פרשת השבוע
פרשת קורח
שיעור ערב 24.06.11 – אחרי עריכה
גלעד: שלום לצופים בבית, שלום לצופים באינטרנט. אנחנו ב"פרשת השבוע", פרשת קורח. שלום הרב דוקטור מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
גלעד: שלום לאורי שבתאי.
אורי: שלום.
גלעד: נפתח עם תקציר הפרשה.
"פרשת השבוע", פרשת קורח, היא פרשה שכולם זוכרים אותה. אי אפשר לשכוח אותה, כי קורים בה דברים מאוד מעניינים.
היא מתחילה בכך שדתן ואבירם ומאתים וחמישים מנשיאי העדה באים למשה ולאהרון בטענה שנשמעת כטענה צודקת. הם אומרים למשה ואהרון, אתם צריכים להיות כמו כולם. כל העם קדוש, למה רק אתם? ומשה ואהרון אומרים, נבדוק את זה עם הבורא. הם בודקים, ובאמת מגיע מסר שכולם שווים, אבל משה ואהרון הם המנהיגים והם אלה שצריכים להיות בקשר עם הבורא.
בגלל המרד שנעשה, האדמה בולעת את מאתים וחמישים נשיאי העדה ואת קורח ועדתו. אחר כך העם בא ושואל, למה בעצם זה נעשה כך, ופושטת מגיפה בעם, משה מבקש מהבורא, והמגיפה מסתיימת.
בסוף הפרשה מסופר על מטה אהרון, כשנשאלת שאלה, מי באמת יכול להנהיג, כל המנהיגים שמים את המטות שלהם, ומטה אהרון פורח ב"פריחת השקד", כך נאמר. בזה מסתיימת הפרשה.
הרב לייטמן, מה מסתתר מאחורי הפרשה הזאת?
אנחנו נמצאים בעולם הזה ויש לפנינו עוד עולם נסתר, עולם רוחני. אנחנו יכולים לפרש את מה שהתורה מסבירה לנו, בשני מישורים. במישור העולם הזה, אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק במצב שהפרשה הזאת היא אקטואלית ביותר.
העולם שלנו במשך אלפי שנים מתפתח על ידי האגו של האדם. ולפני שלושת אלפים שבע מאות שנה היינו בבבל העתיקה. אז קם אברהם, שהוא גם מידת החסד כמו הכוהנים אחריו, שבאים ממידת הבינה, מידת החסדים. והוא גילה, שכל העולם בהתפתחות שלו צריך להגיע לאיחוד, לחיבור. וגילה את זה לכל הבבלים. אלפים הלכו אחריו, אבל בכל זאת היה מעוט קטן, והרוב לא הלך. עד כדי כך שנעשה נגדו מרד והוא היה צריך לברוח משם, נמרוד רדף אחריו.
אז הוא יסד את חכמת הקבלה, שיטת תיקון טבע האדם, להעלות את האדם מגובה, מרמה, או להיפך מהעומק האגואיסטי שלו לגובה ההשפעה והאהבה, שזו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו. בזה אנחנו מגיעים מרמת העולם הזה לרמת העולם הרוחני, כי רוחניות היא כולה בהשפעה ואהבת הזולת, בכך אנחנו רוכשים נצחיות, שלמות. כמו שמדובר בפרשה , גם הזוהר אומר זאת, "חירות ממלאך המוות"1.
בחכמת הקבלה מסופר, שאמנם בהתחלה בבבל הם היו כעם אחד ושפה אחד, אבל כשהתפרצה בהם ה"מגיפה" של האגו, הם התחילו לשנוא זה את זה, להתרחק זה מזה. הם לא הלכו לפי שיטת אברהם, אלא לפי שיטת נמרוד ואז הם התפזרו על פני כל כדור הארץ.
מאותו רגע והלאה, כתוב בחכמת הקבלה, שהמצב הזה של החיבור ההכרחי ביניהם, יבוא. והוא יבוא בסוף מאה העשרים באין ברירה, כי לזה אנחנו צריכים להגיע. אם אז היינו מתקנים את עצמנו, והיינו מגיעים לחיבור לאיחוד ולמטרת הבריאה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", ומגיעים להכרת הא-לוהות אז היינו גומרים את הכול. בני בבל לא הלכו לכך, לכן גם הם וגם אנחנו היינו צריכים לעבור תהליך, תהליך מאוד לא נעים.
הלכנו למצרים ועלינו בדרגות רוחניות אחרי יציאת מצרים, לדרגת בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, חורבנות, גלויות וגאולות. היום אנחנו נמצאים אחרי הגלות האחרונה כאשר עכשיו אנחנו מתחילים לעלות לגאולה האחרונה השלמה.
זאת אומרת, עכשיו הגענו לאותה בבל כמו בעבר. רק שבבל הזאת היא בבל הסופית, אין לנו לאן לברוח. יכולים לקום הרבה "נמרודים", אבל אין להם כוח להגיד שום דבר, כי אנחנו נמצאים היום בהכרת הרע שלנו, שבסופו של דבר, האגו שלנו הוא שהורס את כל החברה האנושית. היום אין אף אחד שהוא בעד החיבור, או נגד החיבור, אלא פשוט מתוך החיים שלנו אנחנו רואים שאם אנחנו לא מתחברים, אנחנו יכולים להיעלם מעל פני כדור הארץ. או שאנחנו גומרים עם עצמנו או שהאקולוגיה וכל הטבע יגמור אותנו.
כי אנחנו נמצאים בניגוד לטבע שהוא הא-לוהים. "הטבע" בגימטריה "א-לוהים", אנחנו צריכים להגיע לאיזון עם הטבע. איזון הוא בכך שנתחבר יחד להיות "כאיש אחד בלב אחד". שלא רק החלק הקטן שברח אז מבבל, והגיע למעמד הר סיני וקיבל תורה ונעשה לעם, אלא היום אנחנו צריכים להיות "אור לגויים". אנחנו צריכים להסביר ולספר להם על שיטת אברהם, ושאנחנו צריכים כולנו להתחבר, ו"כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"2, "כי ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים"3, "ונהרו אליו, כל הגויים"4, וכולי, כמו שכתוב בתורה.
היום יש לפנינו אתגר מאוד מיוחד, חזק, חשוב שאין כמוהו, לממש סוף סוף את מטרת הבריאה. והכול נעשה אך ורק על ידי חיבור בין בני האדם. או שהחיבור הזה יתממש על ידי ייסורים גדולים, שחכמת הקבלה מספרת עליהם. גם כל הנביאים שניבאו לימות המשיח מספרים על כל אותם האיומים, אותם הייסורים הגדולים שאנחנו חלילה עלולים לעבור, אם לא נלך לפי שיטת הקבלה שהיא למשוך את המאור המחזיר למוטב, אלא לפי הטבע.
זאת אומרת, אם לא נשתמש בחכמת הקבלה, אנחנו ניכנס, כמו שאומרים המקובלים, למלחמת עולם שלישית ואפילו רביעית. ואז הקומץ הקטן שיישאר יממש בכל זאת את תכנית הבריאה ויגיע למטרה. אין ברירה, אנחנו חייבים לעשות את זה. אבל אנחנו יכולים לעשות זאת בדרך הטובה, דרך קצרה יפה וקלה, אם נפתח את הספרים האלו, ספר הזוהר, כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם, ונתחיל להשתמש בהם כדי להתחבר, כדי שהמאור שבהם ישפיע עלינו.
כי חכמת הקבלה נקראת פנימיות התורה, היא נקראת תורת אמת. על האור שטמון בה היא בעצם נקראת כך. ולכן אנחנו צריכים היום רק להסביר לכולם את הצורך בגילוי ובמימוש של השיטה הזאת.
במיוחד שיש כאן דוגמה כל כך בולטת, כמו קורח משבט לוי ודתן ואבירם ועוד מאתים חמישים נציגים מכל העם, שכולם היו גדולים מכל השבטים, והיו נגד החיבור כביכול. הם היו נגד אותה ההיררכיה, אותה הפירמידה שצריכה להיות, כי אין ברירה, ללא מנהיג. יש את משה שהוא המקשר בין הקדוש ברוך הוא לכוהנים. ואהרון אחיו שהוא הכהן, קו ימין, חסד, מידת החסד שבזה הם מלמדים את העם. חוץ מהכוהנים גם הלויים ממשים את העבודה הזאת. ואחר כך כל יתר השבטים שמסודרים לפי המבנה הכללי של נשמה אחת.
הבורא ברא נשמה אחת, רצון אחד. וכל עם ישראל הוא כמבנה הזה וסביבו צריך אחר כך לחבר את כל האנושות. וזה שקמים פתאום אנשים שאומרים, "לא, אנחנו רוצים סדר אחר, אנחנו לא רוצים להיות מחוברים עד כדי כך", זו ממש התקפה נגד תכלית הבריאה, נגד החיבור עצמו שזו בעצם כל המטרה.
כי "ואהבת לרעך כמוך", הוא שגורם לחיבור, זה "כלל גדול בתורה"5. מה זה כלל? שאנחנו בונים כלי כללי שבו אחר כך מתגלה האור, הבורא. אין לנו אמצעי אחר חוץ מלהתחבר בינינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", כמו שבמתן תורה, בערבות, בחיבור בינינו. ואז מגיעים לגילוי הבורא לנברא, לבני אדם, שזו בעצם התכלית.
לכן אין דבר יותר חמור ממעשה קורח, זה נקרא "מחלוקת לא לשם שמים"6. יש מחלוקות שהתורה מספרת, ובכלל מחלוקות שיש לנו, בית שמאי, בית הלל, כל מיני מחלוקות כאלו.
גלעד: שהם מחלוקות לשם שמים.
כן. ששם דנים, מבררים את הדברים. יש ימין ויש שמאל. כי כל פעם אנחנו רוכשים קצת יותר רוחניות, אז מתגלה אצלנו יותר האגו, קו שמאל. רוכשים עוד קצת יותר רוחניות, קו ימין, קו אהרון, אז מתגלים שוב דינים. וכך אנחנו עולים, על שתי רגליים, כך אנחנו פוסעים ממדרגה למדרגה עולים כמו בסולם. אז אם מתגלים קו ימין ושמאל, ושמאל לימין לסירוגין , בזה אחר זה כל אחד, קו שמאל נותן את החומר וקו ימין מתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע. מצד אחד רצון אגואיסטי, קו ימין בא ומתקן אותו, שאותו רצון יהיה בהשפעה לזולת ונתינה, אז זה בסדר, כך דווקא מתקדמים.
לכן חכמת הקבלה היא בעד הרצון שיגדל. לכן היא נקראת חכמת הקבלה, איך לקבל הכול, את כל האור, כל המטרה. זה דווקא לאנשים שהם אגואיסטים ביותר ויודעים לתקן את האגו שלהם.
מה שאין כן, חוץ משיטת אברהם כל יתר השיטות שגם נובעות מבבל, הן שיטות אחרות . אברהם לימד גם את העמים האחרים. כמו את בני הפילגשים שהיו לו, שהוא לימד ושלח אותם קדמה לארץ קדם, כמו שכתוב. הוא לימד אותם שיטה הפוכה. אם אתם לא באים לתקן את האגו, עם חכמת הקבלה, על ידי משיכת המאור המחזיר למוטב, אז יותר טוב שהאגו לא יגדל.
לכן הוא נתן להם את כל השיטות של הדתות והאמונות למיניהם ובפרט הבודהיזם, שהם תמיד אומרים, "אל תרצה יותר, תהיה ילד טוב, קטן, תתייחס יפה לאחרים, אל תקפוץ, אל תרצה הרבה". זאת אומרת, להקטין את הרצון לקבל כמה שאפשר. אם אתה לא יודע לתקן אותו, לפחות תהיה אגואיסט קטן, איכשהו זה יגרום פחות רע לאחרים וגם לך בסופו של דבר.
מה שאין כן, כשאנחנו משתמשים בחכמת הקבלה, אנחנו משתמשים באגו הגדול, העצום. ושהוא גדל, אנחנו שמחים, כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"7, אבל יצר המתוקן. ולכן קורח שהוא רצה לחלק, לקרוע את הקשר, הוא רצה בעצם לשבור את הסולם הזה, הוא רצה שכל עם ישראל לא יהיה מחובר. שכולנו לא נהיה תחת ההיררכיה הזאת, לפי המבנה הנכון של השבטים. שבטים זה י-ה-ו-ה כפול שלושה קווים בכל אחד, ארבע כפול שלוש, שנים עשר שבטים. כאילו לפרק את כל המבנה, זה בלתי אפשרי, בזה אנחנו בעצם לא מגיעים למטרה. ולכן החטא שלו הוא חטא כל כך גדול, ונקרא "מחלוקת לא לשם שמים", לא להתקדמות.
גלעד:כל כך הרבהמשמעות לפרשה הזאת. אנחנו עוברים לשלב הבא, שלב השאלות והתשובות.
השאלה הראשונה, הרב לייטמן, כביכול הטענה של קורח נשמעת צודקת. מה הם בסך הכול ביקשו? הם אמרו, "כולנו שווים". הם לא אמרו, "אנחנו לא רוצים להתחבר", לפחות לא אמרו את זה בפרוש. הם אמרו, כולם שווים, למה אתה ואהרון שווים יותר? תוכיחו לנו שאתם יותר מאיתנו.
אתה לא יכול לשבור תיקון באמצע העבודה,. אין מראים לטיפש חצי עבודה. אלא הוא צודק, כולנו מגיעים לשוויון, "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד. אבל זה בסוף התיקון, ולא באמצע כשנמצאים במדבר.
המדבָּר זה בינתיים התהליך שאנחנו עוברים רק לרכישת תכונת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע. ואחר כך, עוד כניסה לארץ ישראל. זאת אומרת, שאנחנו הופכים את הרצון לקבל להשפעה גמורה, לקבל בעל מנת להשפיע. במדבר אני עדיין רק כובש את האגו שלי ולא נותן לו לפרוץ בעל מנת לקבל לעצמי לרעת הזולת. זה נקרא שאני מגיע לדרגת חפץ חסד.
לכן אי אפשר בדרגות האלה לעשות מה שקורח אומר. מצד אחד הוא צודק, אבל לא במקום. יבוא הזמן שכן זה יתממש, בגמר התיקון מתממשים כל הרצונות, כל הטענות של כל בני אדם, הגרועים והטובים כאחד. אבל לא עכשיו.
והפיתרון במטֶה. מה זה מטה? שאני יודע איך ללכת. אחר כך יש לך סימן, שאנחנו לא יכולים בצורה כזאת להתקדם. אלא יש מטה אהרון ומטה משה ואז אנחנו הולכים באור האמונה, בידי משה.
אורי: מה העניין של ההתנשאות ואיך בעצם זה הופך להיות בסופו של דבר למשהו חיובי? אצלנו בגשמי רוצים כסף, איך זה עובד פה?
לפעמים קל לנו יותר להסביר את זה בין בני אדם, להסביר את זה בתוך האדם עצמו זו רמה אחרת. כי בסופו של דבר, התורה מסבירה לאדם בפנים, לתכונות שלו, למחשבות שלו, רגשות שלו, רצונות שלו. ולכן המאבקים האלו הם לא נמצאים רק בינינו, אלא גם בתוך האדם. "אני רוצה בצורה אגואיסטית להתקדם, לא, זה לא בסדר, אני צריך להתגבר על זה, אני צריך ללכת יותר בצורת ההשפעה ואהבת הזולת, הרי כך כתוב, וזו המטרה ותכונת הבורא זו השפעה ואהבה ואני הפוך ממנו".
זאת אומרת, החשבונות האלה תמיד נמצאים בתוך האדם. וודאי שהאדם נמצא פעם בזה ופעם בזה. בכל אחד מאיתנו יש פרעה, קורח, המן, משה ואהרון וכולי. זאת אומרת, "אדם הוא עולם קטן"8, הוא מורכב מכל הכוחות. ולכן כשאנחנו מתקדמים בדרך, הכוחות האלה גדלים, הם נעשים ממש מנוגדים והאדם נמצא במאבקים גדולים, פיצוצים פנימיים.
לכן כל אחד צודק מתוך נקודת המבט שלו, אי אפשר להגיד שלא. כי זה כוחות הטבע שהבורא ברא, זה לא סתם שבא לי ככה משהו לחשוב או לא. כאן כל אחד מהם, מהרעים ביותר ועד הטובים ביותר, כל הכוחות האלה נמצאים בטבע, השאלה, איך אני משתמש בהם. אסור לי למחוק שום דבר ממה שיש בי.
גם את אותו קורח, אני מתקן, זה נקרא שאני מתקן. כשבאה מגיפה, שבא איזה מוות, שריפות, כל מיני קורבנות שהאדם חותך את הבהמה שבו, ושורף אותה ואת יתר הדם שלה שופך.
אנחנו לא יודעים בינתיים איזה פעולות פנימיות אנחנו עושים על ידי הפעולות האלה, אבל מדובר בתיקון של כל רצון ורצון. מקסימום, מה שאני כן עושה, אני מקפיא אותו בינתיים, שזה גם כן תיקון, על מנת להשתמש בו אחר כך. בכוח, בהבנה איך להשתמש.
אורי: למה אני רואה את זה כהתנשאות?
כי זה תמיד מאבק של הכוחות הפנימיים בנו. אלא מה עוד יכול להיות? אני שם את עצמי תמיד בצורה ניטראלית, על כף המאזנים. ואז אני צריך לשמור שדווקא אחד לא יהיה גבוה מהשני שהימין לא תהיה נמוכה כל כך מהשמאל. אני כל הזמן דואג שהימין תהיה יותר, ללכת בקו ימין. המצווה היא תמיד ימינה. אבל קו שמאל יגדל בהתאם לזה וכל פעם ייתן לי איזון, שאני כל פעם בכל זאת אתקדם בימין.
ולכן אני חושב שההרגשה הזאת של המאבק הפנימי, היא הרגשה מאוד יפה. כל פעם אני מרגיש עד כמה שאני נמצא בשינויים האלה. זה כמו אופנִים, כמו אופן שכל הזמן צריך להסתובב, זה למעלה זה למטה ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
גלעד: נזכיר לצופים בבית שב- kab.co.il אתם יכולים לגלוש, להיכנס ולשאול שאלות.
הרב לייטמן, מה זה התיקון הזה שנקרא "בליעה באדמה"? לא ראינו הרבה דוגמאות לזה. שהאדמה ממש בולעת?
אדמה זה הרצון לקבל הכללי. אותו הכוח שאנחנו לא יכולים להשתמש בו בינתיים בצורה הנכונה, בעל מנת להשפיע. התיקון שלו הוא כמו התיקון עם הגוף המת שאנחנו קוברים אותו.
מה זאת אומרת? רצון שהוא מת, שאנחנו לא יכולים להשתמש בו בצורה בעל מנת להשפיע, שהוא התגלה בנו עכשיו בעל מנת לקבל. אותה כוונה בעל מנת לקבל, קורח זו כוונה , עם הרצון אנחנו לא יכולים לעשות כלום, הוא לא טוב ולא רע, זה רק רצון. הכוונות שלו, או שאני ברצון הזה משתמש לעצמי או לטובת הזולת, כל התורה היא בזה. איך לבדוק בדיוק מה הכוונה שלי, לטובת עצמי או לטובת הזולת. להפוך את הכוונה שעל מנת לקבל לעצמי, לטובת הזולת, על מנת להשפיע.
ואז את הכוונה הזאת על מנת לקבל, או שאני שורף, קובר אותה באדמה, או שהאדמה בולעת אותה או שאני מביא אותה לקורבן, על מנת להתקרב. כשאני מתקן את הכוונה הזאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אני מקרב את עצמי לבורא, לכן זה נקרא קורבן. וכן הלאה. כל העבודות הם כך.
לא מדובר כאן על בני אדם, ודאי, ולא מדובר על איזה תיקונים טרגיים כאלה כמו שאנחנו רואים, האדמה בולעת, שורפים, הורגים, מגיפות והכל, אמנם שזה קורה בגשמיות. אבל התורה מספרת לנו רק על התיקונים הפנימיים ש"כל אדם הוא עולם קטן".
אנחנו צריכים לבדוק אצלנו, מהו קורח, מהו אבירם, מהו דתן, מהם כל המאתיים וחמישים הנציגים, מה זה נקרא להיות שווה, מה זה לא שווה, מטרת הבריאה. בהתאם לזה, איך אני צריך למיין בתוכי את כל הרצונות האלה, כל הכוונות. מה בעד, מה נגד. מה זה מטה אהרון, מה זה מטה של משה, מה זה נקרא פריחה שלהם. מה זה פורח? שאני הולך בדרך וזה פותח לי את הכלי שלי לקבלת האור העליון. ואז בצורה כזאת אני מתקדם.
גלעד: תוך כדי זה שאנחנו שואלים את עצמנו את השאלות הנפלאות האלה, נקרא קטע מפרשת קורח, קטע מספר אחד, מספר זוהר לעם. ואומר כך:
"קורח הלך במחלוקת, שהיא הרחקה ודיחוּי למעלה ומטה. ומי שרוצה לדחות תיקון העולם, נאבד מכל העולמות. מחלוקת היא הרחקה ודיחוי של השלום. ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום."9
שלום זה שלמות. כשאנחנו מגיעים למצב שמשלימים קווים שמאל וימין, הטבע שלנו והטבע של הבורא מגיע להשתוות ולחיבור ולדבקות. זו בעצם התוצאה הרצויה שצריכה להיות וזה מביא לנו שלום. שאף פעם הם לא נהיה מנוגדים, מנותקים, מרוחקים, אלא עד כדי כך מחוברים שאי אפשר להבדיל בינינו. זה מה שאנחנו צריכים, להגיע לדבקות בא-לוהות, שאני והוא נעשים כאחד.
עד כמה שזה נראה לא מציאותי, אבל זו המטרה ולקראת זה אנחנו חייבים ללכת. וכמה שנלך לכך בכוחות עצמנו, ננצל מכל הייסורים ומכבש ההתפתחות שירדוף אותנו.
אורי: מה שלא ברור לי, אנחנו לומדים, שבעצם כל הדרך הרוחנית שלנו היא מלאה ספקות תשאל, תעשה, תחשוב, תבדוק.
כי האדם צריך להתפתח.
אורי: אבל פה האדם שהעלה ספק נשרף, נבלע, איך זה עובד?
לא. כשמגיעים לספקות, אז הספקות האלו הם מאוד בולטים. ואתה מגיע למצב שאתה קובע שהאדמה בולעת, את זה אתה עושה. נכון שהבורא מבצע, אבל בפנים אתה רואה עד כמה שהדברים האלה עוברים לפניך כמו בתיאטרון הפנימי שלך, כמו בראיה פנימית כזאת. מה כאן כל התכונות האלה, משה, אהרון, קורח, דתן, אבירם, שבטים, מה זה מטה, מה זה אדמה. את כל הפרטים האלה אתה מברר בתוך התכונות שלך ואתה רואה את הסיטואציה הזאת כתמונה הפנימית. רשת הקשר ביניהם, מה יותר, מה פחות, איך אני מתקדם.
כי בסך הכל, כשאתה מגלה את הרשת הפנימית שלך בין כל התכונות, תרי"ג רצונות, כולם בצורה אגואיסטית על מנת לקבל, איך אתה מביא אותם בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאתה עושה תרי"ג מצוות. כי המאור שבה מתקן כל פעם את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, עשית מצווה. זה נקרא מצווה. ואז כשאתה מבצע את הכל הדברים האלה, ממש לפניך העולם הפנימי שלך. ובתוך העולם הפנימי שלך אתה רואה איך אתה מתחבר עם כולם ובזה אתה מגלה את הנשמה שלך ואיך למלאות אותה. זה בירורים, מאבקים, חיבורים שאתה עושה, מילויים איך שאתה ממלא את הכל. אתה בזה מגלה את עבודת ה', זה נקרא עבודה אמיתית, עבודת ה' שאתה מבצע.
ואז אתה מגיע למצב שאתה מבין מתוך זה את מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, איך אתה מבצע, מממש. אתה בסופו של דבר מגיע למצב שאתה מבין הכל, זה נקרא "וידעו אותי מקטן ועד גדלם"10. ואז אתה מגיע לכלי שלם שנקרא "בית", "כי ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים". לכל הרצונות שלך, כולם נמצאים שם, בכולם אתה מרגיש את הא-לוהות ממש בכל הנפש שלך.
גלעד: הגענו לשלב הבא שלנו, זה שלב המושגים. בשלב הזה אנחנו שואלים, שאלות על מושגים. מגדירים מושגים, ובשתיים שלוש שורות, ננסה לתמצת את המושג.
נשתדל.
גלעד: נשיא.
נשיא זו התכונה המיוחדת שעכשיו היא שולטת על כל יתר התכונות במצב הנוכחי.
אורי: קנאת סופרים, מה זה?
קנאת סופרים זה שאני רוצה לספור כמה אני מרוויח, כמה אני מקבל, כמה אני נותן. כמה אני מתקדם ברוחניות, אני מתקדם דווקא על ידי הקנאה. זו קנאה טובה. שאני מקנא בסביבה, בכך הסביבה מקדמת אותי להיות יותר רוחני.
גלעד: קורח.
קורח זה הרצון לקבל שמתגלה בי כנגד ה"משה", ועל ידי המחלוקת הזאת אני מתקדם.
אורי: מגיפה?
מגיפה זה התיקון כשבא. ובצורה כזאת מנתקת, מסדרת את הכוונות שלי בעל מנת לקבל, איך לתקן אותם שיהיו בעל מנת להשפיע או בדרגת הבינה או בדרגת הכתר.
גלעד: אש מהשמים.
אש מהשמים, אש זה גבורות, סליחה שאני מדבר בלשון שלא מובנת לכולם. זה גבורות שמתגלים בקו שמאל, שעדיין ללא חסדים. יכולים להיות גבורות ממותקות, גבורות טובות. זה תיקון, כוח התיקון. כוח התיקון מצד השמאל.
אורי: קדוש?
קדוש זה דרגת הבינה, ההשפעה. זה נקרא קודש.
גלעד: כפרה.
כפרה זה אור שבא ונותן לי כוח לכפרת העוונות, להפוך אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. שכל העוונות שלי, כל האגו שלי מה שהיה בי, הפך עכשיו להיות להשפעה.
אורי: מטה.
קו האמצעי שעל ידו אני מגיע למטרה נקרא מטה. אם מתחברים אליו כל התכונות, כל ההבחנות מסביב בצורה הנכונה, אז הוא פורח.
גלעד: פריחה.
זה בדיוק הקו האמצעי שמראה לי שהוא מתמלא באור, זה נקרא מטה שפורח.
גלעד: אנחנו ממש לקראת הסיום. ונקרא ככה קטע לסיום מתוך כתבי רב"ש, מאמר ב', זה קטע מספר שמונה.
"מהו מחלוקת? הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה." ... "הרחקה ודחוי של השלום." ... "השלום של מעלה, קו האמצעי שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל, ושל מטה של משה." ... "מחלוקת שייך בכל מקום שיש שני דברים מנוגדים." ... "המחלוקת היא דבר הכרחי." ... "כי אי אפשר לתקן איזה דבר, אם לא יודעים את החסרון. לכן כשיודעים את המחלוקת, שיש בין הרצונות, אז יכולים לעשות שלום ביניהם."11
צריכים לכבד את המחלוקת, רק להפוך אותה שתהיה מחלוקת בונה, כמו שכותבים, "סתירת זקנים בנין"12. ואז על ידי זה מגיעים למטרה.
גלעד: אז אנחנו נגיע למטרה. תודה, הרב לייטמן. תודה לאורי שבתאי. תודה לכם, הצופים בבית, לגולשי האינטרנט. ונתראה ב"פרשת השבוע" הבאה.
(סוף השיעור)
עפ"י עירובין נ"ד, א', שמו"ר לב, א'↩
"כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג).↩
ישעיהו, פרק נ"ו, ז'↩
ישעיהו, פרק ב', ב'↩
"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי,סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')↩
"כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו." (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ה', ט"ז) ↩
"כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת סוכה, דף נ"ב, פרק ה', א' גמרא)↩
"ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩
זוהר לעם, פרשת קורח, מאמר "ויקח קורח", אות ה'↩
"כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג).↩
"כתבי רב"ש", כרך ב', מאמר "מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה".↩
תוספתא, סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה, פרק א', ג'.↩