בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 13.10.2021*

*חלק 1 - שמעתי י"ט, מהו שהקב"ה שונא את הגופים בעבודה*

באמת נתקעים בזה כולם בדרך, רק תלוי כמה נמצאים במצב הזה. *אנחנו לא נותנים מספיק מאמץ, התפרצות, ההתקפה, שאנחנו לא מסכימים כל הזמן ליפול וליפול שוב ושוב לרצון לקבל שלנו, אלא שחייבים לעשות כאן איזושהי קפיצה. אני יודע שיש לפניי מחסום, הוא מאוד קשה אם אני הולך להתווכח עימו*. יש על זה כל מיני סיפורים, ציורים, איך התווכחו מקובלים עם המחסום הזה, עם הרצון לקבל הזה שעומד לפנינו, כך וכך לעקוף אותו, באיזושהי צורה להסתדר עימו, להשאיר אותו לאח"כ או לקפוץ לפניו, זה רק ראש בראש.

יש כאן עניין פשוט, אם אנחנו לא מסכימים עימו וכן רוצים לצאת, אז אנחנו יוצאים. כמו שביציאת מצרים משה בא לפרעה ואומר: אני רוצה להשתחרר ממך, אני רוצה להשתחרר, תן לי כל הרצונות, כל הכוונות, כל המעשים, כדי שאני אצא משליטתך. אז בסופו של דבר הוא יוצא, הוא יוצא עד כי כך שפתאום הוא מגלה שפרעה בעצמו פותח להם מקום יציאה ומשחרר אותם ומוביל אותם עד יציאה ממצרים.

הרצון לקבל נברא בצורה כזאת שחייב להתנגד, כדי שיהיה לאדם כוח התנגדות כנגדו, שידרוש מהבורא כוחות, קשר, עזרה, ועל זה יתקרב לבורא. כלומר יצר הרע נקרא *עזר כנגדו* מפני שהוא פועל כאילו נגד עצמו, הוא נותן לאדם יכולת להתקשר לבורא בצורה כזאת שאחרת אדם לא היה אף פעם ניגש לבורא.

לכן *כל ההתנגדויות שיש בנו, ואנחנו מרגישים חלשים, לא מסוגלים לצאת מהרצון אגואיסטי שלנו שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר נגדו, זה סה"כ כדי שעוד יותר ועוד יותר נצטייד בכוח יציאה, לקפוץ מתוך הרצון לקבל לרצון להשפיע. הבורא לזה מחכה ועוזר לנו בכל מני צורות ההתנגדות שעושה סביבנו, ואנחנו כך מתקדמים לבנות כוח השפעה במקום כוח קבלה*.
ש: איך לעשות חשבון נכון ולהשקיע כל הכוח במכה אחת ולא למשוך את זה בזמנים?

ר: נכון, אבל זה *תלוי בסביבה. ככל שהאדם מארגן את הסביבה, דווקא בזה הוא מתקרב להצלחה, כי לבד וודאי שלא יהיה לו שום כוח. צריכה להיות סביבה גדולה, חזקה, מגובשת, ואז כולם מבינים שאין להם ברירה, הם חייבים לעשות התקפה, בקומנדו חזק, נכון, יפה. להשתדל לתת מקום לכוח המשותף שביניהם, זה נקרא שלוקחים פטיש יותר גדול, ומסוגלים כבר לשבור את הסלע*.

ש: רצון חזק זה אומר שהוא משתנה ע"י הרבה הפסקות, כניסות? ...

ר: *רצון חזק נקרא שאפשר לקחת פטיש גדול, כלומר קבוצה חזקה מאוד, מגובשת, ולתת מכה חזקה על האבן, לשבור אותה. מה שאם כן, לקחת פטיש קטן ולדפוק הרבה דפיקות באבן, אין שום תוצאה מזה שדופקים. לכן צריכים לשים לב על כמות ואיכות העבודה שלנו, במה היא בדיוק מתרחשת. העיקר בשבילנו זה להיות מגובשים יחד כנגד שונא שלנו אחד*. הרצון לקבל שפועל בכולם, אמנם בכל מיני צורות שונות, הפוכות אולי. אבל בעצם זה אותו האגו שלנו, אנחנו צריכים להשתדל לחייב אותו להסתלק מאיתנו בזה שפונים לבורא ודורשים.

ש: מה ההבדל בין שגרה להרגל?

ר: *אין הבדל. גם שגרה וגם הרגל הם מצבים שאדם לא צריך להשקיע בהם שום דבר, כי זה כבר נקרא טבע שני. לכן כשהוא נמצא בהם, זה סימן שהוא לא מתקדם ויכול להיות בזה עד סוף החיים*.

ש: בהפסקה בין 2 התגברויות, ע"י מה אפשר לצמצם בפער?

ר: רק ע"י ההתמדה בלימוד, בקבוצה. בזה שמשקיעים דווקא בעבודה יום יומית. לי עזר שהייתי פעם כותב ספרים, מלמד אנשים. זה מאוד עוזר שאתה מלמד, אז אתה נכלל עם רצונות זרים והם מנענעים אותך, הם מחייבים אותך לחשוב אחרת.

מאוד מועיל *להשתדל להפיץ*. קודם כל אתה עושה את זה כהשפעה לבורא, ושנית, אתה מרחיב גבול של חכמת הקבלה וגם מבין איך יותר להסביר גם לעצמך וגם לאחרים. זה מחייב אותך להתקדם וללמוד. כלומר ההפצה מאוד עוזרת לאותו אדם שמפיץ.

ש: מה זה אומר שהרצון לקבל אומר להאדם תעשה את רצון הבורא? ..

ר: 2 כוחות פועלים באדם. בדרך כלל פועל כוח אחד, רצון לקבל. אם אדם מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה, מתעורר בו גם כוח שני, וכאן כבר אדם נמצא במצב שהוא נמצא בין 2 כוחות, פעם רוצה לקבל, פעם רוצה להשפיע. פעם רוצה להיות ממש קרוב לבורא, פעם הוא נופל וקרוב לטבע שלו האגואיסטי.

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים לא ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע, אלא כאילו אנחנו בוחרים, בוחרים מה אנחנו רוצים לעשות, מי ישלוט עלינו, או על מה אנחנו יכולים לשלוט. כאילו שבבחירה שלנו אנחנו שולטים בזמן העבודה. כך האדם עושה את הבירורים. *צריכים לעשות בירורים, כדי לדעת תחת איזה כוח אתה נמצא? למי אני ארצה לעשות טוב? כאן כבר מתחיל אצלי מאבק*. לוקח כמה שנים עד שאדם מתחיל להבחין בין 2 הכוחות האלה, שהוא נמצא ושכוח אחד שולט בו על גבי השני, וכך זה לסירוגין, כוח אחד וכוח שני, ושניהם בסופו של דבר מובילים את האדם לגמר התיקון.

ש: האם הרצון לקבל של המקובלים גם נחשב ליצר הרע?

ר: דווקא הרצון לקבל שלא נותן לאנשים להתקרב לבורא, הוא נקרא יצר הרע. כל ייתר הרצונות לא נקראים יצר הרע, הם לא מפריעים לאדם. *אתה יכול ליהנות אולי מכל מיני דברים בחיים, אם זה לא מפריע לך להתקרב לבורא, זה לא נקרא יצר הרע*. יצר רע זה אך ורק כשהאדם קובע שהוא רוצה להתקדם לע"מ להשפיע, לחיבור, לבורא, ומגלה שיש כוחות שמפריעים לו, ואז הוא מתנגד.

פרוטה לפרוטה חשבון גדול, מצד שני צריך לרכז את המכה …?

ר: אנחנו צריכים ביחד להתחבר יותר ולהבין *שכל המכה צריכה להיות על המחיצות שבינינו. אם אנחנו מגיעים לחיבור, אז מתוך החיבור אנחנו מחייבים את הבורא לעזור לנו.. העיקר זה חיבור, מה אכפת לי שזה יהיה שיעור או לא יהיה שיעור? שתהיה סעודה או לא? החשוב הוא החיבור, מגיעים לזה או לא? אנחנו מחזירים את עצמנו לתבנית של אדם הראשון או לא? בזה תלויה ההצלחה*..

ש: .. חיבור בינינו זה בזמן שיעור בוקר? ...

ר: איך תגיע לידיעת החיבור, נחיצות בחיבור אם אתה לא תגיע לשיעורים? הם מעוררים אותך, לאותו יום, לפחות משהו.

ש: מהו עבורנו הפטיש שבעזרתו שוברים את האבן?

ר: *אנחנו בקבוצה יחד מגיעים למצב שרוצים לשבור מחיצה שבינינו, כי המחיצה שבינינו הבורא בעצמו נמצא בה. אם אנחנו שוברים את המחיצה, אנחנו מגלים אותו. אין לנו יותר מה לעשות*.

*בצורה פרקטית, אם אנחנו שוברים המחיצות שבינינו ורוצים להגיע למצב שהלב שלנו ייבנה מכל הלבבות בצורה של לב אחד, וכוח השכל שלנו יעבוד רק כדי שנבנה לב אחד מכולנו, אז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור כזה שבו מתגלה הבורא לכלי של אדם הראשון שקם לתחייה*.

ש: כיצד נוכל לוודא שאנחנו מכים בפטיש במלוא העוצמה בעשירייה? ..

ר: הכל תלוי כמה אנחנו עובדים, כמה שאנחנו מבינים מה אנחנו צריכים לעשות. צריכים להבין שחיבור זה כל המטרה הרצויה שאנחנו רוצים להשיג, כי אנחנו צריכים להחזיר את המערכת השבורה שנקראת נשמת אדם הראשון השבורה, למצב שהיא תהיה שלמה. זה נקרא שמגיעים לגמר התיקון. רצוי מאוד שאנחנו שעך נעשה.

איך לעשות זאת? *חייבים, חייבים, וצריכים לפי זה לבדוק איך עבר היום? מה אנחנו מתכננים ליום החדש לכיוון זה, לכיוון החיבור*? למרות שהחיבור הזה בינתיים בינינו יכול להיות חיבור שקרי, לא אמיתי כאילו, אבל יחד עם זה אנחנו בכל זאת, כמו ילדים, משחקים בזה כדי להגיע למצב שהמאור המחזיר למוטב פועל לפי המשחק הזה בחיבור שאנחנו מבצעים, וקובע בינינו חיבור אמיתי.

אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה, תראו איזה מצבים כל האנושות עוברת וכמה היא תצטרך עוד לסבול עד שתבין שכל הפתרון הוא רק בחיבור. לא סוציאליסטי, לא קומוניסטי, לא לא. עכשיו תהיה שוב נסיגה ושוב התקדמות, ככה זה בגלים, כל האנושות הולכת או לימין או לשמאל. כך כל פעם, אבל מה אנחנו רצים בכל זאת לקבוע? את החיבור המתגבר כל פעם יותר ויותר, אחרת אנחנו נמצאים בנסיגה ויורדים, יורדים למצבים עד מלחמת עולם.
ש: איך מגיעים למצב שאני אוהב לעשות את העבודה הזאת?

ר: *תבקש, תבקש מהבורא, זה נמצא בידיים שלו. תבקש מהבורא לאהוב את החברים, או כמו שבעל הסולם אומר, אני רוצה לחבק את כל העולם. זה נקרא אהבת עולם, הדרגה הגדולה ביותר של האהבה*.

מהמצב הכי גרוע שאנחנו בו נמצאים, אם אנחנו יכולים להתקשר לבורא, אז זה יכול להיות מצב הכי טוב, הכי מועיל, הכי חזק, כי אני מהמצב הנמוך ביותר מתקשר לבורא שהוא הגבוה ביותר. לכן *לא לזלזל במצבים שאנחנו מרגישים את הירידה, נפילה, חוסר אונים, אכזבה. אלו מצבים שמהם דווקא לפנות לבורא זה הכי מועיל. בזה ממש אנחנו מעוררים כוחות גדולים מאוד, אנחנו נמצאים במצב הנמוך ביותר, בעולם הנמוך ביותר, עד הבורא, עד השורש של כל המציאות הכי גבוהה*.
ש: איך לפנות לבורא מהמצב הנמוך הזה? ...

ר: *קח דוגמה מכולם, מהחברים. כולם עושים את העבודה הזאת. כל אחד ואחד נמדד לא לפי סתם שהוא רוצה להרגיש, מה שעובר עליו. מה שעובר עליו זה לא האדם, אלא כל אחד ואחד נמדד לפי המידה בה הוא יכול מכל מצב ומצב להתקשר לבורא כמה שיותר*. כלומר ככל שהמצב יותר נמוך, הוא רוצה להתקשר לבורא בצורה יותר עוצמתית, כי בזה דווקא הוא מבצע פעולות התיקון.

כל המצבים מגיעים מהבורא. לכן *אני לא מבקש מהבורא: תשנה לי את המצב, תתייחס אלי בצורה אחרת, כי אז אני אומר כאילו לבורא: עכשיו אתה יותר טוב, ופעם הבאה אתה יותר גרוע. אין עוד מלבדו, אני הכל מקבל ממנו. אני לא מתייחס אליו שישתנה. לא, אלא אני מבקש לעזור לי לשנות את עצמי, כך: "כל מצב ומצב שתקרין עליי, לא חשוב איזה מצב, אני אקבל את זה שהוא בא מטוב ומיטיב". את זה אני מבקש*.

*מה בעצם אני מבקש? לא שהבורא ישתנה ויקרין עלי מצבים הטובים, אלא שאני אשתנה, שאני אתקן את עצמי ואקבל כל יחס הבורא אלי כטוב ומיטיב. זה ההבדל, לא שאני מחייב את הבורא להשתנות, אלא אני מבקש שהוא ישנה אותי. זה כל ההבדל בין יחס הנכון ולא נכון להשגחה העליונה*.
כ*שאתה מבקש מהבורא, אתה מעורר בו תענוג. כשאתה מקבל מהבורא, אתה מעורר בו תענוג. אדם שמשתוקק לקשר עם הבורא, רואה באיזה צורה הוא יכול לעורר בבורא תענוג יותר גדול, או בבקשה או בהודאה, בקבלה, בנתינה*. הוא בודק את עצמו באיזה מעשים שלו, באיזה מחשבות, כוונות שלו הוא יכול לגרום לבורא יותר נחת רוח. זה מה שאדם שמשתוקק צריך לעשות, ואז הוא ילמד בזה גם את הבורא לעומת עצמו וכך יתקדם. כלומר אם אנחנו כל הזמן חושבים ע"י איזה פעולות, פניות, מחשבות, אנחנו יכולים לגרום לבורא יותר נחת רוח, אז בזה אנחנו מתקדמים.
כל העבודה שלנו היא רק בהתקרבות הלבבות, אמנם שזה כל כך נראה לנו רחוק, והעולם כל כך נגד זה, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לבצע ולא לעזוב, לא לעצור, כי בכל זאת עתיד העולם הוא בזה. אין ברירה, אנחנו נצטרך להיות קשורים זה לזה בצורה לבבית, לא פיזית, אלא לבבית, כך שכל אחד יכלול את כל הלבבות בתוך הלב שלו, ואז הבורא יתגלה בתוך הלב המשותף הזה לכולם, לכל אחד ולכולם. זו העבודה.
מה אני מבקש מהבורא, זה מה שחשוב. אני מבקש שהוא ישנה לי את הלב, את הרצון, שאני אוכל להתחבר עם החברים ואז אני אתחבר אליו. לפנות לבורא, לתיקון, אני יכול בצורה ישירה, אמנם שזה חלש מאוד. יותר אם אנחנו עושים את זה מתוך הקבוצה, אבל בכל זאת לפנות אליו אני יכול, והוא שומע. אבל על מה אני מבקש? על זה שייתן לנו חיבור בינינו, כי רק בחיבור בינינו הוא יכול להתגלות ובזה יקבל נחת רוח.
*לא חשוב לי מה שעובר עליי. אני אפס, אני שקוף, אני לא עושה מחיצה על כלום. מה שמגיע לי מהבורא, זה ודאי ממנו מגיע הכל, אלא אני רוצה להיות לפניו ללא הרצון לקבל שלי, ללא האגו שלי שיתנגד למה שהוא מקרין עליי. אני רוצה להיות שקוף, אז אין שום שליטה לרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס לקדושה*.
התרגיל שבוחרים חבר ומתפללים עליו. כשבוחרים בו, על מה הוא מתרכז וחושב?

ר: *אני לא נמצא בתרגיל שלכם. על מה הוא צריך לחשוב? אני חושב שהוא צריך לחשוב על האחרים, על כולם. הם חושבים כולם עליו, והוא צריך לחשוב על כולם, עליהם*.

ש: כשהרצון לקבל לא מקבל שום מילוי, מאיפה אני מקבל תמיכה כדי להמשיך בעבודה?
ר: מהלימוד ומחברים. מכל מה שאנחנו עושים. *תכתוב בדיוק מה שאתה נמצא לפני השיעור, ואח"כ תוסיף לזה מה שאתה נמצא אחרי השיעור, ותראה איך השיעור משפיע עליך. תעקוב אחרי זה ותראה. מפעם לפעם, כשאתה מתקדם ברוחניות, אתה תראה שלפני השיעור אתה נמצא ממש בכלל האפס, או אפילו מינוס, ואחרי השיעור כמה אתה עולה בהבנה, בהרגשה, ברצון להתחבר, ברצון להשפיע נחת רוח לבורא, יותר היום מאתמול. כך תבדוק את עצמך*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

כמו שבצמצום א' אנחנו לא יכולים לקבל ע"מ לקבל, מה שהיה מותר לפני הצמצום, כך אחרי צמצום ב' אנחנו לא יכולים לקבל אפילו ע"מ להשפיע למטה מטבור דנקודות דס"ג, למטה מפרסא, כי אין שם כוח לקבל בע"מ להשפיע.
לא יכולים לקבל ע"מ להשפיע למטה מפרסא, אבל למעלה מפרסא כן יכולים, ולכן האור העליון כבר מתפשט לא עד הטבור בלבד, אלא עד הפרסא..

הפרסא זה גבול בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה. באמצע נקרא פרסא, עד הפרסא מותר לקבל ע"מ להשפיע, למטה מפרסא אין כוחות לקבל בע"מ להשפיע, לכן זה נקרא צמצום ב', צמצום נוסף.
פרסא זה מקום מיוחד ב-10 ספירות דעולם דנקודות דס"ג, אבל אח"כ בעולם האצילות היא מקבלת תכונה שהיא יכולה לעלות ולרדת. דווקא ע"י זה שהיא עולה לאצילות ויורדת ממנו לעולמות בי"ע, ע"י זה יש אפשרות לנשמות לעלות מעולמות בי"ע לעולם האצילות. כך אנחנו עולים בהרגשה, בראיה שלנו, מדרגה לדרגה, כי בכל דרגה יש לך אותה חלוקה של פרסא.

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

"בר מצווה " על פי הקבלה

"בר מצווה " על פי הקבלה

"בר מצווה " על פי הקבלה

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם