אנו חיים בתקופה שאגו האדם, הרצון לקבל שלנו בשיאו, הוא לא רוצה לשמוע, להסכים ולא רוצה בכלל לדון עם מישהו בצורה עניינית, לעשות איזה השלמה, חיבור באמצע העיקר לבטל את השני. אין כיום דיון אמיתי אפילו בין משכילים, פרופסורים, רופאים וכמובן פוליטיקאים שזה מקצועם לבטל את כולם ורק אני אמלוך, אלא תרבות הביטול נכנס כל כך עמוק לתוך החברה המודרנית ולא מותירה אפשרות לשום הסכמה וביטוי נורמאלי משותף. רמת החינוך ותרבות השיח ירדו, לא נשאר דבר חוץ מהאגו שרוצה להרוס את כולם, "אני אמלוך" זו בעצם קריאת השעה. שאלות נבחרות מתוך הפרק: האם יש משהו חיובי בתרבות הביטול? האם הצבת גבול לדיבור אינה פוגעת בחופש הביטוי? מדוע בדיוק בתקופה מגפת הקורונה, זו תופעה עדיין כללית, אין נטייה או רוח לפלורליזם, להבנת האחר, ונהפוך הוא אנחנו רואים שזה מביא ליותר קיטוב? מהו הפלורליזם האמיתי? האם יש דברים שעלינו לבטל, בהיבטים השונים של החיים היכן שיכול להיות דיון אם כן מהם? האם להגביל את עצמנו בדברים שאנו מרגישים שהם פוגעים באחר? האם רק כאשר נחשוב לטובת הכלל רק אז נוכל לדעת בדיוק אם מה שאנחנו חושבים או עושים זה לטובת הכלל? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן