להחזיק את העשירייה למרות המרחק
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.07.26 – אחרי עריכה
זה אפשרי רק אם כל אחד משתדל לשמוע ולראות למעלה מהדעת את כל היחסים שביניהם בקבוצה, אחרת זה עסק אבוד.
דודי: מה זה "אחד מתקן בעבור האחר"? חבר אחד יכול לתקן חבר אחר?
כן.
דודי: או שאדם מתקן את עצמו.
לא. אם אתה מתייחס לכל אחד ואחד כאילו שבו תלוי הכול, אז יוצא שמיחס כזה נעשית ערבות. ואז כל אחד צריך לומר שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת.
שמעון: איך לתקן את החבר?
לתקן ערבות, להראות לכל אחד מהחברים שאתה מוכן.
דודי: את פעולת התיקון, האם האור עושה או החבר עושה?
כן.
דודי: מי עושה את התיקון?
הבורא.
דודי: הוא כותב פה "בכוח הערבות אחד מתקן בעבור האחר"1. איזה תיקון אני עושה על חבר? אולי אני נותן לו דוגמה, רצון, חיסרון, אבל איזה תיקון אני יכול לתת לחבר, או לעשות על חבר?
אם אתה מראה לחבר שאתה מוכן להיות ערב בשבילו, ואתה רואה שהוא מקבל את זה ומבין שזה מה שחשוב, אז אתם כבר נעשים ערבים זה לזה.
דודי: ומאיפה בא התיקון?
התיקון תמיד מלמעלה.
דודי: חברים רק מעוררים אחד את השני לתיקון.
כן.
דודי: לא מתקנים אחד את השני.
אין לך במה לתקן.
דודי: חוץ מאת עצמי.
גם את עצמך אתה לא יכול לתקן.
דודי: לא את עצמי ולא את החבר.
אף אחד. אתה רק מסכים שבכאלו יחסים כל אחד ידאג ליחס שלו לאחרים.
דודי: וההסכמה הזאת, אם אנחנו באמת מוכנים להיכנס להסכמה הדדית, במה זה גורם לאור לפעול עלינו?
ההסכמה הזאת גורמת לחיבור של כל אחד ואחד עם כולם מאותה עשירייה, וזה מה שמחבר אותם.
מיכאל: התיקון שלי תלוי בחברים או לא תלוי?
ועוד איך תלוי. אם הם לא יראו לך מה זה נקרא ערבות, מה זה נקרא דוגמה של ערבות, מה זה נקרא שכל אחד צריך להיות ערב בשבילי, אז אתה גם לא תוכל להוציא הרגשת ערבות מעצמך.
מיכאל: זה מה ששואלים הרבה תלמידים שלנו. יש הרבה נשים, אז בעיקר נשים שואלות אבל גם גברים. איפה כל הסיפורים האלו של התגלות, קשר רע, טוב, איפה זה, באיזו מציאות זה קיים?
אם אתה לא מקיים את זה, אז זה לא קיים.
מיכאל: אין איפה לקיים את זה. איפה לקיים? אנחנו קראנו עכשיו מאמר, איך אני יכול להראות לך דוגמה? במה אני עכשיו יכול להראות לך דוגמה?
אתה לא צריך להראות לי דוגמה.
מיכאל: לכולם.
גם לא לכולם.
מיכאל: לא צריך להראות דוגמה?
אני חושב שהעיקר, אחרי שקראנו כזה מאמר "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא", מה רוצה להגיד הרב"ש? שבאמת לכל אחד מאיתנו יש לנו מצד הבורא יכולת לקיים אותנו בלהביא אותנו לברית. וכשאנחנו מגיעים לתיקון כזה יום יום בינינו שתהיה ברית, אז אנחנו כן יכולים, גם בזה שכל אחד משגיח על עצמו וגם על חברו, וכך אנחנו יכולים יחד להיות מחוברים בזה שהולכים למעלה מהדעת.
שמעון: מה זה הערבות?
ערבות, זה כשכל אחד מחזיק את השני.
שמעון: מה זה מחזיק את השני?
אני מבין שמפני שיש לנו מורה אחד, אז אנחנו יכולים להבין שאנחנו קשורים זה אל זה.
דודי: אני חוזר על השאלה של מיכאל. אם אנחנו מתכנסים יחד, אז אני יכול להפגין, לשחק כלפי החברים, לתת להם דוגמה לערבות, לתמיכה, לעזרה, להסכמה, יש בינינו יחסים דרך הבעות פנים, דרך התנהגות, דרך המון יחסים שיש פה אדם יכול לקלוט מה אני מקרין לו. אבל אם אני עוד מעט חוזר למשרד שלי לעבוד, יש לי עכשיו עבודת הפצה, ואני עם עצמי שם כמה שעות כותב, עובד, איך אני יכול להפגין משהו כלפי העשירייה אם אני לא נמצא איתה פיזית? מה יש לי לתת לה? מה היא יכולה לקבל ממני?
לא יודע. איזה דוגמה הוא נותן?
דודי: הוא מדבר על כוח הערבות.
כן. אבל כוח הערבות בכל זאת בא מכל אחד, והחיבור הוא של כולם יחד.
דודי: אם אנחנו לא נמצאים פיזית אחד עם השני, תיכף נתפזר כל אחד לפינה שלו עד למפגש הבא שלנו, מה בזמן הזה אנחנו יכולים לעשות כדי לחזק את הערבות?
אם אין בינינו קשר?
דודי: אין בינינו קשר פיזי, כל אחד חוזר עכשיו למקום שלו.
כן.
דודי: איפה הערבות של העשירייה במקום הזה, כשכל אחד במקומו, בעולמו?
אני לא יודע. אבל נראה לי שאם אנחנו נדאג לקשר שנקרא ערבות בין כל אחד מהחברים ולקבוצה יחד, אז אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו מחוברים.
דודי: כלומר המרחק לא אמור להפריע לנו.
המרחק לא חשוב.
דודי: לא חשוב?
לא.
דודי: או שזה כנראה באשליה שלנו כרגע, במצב שלנו.
כן.
דודי: עכשיו אנחנו יושבים יחד, קוראים, יש איזו עוצמה משותפת מעצם המפגש.
ישנה, ישנה.
דודי: ובמצב אחר, כל אחד יושב בחדר, בעבודה שלו, במשרד שלו.
אז אין לו.
דודי: זאת השאלה, איך פה להביא את זה לאותה עוצמה כמו שהיינו יושבים יחד? זה אפשרי בכלל?
כן, לפי מה שהוא כותב זה אפשרי.
דודי: מה מקפיץ את זה?
הרצון של העשירייה.
דודי: בעצם הרצון שלי, המחשבה שלי על החברים, והתשוקה שלי לקשר איתם, זה מחיה אותם.
כן.
אילן: האם זה יהיה נכון להגיד שעיקר הערבות הוא כלפי עבודה למעלה מהדעת?
עבודה מכל אחד לשני?
אילן: כן, העבודה של כל אחד מאיתנו, העיקר של הערבות זה למעלה מהדעת, עבודה של למעלה מהדעת.
כן.
אילן: אני שואל, כי היום בבוקר בהכנה לשיעור קראנו קטע מסדר ישיבת התוועדות. רב"ש כותב שם, "ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה. זאת אומרת, מכל דבר קטן, שהוא עוסק בעניני עבודת ה', הוא נהנה בזה. כי אפילו שנזכר לרגע, שצריכים לחשוב על רוחניות, תיכף הוא אומר, אני כבר מודה ומשבח ומהלל לה'. כי הוא מאמין, שה' קרא אותו עכשיו ורוצה לדבר עמו".
כל פעם כשאנחנו מדברים על הדברים האלה, מתחזקת בי יותר ויותר ההרגשה שאם הולכים לפי מה שרב"ש מלמד אותנו, אז אין פספוס פה. הרב"ש מוביל אותנו בתהליך. וכל השאלות האלה עכשיו, אומנם דודי צודק, אני הולך למשרד שלי, אבל אני ערב לחברים שלי. בערבות הזו שלמעלה מהדעת אני שומר על המחשבה שלי כלפי מטרה אחת משותפת בינינו, וכשכולנו חושבים על אותו דבר, שם נמצא כוח הבורא בינינו.
כן.
אילן: איך להעביר את ההרגשה הזאת לכולם?
תעורר אותה בעצמך, ואז אתה תראה עד כמה אתה חי בתוך המחשבה הזאת או נסוג מזה, וחוזר להרגשה הזאת לבד.
כולנו צריכים להתחבר, לעשות מכל מה שאנחנו מדברים איזו ישיבה, ושבישיבה הזאת כל אחד יעזור לאחרים, מה הם רוצים ממנו ולמה הם מצפים. שהיחסים ביניהם ישתנו לפי מה שהם קוראים.
(סוף השיחה)
-
דרושי "כ"ד קישוטי כלה" לרמח "ל↩