"פרשת השבוע"

פרשת "לך לך"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.06.08 – אחרי עריכה

גיל: השבוע בפרשת השבוע נכיר יהודי גדול, אולי הוא אפילו עוד לא יהודי, נברר מי הוא. אני מתכוון כמובן לאברהם, הידוע בכינויו "אברהם אבינו".

פרשת "לך לך" מתחילה כך, "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". מה אנחנו יודעים על אברהם?

מסופר עליו הרבה בכל מיני מקורות, ב"מדרש רבא" ועוד, חוץ מהתורה ודאי.

גיל: אומרים שהוא גדל בבבל.

הוא גדל בבבל, הוא היה בבלי כמו כולם. אז כולם היו בבלים, כל הציוויליזציה האנושית הייתה מרוכזת שם.

גיל: בבל, עיראק של היום.

כן. הוא גר באור כשדים. כל הבבלים היו כמשפחה אחת גדולה, אומנם היו שם כל מיני שבטים ועמים קטנים, אבל כולם חיו יחסית בצוותא.

גיל: ואברהם הקטן עבד בחנות לממכר פסלים, ממכר "אלוהימים".

היה מכין אותם בעצמו עם אביו תרח.

גיל: זה היה העסק של אבא שלו לבנות ולמכור כל מיני פסלונים של אלוהים.

כן. זה כנראה לא פשוט, כי לא מכולם מקבלים את הדברים האלה, אלא רק מאנשים שמחשיבים אותם כאנשים גדולים שמבינים במה שהם עושים. הם עושים צֵלם שאני לפניו משתחווה, לכן הוא צריך להיות מישהו גדול. אז גם תרח וגם אברהם היו אנשים מכובדים.

גיל: יש סיפור יפה במדרש, לא בתורה, שהיו נכנסים אנשים לחנות הממכר של הפסלים ואומרים לאברהם ולתרח, "תעשה לי אלוהים". היה נכנס איזה גיבור, איזה צייד, והיה אומר "תעשה לי אלוהים, צייד כמוני". הייתה נכנסת אישה ואומרת "תעשה לי אלוהים יפַה כמוני". כל אחד רצה להאדיר איזו תכונה אלוהית שבו.

כן, הוא רצה לראות את עצמו כאלוהים.

גיל: הוא רצה להתפלל לעצמו בעצם.

נכון. האם זה לא נכון כאן ועכשיו אצלנו? גם אנחנו כך.

גיל: אנחנו מתפללים למראַה, מסתכלים במראה ואומרים "איזה גדול אתה, איזה יפה אתה"?

ודאי. האדם מרגיש שהוא יותר גדול מכולם, הוא עושה מעצמו אלוהים. אין יותר גדול ממני, מי הכי חשוב בעולם אם לא אני לעצמי.

גיל: האם אהבה עצמית זו תכונה טובה או לא טובה לשיטתך?

אהבה עצמית, אם היא מכוונת את האדם לנצל את האחרים לטובת עצמו, אז ודאי שהיא רעה. אבל אם היא מובילה את האדם להשתמש בכל התכונות שלו כדי להשפיע לזולת ועל ידי זה להגיע לקִרבה לאלוהים, אז זה דבר טוב. הכול תלוי בשימוש ובמטרה.

אברהם היה באמת אחד מהבבלים, הוא עבד עבודה זרה עם תרח, עם אבא שלו, הוא היה מאוד מכובד בין כל הבבלים, והיה כהן. מה שכן היה מעניין בזמנו, שפתאום כל הבבלים התחילו להרגיש שהם מתחילים לשנוא זה את זה במקום לאהוב, הם רצו לבנות מגדל עד השמיים.

גיל: סיפור מגדל בבל.

כן. עד השמיים דווקא. זאת אומרת אנחנו מנצלים את הכל, אנחנו מעל הטבע. ומפני שבכל אחד פרח האגו, אז הם הפסיקו להבין זה את זה. כל אחד חשב רק על עצמו, לא על אחרים, זה נקרא שלא הבינו זה את זה, ובזה התחילו להתקדם הלאה.

אברהם ראה את זה והתחיל לחקור את התופעה הזאת, הוא לא הבין מאיפה זה בא. עד שהתגלה לו שהאגו שגדל בתוך האדם זה דבר טבעי, וכך צריך להיות, כי על ידי הכרת האגו כרע, האדם מגיע אחר כך להתעלוּת מעל האגו לדרגת האלוהים. וזאת המטרה של כל ההתפתחות האנושית.

גיל: כל מדרגה בהתפתחות האנושית, היא שהאדם צומח על ידי האגו, ובאיזשהו שלב האגו מביא אותו למקומות לא טובים.

ואז הוא מכיר בזה שזה רע, מתעלה מעליו ורוכש דרגה רוחנית. שוב האגו גדל, שוב אדם מכיר אותו כרע ומתעלה מעליו, וכך כל פעם זה חוזר.

אברהם, על ידי זה שהתחיל להתעסק עם האגו שלו, הוא התעלה מעליו, השיג את האלוהות, ואת התוכנה הזאת של כללות העולם, לאן העולם עובר, דרך מה הוא עובר ולאיזו מטרה הוא צריך להגיע, והתחיל לספר על הדברים האלה לבבלים, לפרסם את החוכמה הזאת. הוא קרא לחוכמה הזאת "חוכמת הקבלה". המילה "קבלה" היא איך להשתמש נכון בכוח המקבל שלנו, בכוח הרצון לקבל שלנו.

גיל: נהוג לחשוב שאברהם הוא אבי המונותאיזם, אבי התפיסה שהכול אחד, הכול באחדות אחת פשוטה.

נכון, כי לשם זה מגיעה השיטה הזאת. השיטה הזאת באה כדי להכיר לנו כוח אחד, "הטבע" או ה"אלוהים", שזה אותו דבר.

גיל: בגימטריה זה אותו דבר טבע ואלוהים.

לא רק בגימטרייה. אם אתה מדבר על חוקי "הטבע" או על מצווֹת ה"אלוהים", אז זה אותו דבר. חוכמת הקבלה היא מדע שמסביר לנו איך בנויה כל המציאות.

גיל: מצווֹת האלוהים במובן הזה, זה איך העולם עובד, אלו חוקי הטבע, איך העולם צריך לעבוד.

נכון. כשהוא הכיר את זה, הוא התחיל ללמד את זה. כתוב במדרש רבא, זה מדרש שגם נכתב קרוב לאותם הזמנים, שהוא פתח את האוהל והתחיל להזמין אליו עוברים ושבים, והתחיל לספר להם שיש אלוהים, שצריכים להיות באחדות, באהבה ובהשפעה זה לזה. גם שרה אשתו פתחה את המקום לנשים. התקבצו סביבם כמה אנשים, קבוצת נשים, קבוצת גברים, וזאת הייתה הקבוצה הראשונה בלימוד חוכמת הקבלה. הוא היה המקובל הראשון.

גם נוח וגם אדם הראשון, וגם עשרים דורות מאדם עד אברהם, היו מקובלים, ועל כולם מסופר בתורה. אבל אברהם היה החוקר הראשון, הוא היה המקובל שהבין את יסוד הבריאה והתחיל ללמד איך להשתמש בו. לכן הוא המייסד של חוכמת הקבלה, ולכן הוא נקרא "אבינו", כי בעצם הוא נתן לכל האנושות שיטה איך להגיע לאלוהות.

גיל: לך לך מארצך, ממולדתך, מכל מי שאתה מכיר, מכל התרבות שאתה מכיר, מהמשפחה שלך, מהפרנסה הקבועה שלך, לך לך אל הלא ידוע.

"אל הארץ אשר אראך". מה זאת אומרת? תעזוב את הרצון שלך, אלך מארצך", מ הרצון שהיית בו קודם, לרצון שאני אראה לך. תעלה משימוש ברצונות שלך, מאיפה שאתה עכשיו נמצא, לרצונות כאלו, לשימוש כזה בטבע שלך, ברצונות שלך, שאני אלמד אותך. זה מה שאומרים לאדם, תעלה מהמקום הזה למקום שנקרא "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון, ו"ישראל" זה ישר אל. שכל הרצונות שלך יהיו מכוּונים איך להגיע לדרגת האלוהות, כי זה בעצם שיא פסגת התפתחות האדם.

גיל: לכל בן אדם יש בעצם תקופה כזאת של "לך לך", שהוא יוצא לגלות מהמקום המוכר לו ומחפש דרך חדשה, מקום חדש. האם כדי לצבור, כדי לקבל השקפת עולם חדשה, אתה חייב לנתק את עצמך מהמקום הקיים?

אנחנו רואים מה קורה היום בעולם. כולם נמצאים בפרשת דרכים, כולם לא יודעים מה קורה, על ידי מה הם יכולים להינצל מכל הבלגן והבעיות, איזה כוחות פועלים עלינו, איך אנחנו יכולים לקבל אותם ולכוון אותם נכון, אף אחד לא יודע. זה מה שהיה גם בבבל, רק לבבלים הייתה עוד תקווה שהם יכולים להגיע לדברים הטובים, "על ידי האגו אנחנו עכשיו נבנה ונתפתח", והם רצו את ההתפתחות הזאת. אנחנו, אחרי אלפי שנים, נמצאים היום בסוף ההתפתחות הזאת של הבבלים. אנחנו אותה הציוויליזציה הבבלית הקטנה.

גיל: האם התקדמנו מאז שהיינו בבלים קטנים?

אבל לֵמה התקדמנו? התקדמנו להשיג שכל ההתפתחות הזאת מביאה אותנו לכישלון.

גיל: למה לא נשארנו בבבל, אם כל ההתקדמות שלנו הייתה בשביל להבין שלא התקדמנו?

תגיד על עצמך, איך אפשר?

גיל: אני לא יודע.

על זה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון". אי אפשר.

גיל: מה זה אומר?

"אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה". "מצווה" זה נקרא לקיים את חוק הטבע.

גיל: מה ה"לך לך" האישי שלך? איזה מסע אתה עברת?

אם אתה שואל עלי, אז אני משתדל ללכת לפי כל אותם השלבים שכתובים בספרי הקבלה - איך עלינו לעבור אותם בהתפתחות שלנו, בתיקון שלנו, עד שכל אחד מאיתנו יגיע לדרגה האלוהית. אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, לאותה דרגת התפתחות, כמו הכוח הגדול הכללי של הטבע.

גיל: גם אתה ניתקת את עצמך פיסית. עלית מרוסיה, באת לפה, פיסית שינית את המקום, שינית את תנאי הסביבה שלך כדי שתוכל לפתוח דרך חדשה, לקבל תפיסה חדשה, השגה חדשה של המציאות.

כן, אני הייתי ברוסיה, עוד לא ידעתי לאן אני הולך ומתפתח, רציתי לגלות את סוד החיים. לשם זה הלכתי ללמוד את המקצוע הראשון שלי, ביו קיברנטיקה, אחר כך ראיתי שבמדע הזה אי אפשר להגיע להבנת המציאות, "בשביל מה אני חי", "מה יש בזה", ולכן התאכזבתי.

גיל: אולי אותן שאלות שמנקרות בך גם ניקרו באברהם אבינו, והוא אמר "אני חייב לצאת מפה, לברר מה קורה בעולם באמת".

נכון. בזה נתקלים הרבה אנשים. עד שבסופו של דבר האדם מתגלגל לבירור, והוא מברר שאין לו בעולם הזה איפה למצוא תשובה. כי אנחנו רואים שהכול נמצא במשבר ואין לאן לפנות.

אני הרגשתי, לא עברתי את כל המקומות שבעולם, לא הלכתי לכל השיטות ולכל החכמים למיניהם שאומרים שיש להם פתרון, אבל הרגשתי שאין לי בעולם הזה משהו לחפש, אני חייב למצוא משהו למעלה מזה, אני צריך משהו שמגיע ממהות החיים. עד שהגעתי לחוכמת הקבלה.

גיל: לַמה גם אתה וגם אברהם באים לארץ כנען, לפה? למה "לך לך" לפה ולא לשווייץ?

כותב לנו בעל הסולם שמי שמרגיש נטייה לרוחניות, יש לו משיכה לארץ ישראל.

גיל: מה מיוחד במקום הפיסי פה?

כאן פועל עלינו כוח מיוחד שהוא הכוח הרוחני.

גיל: אגב, בנקודת הזמן הזאת זו ארץ כנען, זו עוד לא ארץ ישראל.

כן, נכון.

גיל: מה המשמעות?

המשמעות שאנחנו לא יכולים לקדש אותה כי אנחנו לא קדושים. "קדוש" נקרא המשפיע, הנותן, האוהב. תכונת ההשפעה היא תכונת האהבה, היא בעצם הקודש, זו תכונת הבורא. אם נגיע לזה ברצונות שלנו, והרצון להשפיע נקרא "ארץ הקודש", אם בכל אחד מאיתנו יהיה רצון להשפיע, ארץ הקודש, אז נמשוך למקום הזה שבו אנחנו נמצאים את השורש שלו שישפיע על כולנו. ואז נהיה בשלמות, בביטחון, בשגשוג ובשלום עם עצמנו ועם השכנים. הכול תלוי בתיקון שלנו.

מה שאמר אברהם, וזו באמת תכונת ה"חסד" שלו, שצריכים לאהוב זה את זה, להשפיע זה לזה, על ידי זה יהיה תיקון לכל אחד מאיתנו, וכל הזמן נעלה. לַמה כל הזמן נעלה? האגו שלנו כל הזמן יגדל, זה חוק הטבע, והוא יגדל מהעולם הזה עד הרמה האלוהית, אבל אני כל הזמן אגדל מעליו, הוא גדל ואני גדל, וכך בצורה כזאת אנחנו נגדל.

גיל: האם אפשר להגיד שלפני אברהם, לפני 5000 שנה, האגו של האנשים היה נמוך יותר מהאגו של היום?

מאוד קטן. מספרים לנו מקובלים שהעולם מחולק ל-6000 שנה, מאדם עד גמר התיקון. במשך 6000 שנה האגו כל הזמן גדל, ואם אנחנו לא עולים מעליו, לא מתקנים את השימוש שלו, אז אנחנו כל הזמן מפגרים אחרי תיקון, ולכן כל הזמן חוטפים מכות. אבל האגו כל הזמן גדל, הוא כשעון, הוא לא עוצר.

גיל: אברהם מבין את זה, אולי הוא כרגע מבין באינסטינקט.

הוא גילה את זה. הוא כתב את ספר היצירה, והוא מסביר שם את המערכת בצורה מאוד מאוד גבוהה, ממש ממקום שנקרא "עולם האצילות", שם כל מערכת ההנהגה וההשגחה עלינו. זאת אומרת הגילוי שלו הוא גילוי גדול מאוד.

גיל: ההבטחה האלוהית לאברהם, "ויאמר ה'", "לזרעך אתן את הארץ הזאת". "לזרעך", גם לבני ישמעאל, הם גם זרעוֹ.

גם לבני ישמעאל, ובגלל זה כתוב ב"זוהר" שבני ישמעאל יהיו בארץ הזאת כל ימי הגלות, ובסוף הימים, כשבני ישראל ירצו לחזור, אז בני ישמעאל יעשו להם את כל ההפרעות האלו שעכשיו אנחנו רואים, ואז יהיו מלחמות, כל עוד אנחנו לא נתקן את עצמנו, על ידי התיקון פנימי שלנו.

כתוב על כל הימים האלו שאנחנו נכנסים אליהם, "אחרית הימים" מה שנקרא, שאם אנחנו יכולים לעשות את כל המלחמות האלו בתוכנו, כל הבירורים האלה וכל התיקונים האלה, אנחנו לא נצטרך לעבור אותם בפועל, אלא נעשה את זה רק בכוחות שלנו, ברוחניות. וההפך, אם לא נוכל לעשות זאת, אז נצטרך לתקן. כלומר, מה שלא נוכל לתקן ברוחניות, נצטרך לתקן בגשמיות. זה תלוי בנו בלבד. ונקווה שנתקן.

גיל: "אברהם" מייצג בקבלה את מידת החסד. לַמה דווקא הוא?

"חסד" זה הכוח הראשון שהאדם משיג כשהוא מתחיל לצאת מהאגו שלו, שזה מה שחשוב לו יותר, לא לרצות שום דבר לאגו בצורה הגשמית, הבהמית, כדי להתמלא. אלא לעצור את זה.

גיל: אבל אולי באמת כמו המבול שבבסיס זה מים, זה חסד, אבל כשזה בא בשיטפון אתה יכול לטבוע. אולי גם אברהם היה כך, ללא גבולות, יש לו יותר מדי חסד.

לא, לא יותר מדי.

גיל: החסד מביא אותו לבסוף לנסות לשחוט את הבן שלו מרוב שהוא בנתינה ורצון לתת לבורא.

יפה מאוד. אנחנו דיברנו על הדרגות בהן האדם מתקדם, דרגה ראשונה זה כמו "אדם", דרגה השנייה זה "נוח", דרגה השלישית זה "אברהם". אותה שיטה חוזרת על עצמה. זאת אומרת, כמו שנוח היה בהתנגדות בין הרצון שלו על מנת לקבל לרצון שלו על מנת להשפיע, ובאמצע היה צריך לרכוש תכונת ההשפעה, כך עכשיו אברהם. הוא נמצא ברצון להשפיע שלו, אבל הוא לא יודע איך להשתמש ברצון לקבל. זה "יצחק".

גיל: "יצחק" זה הגבורה, הרצון לקבל.

כן, השמאל. ואברהם כולו ימין. אז איך יכולים ימין ושמאל להשתתף יחד, את זה הוא לא מבין. הוא רק מבין שצריכים כאילו לשחוט, להפסיק להשתמש בשמאל, ואז הוא מבין שלא צריכים להרוג את הרצון הזה.

גיל: אולי אנחנו מקדימים את זמננו, כי בפרשה הבאה מופיע כל עניין העקידה.

שאלת.

גיל: אנחנו אומרים אגב בכל תפילה, כל יום, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

כן. ימין, שמאל ואמצע. כי אנחנו פועלים לפי השיטה הזו, שימין הוא כוח ההשפעה, שמאל הוא כוח הקבלה, והשילוב ביניהם זה מה שבונה את האדם, יעקב. ויעקב הגדול נקרא ישראל.

גיל: אז האלוהים שלי לצורך העניין הוא "אלוהי אברהם יצחק ויעקב" או "אלוהי קופטש"?

לא, "אלוהי קופטש". אבל הקופטש הזה, זה גם אברהם, גם יצחק וגם יעקב, שכך בסופו של דבר זה מייצב את זה. מי זה האלוהים? תכונת ההשפעה והאהבה, זו לא איזו דמות. תכונת ההשפעה והאהבה שנמצאת למעלה מהאגו, זה נקרא אלוהים.

גיל: אברהם יצא, הגיע לארץ כנען יחד עם לוט האחיין שלו, שמוצא את מקומו בסדום דווקא. בסדום שאנשיה רעים וחטאים מאד, לוט מרגיש בבית.

כן, ואברהם לא. זה נגד אברהם, על אף שהוא הקרוב שלו. זאת אומרת, אנחנו רואים איך האדם מסדר ומברר את הכוחות שבו. מאלה הוא צריך להתרחק, ומאלה גם כן. אבל לוט, על אף שזה הקרוב שלו, באמת מוצא מקום בסדום. ואחר כך, כשיש לו בעיות, אברהם בא להציל אותו.

גיל: הוא מנהל שם גם איזו מלחמת עולם קטנה עם מלכים בשמות משונים כמו כדרלעומר, תדעל.

כן. אבל אחר כך, כשאברהם שוב מציל אותו כביכול ולזמן מה מתחבר עמו, נעשה ריב בין רועי מקנה אברהם לבין רועי מקנה לוט, בין הרועים שלהם. זאת אומרת, הכוחות האלה בכל זאת לא יכולים להיות יחד. ואז אברהם אומר, אם אתה הולך ימינה אני אלך שמאלה, אם אתה שמאלה אני ימינה, אנחנו חייבים להיפרד.

גיל: מתחיל פה תהליך ברירה, מין סלקציה כזאת, שאברהם לפה, לוט לשם. ואחרי זה יצחק לפה, עשיו לשם, ויעקב לפה.

אתה לא תאמין שאת כל השלבים האלה, האדם עובר בתוך עצמו. כל אחד ואחד מאתנו.

גיל: זאת אומרת גם בתוכי יש לוט ואנשי סדום?

את כל הכוחות. וכשאתה תקרא את התורה מתוך עצמך, לא מהספר, אתה תגלה מה שכתוב בלי לראות מה שכתוב. כתוב כך, כתוֹב ספר תורה על ליבֵךַ, על הלב שלך. זה באמת כך. הלב נקרא כל הרצונות של האדם. כשאדם מעבד את כל הרצונות האלה כדי להגיע על ידי השימוש הנכון לדרגת האלוהית, לאלוהות ממש, הוא עובר את כל השלבים האלה, אבל בצורה מהירה מאוד. נראה לנו שזה כל כך הרבה, אבל זה קורה בצורה מהירה, נפלאה, תוך כמה שנים אתה גומר את כל העלייה הזאת מהעולם הזה עד הפסגה.

גיל: במהרה בימינו.

גיל: אנחנו מכירים גם את ישמעאל.

כתוב עליו ב"זוהר".

גיל: "פרא אדם" כתוב עליו בתורה, "ידו בכל ויד כל בו".

את זה אנחנו רואים.

גיל: הוא לא יכול להשתנות? אין שינוי?

לא להשתנות, היום אנחנו רואים ש"ידו בכל ויד כל בו". אתה רואה איך היום כל העולם קשור איכשהו לבני ישמעאל ו"ידו בכל ויד כל בו".

גיל: אבל זה מה שזה, אין סיכוי שהם ישתנו?

זה תלוי בנו.

גיל: בנו?

בכל העולם אין כוח שיכול לשנות משהו חוץ מבני ישראל. אנחנו חושבים שאנחנו כוח קטן, אבל אנחנו הכוח הגדול ביותר שבעולם. יש כמו שאתה אומר 15 מיליון אנשים מבני ישראל, ובהם יש כוח רוחני שהוא הרבה יותר גדול. כמו שמניצוץ קטן נברא כל היקום וכל העולם שלנו, כך יש בנו כוח עוד יותר גדול שברא את כל זה, יש בנו את הכוח האלוהי.

אבל חוץ מזה, אל תשכח שבזמן בית המקדש הראשון עשרת השבטים נעלמו והם צריכים עכשיו להתגלות. אם תעשה חשבון, זה יכול להיות כמה מיליארדים, והם, בני ישראל שיחזרו ויצטרפו אלינו, וברגע שנוכל לקבל אותם, נשתמש יחד בכוח ההשפעה.

גיל: נקווה שהם לא יבואו לפה, כי אין חניה גם כך. בפרשה הזאת מופיעה מצוות ברית המילה לראשונה. אברהם בן תשעים ותשע כשהוא עושה את ברית המילה לעצמו. זה לא קצת מאוחר לעשות בגיל תשעים ותשע ברית מילה?

שוב, זו הדרגה האחרונה לפני השלמות, ובאמת זה מה שכביכול חסר לו. ומה שהוא עושה, זה סימן שהוא כן מחבר לעצמו את הרצון לקבל שהיה כביכול חסר לו. מפני שכל כולו חסד, וחסד מנותק מהרצון לקבל, זה ימין.

גיל: אז מה זה "ברית המילה" בעצם?

ברית מילה זה נקרא שאני מתחיל להשתמש ברצון לקבל שלי, באגו שלי. לפני שאני נותן, לפני שאני מסוגל לתת, אני עושה עליו תיקון, ברית מילה. זאת אומרת, הסכם עם האלוהים שאני משתמש ברצון לקבל הזה רק כדי להידמות לו, רק כדי לתת. זה נקרא ברית מילה. ואז אני חותך מהרצון לקבל את כל אותו רצון שאני לא מסוגל להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

גיל: שזה תענוג לשם התענוג?

יש בי כל מיני רצונות שאני יכול השתמש בהם למען הזולת, ויש רצונות כאלה שאני לא מסוגל להשתמש בהם למען הזולת. הם יותר מידי גדולים, מיוחדים כאלה. ואז אני חותך אותם משימוש, זה נקרא שאני עושה "מילה".

גיל: אתה בעצם מקטין או חותך את היכולת שלך לקבל תענוג?

אני מקטין ברצונות שלי. אי אפשר לחתוך רצונות, כי אנחנו לא מדברים על הפיסיולוגיה שלנו, על הגוף.

גיל: אם ילד דוחף אצבע לשקע ומקבל זרם חשמלי, הוא כבר לא ידחוף את האצבע לשקע. אולי זו הטראומה שעושים כשחותכים לנו שם?

לא, אנחנו לא חותכים. בגשמיות עושים לנו ברית מילה, אבל ברוחניות אדם עושה את זה לעצמו בזמן שהוא גדול, בזמן שהוא מכיר את כל הרצונות שלו. בזמן שהוא בודק את עצמו, כמה הרצונות האלה דומים לבורא או לא, עד כמה הוא יכול להיות קשור להשפעה ואהבה. עם הרצונות שדומים לבורא הוא נשאר, ואת אלה שלא, הוא חותך משימוש, זה נקרא ברית מילה. אני חותך אותם, ואחר כך אני אקבל אותם בחזרה, אחר כך אני אצרף אותם לעצמי, אבל זה יהיה רק בגמר התיקון, לפני זה לא אוכל.

ולכן אברהם עשה כל מה שהיה יכול לעשות בתכונת החסד, ועכשיו הוא סוף סוף יכול לצרף לתכונת החסד שלו גם את הרצונות האלו, ולכן הוא עושה ברית מילה. אז אם אתה שואל איך זה בגיל תשעים ותשע, זה מפני שזו תכונת החסד שלו, הכול בו חסד, חוץ מאחוז אחד נגיד. ואז הוא עושה ברית מילה בגיל כזה מה שנקרא. זה סֵמל של כל הגַדלות של תכונת החסד שבו.

גיל: היום יש הרבה עולים חדשים, הרבה מתגיירים חדשים. היית ממליץ להם לעשות ברית מילה, על אף שהרבה אנשים חושבים שבימינו זה מנהג ברברי?

כאן מדובר בתיקון הפנימי של האדם, וכתוצאה מזה יש פעולה חיצונית, שעושים גם ישמעאלים ואפילו סתם בני אדם בעולם. אנחנו מדברים כאן אך ורק איך אדם משתמש ברצונות שלו. וברית המילה הזאת, הכוונה היא לברית עם הבורא, שהוא משתמש ברצונות שלו אך ורק בלהשפיע כמו שהבורא, בדוגמה לבורא. לכן זה נקרא ברית.

גיל: בתרבויות מוסלמיות, אפריקאיות, יש מילת נשים. לַמה למילת נשים אנחנו מתייחסים בזעזוע, ומילת גברים זה נראה לנו נחמד ומקובל?

כי תיקון האישה, תיקון הרצון לקבל שבאדם שנקרא אישה, הוא בלצרף אותו לרצון להשפיע שנקרא "גבר", ובזה התיקון של האישה ולא שאישה צריכה איזה תיקונים. חוץ מזה אנחנו נלמד אולי או נדבר על זה במשך הזמן מה התיקונים של אישה, שזה קודם כל חופה וקידושין, מקווה וכל הדברים האלה, מה הם מסמלים לנו ברוחניות, שמזה זה נובע. אין מנהג בישראל שלא נובע מחוקים רוחניים. משם זה השתלשל אלינו, ומאתנו זה כבר עבר לכל מיני תרבויות, לכל מיני דתות בעולם, שלקחו משם ועשו מזה כבר משהו משלהם.

גיל: טוב, אולי בשבוע הבא נגיע לזה.

זה לפנינו.

גיל: תודה רבה כבוד הרב לייטמן, נהניתי, החכמתי, האגו שלי גדל.

עכשיו רק צריכים לתקן אותו.

גיל: עכשיו צריכים לתקן אותו. נהיה פה בשבוע הבא עם פרשה חדשה, רוח חדשה, נקווה שתהיו איתנו.

(סוף התוכנית)