"פרשת השבוע"

פרשת "חוקת"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.12.08- אחרי עריכה

גיל: אנחנו בשיחתנו השבועית על פרשת השבוע. איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו ללמוד תורה, יחד. פרשת "חוקת", "ספר במדבר".

תגיד לי מה אתה חושב, מי יותר לומד ממי?

גיל: אני לומד ממך.

כן? אנחנו עוד מעט מסיימים את ספר התורה, אתה משתנה, לא משתנה, זה משפיע עליך? אולי תגיד על זה משהו.

גיל: אני בודק את עצמי. קודם כל, כל פעם שאנחנו מדברים, שאנחנו לומדים ביחד, יש לי איזו נחת רוח כזאת, שעושה לי את המשך היום שלי נעים וזורם, הרמוני יותר מהרגיל. מרגיש את זה בתוכי.

ממש?

גיל: וחוץ מזה, שרעיונות שאנחנו מעלים פה, וכל מיני הגדרות שאתה נותן לי, "מהדהדים בתוכי" וקיימים, ויכול להיות שנלמד פה משהו היום, ועוד שבועיים יקרה משהו, וזה יתלבש בי ואני אגיד, "איזה יופי" אז אני חושב שבאמת יש שינויים קטנטנים כאלה, אני לא אגיד לך שבבת אחת אני מבין הכול.

אבל אתה עוד לא מסתכל על העולם דרך מה שנקרא "דרך התורה", שהיא רק מדברת על תיקון האדם?

גיל: אני מסתכל על העולם דרך התורה, אבל אני עדיין לא מסתכל על העולם כמו שאני מבין שאתה רואה. את התורה אני מאוד אוהב מלכתחילה, אחרת לא הייתי פה ומדבר איתך על זה. אבל הדרך הייחודית שלך, של "בני ברוך", לצורך העניין לקרוא את התורה, היא מה שחדש לי, שאני רוצה ללמוד ורוצה להפנים.

קדימה.

גיל: יש בפרשת "חוקת" עניין של "פרה אדומה", שזו אחת המצוות הכי מוזרות בתורה. שהמצווה שעליה אפילו אמר שלמה המלך החכם באדם, שהרי הוא הבין את כל המצוות אבל "מצוות פרה אדומה" הוא לא הבין למה, הוא לא הבין את הטעם. בוא נקרא אותה.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר .

יט,ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל .

יט,ג וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו."

גיל: ואז שוחטים את הפרה, שורפים אותה, ולאפר שלה יש יכולת לטהר טמאים, ולטמא טהורים. משהו מוזר כזה, כמו קסם כזה.

הדדי, כן.

גיל: מה זה בדיוק "פרה האדומה"?

אז קודם כל אנחנו מדברים על האדם, אם לא האדם, לא היה צריך לתת את כל התורה ובכלל, כמו שכתוב, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין". לָמה? "המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, "האדם רע מנעוריו", צריכים להחזיר אותו למוטב, זאת אומרת, לטוב שזה הבורא "טוב ומטיב". להחזיר אותו עד דרגת הבורא, "עד ה' אלוקיך". יש כוח ב"תורה" שנקרא "אור" הנסתר בה, שאפשר איכשהו למשוך אותו, להוציא אותו אלינו, ואז אנחנו נגיע עד דרגת הבורא. לזה הוא בעצם מצפה מאיתנו. אז כל התורה מדברת רק על תיקון האדם, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין", זה הצורך. לכן אנחנו גם כאן צריכים להבין, באיזו צורה נמצא האדם שזקוק לפרה אדומה, מה קורה שאותו האור פועל עליו בחוק שנקרא "פרה אדומה".

גיל: פרה אדומה זה שם של חוק טבע?

כן. התורה מדברת רק על חוקי העולם.

גיל: בגלל זה קוראים לזה פרשת "חוקת", "זה חקת התורה"? חוקה במובן של, "ככה הדברים פועלים"?

כן. תמיד זה לפי החוק, אבל כאן זה חוק מאוד יסודי, ברור, חוק ברזל. כי הטבע שלנו הוא טבע המקבל, והטבע של העליון הוא המשפיע. כשמשפיע ומקבל מתחברים יחד, אז יש יכולת לתקן את האגו שלנו על ידי הכוח המשפיע. אנחנו נקראים "מלכות" והמשפיע נקרא "בינה".

גיל: מה זאת אומרת, "אנחנו נקראים מלכות" העולם?

הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, להנות מהכל, הוא נקרא "מלכות".

גיל: זו מלכות, כמו של מלך?

לא מלכות של מלך, "מלכות", שהאגו שולט בה.

גיל: "ספירת מלכות" כמו שאני מבין, היא בעצם המציאות פה?

לא רק פה. בכל דרגה המציאות שנמצאת בה היא המלכות. מלכות שרוצה לתקן את עצמה, להעלות את עצמה לדרגת האלוקים, ו"אלוקים" נקרא "בינה", היא עולה לבינה. ואז הקשר והתוצאה של חיבור מלכות עם בינה, נקרא "פרה אדומה", "ארץ אֶדום", "אָדום".

גיל: למה "אדומה", כי השורש של אדומה, זה גם "אדם"?

כן. "אדם", "אדמה", "דם", "דומה", הכל מזה.

גיל: גם לגבי המילה "דמיון", הרשב"י אומר, ש"אין אדם נקרא אדם אלא אם הוא מידמה..".

מידמה לעליון, לבורא.

גיל: דומה לאל עליון, מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום. אם האדם נהיה דומה לבורא, אז הוא יכול להיקרא אדם?

נכון. לכן "אתם קרויים אדם", מדובר על אלה שעולים במשהו ומתדמים לבורא, ולא אומות העולם, כי אלו התכונות האגואיסטיות שלנו. באדם יכול להיות חלק ישראל וחלק גוי.

גיל: וזה לא קשור אם הוא יהודי או לא, אלה תכונות פנימיות?

זה לא חשוב, אלה תכונות. אם הוא תיקן את עצמו בעל מנת להשפיע, לאהבת הזולת, לאהבת ה', אז הוא נקרא ישראל, ישר-אל. ואם לא, אז הוא נקרא אומות העולם, גוי, ושם יש הרבה רצונות. אולי בפרשה הזאת נדבר על עמים שיושבים בארץ ישראל.

גיל: "פרה אדומה" ו"ארץ אדום", מה זה אומר לנו על האדם?

כשאדם רוצה להתקשר לבינה ולהיות דומה לאלוהים, פועל עליו האור בצורה מאוד מיוחדת. כתוב בתורה, שהתורה יכולה להיות סם החיים או סם המוות. אם אדם הולך להיטהר, אז ודאי שזה עוזר לו והוא מתקן את עצמו, וכל הרצונות האגואיסטיים שלו הופכים להיות להשפיע לזולת ולבורא.

גיל: מה ההגדרות המדויקות של טהור וטמא? האם טהור זה לתת בלבד, וטמא זה לקבל בלבד?

מדברים תמיד רק על הרצון, כי הבורא ברא רצון. רצון יכול להיות כולו מכוון לטובת עצמי, ואז אני טמא, אני רוצה לנצל את כל מה שיש מחוץ לי, את כל האנושות, את כל העולם, וגם את הבורא יחד.

גיל: למשוך את הכול אלי.

למשוך את הכול לטובתי. ואתה לא יכול להגיד על האדם באיזה מצב הוא נמצא, יכול להיות שהוא מתפלל ועושה כל מיני דברים, אבל הכוונה שלו היא לנצל לטובת עצמו.

גיל: בפרשה אומרים שאדם מת הוא טמא. לָמה, האם הוא לוקח לעצמו דברים?

לא. מת הכוונה שהרצון לקבל שלו בצורה כמו שהוא היה, מת.

גיל: אולי בגלל שהוא מת אין לו יותר רצון לתת.

אין לו עדיין רצון לתת, והוא חייב עכשיו לתקן את עצמו. אז יש תיקון שאנחנו עושים עם הרצון המת, אנחנו קוברים אותו באדמה. מה זאת אומרת קוברים אותו באדמה? אנחנו לא רוצים להשתמש ברצונות שהתקלקלו, או שאני קובע שברצונות האלה אני לא יכול להשתמש בעל מנת להשפיע, הם יותר מדי גדולים, אין לי כוחות אליהם, ואז אני פשוט מתרחק מהם, זה נקרא שאני "קובר אותם".

גיל: מה עושה האפר של הפרה האדומה, ששוחטים ושורפים? היא צריכה להיות "פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום".

"מחוץ למחנה", במקום מיוחד.

גיל: מבחוץ זה נראה כמעשה כשפים לגמרי. גם איפה ימצאו פרה אדומה? אומרים שפעם בארבע מאות שנה.

שמעת שלפעמים פתאום פה ושם חושבים שמצאו. אבל ודאי שהתורה מדברת על המהות הרוחנית שיש בזה. הכוח הרוחני, הקשר הנכון בין תכונות האדם לתכונות הבורא, שעל ידי הקשר הזה האדם מקבל כוח השפעה, אהבה, כמו שהבורא "טוב ומטיב", זה נקרא השפעת אפר הפרה האדומה על האדם, על ה"טמא", שעושה אותו "טהור".

הכוח המיוחד הזה נמצא בלימוד חוכמת הקבלה. קראנו לא פעם, שרק בלימוד הזה יש לנו אור המחזיר למוטב. ולכן היא צריכה להתגלות כדי לתקן אותנו עכשיו ב"ימות המשיח". יוצא, שהכוח הזה כשהוא בא, הוא בא מדרגת אימא דאצילות, שם נמצא הכוח הזה, שגם מלכות וגם בינה מחוברות יחד, אז מי שרוצה להיטהר, מזמין משם את הכוח הזה ובאמת עובר תיקון.

גיל: האם זה משהו שאני צריך לעשות פיזית, ללכת ולחפש פרה אדומה כדי להפוך את האנרגיות שלי מקבלה לנתינה?

לא. אין שום קשר.

גיל: אז איך אני מקיים את המצווה הזאת?

אתה יכול לשבת כמו שאתה עכשיו יושב, ואת הרצונות שלך אתה מלבן, בודק, מגדיל, מוציא, מבליט על ידי העבודה שלך עם הקבוצה שאתה לומד בה, עם החברים, עם האנושות ועם הבורא. בכתבי הקבלה כתוב איך עושים זאת. על ידי זה אתה מתחיל לראות איך ומה אתה צריך לתקן, ואיך אתה יכול להתקשר לאותו כוח עליון שמתקן אותך. אלה לא מדיטציות, ולא איזו מין עבודה, זה בזמן הלימוד בלבד.

גיל: לימוד ובירור.

כן.

גיל: כספיח לעניין הפרה האדומה, יש את טומאת המת.

זה גם רצון לקבל שנפטר מהיכולת להשפיע, אז הוא נקרא מת, ואסור לך לגעת בו, להתקרב אליו אפילו. אתה מפחד מאותו רצון, כי יכול להיות שהוא שוב ישלוט בך. נניח שהייתה לך איזו מאניה, אומרים שכך נקרא רצון חזק, זה נקרא טומאת המת, אתה יודע שאסור לך לגעת בו.

גיל: אתה מזהה שיש שם כוח שעלול להחליש אותך, אז אתה לא נכנס לשם.

כי הוא יותר גבוה מהמסך שלי. מסך נקרא כוח ההתגברות נגדו. לכן אני מפחד.

גיל: חז"ל אומרים, שיהודי מת הוא טמא, אבל גוי מת הוא לא טמא.

כן. כי גם כך כולם בטומאת מתים.

גיל: מפני שגויים הם ממילא ברצון לקבל, אז זה לא משנה.

גויים הכוונה היא לכל אלה שנמצאים בתוך הרצון האגואיסטי, הם נקראים טמאים, הרצון הזה שולט בהם, ואז הם צריכים לטהר את עצמם. אנחנו חושבים שאם נמצא פרה אדומה ונשפוך על כל אחד הוא ייטהר. הכוונה היא, שאם נרצה להיטהר, ובאמת כולנו בטומאה, ברצון אגואיסטי גדול מאוד, בקנאה, בשנאה, בתאוות, לכן אם נרצה להתעלות מעליהם, אז נמצא דרך חוכמת הקבלה את אותו כוח שנקרא "פרה אדומה".

גיל: הבנתי שביהדות החיים עצמם יותר חשובים מהחיים אחרי המוות. יש הרבה דתות שאומרות שהחיים האלה הם שטויות, החיים אחרי המוות חשובים. אנחנו רואים את זה באסלם, בכל מיני פלגים קיצוניים, ב"ספר החיים והמתים הטיבטי". מה אתה יודע על החיים אחרי המוות ביהדות?

כתוב, "(הנה) נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת"הזאת "("האמת"),"

גיל: זאת אומרת, "אם אתה לא רוצה להתגלגל, תלמד קבלה"?

כי אתה אומר, "מה המיוחד בחיים האלו?". בחיים האלה אצלנו כאן, המיוחד שאתה יכול לתקן את הנשמה, ובאף מקום אחר לא.

גיל: בחיים האלה, בעולם הזה?

אפילו אם אתה צדיק לפי המעשים, ואפילו אם אתה קיימת את כל התורה כולה, והכוונה "קיימת" בגשמיות, אבל לא תיקנת את הנשמה, שזה אפשר רק על ידי לימוד חוכמת הקבלה, אם לא למדת אותה - לא תיקנת את הנשמה, לכן אתה מתגלגל וחוזר. זאת אומרת, דווקא בשבעים שנות החיים האלו כאן.

גיל: זה הדבר המשמעותי.

זה משמעותי ביותר, כי אם לא תיקנת, אתה חוזר מיד. אין לך מה לעשות בדרגה יותר גבוהה. אתה לא מגיע לשם, אתה לא יכול לפתוח שם את הכלי שלך להרגיש את העולם הרוחני. אתה חייב להשיג אותו כאן, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך". בחייך כאן אתה צריך לגלות את העולם הרוחני, אז הגוף שלך יכול למות, ואתה ממשיך כבר בהרגשה הזאת של החיים הרוחניים.

גיל: זה בניגוד לדתות אחרות שאומרות, שבעצם החיים זה פרוזדור או לגיהינום, גן עדן?

הוא גם "פרוזדור" בתנאי שאתה משתמש בו נכון, כדי להיכנס ל"טרקלין". לכן אנחנו מתגלגלים שוב ושוב. היום אנחנו נמצאים סוף סוף בגלגול כזה, שלרוב האנשים בעצם האפשרות הזאת כבר מתחילה להגיע.

גיל: נדבר על פרשת "מי המריבה". כולנו מכירים את השיר "ומשה היכה בסלע ויצאו ממנו מים". ואלוהים אומר לו, "תדבר אל הסלע והוא יוציא מים". ומשה כנראה היה נסער באותו יום, דפק על הסלע פעמיים, ועל זה אלוהים לא סולח לו ומונע ממנו להיכנס לארץ הקודש. אבל מהו הסלע בעצם?

ה"סלע" זה הרצון האבן שמשה היה צריך להתגבר עליו, וזה הכוח המושך אותנו מגשמיות לרוחניות, זה משה, והוא היה צריך להתייחס אחרת, הוא לא היה צריך לעשות את התיקון הזה "בהכאה" אלא "בכוח האמונה", ומפני שלא עשה כך, יצאה כאן תקלה לישראל

האמת, על מה מדבר כל ספר התורה, על כל אדם שנמצאים בו כל הרצונות, כל ה"יהודים", "אומות העולם", "אהרון", ו"מרים", "בלעם", ו"בלק", ו"פרה אדומה", הכל נמצא בתוך האדם, "האדם הוא עולם קטן". והוא מוצא בתוכו כל מיני בירורים וחיפושים, "איפה משה שלי, איפה האלוהים שבי"? איפה הוא? מבחוץ אני רואה אותו, מרגיש אותו? אני מתאר את התכונה הזאת שהיא נקראת "נתינה", "השפעה" ו"אהבה", ובשבילי היא תמיד יותר גבוהה ממני, היא נקראת "האלוהים". את כל ההבחנות האלו אנחנו מרגישים כחלקי הנשמה שלנו.

יוצא שמתוך הבירורים האלה אנחנו עושים כל פעם טעויות. אתה רואה על מה מדברת כל התורה? על אילו שגיאות, טעויות אפילו חמורות ביותר מודבר, ואחר כך תיקונים. שוב טעות, שוב תיקון.

זו דרך ההתקדמות הנכונה היא, ש"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". קודם צריכים להרגיש את החטא, ולא חשוב אם אנחנו כבר אחרי "חטא אדם הראשון".

גיל: החטא של משה פה, בזה שהוא הכה בסלע ולא דיבר אליו?

בכך הוא גילה עוד חלקים נוספים ברצון לקבל האגואיסטי שלו, אז איך יכול לתקן אותם? אם לא היה מכה, לא היה מבין את זה ומכיר את זה.

זאת אומרת, אם אנחנו רואים שכביכול יש צדיקים שנראים לנו גדולים, כל מיני דמויות ידועות, הגיבורים של התורה שנראים כטועים, אז אנחנו צריכים להבין, שלפני שנכנס לתוך המצב הזה, האדם לא מסוגל לזהות שהוא נמצא בחטא, הוא לא מסוגל לזהות את זה.

לכן זה לא נחשב לו כחטא, אלא אחרי כן הוא סוף סוף יכול לתקן את הרצון שהתגלָה בו.

גיל: הפרשנות המקובלת, שמשה לא נכנס לארץ בגלל החטא הזה שהוא הכה בסלע.

לא, משה זה כוח הבינה, נקי, שהוא לא יכול להיכנס לארץ. כי "ארץ" זה "רצון" שכבר מחובר עם "בינה" יחד, ומכאן מתחילות מלחמות.

גיל: "ארץ" זה מה שנקרא "עולם עשיה" ו"בינה" זה "עולם אצילות" אם אני לא טועה?

כן. ולכן משה לגמרי לא שייך לזה. זאת אומרת, יש "כוחות משה" שפועלים אחר כך, אבל הם לא נקראים כבר משה, זה כבר המשך שלו. ולכן כמו שכתוב ש"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם נכשל בה", מפני שאתה צריך קודם כל לזהות את הרע. קודם כל צריכה להיות "הכרת הרע", ואחר כך "עשה טוב", ולכן כך צריכים לקרוא את זה.

אני שומע פה כל פעם "על מה התורה מדברת? תראה איזה עם ישראל יש לנו, עבר את כל המדבר, ושוב חטא, ושוב חטא, ואלוהים כל הזמן נמצא איתו בויכוח, והם מתנגדים לבורא ולא רוצים". אדם שלומד תורה לא מבין, שהתורה קודם כל, כל הזמן מדברת על פתיחת עוד שכבת רצון לקבל אגואיסטי, עוד פתיחה ועוד פתיחה, כמו שכתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אז ככל שאני מתקדם ממצרַים לקראת ארץ ישראל, יש לי יותר רצונות גדולים ואגואיסטים.

גיל: ואתה חושף אותם על ידי לימוד התורה?

בזמן שאני חושף אותם, מגלה אותם, אז אני כאילו נטמע בהם, נכלל בהם, כדי לתקנם. יוצא שאני חייב להיות ברע, ואחר כך שוב בטוב, שוב ברע ושוב בטוב.

גיל: רבי נחמן מברסלב אומר, "אם תוקף אותך יצר הרע, תמשוך אותו בשערות לבית המדרש".

כן, ואם לא יצר הרע, אז לאיזה "בית מדרש" אתה יכול להגיע? במה אתה יכול לדרוש קשר עם הבורא? כי פונים לכוח העליון, לאור, רק אם יש לך יצר רע.

גיל: "קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, והִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם". מה החשיבות של להפשיט אותו ולהלביש את אלעזר?

זה באמת מראֵה מאוד טרגי. ומשה ואלעזר הבן של אהרון מסתכלים עליו.

גיל: מה זה? זה מחזה? זה "אנטיגונה" כזה.

אבל זה יפה. תורה זה רומן.

גיל: זה המסמך הכי יפה בחיים.

התורה מדברת על ההמשך, כי "בן" נקרא המשך, דרגה אחרי ה"אבא". זו דרגה יותר עליונה.

גיל: זו תובנה של האבא, אבל תובנה יותר מוצלחת.

כן. ואנחנו רואים שכמו אהרון ובנו אלעזר, כך גם רבי שמעון ואלעזר בנו. אם רבי שמעון מדבר בספר הזוהר רק על התיקונים שלנו במשך זמן הגלות, אז רבי אלעזר מדבר על גמר התיקון, על דרגה יותר גבוהה. כך גם כאן, מת אהרון, צריכים הלאה במקומו להיות בדרגה יותר גבוהה. זאת אומרת אותם הרצונות, רק בדרגה יותר גבוהה, נקראים אלעזר. ולכן כל הרצונות הקודמים, כל הקשר הקודם עם הבורא, כל הקשר הקודם עם הסביבה, כל זה נעלם, בא עכשיו קשר חדש.

גיל: יש עוד עניין בפרשה וזו פרשת "נחש הנחושת".

כן. הנחש, זה ידוע.

גיל: עם ישראל מתלוננים תמיד על מחסור במים, והאלוהים שולח להם נחשים שנושכים אותם. כדי להתגבר על זה, משה עושה נחש מנחושת ומראה אותו לעם, וכולם רואים. מהו עניין נחש הנחושת?

זה בהחלט תיקון גדול מאוד. קודם כל, מה הטענה? שאנחנו הולכים למות במדבר. וכנגד המכה הזאת, כמו שהיה עם המַּטֶּה שהפך לנחש, ושוב מנחש למַּטֶּה, צריכים ללכת בכוח האמונה. מטה נקרא מעלה בחשיבות. ומטה בחשיבות זה שאתה דורך על הארץ, על הרצון, והולך עם המטה מעלה בחשיבות, באמונה. לכן התיקון הזה, הנחש הזה, זה אומר שאם אתם מבינים שזה בסך הכול דומם ואתם מתעלים מעליו, הולכים הלאה, אז אתם יכולים לעבור את המִדבר.

גיל: מהו הדומם, נחש הנחושת, או הנחש האמתי שעכשיו מכיש אותנו?

נחש הנחושת שמסמל לנו נחש דומם, את הרצון לקבל המקורי.

גיל: אז מה אנחנו מבינים? אני רואה מולי דגל ועליו יש נחש.

לא, לָמה אתה כך מדבר?

גיל: אני יהודי פשוט, מנסה להבין מה קורה.

כך אי אפשר. כי מדברים עליך, שאתה מתחיל לקבוע את הרצונות הבסיסיים שלך, האגואיסטים האלה, כדבר דומם, שלא מביאים אותך לכלום. כמו שהיום, האדם מתחיל להבין שכל העולם הזה ריק, ומה לעשות, לאן לברוח?

גיל: נחש הנחושת, שזה סוג של פסל, תבליט כזה, בעצם מסמל את הרצון לקבל שלך שלא מתפתח.

הוא לא יכול להביא אותך לשום דבר טוב. הפוך, הוא אוכל אותך כל הזמן. הוא מראה לך שרוחניות היא מִדבר, ובאמת היא לא מדבר. מה זה נקרא שאני עובר דרך המדבר לארץ ישראל? באמת, אני לא עובר כלום. אני עובר בִפנים, בהגדרות שלי, בהבנות שלי, ביחס שלי לרוחניות. בינתיים אני הולך, מטפס בדרגות רוחניות, ועדיין זה נראָה לי כמדבר, עד שאני מתקן את עצמי ואז מגיע ל"ארץ זבת חלב ודבש".

גיל: יש לנו עוד כמה שנים להסתובב במדבר.

לא, נקווה שפחות מכמה שנים.

גיל: תודה רבה הרב לייטמן, למדתי משהו.

בוא נסתכל על הכול רק דרך הרצון לקבל והאדם שצריך לתקן אותו, אז יהיה קל.

(סוף השיחה)